שדי חמד פאת השדה מערכת א קפג

הרב בעל חקרי לב ובנו במה שכ' דגבי יבמה כתיב אשה ואמרתי לכאורה יש ליישב דברי האב דבאמת גבי יבמה כתיב ולקחה לו לאשה רק בחליצה לא כתיב אשה וע"כ לא הביא בעל חקרי לב הראיה מר"מ דל"ל להקיש אשה לאיש דמאחר דבחליצה לא כתיב אשה רק ביבום רק דיכולים ללמוד מייבום דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה כמבואר ביבמות דף מ"ד א"כ אין נפקותא במה שלומד מן ההיקש ואין צריך ללמוד מייבום אבל לרבנן קשה דהם סוברים דבחליצה באמת בין גדולה בין קטנה א"כ מדוע לא ילפי מלאשה דקטנה לא. אמנם באמת לא נראה לומר כן דהאי לאשה מבעי ליה שנעשית כאשתו לכל דבר ביבמות דף ט' ע"ב והנני ידידו באהבה למאד שמואל בהרב מהר"ט מאהליווער

גם ידידי הגאון מוהר"ר משה נתן הלוי רובנשטיין אבד"ק דובנא רבתי כתב אלי בזה. וז"ל אבא אעיר לכבודו הקדוש אפס קצה קצהו במה שהפליג לתמוה על הגאון חק"ל ובנו ז"ל (בחלק הכללים מע' האלף אות בש"ן) דמי כתיב אשה בעניינא דחליצה כלל וכו' ובמחכת"ה הלא מקרא מפורש (דברים כ"ה ה') ולקחה לו לאשה ויבמה והוי כמו בתולה מעמיו יקח אשה דדרשו שם דס"א ב' למעט קטנה ונהי דההיקש הוא מועלתה יבמתו כפירש רש"י ונימוקי יוסף אבל הקושיא דהו"ל למדרש מדכתיב אשה ובנו הגז"ל יפה כיון ג"כ דהו"ל להעיר מאותו עמוד בד' ס"א רע"ב וקצרתי לחכם כמותו ירבו בישראל ולרב הנחיצה וקושי הכתיבה אקצר וא"ש מאד"ה כנפשו היפה ונפש הכו"ח ידי"ן בכל עז ובלונ"ח באה"ר ואה"ע הצעיר משה נתן הלוי רובנשטיין בעהמ"ס אלף המגן וכה"מ

אמר המחבר חח"מ מה "להבל דמה" כמדומה לי דלפי מה שדקדקתי בספרי לכתוב בזה הלשון. אמנם גוף דבריהם תמוהים הם בעיני דמי כתיב אשה בענייני דחליצה כלל הרי יבמתו הוא דכתיב ולא אשה וכו' מסולקות תמיהתו מעלי שנראה שבזה לא נעלם ממני דבר שתינוקות שב"ר יודעים אותו מקרא מלא דבר הכתוב ולקחה לו לאשה ויבמה. אמנם תמיהתי היא דבדיני חליצה לא נאמר אשה וכתבתי דלישנא דש"ס ואשה בין גדולה בין קטנה הוא לשון מושאל והבאתי דברי רש"י והרב הנמק"י שכונתם דלא כתיב אשה בעניינא דחליצה וידידי הגאון מר שמואל יצ"ו חתר ליישב על פי הכלל דכל שאינו עולה ליבום וכו' אבל מגוף הכתוב (ולקחה לו לאשה) ודאי אין שום סתירה לדברי כמובן

חל"ק) אפר פרה היה בימי האמוראים כמו, שכתב מרן המשנה למלך בשלישי מהלכות אבל סוף דין א' בשם רבינו שמשון ברביעי דמסכת חלה משנה ז' והרא"ש בסוף הלכות חלה ושהוכיחו כן מדאמרינן בפרק קמא דנדה דף ו' קדש בימי רבי מי הואי ומשני כדעולא דאמר חבריא מדין בגלילא ופירש רש"י שמטהרים יינם לנסכים שמא יבנה בית המקדש בימיהם ואם לא היה להם אפר פרה הרי כולם בחזקת טמאי מתים וכו' עי"ש וכן כתב מרן הבית יוסף בריש הלכות חלה שהיה אפר פרה בימי האמוראים והגאון קרבן נתנאל בסוף מסכת ר"ה ובמס' יומא פרק בתרא סי' כ"ד כתב דהא דאמר ר' יצחק חייב אדם לטהר עצמו ברגל אינו נוהג בזמן הזה שכולם טמאי מתים אבל בזמן התנאים והאמוראים שהיה להם אפר פרה היו יכולים ליטהר מכל טומאה וכו' ועיין במחזיק ברכה בסוף סי' רמ"ד וראה זה חדש מה שכתב מרן חיד"א בספר יעיר אזן בקונטריס מדבר קדמות אות כ"ו וז"ל פשיטא לי דרבינו האר"י היה מטהר באפר פרה על יד אליהו זכור לטוב ואז נחה עליו רוח הקודש להפליא ואף שלא ראיתי כתוב ריח מזה ולא שמעתי לבי אומר לי שהרב היה מעלים הדבר העלם נמרץ לרוב ענוותנותו עכ"ל הנך רואה דניחא ליה למרן חיד"א לומר שאף בזמן אחרון היה נמצא לאנשים פרטיים וכל שכן בזמן האמוראים לקדושים אשר בארץ ודבר זה היה פשוט בעיני שבזמן האמוראים הקדושים היה אפר פרה ולא הוצרכתי לכתבו אלא מפני מראית עין אשר ראיתי בספר חדש (הוא אצלי) מתא דירושלים להגאון משה ליב ראזינבוים שחקר בהקדמתו במאי דאמרו בפרק כיצד מברכין דף מ"א ובשאר דוכתי בפסוק ארץ חטה ושעורה וכו' דלשיעורין נאמר חטה לנכנס לבית המנוגע שעורה לעצם כשעורה וכו' תאנה גרוגרת להוצאת שבת דלמה הקדים הכתוב דיני טומאה דלא שכיחי כולי האי כהוצאת שבת וניחא ליה שכשהיו ישראל במדבר היו טהורות שכיחי טפי וחמירי להו טהרות כלים ביותר לכן הקדימן וחזר וחקר מדוע היפך רבינו הקדוש הסדר והקדים שאר הסדרים לסדר טהרות וכתב ליישב וז"ל אמנם נראה הואיל ורבינו הקדוש סדר המשניות לאחר החורבן וכבר בטלו טומאות וטהרות דאין לנו אפר פרה והוי דינים אלו רק הילכתא למשיחא לכך סדרם בסוף מה שאין כן תורתינו הקדושה אלו לא גרמו חטאינו להחריב מקדשו היו דיני טהרות וטומאות ראשונים וי"ל דעל זה היה מקונן ירמיהו בנבואתו טמאתה בשוליה דדיני טומאת וטהרות לאחר החרבן יהי' בסוף ואולי רמז בנבואתו דיהיה הסדר הוי"ו בשוליה הי סוף סדר ההי עכ"ל הנה כתב בפשיטות שעוד בימי רבינו הקדוש לא היה אפר פרה והוא תימה שנעלם ממנו דברי הראשונים הנז"ל שכתבו שאף בימי האמוראים היה נמצא אפר פרה

וראיתי בספר חדש (הוא אצלי) טהרת המים לרב גדול משאלוניקי שבקונטריס שיורי טהרה אות ח"ן כתב אפר פרה היה גם בזמן האמוראים כדאיתא בנדה דף ו' וזכורני שראיתי במקום אחד דכשגלו לבבל הוליכו עמהם אפר הפרה משנה למלך ריש פ"ג דאבל ועיין מחזיק ברכה סוף סי' רמ"ב ואהל יעקב סק"ו ובן יוחאי בשער ז' דף קל"ה ע"א מיהו בתוספות בכורות דף ז"ך ע"ב נראה דסברי דבארץ ישראל יש לומר דהיה להם הזאה אבל לא בחוצה לארץ עכ"ל ונראה דאף לפי הנחה זו (לחלק בין בארץ לחוצה לארץ) אין מתיישבים דברי הרב מתא דירושלים ואין להאריך ובשו"ת פרשת מרדכי להגאון מוהר"ם בחלק א"ח סי' ה' שהביא דבריו רב אחד יצ"ו והבאתי דבריו בקונטריס הערות סי' קכ"ד (בד"ה ובסי' שכ"ה) כתב שהאמוראים שבבבל לא היה להם אפר פרה כדאיתא בברכות דף כ"ח ע"ב וכי הזאה יש לנו וכו' עי"ש

לק"ט) אמירה מה שאדם כותב לחברו אי שייך לכנותו בשם אמירה הנה במאי דכתיב ריש פרשת יתרו ויאמר אני חתנך יתרו בא אליך פירש רש"י שאמר לו כן על ידי שליח והרמב"ן טען שאם היה על ידי שליח היה צריך לומר הנה חתנך יתרו בא אליך (לא אני חתנך) לכן פירש שאמר לו כן על ידי אגרת והרר"א אבן עזרא כתב שני הפירושים מתבאר דשייך לשון אמירה על הנאמר בכתב וכן מתבאר מדברי הרא"ם שכתב ליישב טענת הרמב"ן על רש"י כיעי"ש ולא בא בטענה עליו לומר דלא יתכן לפרש שהיה על ידי אגרת דהא כתיב ויאמר מוכח דסבר וקביל שגם על ידי כתב שייך לשון אמירה וגם בלשון חכמים מצינו דקרו להכותב אומר כמו שהביא הגאון חקרי לב בזכרונותיו שבסוף ספר ישרי לב דף צ"ח אות קס"ג מש"ס דגטין דף מ' ע"ב אמר ר' יוחנן וכולן בשטר עי"ש בפירוש רש"י (אלא שבנדפס באות קס"ח כתבתי דיש לדחות זה עי"ש): שוב ראיתי ששני הפירושים שכתבו רש"י והרמב"ן אמורים במדרש רבה יתרו פרשה ז"ך סי' ב' ובמכילתא ובתנחומא עי"ש שנחלקו בזה ר' אליעזר ור' יהושע ולרש"י ניחא ליה פירוש האומר שהכונה היא שאמר לו על ידי שליח והרמב"ן בחר לו דברי האומר על ידי אגרת ונראה לי הדל שלא היתה כונתו לטעון על דברי רש"י (כמו שהבין הרא"ם בכונתו) דודאי לא נעלם ממנו דרש"י לא מדעת עצמו אמר כן והם דברי ר' אליעזר או ר' יהושע במדרשי רז"ל הנ"ל (עיין בדברי המפרשים שיש גירסאות חלוקות) ומה לו כי יזעק על רש"י אם בחר לו פירוש אחד מהפירושים שאמרו התנאים ולכן לא הזכיר בזה דברי רש"י כדרכו בכמה מקומות רק כונתו להודיע טעמו ונימוקו אשר בחר לו בפירוש האומר על ידי אגרת ומביא ראיה מדכתיב ויאמר חורם מלך צור בכתב וגם במפרשים על המדרש ראיתי שמביאים מדכתיב אמר עם הספר ועל כל פנים כיון שמצינו מפורש שתנא אחד סובר דויאמר הוא על ידי כתב והסובר שהיה על ידי שליח לא ראינו