שדי חמד פאת השדה מערכת א טז

הרב חלקת מחוקק בס"ק ט"ו וז"ל בא אחד ואמר הרגתיו תנשא בב"ח כתב דבמקצת ספרי הטור גרסי' בא אחד מהם וקאי אדלעיל כלומר אפילו מכל הנ"ל עבד ושפחה אפילו גבי דידהו אמרי פלגינן דבוריה ואין משים עצמו רשע ומיהו בס' המדויקים לא גרס מהם ואם כן אפשר בעבד לא אמרינן פלגינן דבורא דעבד משים עצמו רשע ואינו נאמן ודוקא במתכוין להעיד עכ"ל והרב בית שמואל בס"ק ך' עשה עיקר תחילת דברי הב"ח וכתב בשמו דגם בעבד אמרינן פלגינן דיבורא והרב ישועות יעקב הבין שדעת הרב בית חדש לפסוק דבעבד לא אמרינן אין אדם משים עצמו רשע וכתב על דבריו וזה דבר חדש ואין שומעין לו בזה עכ"ל נמצינו למדין דבמחלוקת שנוי אי אמרינן גבי עבד כנעני אין אדם משים עצמו רשע וכיון שדעת הרב בית חדש אינה מבוררת כל כך דנקיט לעיקר דעבד משים עצמו רשע והרבנים בית שמואל ועזרת נשים וישועות יעקב נקטי דגם בעבד אמרינן אין אדם משים עצמו רשע נראה דהכי אית לן למינקט ואתי שפיר לפי מה שכתבנו למעלה דהעיקר הוא דאדם כולל גם עבד ואף לדעת הרב בית חדש (לפי מה שהבין בדעתו הרב ישועות יעקב דעבד משים עצמו רשע) נראה דאין מזה הכרח דבעלמא אין עבד בכלל אדם דיש לומר דדוקא במדה זו הוא דמסתבר ליה דלא אמרינן בעבד אין אדם משים עצמו רשע למיפלגיה לדבוריה אבל בעלמא בלשון אדם נכלל גם עבד. אלו תורף דברי רמיזותיי במה שציינתי בנדפס ברמז לחח"מ

עתה ראיתי לידידי הרה"ג מוהר"ר דוד אורטינבערג מבארדיטשאב יצ"ו בקונטריס שהם וישפה שבסוף ספרו תהלה לדוד ח"א בלשונות על הרמב"ם בהלכות טומאת מת (בד' כ"ד ע"ד) שכתב שבס' מי נפתוח נסתפק אם עבד כנעני מטמא באהל וכתב על דבריו דנראה ברור שמטמא כמו בנגעים שכתב הרמב"ם בהלכות טומאת צרעת שמטמא אף שכתוב בו אדם והוא הדין לטומאת מת וציין לעיין בפרמ"ג במ"ז סי' קנ"ט ס"ק ט"ו אלו תוד"ק והצדק אתו ולא ראה הרב יצ"ו דברי הפרמ"ג בהפתיחה הנז"ל וכבר הבאתי דבריו למעלה וכתבתי שכן דעת רבני האחרונים ושכן מוכח מסוגיא דערכין ודגטין ככל האמור למעלה

גם ראיתי בס' נהור שרגא לידידי הגאון מוהר"ר משה בצלאל אבד"ק סייני יצ"ו בחידושיו ליבמות על דף ס"א שנסתפק אם עבד כנעני מטמא באהל כיון דחייב במצות וכתב להוכיח מדברי התוס' בפסחים דף ט' בד"ה בשפחתו וכו' ואומר ר"י דכהן שוטה היה וכו' דעבד מטמא באהל לכולי עלמא דאם לא כן הרי יש לומר דפקח היה וסבר כר' שמעון דעכומ"ז אינו מטמא באהל וכו' וחכמים סברי כרבנן דפליגי אר' שמעון דעכומ"ז מטמא באהל ועוד הוכיח מדברי הרמב"ם בראשון מהלכות כלי המקדש הלכה ו' שכתב טעמא דפיטורא דסך כלים ובהמה ועכומ"ז משמן המשחה דפטור משום דכתיב על בשר אדם לא יסך ומשמע דממעט מאדם ובגמרא בכריתות נאמר עוד טעם לפיטורא משום כל שישנו בסך ישנו בלא יסך ולהאי טעמא ודאי הסך לעבד חייב שהרי הוא כאשה בכל מצות לא תעשה ואם לטעמא קמא (על בשר אדם וכו') אין עבד בכלל היה לו לתפוס הטעם דכל שישנו בסך אלא ודאי משמע דעבד בכלל אדם וכו' והביא דברי התוס' דסנהדרין דף ט"ו ודמגילה דף כ"ג הנז"ל והשיב קצת על דברי התוס' והביא מה שכתבו התוס' בע"ז דף ג' ד"ה כהנים והא דכתיב בקום עלינו אדם רוצה לומר אדם ולא מלך ומידריש גבי המן והמן עבד היה כדאיתא במגילה דף ט"ז וביערות דבש דרוש י"ז הוכיח דהמן היה עבד גמור שמרדכי מלו וטבלו לשם עבדות והביא תשובת ושב הכהן סי' ע"ה דלאחרים דסברי בע"ז דף ס"ד דגר תושב זה שקבל עליו כל מצות שבתורה חוץ מנבלות גר תושב מטמא באהל ולמד מדבריו דעבד ישנו במצות כאשה ואסור גם בנבלות קרוי אדם ויטמא באהל ולא גרע מגר תושב אלו תורף דב"ק ודבריו טובים ונכוחים ומסכים למה שכתבתי למעלה דעבד כנעני מטמא באהל וכפי הנראה אין מצוים אצלו הספרים שהזכרתי שדברו בענין זה ולכן לא הזכירם ועל כל פנים הדין אמת

ושם (בנהור שרגא) ראיתי שהביא דברי התוספות במגילה דף כ"ג ד"ה ואדם מי קדוש וכתב שיש להשיב על דבריהם לפי מה שמחלק רבינו תם בין אדם להאדם ואם כן איך מביאים לאדם מההיא דאשר יחרם מן האדם אך כבר כתבתי למעלה (בד"ה ומה שציינתי) בשם הגאון בחידושי הרש"ש שהגיה בתוספות מאדם אל עבדים וכתבתי שכן הזכירו התוספות בערכין דף כ"ח ד"ה דת"ר

ובמכתב לחזקיאו די שדר לן הרב המאוה"ג מוהר"ר ישראל דושאוועייציק יצ"ו מעיר מאהליב דינעפר כתוב הערות על דברתי בס' מכתב לחזקיאו ואחת מהן הלא היא בענין אי אדם ממעט עכומ"ז ועבד שכתבתי בדף ו' ע"ג בשם הרב מוהר"י כולי (המגיה לס' משנה למלך) בספר מעם לועז פרשת אמור דף קכ"ד ע"ב שדקדק אמאי דתנן בפרק ג' דאבות חביב אדם שנברא בצלם דהוה ליה לתנא למימר חביבין ישראל שלשון זה ממעט שפיר עכומ"ז ובזה מורה חיבתו יתברך עם ישראל לא כן בדנקט לישנא דאדם דמשמע נמי גם עכומ"ז ומפני קושיא זו שנה ופירש דאדם דנקט תנא דמתניתין קאי אאדם הראשון ותמהתי עליו דמשמע דנקיט דאדם כולל גם עכומ"ז והוא היפך דרשת חז"ל אתם קרויים אדם וכו' ולא הונח לי לומר שסובר הרב דבלשון תורה אדם ממעט עכומ"ז אבל בל' חכמי' לשון אדם מרבה גם עכומ"ז (כדאמרי' בעלמא לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן) דמנא ליה שיש חילוק בזה בין לשון תורה ללשון חכמים ואדרבה מדברי הרב תוספת יום טוב בשני דמסכת ביכורים משנה ז' מוכח דאיפכא סבירא ליה שכתב (בד"ה דם מהלכי שתים) דמשום הכי תני בהאי לישנא ולא תני דם אדם לכלול דם עכומ"ז וכו' הרי דפשיטא ליה דאדם בלשון חכמים ממעט עכומ"ז ועוד רמזתי דברי התייר הגדול משנה למלך בראשון מהלכות טומאת מת הלכה י"ד שכתב לדקדק כן בלשון אדם דנקט הרמב"ם ע"ש וקל וחומר ללשון אשר שנו חכמים בלשון המשנה ואף בלשון הש"ס רמזתי שם מה שכתבו רבני האחרונים לדעת הרב המנהיג שהביא מרן בבית יוסף בא"ח סי' נק"ט דמה שאמרו דבעינן שיהיו המים באים מכח אדם היינו למעוטי עכומ"ז ועבד והקשו עליו מדאמרינן בערכין דף כ"ח ע"א מאדם ולא כל אדם ופירש רש"י דאדם היינו עבדים וכן מבואר בסוגיא דגטין דף ל"ח שהביאו שם התוספות דשמעינן דעבד נקרא אדם היפך דברי הרב המנהיג ותירץ לזה הרב מוהר"י לומברוזו בקונטריס זרע יצחק אשר בסוף ספר בני יוסף דף ט"ל ע"ד דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד וכתב דאפשר שכן היא כונת רבותינו התוספות בסנהדרין דף ט"ו ע"א בד"ה אדם ע"ש הרי דאף דלשון תורה כולל עבד לשון חכמים מוציאו מן הכלל וכל שכן כשלשון תורה מוציאו מן הכלל היכי נימא דבלשון חכמים גם הוא בכלל וציינתי לעיין בשושנים לדוד בראשון דמסכת תמורה משנה א' (בד"ה לא שאדם רשאי להמיר) דפשיטא ליה דלישנא דאדם השנוי במתניתין דהתם הוא למעט עכומ"ז ושוב כתבתי ליישב דברי הרב מעם לועז דעיקר כונתו היא מדשני תנא בלישניה דמעיקרא תנא חביבין ישראל וכו' והדר תנא חביב אדם לכן משמע ליה דלשון אדם כולל גם עכומ"ז דאי ממעט עכומ"ז הוה ליה למתני ישראל כדתני ברישא אלו תורף הדברים אשר כתבתי במכתב לחזקיאו שם ועל זה כתב הרב הנ"ל יצ"ו

ואלה דבריו שם ד"ו ע"ג פלפל בחקירת האחרונים אי בלשון חז"ל קרוי עכומ"ז בשם אדם וכן עבד אי קרוי אדם בלשון חכמים והביא שהרב זרע יצחק כתב דלא מקרו אדם מדברי התוספות בסנהדרין ט"ו א' אבל משם אין ראיה כלל שהתוספות לא כתבו שם כן אלא שלא יתכן לומר דמה דנקיט ואדם יהיה הכונה דוקא על עבד ולא על אדם מישראל וגם מדבר זה כנראה שהתחרטו התוספות ותברי לגזיזייהו כמו שנבאר בעז"ה ולהכי הוצרכו שם בסנהדרין לתרץ תירוץ אחר אבל הא ודאי דתיבת אדם כולל שניהם בין ישראל ובין עכומ"ז ולא בא למעוטי עכומ"ז ועבד ומאד אתפלא היאך נעלם מכולם תוס' מפורש במגילה כ"ג ב' ד"ה ואדם וז"ל דהא עבד כנעני שפיר קרוי אדם כדאמרינן פרק השולח כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה לרבות עבדו ושפחתו הכנענים