שדי חמד פאת השדה מערכת א יז

עכ"ל ויעויין שם בגליון הרי תוס' מפורש וגמרא ערוכה דעכומ"ז ועבד קרוי אדם האמנם דלרבנו תם שבתוס' ב"ק ל"ח א' שמחלק בין אדם להאדם אין מן הגמרא ראיה מכרעת דהא הכא האדם כתיב ובדעת רש"י ז"ל נראה דסובר כרבינו תם כמבואר בדברי רש"י בחולין ה' א' ד"ה מכם וכמו שכתב שם הגרש"ש בהגהותיו ועיין בהגהות מוהר"ץ חיות ליבמות ס"א א' אבל מכל מקום הרי יש לנו תוספות מפורש דעבד כנעני קרוי אדם וביותר הנני עומד ומתפלא היאך נעלם מכולם דברי רש"י בב"ק נ"ג ב' וז"ל דהא דקיימא לן לגבי בור שור ולא אדם בקטלא קיימא לן כגון שנפל לתוכו עבד ומת עכ"ל וגם הלא משנה מפורשת היא שם נ"ב א' עבד או אמה פטור יעו"ש האמנם מן המשנה י"ל דשור ממעט תרווייהו בין ישראל ובין עבד אבל לא רש"י כתב להדיא דהא דממעטינן שור ולא אדם הוא אם נפל עבד ומת הן אמנם שכבר נשאלתי על כונת רש"י בזה מאי אריא עבד דנקט ומאי שיאטוה דעבד הכא ושוב ראיתי שבספר חן טוב כבר התפלא על דברי רש"י אלה והאריך בפלפול ובעיני מדוקדקים מאד דברי רש"י דהלא תוס' מפורש הוא בב"ק ט' ב' ושם יו"ד א' וז"ל וא"ת שור ולא אדם דכתיב בבור למה לי תיפוק לי מעליו או מוהמת יהי' לו עיין בדף יו"ד בתוס' ותירצו דאיצטריך שור ולא אדם למעט עכומ"ז או עבד והיא היא כונת רבינו הגדול רש"י ונתכוון בקוצר מילים לכל דברי התוס' ומזה נראה גדולתו של רש"י והארכתי בזה בספרי שו"ת משכנות ישראל לפלפל בזה בדברי התוספות ב"ק מ"ט ע"א ד"ה חמרתא מעברתא ויעו"ש בהגהות חשק שלמה להגרש"ך מווילנא ודברי המנהיג לענין נטילת ידים בלאו הכי תמוהים כאשר כבר פלפלתי הרבה בדבריו בביאורי כתנת תשב"ץ לספר תשב"ץ קטן אשר חנני ה' ולפלא שלא הרגיש מר מדברי התוספות ורש"י אלה עכ"ד יצ"ו ולא אוכל כעת לעיין במילי דמר בהיותי טרוד בעניינים אחרים (וכפי הנראה אין ביד הרב הנ"ל יצ"ו הספרי שדי חמד) ומשום שחביבן דברי סופרים העתקתי דבריו למזכרת כמו שכן אתנהג בל"ן עם כמה ההערות הרבות למאות מרבני גאוני דורנו יצ"ו אשר לא יתכן בשום אופן למי שדעתו קצרה כמוני היום לדלג בכל יום מענין לענין כי היום תביא הבי"ד הערות לעשרות בעניינים שונים זה בכה וזה בכה ומחר בעניינים אחרים לכן מרבית פעמים אעתיק את ההערות ואם ירצה ה' כי אקח מועד אולי אוכל להשתעשע בהן ולכתוב אם יש מה להשיב לבנות ולסתור

ג) אדם אם ממעט קטן כתבתי בנדפס במערכה זו אות ע"ב דאין להוכיח ממ"ש רש"י בפי' התו' ויקרא (כ"ד י"ז) ואיש כי יכה כל נפש אדם לפי שנאמר מכה איש אין לי אלא שהכה איש הכה אשה וקטן מנין ת"ל ואיש כי יכה כל נפש אדם דההוא מכל נפש הוא דילפינן ולא מתיבת אדם עי"ש והרמב"ם בפ"ב מהלכות רוצח דין ו' כתב דהנרצח בין הוא זכר או נקבה חייב עליו הרוצח ומרן כ"מ לא הראה מנ"ל כן אמנם הרב המבי"ט בס' קרית ספר הובא במטה אשר בליקוטים סי' י"ט דף ד"ן ע"א כתב דבכלל נפש הם עי"ש גם עמ"ש הרמב"ם בפ"ט מהלכות גנבה דין ו' דגונב בין את האיש בין את האשה חייב דכתיב גונב נפש מ"מ כתב שם בעמוד ג' דהכל בכלל נפש הוא וכדתניא בברייתא וכו'. ועיין בתוס' פרק קמא דערכין דף ג' ד"ה והצרוע שכתבו דבאדם הכתוב יש בכללו אשה וקטן ולא עיינתי עתה בספרים אם הזכירו דבריהם ועל הכתוב בנדפס עיין בקונטריס הערות לחלקי הכללים מה שהבאתי בריש סימן ל"ה בזה

ד) אונס דהפחדה שמפחיד את חבירו אם נקרא אונס או אמרינן דגזים ולא עביד כתבתי בנדפס במערכה זו אות פא"ר בשם תשו' רבינו מוהר"י ן' מיגאש סי' קכ"ב דהכל לפי מה שהוא האדם אם לפי מה שהוא האדם נראה שיעשה מה שאומר להפחיד הוי אונס עי"ש ספרים שרשמתי בזה גם הרב אזן אהרן בדף ב' אות כ"ב ציין בזה כמה ספרים שאין מצויים אצלי וכתב שדעת רוב הראשונים שהובאו בב"י סי' ר"ה דאם יש ספק בידו לעשות מה שהגזים הוי אונס וכתבינן מודעא זולת מוהריק"ו שרש קפ"ה דס"ל דאמרינן גזים איניש ולא עביד ומוהרש"ך והרב ראש יוסף כתבו דאם כתב שטר מודעא גלי דעתיה דאחשביה לגיזום זה והמודעא קיימת והרב משכנות הרועים בדף קצ"ט תמה ע"ד ואפי"ה כתב שאין לזוז מדבריהם ושכן דעת מוהראנ"ח ח"א סי' מ"ב וכנה"ג בתשו' ח"ב סי' פ"א ופמ"א ח"א סי' י"ז וח"י. ועיין חקקי לב ח"ב סי' ט"ז וי"ז

ה) אונס לא חשיב כשהאונס בא ע"י עצמו שהוא סבב את האונס עליו כן כתבתי בנדפס במערכה זו אות של"ז בשם הפוסקים בכמה מקומות דאונס הבא לאדם ע"י עצמו לא הוי אונס והיה נלע"ד משמעות הדברים הוא דאף אם צווח ואמר אנוס אני לא משגחינן ביה. אמנם עתה ראיתי להרב אזן אהרן במערכה זו אות כ"ה על מי שנתחייב בשטר לגרש אשתו בזמן פ' ושאם לא יגרש יתן קנס כו"ך וכשבא לגרש צווח ואמר שאינו מגרשה אלא מחמת הקנס הוי אונס דאף דמדברי הרב מוהריק"ו ודעמיה מתבאר דאונס שהביאו האדם ע"י עצמו לא הוי אונס היינו דוקא כשאינו מוחה בפירוש אבל אם בפירוש אומר שאינו מגרשה אלא מחמת אונס ממון הקנס שפיר הוי אונס כ"כ הרבנים אדמת קדש ח"א סי' ל' ומכתב מאליהו הב"ד הרב גדולת מרדכי גלאנטי ועי"ש בד' קמ"ד איזה דבר מיקרי אונס שהביא על עצמו עכ"ל ואין גם אחד מספרים הנ"ל מצוי אצלי לעיין בדב"ק

ו) אין מבטלין איסור לכתחלה כתבתי בנדפס במערכה זו אות ז' (בד"ה וכתב הרב) דהרב אבני מילואים כתב דלא נחלקו הקדמונים אם איסור ביטול האיסורין הוא מדאורייתא או אינו אלא מדרבנן אלא דוקא בשאר איסורין אבל בתרומה שאסור לאבדה וכי מערבה בחולין הרי הוא כמאבדה לכ"ע הוא מדאורייתא והוכחתי מדברי כמה רבני האחרונים ומכללם הרב פר"ח בסי' צ"ט סק"ח ומחלוקותו דלא שמיעא להו לחלק כן עי"ש וכן ראיתי עתה לידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בסי' ח"י אות א' שהשיג על האבני מילואים דבפר"ח סי' צ"ט מבואר דלא כדבריו. אמנם בהשמטות הספר ראיתי שכתב בשם ביכורי יוסף (מ"ז א') בתרומה כיון דאיכא מצות נתינה וכשמבטל לה מבטל מצות נתינה אסור לבטל מה"ת וסיים המחבר נ"י דבזה י"ל קושית השי למורא וכו' עי"ש וספרים הללו אין מצוים אצלי והעיקר נראה כדעת הרבנים שהבאתי שאין לחלק בין שאר איסורין לתרומה גם ראיתי עתה בס' זכר ישעיהו שנדפס מקרוב בדף ו' ע"ג דשדי נרגא ע"ד הרב אבני מילואים דלא הועיל כלל בהמצאתו דנהי נמי כשמבטל התרומה כדי לאכלה חשיב כמאבדה הלא נשאל איפה אלא מאי היכי נעביד והא גם עכשיו כשאוכל התרומה כמות שהיא מי איכא איבוד גדול מזה כיון שלא ניתנה אלא לאכילת כהנים א"כ כשהיא נאכלת ע"י איזה אופן אחר שיהיה הרי זה כמאבדה ומה לי אם נותנה לכלבו או אוכלה זר וכו' וכיון שסופה לילך לאיבוד יותר טוב הוא לבטלה ולהאכילה וכו' עי"ש מ"ש ליישב עיקר קושית מרן המשל"מ. ועל הרב כתב סופר בחיו"ד סוסי' ס' שהביא בשתיקה כהודאת סברת האבני מילואים דבתרומה אפילו לח בלח לכ"ע הוא מדאורייתא תמיה לי לפי מ"ש הוא עצמו שם בסי' ה"ן בביאור מאי דתני בריתא בחולין דף צ"ז ע"א קדרה שבשל בה וכו' תרומה לא יבשל בה חולין דאיצטריך לאשמועינן בקדרה בת יומא אפילו ידעינן שיש ששים משום דאין מבטלין איסור לכתחלה דסד"א דלא אסרו ביטול איסורין אלא במידי דאיסורא בלע אבל תרומה הוי היתרא בלע כיון שמותרת לכהנים וכתב שהפנ"י לפסחים דף ל' רוצה לומר כן אלא דמסוגיא דזרוע בשלה מוכח בהפך ואהכי איכפל תנא דבריתא ואשמועינן בקדרה של תרומה לא יבשל בה וכו' אלו תוד"ק ומאחר שהסברא פשוטה היתה דבתרומה מותר לבטל לכתחלה א"כ עכ"ל דאין זה בכלל איבוד תרומה שא"כ לא היה שום סלקא דעתין להתיר וא"כ איך נתפוס השיטה לילך מן הקצה אל הקצה דהס"ד היה דתרומה מותר לבטלה דקילא משאר איסורי דאסור לבטלן מדרבנן מיהא וזו מותרת ולהאמת תרומה חמורה בזה משאר איסורין דאיסור הביטול בה הוא מדאורייתא אתמהה יציבא בארעא וכו' ולא תנוח דעתי לומר דהס"ד היה דעירוב תרומה בחולין אין זה איבוד התרומה וכיון דהיתרא בלע מותר לערב. ולהאמת העירוב חשיב איבוד התרומה וא"כ ממילא אסור מן התורה דכ"ז דוחק עצום