שדי חמד פאת השדה מערכת א קעג

ואפילו יהיה בית דין המאיים והפרט כשמסר מודעא על האיום עיין בכנסת הגדולה סי' ר"ה הגה"ת בית יוסף אות ל"א ומיהו דוקא כשהפחידו בפיו ובשפתיו אבל מה שחושש שמא יעשה לו איזו רעה לא מקרי אונס כדכתב הרב בעי חיי בח"ב סי' פ"א דף פ' ע"ג ובעניינים אלו פלפל בחכמה ידידי הגאון מוהר"א קלעצקי יצ"ו בספרו אמרי שפר שנדפס עתה עי"ש בסי' ס"ד גם לדידי הרב המופלא פלפלא חריפא מוהר"ר גבריאל שבתי יצ"ו הובאו דבריו בספר עולת איש למרן מלכא תנא ירושלמאה ראשון לציון ישא ברכה שיחל"א בחלק ח"מ סי' א' דף נ"א ע"ב והלאה אסף איש טהור בענין זה עיי"ש דב"ק

ג) אין שליח לדבר עבירה במה שכתב מרן המחנה אפרים בהלכות שלוחין סי' ט' דלא אמרינן הכי בנשבע שלא לקדש וקדש על ידי שליח לפי שאין הקידושין עצמם עבירה אלא דבר אחר גורם לו (והבאתי תורף דב"ק בשדי חמד במערכת הכ"ף ריש אות פ"ה) יש לעיין בשערי חיים אריה דף כ"א ע"ב (ד"ה ולפק"ד) שלפי הנראה מה שמחלק הרב שערי חיים שם הוא ממש חילוקו של הרב מחנה אפרים אלא שכתבו בהסבר רחב עי"ש

ולענין אם חייב בדיני שמים (העושה שליח לדבר עבירה) עיין בנדפס אות קצ"ח מה שרשמתי שם בס"ד ועיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לחלקי הכללים בסי' ב' אות ג'

ובעיקר הדין דאין שליח לדבר עבירה ראיתי בספר חדש ספר זכרון לידידי הרה"ג אבד"ק ראזישטש יצ"ו בהלכות פסח דף י"ג סוף ע"א בשם שו"ת הר הכרמל דיש לומר דהא דאין שליח לדבר עבירה הוא מחמת דכל דבר דאמרה תורה לא תעביד אי עביד לא מהני לכן באיסור שיש דעות דמהני כגון בנדרים שבדה מלבו יש לומר דיש שליח לדבר עבירה וצריך עיון עכ"ל ראה זה חדש הוא ולפי דבריו אביי דסובר אי עביד מהני יסבור דיש שליח לדבר עבירה וזו לא שמענו וצריך להתיישב הרבה בחידוש זה ואני אמרתי בחפזי וזאת לזכרון

ובזכרונות הגאון חקרי לב שבסוף ספר ישרי לב דף צ"ה אות טו"ב ציין בעיקר כללין קידושין דף מ"ו זכרון דברים דף ל"ח בבא מציעא דף י' ודף ע"א תמורה דף ט' נזיר דן נ"ז ע"ב ב"מ ד"ח מוצל מאש סי' ל"ה תשב"ץ ח"א סי' קנ"ו תורת כהנים בפרשת אחרי גבי שחוטי חוץ עיי"ש משאת משה ח"א יו"ד סי' ד' וח"ג יו"ד סי' י"א ספר החינוך מצוה נ"ט ועמ"ש בפרק ב' דבכורות ה"ח ודו"ק מעילה דף י"ח בתוס' הרדב"ז החדשות סי' תל"ב בית יעקב סי' מ"ד ובמוסגר בחצאי לבנה כתוב מוהרימ"ט ח"א סי' קי"ז מורם סוס"י שמ"ח מוהריב"ל ח"ג סוס"י ל"ח ארח לצדיק ז"ל ע"ב

ד) אין מבטלין איסור לכתחלה שנחלקו הקדמונים אם הוא מן התורה כתב הרב השואל בשו"ת שאלת שלום מהדורא תניינא סי' קמ"ט דנראה לו דלא נחלקו אלא באיסורין שאין אסורין אלא באכילה אבל באיסורי הנאה לכולי עלמא הוא מן התורה ויישב בזה מה שמקשים סתירת דברי מרן שביו"ד סי' צ"ט כתב דאיסור דרבנן שנתערב מעצמו ואין בו כדי ביטול מותר להוסיף ולהרבות עליו לבטלו ואילו בנר חנוכה כתב על השמן הנותר דאין להוסיף עליו לבטלו והגאון המחבר השיבו שכדבריו כתב בישועות יעקב בהלכות חנוכה סי' תרע"ז אבל אין תירוצו נח לי וכו' וגוף החילוק בין איסור אכילה לאיסור הנאה אין בו טעם כלל וכו' עי"ש. ועיין במה שכתבתי בנדפס באות ז' (בד"ה ובעיקר) וגם בקונטריס זה לעיל אות ח'

ואם יש חילוק בדין אין מבטלין איסור וכו' בין אכילה והנאה לבישול לענין בשר בחלב בשו"ת משיב דבר להגאון נצי"ב אבד"ק וואלאזין בחלק יו"ד סי' ל' כתב בשם רבינו עקיבא איגר ביו"ד סי' פ"ז שכתב לחלק כן ושהרב השואל לו הקשה על זה מדברי הירושלמי ריש פרק שני דכלאים אמתניתין כל סאה שיש בה רובע ממין אחר ימעט דמבואר דלענין זריעה אמרינן אין מבטלין וכו' וכתב ליישב קושייתו וסיים אלא שבחידושי הרשב"א ביבמות ובשבת לא משמע הכי שיש חילוק בין אכילה להוצאת שבת עי"ש. אל כב

ובמאי דקיימא לן ביו"ד סי' צ"ט סעיף ה' דאם עבר ובטל או הוסיף במזיד אסור למבטל עצמו אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו כתב הגאון פרי חדש בס"ק י"ג בשם רבינו הרש"ל בים של שלמה דהיינו דוקא כשידע זה שנתבטל עבורו וניחא ליה אף אם לא צוה לו לבטלו אבל אם לא ידע ממנו שרי ליה דהרי הוא כשוגג וכתב על דבריו דאינו מחוור דכיון דאהנו מעשיו הרעים שאוכל תערובת זו שנתבטל בשבילו מה בכך אי ניחא ליה או לא סוף סוף איכא למיחש שיבטלנו פעם אחרת להאכילו לאחד מאוהביו. והגאון פרי תואר כתב שלא גזרו אלא אי עביד הוא והגם דאהנו מעשיו של המבטל למתבטל בשבילו לא גזרו ומה גם בהיכא דידע ולא ניחא ליה אין אדם בעולם שיאסור עליו והדברים פשוטים דלא כהפרי חדש להלכה ולמעשה כיון דלא ניחא ליה להדיא והגאון מוהרד"ף בס' מזמור לדוד דף ע"ז ע"א כתב ולדידי תמיהת הפרי חדש קיימת דאם איתא דלא גזרו אלא אי עביד איהו אם כן אפילו ידע וניחא ליה נמי לישתרי דאיהו לאו מידי עביד ולא גזור אלא כי עביד איהו אלא מאי אית לך למימר דמכל מקום אסור כדי שלא תתקיים מחשבת המבטל דאיכא למיגזר שמא יעשה כן פעם אחרת אם כן כי לא ניחא ליה לאידך נמי אפילו הכי שייכא גזירה זו וזה פשוט. ואנכי הרואה שדברי הרש"ל הביאם גם רבינו הטורי זהב בסק"ט והדעת נותנת כן דאיך נוכל לאסור ממונו של זה משום מעשיו של חברו שעשה שלא בידיעתו ואם הוא בעצמו עשה שלא בדעת אלא שוגג הרי הוא פטור וכן נראית דעת הגאון פרי מגדים מסכמת לדברי רש"ל וטורי זהב ואף שבחידושי רבינו עקיבא איגר כתב (בסי' צ"ט שם) דמתשובת הריב"ש בסי' תצ"ח משמע דאף אם מי שנתבטל עבורו לא ידע מזה אסור דלא כהטורי זהב הנה עיניך תחזנה בקובץ כנסת חכמי ישראל קונטריס ו' סי' קט"ו ריש סעיף י"א להרב מעיר קאנטאקאזווקא מוהר"ר יעקב ישראל ראבינוויץ יצ"ו שתמה עליו שאין שום סתירה מדברי הריב"ש ופליאה מאי שייכי דברי הט"ז לזה הא הט"ז מיירי בראובן שביטל איסור בהיתר של שמעון בשביל שמעון והוא לא ידע מזה אינו יכול לאסור עליו דשמעון שוגג וביותר כתב הפרי תואר בסק"ט דאפילו ידע אלא דלא ניחא ליה גם כן אינו יכול לאסור עליו ומזה לא מיירי הריב"ש כלל בסי' תצ"ח דהוא מיירי בביטול איסור שלו כדי ליהנות ממנו על ידי שימכרנו לאחרים אסור לו למכור ואסור לאחרים לקנות ממנו וזה גם כן דברי הרמ"א שכתב ואסור למכרו לישראל כדי שלא יהנה אבל שיוכל לאסור היתר של חבירו על חבירו מזה לא מיירי הריב"ש כלל ואם כן איך מרומז בדברי הריב"ש דלא כהט"ז עכ"ד יצ"ו

ובעיקר דין ביטול איסור דאם בטלו במזיד אסור להמבטל וכו' חקר הגאבד"ק לינקאווא יצ"ו הובא בכנסת חכמי ישראל סי' מ"ב דף מ' אות ו' סק"א אי חשיב איסור מחמת עצמו ונפקא מינה דאם הוא חתיכה הראוייה להתכבד אינו בטל וצדד לכאן ולכאן והגאבד"ק קאנטאקאזווקא יצ"ו בסי' קט"ו הנ"ל כתב על דבריו דכיון דלא אהנו מעשיו פשוט דמתבטל ואינו אוסר התערובת

ובמה שפסק מרן בסי' צ"ט סעיף ו' דאיסור של דבריהם ן שאין מערבין אותו בידים כדי לבטלו אם נתערב ממיל מותר להוסיף עד כדי ביטול ועמדו רבני האחרונים ממה שפסק בא"ח סי' תרע"ז גבי תערובת נר חנוכה שאין להוסיף כדי לבטלו (עיין בבאר היטב ופתחי תשובה ביו"ד שם ובשאר מפרשים בא"ח וביו"ד) ועל מה שתירץ הרב מגן אברהם דנר חנוכה הוי דבר שיש לו מתירין עמדו על זה הרב באר היטב ועוד מפרשים הלא בספרתם הנה הגאון חתם סופר בדרושותיו (תורת משה) בפרשת וישב דף ל"ה ע"א וע"ב עמד בכל זה ולפי שאין ספר התורה הזה מצוי ביד כל אדם הנני להעתיק דב"ק ככתבו וכלשונו וזהו בש"ע סי' תרע"ז סעיף ד' המותר ביום השמיני שמן מנר חנוכה שנתערב בשמן אחר ואין בו ששים לבטלו יש מי שאומר שאין להוסיף עליו כדי לבטלו וזהו דעת מוהר"ם מרוטרונבורק שהביא הטור שם ודעת הרא"ש תלמידו בשמעתין דכדמשני הש"ס בדרבנן מבטלין איסור לכתחלה היינו דווקא היכי דמקלי קלי לאיסורא אבל בלא"ה לא