שדי חמד פאת השדה מערכת א קפא

דגרסינן ביומא פרק אמר להם הממונה אמר ריש לקיש אין מעבירין על המצות אמר רבא שמעת מינה מדר"ל עבורי דרעא אטוטפתא אסור היכי עביד מדרעא לטוטפתא וכתב רש"י אעבורי דרעא אטוטפתא לאחר תפילין שבזרוע בשביל תפילין של ראש אסור דהא מרוע פגע היכי עביד מדרעא לטוטפתא מן הזרוע בא אל הראש יניח של זרוע תחלה ואח"כ יניח של ראש ע"כ ומשמע דטעמא דפגע בשל זרוע תחלה אסור להעביר אבל אם פגע בשל ראש תחלה מניח אותו כדי שלא יעבור על המצות והקשו עליו דמאי איריא מדריש לקיש תיפוק ליה מדאמרינן בפרק הקומץ רבה כשהוא מניח מניח של יד תחלה ואח"כ של ראש דכתיב וקשרתם אות על ידיך והדר והיו לטוטפות בין עיניך לכך פירש רבינו תם בשם רבינו חננאל ובשם רבינו האי גאון דאיירי בשעה שחולץ תפליו ומניחן בתוך התיק שלא יעביר אותה של יד תחלה ויתנם בתיק ואחר של ראש למעלה דאם כן כשיבא להניחם יפגע בשל ראש תחלה ויצטרך להעביר על המצות משום דשל יד יש להניח תחלה לפיכך צריך להניח בתיק של ראש תחלה ואח"כ של יד למעלה הרי לך כי לפי שיטה זו אף על פי שפגע תחלה בשל ראש מניח של יד תחלה אף על פי שמעביר על המצות וכן נראה דעת הרמב"ם שכתב ונמצא שמניחה ומוציא של יד לפי שאין לובשין של ראש קודם של יד ואסור לאדם וכו'. ודברי הגאונים דברי קבלה הן ואין צריכין חיזוק ומכל מקום נראה לי בטעמו של דבר דמאן דשני סידרא עבר אדאורייתא דכתיב וקשרתם והיו לטוטפות והא דאין מעבירין על המצות מדרבנן היא ואסמכוה במכילתא מושמרתם את המצות קרי ביה את המצות שלא תמתין לה עד שתחמיץ ותתיישן ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דאין בכאן מעביר על המצות כיון שהוא מחוייב לקשור של יד תחלה עדיין לא הגיע זמן של ראש עד שיניח של יד והא דאמרינן שאין מעבירין על המצות היינו שהוא כעין מעביר על המצות וכן כתב רבינו ירוחם וז"ל ואם יניח בתיק של יד תחלה ועליהם של ראש ימצא מיד כשירצה להניחן של ראש ויצטרך להעביר וליטול של יד שתחתיהן להניחן תחלה ויהיה כמו מעביר על המצות וכן פירש רבינו תם בשם רבינו חננאל שאמר בשם רבינו האי גאון עכ"ל. גם כי לפי טעם מצות התפילין וסודם אין ראוי לשנות הסדר כלל כי הוא משנה סדרי בראשית דמעלין בקודש ואין מורידין ולכן אם נהפכו לו ופגע בשל ראש תחלה מוטב שיוציא של יד ויניחם על הסדר ואין זה מעביר על המצוה כי לעשות המצוה כתקנה וכסדרה הוא מכוין עכ"ל הרי מפורש יוצא מפה קדשו שדין אין מעבירין על המצות הוא מדרבנן ממש ועל פי יסוד זה אך בחלקות ישית בין הא דמשנה סדרא דעבר אדאורייתא ממש להא דאין מעבירין וכו' שאינו אלא אסמכתא ובזה ישנו בנותן טעם לשבח לפסק הגאונים ודבר זה אמרו מסברא דנפשיה ולא הביא ראיה לדבריו אלא למה שהוסיף לומר אי לאו דמיסתפינא וכו' והא דאמרינן שאין מעבירין וכו' כעין מעביר וכו' כמבואר בדב"ק

איברא דחזיתיה לרבין חסידא קדיש על ארעא דרבנן בראש ספרו שהוכיח מדברי התוספות דיומא שם בד"ה עבורי דרעא שסוברים שהוא מדרבנן שאם לא כן איך פשיטא להו דאם פגע בשל ראש יעביר על המצוה ויניח של יד תחלה הרי כיון דשניהם מן התורה מאי אולמיה דדרשה זו מדאין מעבירין אלא ודאי אין מעבירין אינו אלא מדרבנן וזו היא הראיה שהזכיר בספר נחלה לישראל על שם הרדב"ז ואנכי חזון הרבתי למרן חיד"א ביעיר אזן אות טו"ב שכתב דברי הרב ארעא דרבנן בזה הלשון הרב עיר וקדיש על ארעא דרבנן בתחלה הוכיח דהוי דרבנן מדכתבו התוס' ביומא דף ל"ג בשם רב האי גאון דאם פגע בתפילין של ראש יעביר על המצוה ויניח של יד משום והיו לאות ולטוטפות ואי אמרת דאין מעבירין מדאורייתא מאי אולמיה דהאי מהאי והן הן דברי הרדב"ז בחדשות סי' תקכ"ט עכ"ל הרי שכתב שדברי הרב ארעא דרבנן בראיה זו מדברי התוספות הן הן דברי הרדב"ז ואני בער ולא אדע היכי משמע ליה הכי מדברי הרדב"ז הנתונים למעלה ומה שכתבתי אני ההדיוט בנדפס (אחר שהבאתי דעת הרדב"ז) שייחס כן לרבותינו התוספות ביומא בד"ה עבורי דרעא וכתבתי שגם הריטב"א כתב כדברי התוספות ואם כן גם הוא סובר שהוא מדרבנן אין כונתי לומר שהרדב"ז הוכיח כן מדברי התוספות רק שהוא מייחס שזה הוא טעם שיטת התוספות וזה פשוט בסיגנון לשוני דלא כמו שהבין רב אחד מידי"ן יצ"ו כי לדעתי העניה לא יתכן להבין כן מדברי הרדב"ז אלא שדבר זה פשוט היה בעיניו שאינו אלא מדרבנן ועל פי זה ישנו בנותן טעם לשיטת התוס' ואם לא היה פשוט כן בעיניו לא היה ממציא סברא זו מדברי התוספות דשערי דחיות לא ננעלו כמו שכתב מרן חיד"א וכמה רבני האחרונים אלא דמה שיש לתמוה על הרדב"ז הוא דמוכח מדברי התוספות ביומא ובמגילה שדין זה (אין מעבירין על המצות) הוא מדאורייתא כמו שכתבו כמה רבנים ותו לא מידי. והשגתי עתה (בששון) קצת עלין מספר ארחות חיים החדש לידידי הרה"ג מוהר"ן כהנא אבד"ק סאפינקא יצ"ו וראיתי בסי' כ"ה אות ב' בשם ספר אשל אברהם להגה"ק מבוטשטש שנסתפק אם מן התורה הוא דאין מעבירין על המצות או הוי רק מדברי סופרים וספקו קיל ואין ספר זה מצוי אצלי לראות אם הזכיר שדבר זה נפתח בגדולים הנז"ל ויש לתמוה על הרב המחבר יצ"ו שלא זכר שר מה שכתבתי בשדי חמד בכלל זה והמעיין בספר התורה הנ"ל ישר יחזה אשר ענותו תרבני שבשפלנו זכר לנו וכמעט ברוב הסימנים מביא וקורא את אשר כתבתי אני הדל בשדי חמדתי הן בחלקי הכללים והן בחלקי האסיפת דינים ובזה קרא שמיטה והוא חידוש

ובזכרונות הגאון חקרי לב שבסוף ספר ישרי לב דף צ"ה אות ל"ג ציין בעיקר כללין מנחות דף ס"ד תשב"ץ ח"ג סי' כ"ו הרדב"ז ח"א סי' י"ג תורת חסד סי' א' הרדב"ז החדשות סי' תקכ"ט חות יאיר סי' ט'

כ"ב) אין בישול אחר בישול בזה הכלל רשמתי קצת בנדפס אות כ"ח וגם בקונטריס זה כתבתי בסיעתא דשמיא לעיל באות ס' בדין בישול אחר בישול לבשר בחלב ואתה תחזה בספר כלילת שאול לידידי הגאון מוהר"ר שאול חיים הלוי איש ירושת"ו יצ"ו בסוגיא י"ג דף כ"ב ע"ב שהאריך בכמה פרטים. א. אם יש בישול אחר בישול. ב. אם יש בישול אחר אפיה וצלי. ג. אם שייך אפיה או צלי אחר בישול. ד. אם יש אפיה או צלי אחר אפיה או צלי ועוד בכמה פרטים המסתעפים לך נא ראה. ולענין בישול אחר אפייה וצלי עיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לחלקי הכללים בסי' ס"ט אות ב'

כ"ג) אין עושין מצות חבילות חבילות בדין זה האריך הגאון שואל ומשיב בספר יד שאול בהלכות מילה סי' רס"ה ן ל"ז ע"ב אות ז' אם הוא מדאורייתא ובכמה פרטים בענין זה ול פניתי לעיין בדב"ק לך נא ראה. ובספר אמת ליעקב להרה"ג מוהרש"א ראבינוויץ בדף כ"ח ע"א (בד"ה והנה) חקר למה לא חשבו חייבי מיתות ומלקיות שאין ממיתין שנים כאחד ולא מלקין משום שאין עושין מצות חבילות חבילות ורק מטעם אחר כתב הרמב"ם שאין מלקין שנים דכתיב יכנו ותירץ דהא דאין עושין חבילות הוא מדרבנן כמו שכתבו התוספות בסוטה לענין השקאת שתי סוטות ויש לפקפק בזה. א. שאינו פשוט שהוא מדרבנן ומה נענה אם נאמר שהוא מן התורה. ב. התינח גבי חייבי מלקיות לא הוצרכנו לבא מטעם חבילות שהוא מדרבנן אחרי שיש לנו לימוד מן התורה יכנו אבל בחייבי מיתות שאין לנו לימוד מן התורה היה להם לומר שאין ממיתים שנים כאחת משום מצות חבילות עוד תירץ שם וכתב שהוא העיקר דכאן לא שייך אין עושים מצות חבילות מפני שיש גם מצות עשה ובערת הרע מקרבך כי לא רק בקום ועשה המצוה הוא כי אם בשב ואל תעשה גם כן מבלי להניח מבלי עונש ועל מצוה דכוותה אין שייך אין עושין מצות חבילות ואין להשהות המצוה ורק בחייבי מלקות בא מפורש יכנו ולא שנים ויש עוד להאריך עכ"ל

והנה לעיל בסוף אות צ"ה הבאתי שבספר שער הציון כתב שברשב"ץ ח"ב סי' מ"ב כתב כלל גדול בזה ומאז, נפשי איותה לעיין במילי דמר ועתה אשר זכיתי בו שלי"ת אעתיק דב"ק לזכות את הרבים ודבריו הם על מילת שני תינוקות כאחד