שדי חמד פאת השדה מערכת א קפב

שאחר שכתב שמברכין ברכה אחת לשניהם בין אם הם תאומים או אינם תאומים ושכן כתב הרשב"א בתשובה ואף לשתי תינוקות של שני בני אדם וכן שני חתנים וכו' הנה אחר זה כתב וז"ל ולא תיקשי לך היאך מלין שתי תינוקות כאחד והא אין עושין מצות חבילות חבילות לא אמרינן הכי אלא במצות חלוקות כברכת המזון וקידוש היום אבל במצוה אחת לא הוי חבילות חבילות והוי כקידוש והבדלה דמברכין אכסא חדא כדאמרינן בערבי פסחים ק"ב ע"ב ולא דמי נמי לשני מצורעים דאין מטהרין אותם כאחד ולשני עבדים דאין רוצעין אותם כאחד ולשני עגלות דאין עורפין אותן כאחד וכן שתי סוטות ואין משקין אותן כאחת ולכל הני יהבי טעמא בסוטה ח' ע"א דאין עושין מצות חבילות חבילות דהתם הויא כל אחת מצוה בפני עצמה לכל אחד ואחד ואפילו שני תינוקות לשני בני אדם לא דמי להני משום דהנך מצות רמו עלייהו דבית דין לבני אדם חלוקים אבל מילה דרמיא על אב וכל חד וחד מחייב למימהל בריה לא הוו מצות חבילות חבילות אם יוצאין בברכה אחת ודמי לשוחט בהמות הרבה שיוצא בברכה אחת והוא הדין להרבה שוחטים שיוצאים בברכה אחת וכדאמרן אף על פי שהן גופים חלוקים דשתי בהמות נמי גופים מחולקים הוו לענין אותו ואת בנו כדאיתא בפרק אותו ואת בנו דף פ"ב ע"ב ומייתי לה בכריתות ט"ו ע"א כן נראה לי עכ"ל הרשב"ץ ועיינתי עתה בספר יד שאול שהזכרתי בסוף ס"ק זה וראיתי שכבר הביא שם תורף דברי הרשב"ץ הנ"ל וכתב על דבריו וז"ל

והנה אזיל בתר איפכא דלפי דבריו מצות דרמיא עלייהו דבית דין לבני אדם חלוקים יותר גרע ממצות דרמיא עלייהו דאב וכל חד וחד מחוייב למימהל בריה ולפי זה בשתי תינוקות של אדם אחד מגרע גרע ודמיא לשני מצורעים וסוטות ובאמת הוא בעצמו כתב להיפך וגם לא ביאר הטעם כלל מה טעם יש בדבר וכפי הנראה כונתו לחלק דמילה מצוה אחת למול ולא מיקרי חבילות אבל שם כל אחת מצוה בפני אחד לכל אחד ואחד אבל לא ידעתי מה חילוק יש בין מילה לשתי סוטות או מצורעים דגם במילה כל תינוק מצוה בפני עצמה על כן דבריו צריכים עיון ולדעתי היה עוד מקום לחלק בין דבר שצריך לכוין לכל אחד בעצמה על דרך משל בסוטה שצריך למחוק לכל אחת ואחת לשמה דאז שייך אין לבו פנוי לא כן בדבר דסגי בכונה אחת על דרך משל מצות מילה ושחיטה דמאי נפקא מינה אם מל אחת או אלף בכולם הכונה אחת למול לשם מצוה וכן בשחיטה וכדומה והיה מקום להאריך בזה וברצות השם במקום אחר אבאר עכ"ל

ועל דבר זה נשאל הרשב"א בסי' תצ"א הביא דבריו רבין חסידא בארעא דרבנן אות ב' בשני חתנים אם מברך ברכה אחת לשניהם או לא כשם שאין משקין שתי סוטות כאחת והשיב מסתברא שמברך שניהם כאחת כשתי חבורות שאוכלות לעצמן שאחד מברך לשתיהם והכי מסתברא שמוהל אחד שיש לפניו שני וולדות למולן מברך על שניהם ברכת מילה וכן בכל המצות עכ"ל. וכבר הזכיר הרשב"ץ שם שכן כתב הרשב"א בתשובה אף על פי שיש חולקים ועיין לרבינו הטור ומרן בית יוסף ביו"ד סי' רס"ה בשם תשובת הרא"ש כלל כ"ו ותשובת הריב"ש סי' שפ"ד והם לא כתבו לבאר מדוע לא נאמר בזה אין עושים חבילות והרשב"ץ עמד על זה וביאר טעמו של דבר על פי מה שחילק כנז"ל והרב ארעא דרבנן תמה על הרשב"א דנהי דאין בברכה אחת לשניהם משום לתא דחבילות חבילות מכל מקום הרי התוספות בסוטה ד' ח' הוכיחו מלשון התוספתא דכשם שאין משקין שתי סוטות כאחת כך אין להביאן כאחד אף שאין משקין שתיהם כאחת ואם כן מי התיר להביא שני חתנים כאחד וכן שני וולדות בבת אחת למול דאף שנימולים בזה אחר זה כל שמביאים בבת אחת אסור והאריך קצת עי"ש ולא ידעתי מי הזקיקו להרב להבין שהרשב"א מתיר להביא שני חתנים ושני וולדות בבת אחת והרי בסיום דברי הרשב"א כתב והכי מסתברא שמוהל אחד שיש לפניו שני וולדות למולן וכו' והיינו שכבר הובאו לפניו ופוסק הדין שיש לפטרן בברכה אחת א האי גוונא נמי מיירי בשני חתנים שכבר באו שניהם וילמד סתום מן המפורש ואולי כוונת תמיהתו היא שהיה לו להרשב"א לבאר דלכתחלה אין להביאם ומדלא אמר הכי משמע ליה שלדעתו גם להביאם בבת אחת שרי וקשיא ליה דהא בהבאה נמי איכא למיחש משום חבילות כמו שכתבו התוספות. ואני הדל לא זכיתי להבין קושייתו כלל דמאחר דלהרשב"א וכן להרשב"ץ הנ"ל אין שייך במילת שני וולדות משום חבילות חבילות דמהיכא תיתי לאסור הבאתם משום חבילות ומה שכתבו התוספות דגם בהבאה איכא משום חבילות חבילות היינו משום שבעיקר עשייתן איכא משום חבילות אמרינן נמי דגם הבאתם אסור משום חבילות אבל במילת שני ילדים דליכא בגוף המצוה והברכה משום חבילות הכי נמי כל שכן שאין לחוש לזה על הבאתם

וראיתי להרב מעשה אברהם בחלק יו"ד סי' י"ד (בד"ה ומשתכל הוית) שכתב בשם מרן מלכא בספר חקי חיים שהשיב על הרב ארעא דרבנן דמי גילה לו שהרשב"א מיירי שבאו שני חתנים כאחד דאפשר שבא האחד ונשתהו לאיזה צורך וביני וביני בא השני וכן בתינוקות ולזה שאלו להרשב"א אם לפטרם בברכה אחת והשיב דדי בברכה אחת אחר שכבר באו ושניהם לפנינו. והרב מעשה אברהם תמה עליו שתשובת הרשב"א הלזו הביאה מרן הבית יוסף באבן העזר סי' ס"ב בתוספת דברים והוא שאחר שכתב דמסתברא לברך ברכה אחת לשניהם וכו' סיים ודעתי נוטה שכל כת וכת מן החתנים מכניסים לחדר אחד לעצמו כדי שיהא ניכר שיש שם שתי חתונות ואין מברכים לזה בפני זה להפריש בחתונתם וזהו בענין שבע ברכות שעושים מחמת כניסתן לחופה ובברכת אירוסין אבל לענין שבע ברכות שנוהגים אין צריך עכ"ל הרי שדקדק וכתב שכל כת וכת מכניסים לחדר אחר כדי שיהא ניכר שיש שתי חתונות ולא שבמקרה נמצאו שני חתנים או שני תינוקות אלא בכונה מכוונת מביאים ומכניסים לחדר אחד לעצמו אלו תורף דב"ק. והרבה יש להשיב על דבריו וסמכתי על הקורא בדברים שבכתב ולבבו יבין שאין מזה שום תמיהה על הרב חקי חיים עוד כתב שם בשם הרב חקי חיים שחילק דעד כאן לא כתבו התוספות דגם בהבאה איכא קפידא אלא במידי דכתיב ביה הבאה כסוטה או הגשה כעבד או הקרבה וכו' אבל לא בשאר דברים והאריך קצת וגם על זה השיב הרב המחבר ואין בכחי להעתיק כל דברי קדשם ואני לא אמרתי אלא להזכיר

קל"ו) אם יבא אליהו ויאמר אין שומעין לו על מה שכתבתי בנדפס באות קי"ב כתב לי ידידי הרה"ג אברהם יצחק הלוי בלייוייס דומ"ץ בעיר בריסק יצ"ו וז"ל באות קי"ב הביא דברי ברכי יוסף שהקשה על דברי הרשב"א מנחות והנה על פי דברי החתם סופר חלק ששי סי' צ"ח (ד"ה ת"ש דהני שב שמעתתי) אתי שפיר גם דברי הרשב"א אך לכאורה גם על דבריו יש לדקדק מש"ס שבת ד' ק"ח ע"א וכעין שהקשה בברכי יוסף שם וצריך לומר כישוב מני"ר הי"ו ודוק עכ"ד יצ"ו. ובזכרונות הגאון חקרי לב שבסוף ספר ישרי לב דף צ"ו אות ק' ציין בעיקר כללין שער אפרים סי' ע"ב יבמות דף צ"ט ד"ה ואין ועיין במ"ש פ"ט דאישות ה"ו ועיין שם במשנה למלך ובמגיה תוספת יום הכיפורים דף ד' בכורות דף ל"ג בני דוד דף ד' ס"ו ע"ג פסחים דף כ"ח ע"ב יבמות דף ס"ז ד"ה אין ודף צ"ו ד"ה וליגמור דברי אמת בקונטריסים דף פ"ו ברכי יוסף א"ח סי' ל"ב יבמות דף ל"ה ודף מ"א פסחים דף י"ג וי"ד וד"ח גידולי תרומה ד"י גטין דף מ"ב חולין דף ל"ח ד"ה אלא מנחות דף ס"ד ד"ה שחט ובקונטריס כונן לחקר

קל"ז) אשה אם ממעט קטנה כתבתי בנדפס במערכה זו אות בש"ן ושם תמהתי ע"ד שני המאורות הגאון חקרי לב ומר בריה שנראה מדבריהם דבעניינא דחליצה כתיב אשה מה שאין כן האמת (עי"ש בד"ה ודע) על זה השיב ידידי הגאון מוהר"ר שמואל מואליווער אבד"ק בייאליסטאק יצ"ו וז"ל אחד מרבני דייני צדק אשר אתי הראה לי את תמיהתו עלי