שדי חמד פאת השדה מערכת א קפד

שחולק בפירוש לומר דאין שייך לומר אמירה על הכתב אין לנו לבדות מחלוקת ביניהם ושפיר יש לנו לומר דכולי עלמא מודו דשייך ויאמר על דברים שבכתב והיה לו איזה טעם לפרש כאן על ידי שליח ולא על ידי אגרת (כל מה שכתבתי שוב ראיתי ששני הפירושים וכו' נוסף לי עתה על מה שכתבתי בימי חרפי ולפי הוספה זו יש לבנות ולסתור במה שכתוב להלן וקל להבין) ומזה כתבתי בימי חרפי (זה כשלשים שנה ומעלה) בחידושי על השלחן א"ח לפשוט מה שנסתפקתי אם מותר לכתוב דברי תורה במקומות שאסור לדבר בהם בדברי תורה ורק להרהר בהם מותר (כמו בית אמצעי של בית המרחץ וכיוצא) ומצאתי שנסתפק בזה הגאון פרי מגדים בסי' מ"ז במשבצות אות ב' שלפי האמור נראה שאסור שהכתיבה עצמה הויא כאמירה ושוב כתבתי שיש לדחות דאף שהכתיבה נקראת אמירה מכל מקום אין מזה הכרח דחשיב כמוציא בפיו ממש אלא כמהרהר בעלמא שהרי מצינו לשון אמירה על ההרהור שבלב כדכתיב ויאמר ה' אל לבו ויאמר המן בלבו וכמוהם עוד הרבה ואם כן אין מזה הכרח דאסור לכתוב דיש לומר דחשיב מהרהר ומותר ואין לדחות דשאני התם דכתיב בלבו ולעולם דאמירה סתם היא בפה וכתיבה דנאמר עליה לשון אמירה סתם ויאמר יתרו) חשיבא כמוציא בפה שהרי הרמב"ן הוכיח שנאמרה אמירה על הכתב מדכתיב ויאמר חורם מלך צור בכתב וישלח אל שלמה (דברי הימים שני ב' יו"ד) ולא משמע ליה לחלק השאני התם דמפורש בכתב דוגמא לזה מצינו לרש"י דמפרש והגית בו יומם ולילה שהוא במחשבה ומביא ראיה מדכתיב והגיון לבי וכן בתהלים (סי' א') ובתורתו יהגה ובסימן ב' יהגו ריק ובסי' ל"ז יהגה חכמה ובסי' ל"ח ובמרמות כל היום יהגו ובסי' ס"ג באשמורות אהגה בך מפרש לשון מחשבה ומביא ראיה מוהגיון לבי ולא משמע ליה לחלק דשאני התם דכתיב לבי אלמא דאין לחלק והכי נמי כיון שמצינו אמירה על דברים שבלב יש לומר דאמירה סתם הנאמרה בכתיבה חשיבה אמירה בלב וכותב לא הוי אלא כמהרהר

הן אמת שנראה לכאורה דלדעת רבותינו התוספות צריך לומר שיש לחלק בין אמירה סתם להיכא דכתיב בה בלב שבגטין דף ע"א (ד"ה והא יכול) כתבו דמאי דלא פריך תלמודא מחליצה דממעטינן חרש וחרשת מואמר ואמרה ולא אמרינן שיאמרו על ידי כתב היינו משום כיון דכתיב אמירה פשיטא לש"ס דהוא שלא מן הכתב יעויין שם והנה אף דלדידהו צריך לומר דמאי דכתיב ויאמר יתרו היינו על ידי שליח כפירוש רש"י ולא כפירוש הרמב"ן ואם כן לא מצינו שנאמרה אמירה על הכתב בכל זאת טעמא בעי מנא ליה לש"ס דלא שייכא אמירה על הכתב דלוא תהא כתיבה כמחשבה בעלמא הא על מחשבת הלב נאמרה אמירה בכתובים הרבה (ובמסרה מונה עשרה ויאמר בלבו) ונימא שפיר ואמר ואמרה בכתב ותו דהכתיב ויאמר חירם מלך צור בכתב אם לא שצריך לומר לדעתם שיש לחלק בין סתם אמירה לאמירה דגלי בה שהיא בלב או בכתב מכל מקום הרי גם התוספות סוברים דהיכא דכתיב אמירה אין בכללה כתיבה אם כן שמעינן דכותב בדברי תורה אינו כאומר בפיו

והרב נהר שלום בסי' מ"ז אף הוא היה מתכוין להוכיח מדברי התוספות דגטין הנ"ל דכותב אינו כאומר והוא שהביא מה שהקשה הרב טורי זהב על מה שפסק מרן דכותב בדברי תורה צריך לברך ברכת התורה דהא קימא לן גבי עדות דלא מהני בכתב אלמא כתב לא הוי כהגדה בפה והכי נמי נימא דכותב בדברי תורה לא הוי כאומר בפיו אלא כמהרהר דאין צריך לברך וכתב שנעלם ממנו סוגיא דגטין דף ע"א דשאני עדות דכתיב מפיהם ולא מפי כתבם ואם כן לא קשיא קושית הטורי זהב וסיים דמכל מקום קשה לפי מה שכתבו התוספות דהיכא דכתיב אמירה כמו בחליצה לא מהני כתיבה אלמא דכתיבה לא הויא אמירה והכי נמי נימא בדברי תורה דכתיב בהו דבור (ודברת בם) לא מהני כתיבה והניחו בקושיא עי"ש ונראה דכל זה הוא לפי מה שכתבו התוספות בתחלה אבל למה שכתבו ועוד דבחליצה ילפינן וענתה מוענו הלוים שצריך בלשון הקודש ומינה שמעינן נמי שהיא בפה יש לומר דבעלמא גם כותב הוי כאומר בפה ומאי דממעטינן חרש וחרשת מחליצה הוא משום דגלי בה קרא וענתה שוב הבאתי מה שכתבו הפוסקים לענין כותב אגרת לחברו בימי הספירה וכותב היום כך וכך לעומר ם יוצא בזה ידי ספירה ומה שכתבו בנשבע שלא לדבר עם חברו אם יכול לדבר לו בכתב ומה שנחלקו בכותב שבועה ולא ביטא בשפתיו אם חייב לקיים שבועתו והארכתי בכל הפרטים בסיעתא דשמיא ועל עיקר הספק כתבתי דלפי מה שכתבו תלמידי רבנו יונה שדרך הכותב להוציא מפיו איזו תיבות אם כן אסור לכתוב אף במקומות שמותר להרהר שמא יוציא מפיו ואף שהרב טורי זהב לא נחה דעתו לומר שמפני זה צריך הכותב בדברי תורה לברך על התורה היינו משום דחשיב ליה ספק אם יוציא מפיו ואין לברך מספק אבל לספק דידן נהפוך הוא דכיון דמידי ספק לא נפיק אסור לכתוב מספק שמא יוציא בשפתיו

ולעיקר כללין אם מה שכותב אדם שייך לכנותו אמירה מצאתי אחר זמן רב שהגאון חתם סופר באבן העזר ח"א סוף סי' מ"ט שכתב בענין זה וז"ל ואיידי דאיידי אעורר אמה שכתבו התוספות בגטין (דף ע"א ד"ה והרי יכול) דכתיבה ל מקרי אמירה וכן ביאר יותר בחידושי הרשב"א וכן נראה לי מש"ס שם שהרי ממעט מפיהם ולא מפי כתבם שמעת מינה דכתב לא מקרי מפיהם ואם כן הא דמייתי התם אלם לא יפתח פיו נמי משמע פיו לא יפתח אבל יכול הוא לכתוב ואפילו הכי מקרי אלם ואמרינן התם אלם כדאמרי אנשי אשתקול מלוליה וידוע כי מילוליה הוא התרגום של אמירה ודבור ושמעת מינה אף על גב שיכול לכתוב מכל מקום אשתקול מלוליה שאינו בר אמירה וצריך עיון גדול ממה שכתב רמב"ן על התורה פרשת יתרו על פסוק ויאמר אני חותנך יתרו בא אליך שאמר כן באגרת כתוב ומייתי על זה ראיות ברורות ובפרט מ"ש מחירם יע"ש וצ"ע עכ"ל ולי הדל בהורמנותיה דמר נראה שהתוספות מפרשים כפירוש רש"י דויאמר יתרו היינו שאמר על ידי שליח ומה שהביא הרמב"ן ראיה מחורם סוברים התוספות דשאני התם דכתיב מפורש בכתב אבל מסתמא אמירה היא בפה כדמשמע מסוגית הש"ס ומה שכתב שבחידושי הרשב"א ביאר יותר הנה עיינתי שם וראיתי שהביא מה שהקשה רבינו אלחנן (על מה שאמרו בש"ס והא יכול בכתב) מדממעטינן חרש מחליצה מדכתיב ואמר ואמרה ושתירצו בתוספות דהגדה (דכתיב בעדות) נוכל לפרש שהוא בכתב וכתב הרשב"א שהוא תירוץ נכון שהרי כתיב ובעל כנפים יגיד דבר וכדבריו כתב הריטב"א בחידושיו שם ולא ראיתי שביאר יותר מזה ומה שכתב בשם הרמב"ן שהביא ראיה ברורה ובפרט מ"ש מחורם הנה המעיין בדברי הרמב"ן יראה שאינו בסוג ראיה ברורה רק הכרעת דעתו שאם היה על ידי שליח היה צריך לומר הנה חתנך יתרו בא אליך ועל זה כבר השיב הרא"ם עיין בדב"ק ורק הראיה היא מחורם ואינה מכרעת כל כך דיש לדחות לדעת התוספות דהיכא דגלי קרא בכתב שאני כמו שכתבתי למעלה ובאמת שאחרי כתבי כן מדעתי ראיתי שכן כתוב בהגהות וחידושי הרש"ש בש"ס דפוס רא"ם ליישב דברי התוספות בגטין הנ"ל דמשמע להו דאין שייך לומר אמירה על הכתב אלא שהקשה וז"ל אבל קשה מקרא דריש יתרו ויאמר אני חותנך יתרו דאיכא מאן דאמר במדרש אגרת שלח לו עכ"ל ולי הדל נראה דאפשר שהתוספות משמע להו דהני תנאי פליגי בהכי (שלא כמו שכתבתי למעלה דכולי עלמא מודו דשייך ויאמר על הכתב) דמאן דאמר על ידי שליח סובר דאין לומר אמירה על הכתב ומאן דאמר על ידי אגרת סובר דנאמר אמירה על הכתב וכתבו שני התירוצים ליישב לשתי הדעות אך על הרשב"א והריטב"א דנראה דנקטי בפשיטות דאין שייך לומר אמירה על הכתב קשה קצת שאין זה פשוט כל כך ואדרבה יש צד לומר דלכולי עלמא שייך אמירה על הכתב כאמור. א"ה תלמידו הצעיר רפאל לאבאק הי"ו בר' משה ליב שו"ב נ"ע למה שכתב אדמו"ר המחבר שליט"א ששייך לכנות לכתיבה אמירה נראה שכן יש להביא ראיה ברורה לדברי רבינו יצ"ו מתרגום שני על מגילת אסתר על פסוק ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי שכתוב בזה