שדי חמד פאת השדה מערכת א קעח

לשון זה דאין הכונה שעדיף מדבר האחר אלא שוה לו עי"ש וכן נראה מדאמרינן בשבת דף ב"ן ע"א אדרבה תסתיים דשמואל הוא דאמר וכו' עי"ש ועתה ראיתי להרב פחד יצחק במערכה זו שכבר הביא דברי התוספות דסנהדרין הנ"ל הגאון מוהרש"א בהליכות אלי וז"ל אדרבא מחודש אשכחן דפריך הכי ואינו סותר הקודם סנהדרין דף ן' וז"ל הגמרא סקילה חמורה מחנק שכן ניתן למגדף אדרבא חנק חמור שניתן למכה אביו וכו' משמע לכאורה דהכי פריך אדרבא איפכא חנק חמור מסקי לה וכתבו התוספות דלא קאמר שיהא חמור מסקילה אלא כלומר אימא דחמור בסקילה הליכות אלי אות מ"ז עכ"ל והנה מדקאמר מחודש אשכחן וכו' מוכח דבעלמא פירוש אדרבה הוא לסתור הקודם וכונת האומר אדרבה היא לומר שאין הדבר כדבריך אלא בהיפך ולפי זה יש להעיר על מה שכתב שם בפחד יצחק (בד"ה אדרבא רחמנא) וז"ל אדרבה רחמנא ליצלן מדעתא דידך חידוש ראיתי על מלתא דא דבראשית תיבות רוצה לומר אי"ן דב"ר ר"ק בהי"פך בבא קמא דף ס"ה עכ"ל ולא אדע היכי קרי לה חידוש והלא ממה שכתב בתחלה נראה שמסתמא זהו הפירוש הפשוט בכל מקום ומן האמור מתבאר שמלה זו (אדרבה) נכתבת בהה' בסופה וכן הוא באמת בש"ס דסנהדרין דבבא קמא הנ"ל ובשאר דוכתי (עיין כתובות ל"ח ע"ב ומ"ה ע"ב ושבת דף פ"ד ע"ב). אמנם ממה שכתב מר"ן חיד"א ביעיר אזן מערכת הדל"ת אות כ"ה מתבאר דמלה ארמית היא ונכתבת באל"ף בסוף וז"ל דמיא הא כלרבא כשאומר כן בירושלמי פירש מוהר"ש סידלייו פירוש כל ארבא כלומר כך דומה זה כמו קברניט הספינה שמנהיגין אותה מאחריה כמו שפירש הערוך כלפי לייא כלפי אליה כלפי הזנב כלומר דבר מהופך זה שאינו דומה כלל וכן אדרבא שאומר בבבלי פירושו אדארבא עכ"ל וחידוש הוא שלא העיר מרן חיד"א שגירסתינו בבבלי היא בהה' בסוף תיבה ולא יכון פירושו לכאורה

ט"ו) אומן קונה בשבח כלי עיין בקונטריס באר בשדי (שבשדי חמד בחלק הכללים מערכת הכ"ף) בדף ו' ע"ד במכתב חמישי מס"ק כ' והלאה ובספר אמרי שפר הנדפס מחדש לידידי הגאון מוהר"א קלאצקי יצ"ו בסי' ע"א על החקירה דאיך קטן כשר לכתוב הגט והרי הוא קונהו ואינו יכול להקנותו להבעל דמיקנא קני וכו' וכתב בשם הגאון קצות החשן בסי' ש"ו דאומן קונה בשבחו רק מקצת קנין עד שיפרע דמיו ומכי פרע דמיו אפילו בעל כרחו תו לית ליה בשבחא ואף לחרש שוטה וקטן יכול לסלק דמי שכירות ואין צריך דעתו ולעיקר חקירה הנ"ל כתב ידידי הגאון אבד"ק מ' לודאש יצ"ו בספרו ילקוט הגרשוני דף ג' ע"ד בשם הגאון דברי חיים ח"ב אהע"ז סי' ע"ב שתמה אם שייך כלל אומן קונה בשבח כלי בזה כי אם לא יוכל להקנות להבעל אם כן אדרבא הרי קלקל ומאי שבח איכא אדרבא במה שעשאו וזוכה בו בעל בזה הוי שבח והוה ליה קנייתו ושבחו באים כאחת ודברי פי חכם חן עכ"ד יצ"ו ונראה שהגאונים פני יאושע וקצות החשן שנטפלו לחקירה זו סברי שכל שהפעולה עצמה היא משבחת הכלי ורק דבר אחר גורם שלא תועיל שבחו ואם היה גדול שהיה בידו להקנותו הרי הוא שבח גמור ונמצא שגוף הפעולה היא לשבח שפיר קונה האומן אף אם מצד אחר לא תועיל

ט"ז) אין גזרה שוה למחצה במה שכתב הכריתות דאיכא מאן דאמר יש גזרה שוה למחצה וכתבתי בנדפס באות ש"ט שנלאו המפרשים לדעת מי בעל דברים בסברא זו עיין בשו"ת בית יצחק להגאון מפראמישלא יצ"ו בחלק יו"ד סי' קמ"ה אות ג' שצדד שכונתו למאי דאיבעיא בגמרא בקידושין דף כ' ע"ב או דילמא לקולא אמרינן לחומרא לא אמרינן וכמו שהקשו התוספות שם ולא סבירא ליה כתירוצם וכו' עי"ש ובהורמנותיה דמר רחוק הוא בעיני לומר כן שאם כן מוכח דסתמא דש"ס דשתיק בהא ולא אמר בה דאין גזירה שוה למחצה נקיט יש גזרה שוה למחצה ולי הדל נראה לבאר כונתו על פי מ"ש הגאון יד מלאכי בסוף אות ל' דשתי המדות א'. אין גזרה שוה למחצה. ב. דון מינה ומינה אחת הן והוקשה לו דהא מסקינן בכריתות ובזבחים דלכולי עלמא אין גזרה שוה למחצה וכתב שכבר הוקשה זה להגאון חות יאיר בסוף סי' ר"ג וז"ל ומכל מקום לא קשה על מה דמצינו פלוגתא בדון מינה ומינה דיש לומר דמה שאמר דכולי עלמא אין גזרה שוה למחצה הוא רק לדחות מה דבעי למימר דבהא פליגי והכי ארחיה דש"ס עכ"ל ואם כן נוכל לומר שגם רבינו בעל הכריתות סובר כן דאין זו מסקנא דתלמודא דכולי עלמא סברי אין גזרה שוה למחצה אלא איכא נמי מאן דסבר יש גזרה שוה למחצה והיינו מאן דאמר דון מינה ואוקי באתרה ועיין במה שהבאתי בכלל זה בקונטריס הערות סי' צ"ו אות יו"ד ובספר כלילת המנורה לידידי הגאון מוהר"ר משה נתן הלוי אבד"ק דובנא יצ"ו

ובמה שהבאתי בנדפס באות ש"ח בשם הגאון יד מלאכי במערכה זו אות למ"ד שהגדיל עצה ותושיה להוכיח מדברי הש"ס בכמה מקומות ומדברי גדולי המפרשים דפירוש אין גזרה שוה למחצה וכן היקש היינו שצריך להשוות הלמד להמלמד בכל פרטי דינים שיש בהמלמד ואין הפירוש כמו שכתב הרב מדות אהרן שהכונה לומר דצריכים שילמדו זה מזה וזה מזה שכשם שאנו דנים שיהא להלמד דיני המלמד כן צריכים לדון שיהא להמלמד הדינים שיש להלמד וכו' וכן היא דעת מרן המוהריט"א בפרק חמישי דבכורות ריש אות מ"ב שהפירוש הוא כמו שהוכיח הרב יד מלאכי עי"ש. הנה עתה נדפס ס' בית יצחק יו"ד ח"ב לידיינו הגאון מפאראמישלא והוא עתה אבד"ק לבוב יצ"ו וראיתי בסי' קמ"ה אות יו"ד האריך קצת בכלל זה וכתב להוכיח מאיזו סוגיאות ומדברי רש"י ותוספות באיזו מקומות שלא כמו שפירש הרב יד מלאכי אלא כפירוש הרב מדות אהרן וצדד בכל זה ושלא כתב אלא להעיר וענותו תרבני שבשפלנו זכר לנו מה שהבאתי אני הדל בנדפס באות ש"ח בשם מוהרש"א בפסחים ועיין שם מה שכתב על דברי מוהרש"א וכבר הבאתי בנדפס מה שכתב הגאון בנין ציון בחדשות סי' קס"א בשם הגהת יד מלאכי שאין להוכיח פירוש הרב מדות אהרן שכן מוכח בבבא בתרא ד' ק"ך ושכן כתבו התוס' בנזיר ד' מ"ח והנה הספר יד מלאכי שבידי הוא דפוס הראשון ואין בו הגהות אך הקרה ה' לפני איקלע לאתרין ידידי הרב הגדול חו"ב הווח"ס מוהר"ר שלמה ליב בהרא"ש יצ"ו שד"ר מעיר קדשינו חברון תוב"ב והיה לו ספר יד מלאכי דפוס פאראמישלא ובו כמה הערות והגהות ובענין זה ראיתי שם בשם הגאון מוהר"ר צבי שהיה אב"ד בק"ק בערלין וז"ל מה שהשיג בכלל זה על הרב קרבן אהרן בענין גזרה שוה למחצה עי"ש שכתב קרבן אהרן דהיינו שלמדין זה מזה והוא ז"ל סבירא ליה דלא נאמר זה אלא שילמד כל הפרטים הנמצאים במלמד אבל לא שילמד זה מזה וזה מזה וכן הביא מתשובת חות יאיר ואני תמה על גדולת חכמתו שנראה שהיה בקי בכל חדרי תורה שנעלמה ממנו בבבא בתרא ד' ק"ך ע"ב דמוכח בהדיא כדברי קרבן אהרן דאי לאו הכי לא הוה ליה לאקשויי ולבית שמאי דלית להו גזרה שוה וכו' דדילמא אית להו וכן כתב הרשב"ם שם ד"ה האי זה וזה מאי עבדי להו וז"ל ואפילו למילף נדרים משחוטי חוץ לאהרן ולבניו ולכל בני ישראל דאין גזרה שוה למחצה וכן פירש הרא"ש בההוא עניינא בנדרים ע"ח וכו' וכן בנזיר מ"ח בתוספות ד"ה הכי גרסינן משמע כן עכ"ל ועיין בספר המאסף היוצא לאור בעיר קדשנו ירושלים תוב"ב בגיליון חמישי לשנה שניה בסי' ז"ך אות א' מה שכתבו שני רבנים בדורנו מוהר"ר ברוך משולם והעורך יצ"ו בענין זה

ודע דחדית לן מרן מוהריט"א בפרק חמישי דבכורות באות מ"ב בד"ה ונראה) דאף אם לא נאמר בפירוש הרב מדות אהרן הנ"ל מכל מקום יש חילוק בהיקש בין היקש שהוא מחמת סמיכות ככתוב להיקש שהוא מפורש ככתוב להקיש שני דברים שיהיו שוים והא לך לשונו הטהור ונראה פשוט דאף אם נאמר דהעיקר הוא דהא דאין היקש למחצה לא נאמר על שילמוד זה מזה וזה מזה דכל אחד ילמוד מחבירו כמו שהוא סברת כמה הראשונים אלא כמו שנראה מדברי רש"י בכריתות דף כ"ב ע"ב כמ"ש הרב יד מלאכי בסי' הנזכר יעי"ש. מכל מקום נראה דהיינו דווקא בהיקש דב' דברים הסמוכים בכתוב אחד כמו היקש דההיא דכריתות