שדי חמד פאת השדה מערכת א קעז

הכללים בריש סי' כ"ו הבאתי שקלא וטריא בכללין על מה שכתבתי בנדפס אות שכ"א עי"ש

י"א) אמורא כשמביא הש"ס דברי אמורא אומר בלשון מימרא אמר ר' פלוני ומלשון זה נדע שהוא אמורא מדלא אמר למילתיה בלשון תני או תניא כן הבאתי בשדי חמד חלק ראשון אות ע"ז (בד"ה עוד ראיתי) ובח"ב במערכת היו"ד אות ב"ן בשם הגאון צל"ח לפסחים דף ס"ד ע"ב דמדאמרינן אמר רבי יצחק (ולא אמרו תני ר' יצחק) מוכח דהוא ר' יצחק האמורא וכן ראיתי עתה להגאון מוהר"ם שי"ף בחידושי הלכות למסכת חולין סוף פרק גיד הנשה שאין דרך הגמרא לומר אמר ר' פלוני כשהוא תנא רק בלשון תניא

והנה בפרק קמא דתענית דף י"א ע"ב איתא מר עוקבא איקלע לגינזק וכו' ורש"י קיים גירסא זו (דלא כמאן דגריס ר' עקיבא איקלע) דאילו ר' עקיבא לא היה מסתפק לו הנך בעיי דאמרינן התם דבעו מניה תלתא בעיי ולא הוו בידיה אזל שאיל בי מדרשא וכו') ועוד דבלשון ברייתא הוה משתמע (אולי צריך להיות מישתעי) ביה מעשה בר' עקיבא וכו' ולא בגמרא עכ"ל והיה נראה לי שכונת הוכחתו השנית היא מדלא אמרינן מעשה ברבי עקיבא שנכנס לגינזק וכו' שכן דרך הברייתות בהביאן איזה מעשה שאירע לאיזה תנא לומר בלשון זה מעשה ברבי פלוני (מעשה בר' אליעזר וכו' וכיוצא) ולא זו דרך התנאים לספר העובדא בלתי שיאמר מעשה וכו'. אמנם ראיתי בתוספות ע"ז דף ל"ד ע"א ד"ה ר"ע שכתבו פירש"י דגריס מר עוקבא שרבי עקיבא לא היה מסתפק ועוד כי היה לו לתלמוד להביאה בלשון ברייתא מיהו הא לא קשיא דהרבה מקומות מצינו שמזכיר מעשה בר' עקיבא וכיוצא בו עכ"ל הנה מה שהיה נראה לי שהוא ההכרח של רש"י כתבוהו התוספות לדחיה ובאמת לפי סיגנון לשון רש"י שלפנינו יש במשמע שגם הוא מודה שיתכן להביא איזו עובדא של התנא בלשון מעשה וכו' ורק מדלא אמרינן בלשון מעשה וכו' מוכיח שאינו ר' עקיבא וכפי הנראה לפני רבותינו התוספות לא היה כתוב בדברי רש"י כמו שהוא לפנינו והבינו מדבריו שכונתו שהיה צריך להביאה בלשון ברייתא אלא כן היה כתוב בפירוש רש"י שלפניהם (ועוד כי היה לתלמוד להביאה בלשון ברייתא) וכונתו שהיה צריך לומר תני או תניא וכיוצא דלישתמע שהוא לשון ברייתא ולזה דחו שמצינו הרבה שמביא סיפור המעשה בלא לשון תני או תניא ולא משמע להו שיש לחלק בין כשמביא הסיפור ואומר מעשה וכו' לכשאינו אומר מעשה וכו' רק מביא סיפור העובדא ומכל מקום אם מביא הדבר ואומר אמר ר' פלוני ואינו אומר תני ר' פלוני אפשר דמודו התוספות דזו הוכחה היא שהוא אמורא מדאתמר ביה לשון אמר (במקום תני או תניא הרגיל בדברי התנאים)

הן אמת שמצאתי להגאון מוהר"ם חזן בהגהות איי הים על תשובות הגאונים בסי' קפ"ז דף ק"ז ע"ב שהביא דברי התוס' שבעבודה זרה הנ"ל וכתב וז"ל הנה נמצא דקים להו להתוספות דהתלמוד מורגל להביא עניינים מהתנאים ומימרותיהם בלי לשון תנן או תניא וכדומה אלא מביאם כמו שמביא ענין או מימרא מאיזה אמורא פשוט אמת דלשון רש"י בתענית כבר מוכיח זה שהרי עיקר חקירת רש"י אינו אלא מסדר הלשון שהוא ר' עקיבא איקלע וכו' שהוא לשון תלמוד ולא לשון ברייתא דלשון ברייתא הוא מעשה בר"ע וכו' ואיני יכול לחפש אגב ריהטאי אם יש מי שנתעורר בישוב לשון רש"י הלזה יהיה איך שיהיה עכ"פ הרי מצינו שהתוספות מעידין בגדלן דהרבה מקומות מצינו בתלמוד כיוצא בו והאמת כן הוא שהרבה מאורעים ומימרות של התנאים מובאים בסתם בתלמוד בלי שום לשון שמובן ממנו שהוא ברייתא או משנה או תוספתא ועיין שבת דף כ"א ע"א אמר רב הונא אמר רבי כדרך שמביא מימרות האמוראים וכן שם דף ל"ב ע"ב פליגי בה ר"מ ור"י חד אמר וכו' וחד אמר וכו' והוא לשון תלמוד אחרון ממש וכן שם דף מ"ו וביצה ד"מ בעא מניה ר"ש ברבי מרבי בסתם וכך כל אותם העניינים שמספר בריש פ' הפועלים מר' אלעזר ברבי שמעון ורבי וכן בעובדא דתנורו של עכנאי (ב"מ דנ"ט ע"ב) דביתהו דר"א אחתיה דר"ג וכו' הכל כאשר לכל הם מאורעים שארעו לתנאים גדולים ולא זאת בלבד שמביאם התלמוד מבלי שיקדים תנן או תניא או תנא אלא עוד ואת דסדר סדר המערכה בלשון תלמודיי גמור אקלע רבי לאתריה דראב"ש לאתריה דר' טרפון (שם דפ"ה) ולא לשון הקודש צחה כאשר הוא לשון התנאים כנודע וכל זה מופת חותך לדברי התוספות הנז"ל דאלו לא היו הספיקות הפשוטים שא"א לחשוב שלא ידע ר"ע להתירן לא היה הדין להחליף הגירסא מטעם שנוי הלשון לבד ואפילו שמספר אותו התלמוד בלשון ר"ע איקלע הרגיל לתלמוד אחרון ולא בלשון מעשה בר"ע בלשון ברייתא שהרי כן מצינו בהרבה מקומות עכ"ל. הנה מה שכתב אמת דלשון רש"י בתענית וכו' היה נראה שנרגש הרב על דברי התוספות כמו שכתבתי אני הדל אלא שממה שכתב ואיני יכול וכו' בישוב לשון רש"י וכו' אין נראה שהיתה כונתו להעיר על דברי התוספות ועל כל פנים למדנו מדבריו דגם דברי התנאים מובאים בגמרא בסיגנון לשון שמביאים דברי האמוראים והעיד שהובא בשבת דף כ"א דברי רבי בלשון אמר ואם כן במקום שמסופק לנו אם האומר הוא תנא או אמורא אין לנו להכריח ממה שהובאו דבריו בלשון אמר פלוני (ולא תני או תניא וכיוצא) וזה כנגד היסוד של הגאון צל"ח הנ"ל אלא שחיפשתי שם ולא ראיתי שהובא מימרת רב הונא בשם רבי כמו שהזכיר הרב ואולי יש איזה טעות בספר והדברים אמורים במקום אחר ומכל מקום נראה שאף אם נמצא לשון זה בגמרא אינו סותר כלליה דרב צל"ח דכיון שדברי רבי אמרם רב הונא בשמו שייך לומר אמר אבל אם היה הש"ס מביא דברי רבי לבדו לא היה אומר אמר רבי בלא תניא וכיוצא

י"ב) ר' אלעזר ברבי צדוק אם היה אמורא עיין בס' סדר הדורות בשם הזה מה שצדד בזה ולפי מה שכתבו בספרי הכללים (הנ"ל בסקי"א) דמדמייתי הש"ס מילתיה בלשון מימרא (אמר פלוני) מוכח שהוא אמורא יש להוכיח דר' אלעזר ברבי צדוק הוא אמורא מהא דאיתא במסכת חגיגה דף כ' ע"א אמר ר' אלעזר בר' צדוק מעשה בשתי נשים חברות שנתחלפו כליהן וכו'

י"ג) אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך (מגילה דף ט"ו ע"א) נשאל הרשב"א בחלק חמישי סי' ן' שאם הוא הדיוט כמשמעו גם קללתו גם ברכתו מה זאת עושה והשיב וז"ל ותחלה אומר כי כל הירוד מחברו בדבר נקרא הדיוט כנגדו באותו דבר והנה דוד המלך עליו השלום נקרא הדיוט בעבודת בית המקדש לענין אחד מהכהנים הקטנים וכן כל הכהנים נקראו הדיוטים בערך הכהן הגדול לפי שאינם ראויים להיות כמוהו וכן אפילו בענין המלאכה גדול שבישראל נקרא הדיוט כנגד אחד מן האומנים כאמרם הדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב וכן בכל ענין כפי מה שהוא וכל שכן במי שהוא ירוד מחברו במעלה כי כל ישראל כהדיוטות לפני המלך לכן אמרו אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך שהרי ארונה ברך את דוד ה' אלקיך ירצך ונתרצה ונענה והעלו הענין עד שאמרו בפני כל אדם אצל הברכה לשם יתברך והוא מעין כל הברכות וכבר רמזתי לך ענין הברכות באומרם ברוך אתה יתברך ויתרומם ואמר דוד המלך ברוך אתה ה' למדני חקיך ואפילו אם יש בענין סוד עמוק כבר קרבתי לך הענין הזה במה שאפשר אצלי לקרב ומה יקשה לך יותר ממה שאתה רואה בכתוב כי בו בחר ה' לשרתו ולברך בשמו ואמרו (ונאמר) וברכת את ה' אלהיך גם ידעת מה שאמרו בברכות דף ז' ע"א אמר לו הקב"ה ישמעאל בני ברכני ואם היה בענין הברכה שאמר לו יהי רצון שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותכנס עם בניך לפנים משורת הדין וכבר אמרו בחולין דף ס' ע"ב שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של ישראל וכך היא מדת השם יתברך שכך המדה שהשם יתברך כך חייבה חכמתו שעל ידי תפלת חסידיו וברכותיהם יתרצה ויתרבה טובו למברכיו ומכירי טובו כן הוא הענין לפי דעתי אף שיש פנימי זולת זה לאשר זיכה אותו השם יתברך להתבונן בספר תורתו עכ"ד הנחמדים

י"ד) אדרבה בנדפס באות ע' הבאתי בשם התוספות בסנהדרין דף נו"ן ע"א (ד"ה אדרבה) דלפעמים יתפרש