שדי חמד פאת השדה מערכת א קעט

דהוקש אשם תלוי לאשם מעילות דמההיקש ילפי רבנן תחתון מעליון ולא עליון מתחתון אבל בהיקש דהכתוב אומר דזה דינו כזה כהיקש דכאשר יאכל הצבי והאיל וכהיקש כאשר יקום איש על רעהו וכיוצא דבהכי חשיב כאילו אומר הכתוב בפירוש דדינו של זה כזה ובפסולי המוקדשין חשוב כאילו אמר בפירוש דדין כצבי וכאיל ע"כ אמרינן דאין היקש למחצה וילמוד צבי ואיל נמי מפסולי המוקדשין וכו' אלו תורף דב"ק עי"ש

י"ז) אין דנין דברי תורה מדברי סופרים ולא דברי סופרים מדברי תורה ולא דברי סופרים מדברי סופרים הכי תנן בשלישי דמסכת ידים משנה ב' וכתב ידידי הגאון מליאדי יצ"ו בספר כרם חמד ח"א דף י"א ע"ג בשם ספר ליקוטי מרדכי על ספר הכריתות אות כ"ד דבתוספתא פרק קמא דטבול יום מסיים ר' יוסי אמר דנין דברי תורה מדברי סופרים ודברי סופרים מדברי תורה ובזה כתב ליישב קושית הרב רנו ליעקב בחולין על דברי התוספות בדף פ"ד ד"ה כיסוי דהתם מאריה דההוא דינא הוא ר' יוסי ואזיל לשיטתיה דלמדין עוד לו בחלק ג' ד' ו' ע"ג (על דברי המגן אברהם סי' תנ"א סק"ב) הצריך עיון על מה שכתב הרא"ש בעירובין פרק יו"ד סי' ג' האי שינויא דלא כהלכתא דקיימא לן כרבה דאמר לא יקרא אפילו גבוה שתי קומות וכו' עי"ש דהא אין דנין דברי תורה מדברי סופרים ולא דברי סופרים מדברי סופרים

והנה איני מופנה לעיין כעת בעיקר כלל זה אולי יש מקום ליישב קושיתו על פי איזה חילוקים הנאמרים בזה. אמנם בהשקפה ראשונה נראה דאפשר לומר דההיא דהרא"ש לא חשיב דין דברי סופרים מדברי סופרים דזה שייך בשני דינים חלוקים שבדברי סופרים אבל בההיא דהרא"ש דאביי מוקי לה באסקופה ארוכה דסמיך אסברא דאדהכי והכי מידכר בהא שפיר קאמר הרא"ש דהאי שינויא דלא כהלכתא דקיימא לן בדיני שבת עצמו כרבה דאמר לא יקרא אפילו גבוה שתי מרדעות ולא אמרינן אדהכי והכי מידכר והכי נמי לענין שבת באסקופה ארוכה נמי לא סמכינן אסברא דאדהכי והכי מידכר שכל הלכות שבת כדין אחד הם ובעיקר כללין הגאון חקרי לב בזכרונותיו שבסוף ספר ישרי לב דף צ"ז אות קכ"ב ציין לעיין בזרע אברהם ח"א סי' ד' פסחים ד' ס"ו

אחר זמן רב השגתי שו"ת הלק"ט (שנדפס שנית מקרוב) והראני תלמידי הב' וחשוב אברהם נסים אשכנזי הי"ו בכר' יצחק נ"ע דברי הרב בח"א סי' כ"ד וז"ל שאלה על מה שאמרו אין דנין דברי תורה מדברי סופרים ולא דברי סופרים מדברי תורה תשובה עיין בפ"ג דידים ומצינו בכמה מקומות שדנין זה מזה ושם בפרק ד' רצו ללמוד עמון ומואב מה הן בשביעית מבבל ומצרים והיה נראה לומר דכשהיו באים לגזור גזרה אז היו למדין ממה שגזרו הראשונים לומר כשם שהראשונים גזרו בדבר זה מטעם זה כך יש לנו לגזור כך מטעם זה אבל כשלא באו לגזור אלא היו רוצים ללמוד דבר מדבר ולומר כשם שראינו שגזרו הראשונים בדבר זה כך יש לנו לומר שגזרו בדבר זה אז אין ללמוד דבר מדבר והכי דייק דקאמר נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין וכו' שהיתה גזרה שחידשו וההיא דידים שניות הוא שהיו רוצים לומר שכשם שגזרו הראשונים בזה כך בזה עכ"ל ודב"ק צריכים באר היטב ולפום ריהטא נראה קצת סתירה לזה מדברי הרא"ש דעירובין הנ"ל שנראה מדברי הרא"ש שכונתו לומר שכשם שמצינו שגזרו לענין קריאה לאור הנר ולא סמכו לומר אדהכי והכי מידכר הכי נמי אמרינן בההיא דאסקופה ארוכה שגזרו ולא סמכו אסברא דאדהכי והכי מידכר וצריך להתיישב איה"ש

ח"י) ר' אבהו יש שנים. א. תלמיד ר' יוחנן. ב. יש שהוא תנא כן כתב בס' כרם חמד לידידי הג' מוהר"ר שלמה פריידעש אבד"ק ליאדי יצ"ו בח"א דף ז' בחידושיו לברכות דף ל"ד (על מה שאמרו דאמר ר' אבהו מקום שבעלי תשובה עומדים וכו') בשם הגאון רד"ל בקונטריס מבוא לפרקי ר' אליעזר וכתב ליישב בזה מה שמקשים דר' אבהו אדרבי אבהו דמה שאמרו כבראשית רבה פ"ב בשם ר' אבהו הוא התנא והיינו דהוזכר שם קודם ר' חייא רבה

י"ט) רב אדא בר אהבה היו ב' כ"כ בכ"ח הנ"ל בחידושיו לשבת על דף כ"ח ע"ב בשם התוס' בתענית דף כ' ע"ב ויישב בזה מה שמקשים אדרב אדא ב"א בביצה דף ג' ע"א ובד' כ"ח ע"ב ואתה תחזה מה שהאריך בזה הרב סדר הדורות במערכת האל"ף (בשם רב אדא בר אהבה) ומתבאר שם שדעת רש"י דחד רב אדא בר אהבה הוה שהאריך ימים ועיין גם כן להרב מלא הרועים בספרו בית ועד לחכמים בדף ז' ע"ד והלאה שהאריך בזה והביא שיטת התוספות בבבא בתרא דף כ"ב ע"ב דחד רב אדא בר אהבה הוה שנולד בימי רבי ואותו שהיה תלמיד רבא הוא רב אדא בר אבא (לא בר אהבה) וסתר שיטה זו וגם שיטת רש"י ולפירוש ראשון שברש"י בקידושין דף ע"ב ע"ב צריך לומר דתלתא רב אדא בר אהבה הוה וכו' עי"ש דב"ק. וגם בתוספות רי"ד למסכת תענית דף ד' נקיט דתרי רב אדא בר אהבה הוו וציין למה שכתב בחידושיו לפרק לא יחפור ואין מצוי אצלי ועם שכפי האמור יפה אמר מר הגאון כרם חמד יצ"ו מכל מקום אין זה מן הישוב לדברי הכל מאחר עלות דאיכא מקמאי דלא סברי הכי ולדידהו הדרא קושית המפרשים דרב אדא אדרב אדא

כ"ף) אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר חוץ עיין במה שהבאתי בנדפס באות ל"ו אי אמרינן הכי גם בכללות שבדברי האמוראים או דוקא בדברי התנא שהוא מחלוקת הראשונים כמו שהאריך הרב יד מלאכי באות כ"ג ותמהתי על הרבנים קהלת יעקב במענה לשון ח"ב סי' ק"א ומקנה אברהם במהדורא בתרא אות ו' (ד"ה אין) שהביאו בשתיקה דעות הסוברים דלא אמרינן הכי באמוראים שדרכם לפרש וציינתי לעיין בחינא וחסדא ח"א דף קל"ב ע"ג אהלי יהודה במערכת חמץ דף ע' סוף ע"ב ובספר כרם חמד הנ"ל בחידושיו לעירובין דף ס"ו על דברי התוספות בדף ס"ו בד"ה כל מקום ציין לעיין בחידושי הרש"ש לשם וביד מלאכי אות כ"ג ושצריך עיון גדול וכעת אין אצלי חידושי, הרש"ש הנ"ל (כי לקח מסכתא זו אחד מן הלומדים הי"ו) להבין מאי קשיא ליה וזאת לזכרון. ובעיקר כללין ציין הגאון חקרי לב בקונטריס אחרון שבסוף ספר ישרי לב דף צ"ז אות ק"ז חגיגה דף ב' ד"ה חוץ כתובות דף ל"ז אריה וגנבי וכו עיין מ"ש בח"ה ובחידושי הראשונים שם ודוק היטב עכ"ל

כ"א) אין מעבירין על המצות במאי דאמרינן ביומא דף ל"ג אמר רבא שמעת מינה מדריש לקיש אעבורי דרעא אטוטפתא אסור שנחלקו בזה רש"י ותוספות דלרש"י קאי אהנחה שלא לאחר הנחת השל זרוע להקדים להניח של ראש ולהתוספות על ההנחה בכיסן קאמר רבא וכו' הנה בספר פעלים לתורה לידידי הרה"ג מוהר"ר אברהם מתתי' חלפון מייעליסעוועט יצ"ו בקונטריס אור תורה סי' ל' האריך ליישב פירש"י ומענין לענין עי"ש דב"ק. ובעיקר כללין ראיתי בספר טהרת המים שהשגתיו מקרוב שהאריך הרב בראש ספרו ולא איסתייעא לי להתיישב בדב"ק וזאת לזכרון וכמו כן בספר לב מרפא לתנא ירושלמאה רל"ץ בדף ב' ע"ב ומשם והלאה ראיתי פלפלא ארוכה בדין זה עי"ש דב"ק

וידידי הרה"ג מוהר"ר יעקב חיים זעליג אבד"ק לובראנץ יצ"ו כתב לי שקלא וטריא בהאי כללא (אין מעבירין על המצות) וז"ל עיין מגן אברהם סי' קמ"ז סקי"א לענין סילוק ס"ת ראשונה קודם שהניח השנייה ועיין בפרי מגדים שפ"ד שרוצה ליישב מנהגינו דלא תקשי מיומא ד' כ"ו דמותיב המגן אברהם דהתם יש לומר דהוי ביוש למצוה דם שעיר מה שאין כן תורה אחת היא שמה שכתוב בזו כתוב בזו ולפי עניות דעתי דבריו תמוהים דרש"י להדיא לא פירש כן עיין מגילה דף ו' ויומא דף ל"ג דמייתי דרש' דושמרתם גו' מצוה הבאה וכו' ולאו מטעם ביוש הוא אלא מטעם חימוץ מצוה ותו דלדבריו מאי מותי' הבית חדש להלן סי' רע"ד גבי חלות הא התם נמי תרוייהו חלות נינהו ומאי מעבירין איכא ותו איך מצינו ידינו ורגלינו במנחות דף ס"ד גבי עומר בא מן הקרוב וקאמר טעמא משום אין מעבירין והתם נמי תרווייהו ביכור נינהו ומאי ביוש איכא וכן ביומא נ"ח לענין קרנות המזבח