שדי חמד פאת השדה מערכת א קעב

זה הדרך תהיה תשובתך לכל מי שיאמר מן האחרונים שלשון המשנה אינו צח או שהם נשתמשו במלות שאינן כראוי בלשון וזה העיקר שזכרתי לך אמיתי אצל החכמים השלמים המדברים על הדברים הכוללים כל הלשונות כולם עכ"ל ומכאן תשובה נצחת לכל אלה הקושיות שהקשה החכם אבן עזר

ד) השיג ששינה מלשון זכר ללשון נקבה והשיב הרב שכמה דברים נמצאים בתורה ובנביאים פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה וכתב הרדב"ז בח"ב סי' של"ו בשם הראשונים והסכמת המדקדקים וכן כתבו בשם ר"ת כל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו (אמר המחבר היה לו להביא שהרב אבן עזרא עצמו כייל לן האי כללא כדכתב הרב תוספת יום טוב בחמישי דמסכת תמיד משנה ד' (בד"ה בתוכו) גבי והבזך בתוכו ובמקרא כף אחת עי"ש אך במכתב לחזקיאו בחלק השיטה בדף מ' ע"א כתבתי שהרב זכור לאברהם אולי סובר כדעת הרב קול הרמ"ז שכתב לא נצית להאי כללא דודאי לא אמרו הרב אבן עזרא וכו' ורשמתי לעיין ביד מלאכי כלל ש"ט עי"ש והרב שושנים לדוד עם שבמסכת תמיד לא הזכיר מהשגת הרב קול הרמ"ז ואפשר להבין דשתיקתו לדבריו כהודאה (דמסתמא ראה דבריו) הנה בראשון דמסכת סוכה משנה ד' נשתמש בכלל זה דכל שאין בו רוח חיים וכו' עי"ש. (נחזור לדברי הרב זכור לאברהם)

ומה שכתב שאין החרוזים שוים שהכניס ה' במקום ו' ויו"ן בחרוז של יום הנה הרשב"ץ בח"א סי' ל"ג כתב השיבו כמה תשובות מדקדוק הלשון על ר' אלעזר הקליר שהיה מגדולי התנאים ומצאו בפיוטיו כמה שגיאות לפי הדקדוק ואין זה פגם למעלת החכם אם אינו יודע דקדוק הלשון והמלות ובסוף ספר לשון למודים בחלק שקל הקודש בפרק הח' כתב שזאת המלאכה לא ראינו ולא שמענו לאחד מחכמי אומתינו שדבר בה כלל וייחס שרשה לשרש ישמעאל כי מהם לוקחה ולהם בה עשר ידות ואין ספק שכל מה שידעו ממנה חכמי ישמעאל לקחוהו מקדמוני אומתינו כמו שלקחו לשונם המוטעה מלשוננו הקד"ש שכמו זה הדבר בעצמו קרה לנו בחכמת הדקדוק בכללה שמדקדוק לשונם לוקחה כמו שהעיד על זה המדקדק הגדול ר' יאודה וחכמי ישמעאל כתבו ספרים רבים במלאכת השיר וכו' הרי שמעיד בעל ספר זה שלא נשתמשו חכמנו בשירים ואף אם היו יודעים אותה לא השתמשו בה אלו תורף דברי הרב זכור לאברהם הנ"ל

אמר המביא לבית הדפוס כאן הביא המחבר בהכת"י כל המבוא להמחזור קרבן אהרן יען שבמחזור ספרדים איננו ולהמחבר נמצא מחזור אשכנז ישן אבל כאשר המבוא הזה נדפס במחזורים ק"א **ציור בספר** הגדולים גם במחזורים כמו רעדלהיים **ציור בספר** קטן גם במחזורים ע"ט מ"ל מכל הדפוסים ומכל ההוצאות הנמכרים לאלפים בכל שנה ונמצאים ביד כל איש ואשה מב"י באוראפא אמעריקא ובשארי מדינות חסתי על הוצאות הדפוס ולא הדפסתי זאת

קל"ה) אין אדם משים עצמו רשע בדין זה מצאתי בקונטריסי זכר עשה (הוא ציונים ורשימות מה שיזדמן לראות באיזה ספר בענין אחד בעודי טרוד בענין אחר ולא אוכל לעיין בו בפרק והוא תועלת גדולה להעומד על הפרק באותו ענין כאשר ביחנתי בעצמי כמה פעמים והיו הציונים מאירים עיני אך בהרבה מקומות לא אסתייעא לי לעיין לא בהספרים המצויינים בהציונים הנ"ל ואף לא בקונטריסים שלי לראות אם דברתי באותו ענין ולמען לא ילכו לאיבוד הנני מעתיקם בזה ואחלקם לסעיפים קטנים ואקוה כי יועילו לזולתי וצדקה תהיה לי ואולי יועילו גם לעצמי אם יגזור ה' בחיים) ובכל פרט מהפרטים שבאות זו ארשום בל"ן הציונים של הגאון חקרי לב אשר בקונטריס אחרון שבספר ישרי לב אשר פעמים רבות האירו עיני בענין שהייתי עסוק בו

א) אין אדם משים עצמו רשע במה שכתבו התוספות בריש בבא מציעא דבאומר דרך תשובה משים עצמו רשע עיין בשו"ת אבן הראשה לידידי הגאון אליהו קלעצקע אבד"ק ברעזי יצ"ו בסי' ל"ז עבודת השם (לרב גדול משאלוניקי) בחלק אהע"ז סי' כ"ו בדף קמ"ה ע"ד (בד"ה גם ראיתי) ועיין בקונטריס זה ריש אות פ"ה

ובמה שנסתפק מרן המשנה למלך ברביעי מהלכות מלוה הלכה ו' בהיכא שגוף המעשה ידוע לנו גם בלתי הודאתו א שאין ידוע לנו אם המעשה ההוא עשהו במזיד או שלא ידע שיש איסור בדבר והוא אומר שבמזיד עשה אי אמרינן בזה אין אדם משים עצמו רשע עיין באבן הראשה הנ"ל בסי' ל"ז

ובמה שכתבו איזה פוסקים לחלק דדוקא לפוסלו לעדות וכיוצא הוא דאמרינן דאינו משים עצמו רשע אבל במה שמעיד לחוב לעצמו הודאת בעל דין כמאה עדים דמי עיין בספר עבודת השם הנ"ל בחלק אהע"ז סי' כ"ו דף קמ"ה ע"ג וקמ"ו ע"ג

ואם יש לחלק בין משים עצמו רשע בעבירה מדאוריתא למשים עצמו רשע בעבירה דרבנן עיין בשו"ת בית יצחק (לידידי הגאון מפארמישלא ועתה אבד"ק לבוב) יצ"ו בחלק יו"ד ח"ב סי' קע"ב

ובזכרונות הגאון חקרי לב שבקונטריס אחרון שבספר ישרי לב בדף צ"ה אות כ' ציין בעיקר כללין סנהדרין דף ט' ודף כ"ה הריטב"א למכות לדף ז' כתובות דף י"ח בבא מציעא דף י"ג ד"ה מה קונטריס מחנה אברהם אות ר' ד"ה רשע גידולי תרומה דף ק"ו ודף קפ"ג במחבר עיי"ש טור חו"מ סי' פ"ז כהונת עולם בקונטריס דף י"ז והרב המגיה יצ"ו ציין חינא וחסדא בחידושיו לדף י"ח ובספר ישרי לב אות מ' והיכא דאיכא אומדנא לא אמרינן אין אדם משים עצמו רשע מערכי לב ח"ב דף צ"ב קול אליאו חו"מ סי' ל"ד דרך עץ החיים דף ק"ט עכ"ד ובדף צ"ח אות קפ"ב כתב ראיתי להרא"ש בפסקיו דנדרים דף כ"ד וטור יו"ד סי' רל"ט ושאר הפוסקים בשם ירושלמי דבמעמיד דבריו בשבועת הבאי לקי וצ"ת דאיך לקי עפ"י שנעשה רשע ואין אדם משים עצמו רשע וציי' עבודת הגרשוני סי' צ"ג רב צבי סי' ג' וכן מתשובת הריב"ל ח"ב סי' פ"ח דקשה איך פסל לעדות עפ"י עצמו אך למה שכתבת אתי שפיר אך קשה במ"ש התוספות במציעא דף ע' ד"ה ומה ולעומת זה ראיתי ראיה במ"ש התוספות במכות דף ב' ומצאתי ראיה מ"ש הר"ן בסוף פרק החולץ גבי מ"ש נאמן אתה לפסול עצמך עיי"ש ועיין להר"ם די בוטון סי' מ"ג עכ"ל

ב) אונס הבא על ידי עצמו אי חשיב אונס יש לעיין בספר דברי אמת בקונטריס י"א אות א' ועיין לעיל אות ה' ובמכתב ידידי הרב הג' יצחק מאיר הלוי האייכערמאנן יצ"ו לעיר צענסטחאוו כתב לי וז"ל במערכת האל"ף הביא שיטות אי אונס הבא לאדם על ידי עצמו חשיב אונס ופלא בעיני מדוע לא הביא מר דברי הנמקי יוסף בבבא קמא בסוגיא דאשו משום חציו שהקשה דאיך מדליקין נר בערב שבת כדי שתדליק בשבת הא אי אמרינן אשו משום חציו הוי כאילו הדליק בעצמו ותירץ דבחציו החיוב בא מיד שזרק תדע דאם לא כן היאך אפשר לחייבו באם זרק חץ הא בשעה שזרק לאו מידי עביד אך בשעת היזק הא הוי אונס דלא מצי לאהדורי ואם כן מבואר מדבריו דאף אונס הבא לאדם על ידי עצמו נמי חשיב אונס וזה ברור עכ"ל יצ"ו ועל דברי הנמקי יוסף הנ"ל עיין בס' זכר יהוסף לידידי הגאון אבד"ק שאוויל יצ"ו בדף כ"ה סוף ע"ד ובמה שהבאתי בקונטריס הערות לכללים סי' צ"ו אות ל"ד

ואונס שעל ידי גיזום והפחדה אי חשיב אונס עיין במה שרשמתי בנדפס אות פא"ר ובקונטריס זה באות ד' ועתה ראיתי בספר שערי רחמים לידידי הגאון החרי"ף יצ"ו ראב"ד בעיהק"ו חברון תוב"ב בחלק יו"ד סי' א' דף ב' ע"ב שכתב דמידי פלוגתא לא נפיק ויכול המוחזק לומר קים לי כהסוברים דאונס דהפחדה חשיב אונס כדכתב רבינו בצלאל בתשובה סי' י"ז דמאחר שהרבה סוברים כר"ח להם שומעים אף אם המגזים ישראל ירא שמים