שדי חמד פאת השדה מערכת א קסו

קצת באריכות בנדפס שם בעיקר הכלל בדעת הרי"ף והרא"ש ועוד מגדולי המפרשים וצריך להתיישב הרבה ואתה תחזה

קל"א) אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אם הוא מן התורה עין מה שכתבתי לעיל באות כ"ד ועתה קבלתי מכתב מידידי הרה"ג אברהם צבי הכהן יצ"ו אבד"ק חערסאן וכתב בזה וז"ל הערה בספרו היקר שדי חמד במערכת האל"ף אות רפ"ה אין אדם אוסר וכו' ועיין להגאון שער המלך וכו' מדאורייתא וכו' עיין בשיטה מקובצת שם בד"ה כיון ששחט וכו' וז"ל מכאן יש לדקדק דתקרובת ע"ז דאורייתא דאי לרבנן וכו'. אמנם יש לחלק באיסורין דרבנן דעבודה זרה דחמיר איסור אלמוה רבנן לאסור תקרובת באיסורא דאורייתא וכן מצינו שחלקו חכמים באיסור גבי המקדש וכו' בחקו"ר וכו' ופלא על שע"ה שנעלם ממנו הש"מ הנ"ל דאפילו אם נאמר דאסור מדרבנן אף על פי כן הוי שחיט' שא"ר דאלמוה רבנן לאסור תקרובת כדאורייתא ולדינא מסיק שם הש"מ מהא דפרק השוחט וכו' דאיסור תקרובת דאורייתא ואיסור הנאה דרבנן עי"ש עכ"ד יצ"ו

ובעיקר כללין (אין אדם אוסר דבר שאינו שלא ואם על ידי מעשה אוסר) רשום בקונטריסי זכר עשה לעיין בלא נדר בספרים קדושים אלו שו"ת זכר יהודה ריש סי' ו' אבן הראשה סי' ח' שו"ת מהר"ן יפה בחלק יו"ד סי' ג' פרי יצחק סי' כ"ב יבשר טוב סי' ו' אורח לחיים סי' ג' ועיין פלפלת נאה בדין זה בספר בכורי שלמה לידידי הרה"ג מוהרש"א רזעכטא יצ"ו בפתיחת הספר מאות כ' והלאה. ובספר ברית יעקב להגאון ברוך מרדכי ליפשיץ בחלק א"ח סי' ו' דף י"ד ע"ב ושם בעמוד ג' התפלא שראה בעט"ז יו"ד סי' קמ"ה סעיף ז' ח' שכתב דהא דעל ידי מעשה אוסר הוא מדרבנן מדוע לא הביא דעת הראשונים התוספות והרמב"ן והר"ן דעל ידי מעשה אוסר מן התורה ועוד צדד לומר דגם רש"י סובר בעלמא דעל ידי מעשה נאסר מן התורה אך דזה דווקא בדבר שנאסר והוי עליו כגזלן דקני ליה בשינוי והוי כשלו לא כן בההיא דעבודה זרה דף ד"ן בכלים דאחז דאף דבמעשה נאסר לגבוה מכל מקום להדיוט לא נוכל לאסור מטעם דהוי כשלו דקני ליה דאכתי דהקדש הוי דבמה ששימש והקטיר לעבודה זרה לא תפקא לחולין בכלי שרת לכן הוי רק גזרה דרבנן שגזרו חזקיה וסיעתו לאסור אפילו להדיוט ועיין בתוספות דף נ"ג בד"ה ברוך אתה לשמים

קל"ב) אדם אי ממעטינן ממלת אדם את הנשים בנדפס אות ע"ג הבאתי מערכה מול מערכה בזה וכתבתי שדעת רבנן בתראי שגם אשה נכללת בלשון אדם וגדולה מזאת הבאתי שמצינו דכתיב אדם ולהאשה אמר דוקא כמו בתפארת אדם לשבת בית והבאתי מה שכתב הרב דרכי שלום בשם השיטה מקובצת לכתובות בדף ט"ן דאדם כינוי לאשה שנאמר וכל נפש האדם ונסתפקתי אם כונתו שגם אשה נכללת בלשון אדם או שנאמר אדם על אשה לבדה כההיא דכתפארת אדם לשבת בית וכתבתי שלא ידעתי היכן כתיב מקרא זה (וכל נפש האדם) ושאולי הוא טעות הדפוס וצריך להיות ונפש אדם מן הנשים עי"ש כל זה גרם לי מפני שלא עיינתי בגוף דברי השיטה מקובצת לפי שמציין בדרכי שלום את דפי הספר שיטה מקובצת כפי הדפוס ישן ואשר בידי הוא דפוס חדש ואין הדפים מכוונים וקשה לחפש למצוא דברי חפץ

אמנם על טוב יזכר שם ידידי הגאון מוהר"ר שלמה פריידעש כר אבד"ק ליאדי יצ"ו די כל רז לא אניס ליה פשפש ולו מצא דברי השטמ"ק כאשר כתב לי וז"ל בספרו חלק הכללים במערכת האל"ף אות ע"ג דף ט"ז עמוד שלישי כתב כת"ר הי"ו וז"ל וצריך לעיין בגוף דברי השיטה מקובצת אם כונתו שנכללת שיטה מקובצת על מסכת כתובות בפרק ראשון דף ח' ע"א בענין ברכת חתנים בדבור המתחיל מאי מברך כו' כתב וז"ל והאי ברכה דאשר יצר את האדם היא כנגד חוה כו' ומצינו אדם שרצונו לומר האשה דכתיב וכל נפש אדם אשר לא ידעו משכב זכר כו' עי"ש היטב ומעתה מפורש דעת השיטה מקובצת דגם על האשה בלבד אומר אדם וד"ל ואצל הרב דרכי שלום היה הספר שיטה מקובצת דפוס ישן ושם הוא דף נ"ט בדפי הספר ואצלינו בדפוס ווארשא הוא בדף כ"ה עמוד ד' בדפי הספר ובדפים של הגמרא הוא בד' ח' ע"א וכנ"ל וכן מה שכתב כת"ר הי"ו שם בסוף העמוד וז"ל וראיתי בקונטריס מענה לשון וכו' ציון המראה מקום הוא מטושטש וכו' ואולי הוא ש"מ ור"ל (שיטה מקובצת) ד' נ"ט וכו' ומעתה ברור דהרב מענה לשון הוא מציין להשיטה מקובצת הנזכר וד"ל ומה שכתב הרב מענה לשון בלשון הפסוק נפש האדם טעות סופר הוא בדפוס וצ"ל נפש אדם וכמו שכתוב בספר שיטה מקובצת הנזכר כי ממנו העתיק זאת וכל זה ברור לפע"ד עכ"ד יצ"ו ואפריון נמטייה דדק ואשכחו דלי לן מרגניתא דברי השיטה מקובצת. אמנם הן עוד היום לא ידענא האי קרא (וכל נפש אדם אשר לא ידעו משכב זכר) היכן כתיב ולכן נראה לדעתי העניה דהשערתי בנדפס שצרין להיות ונפש אדם מן הנשים אשר לא ידעו משכב זכר (במדבר ל"א ל"ה) היא נכונה ובשיטה מקובצת יש טעות סופר וכונתו למקרא קודש הזה וכן ראיתי עתה לרבותינו התוספות בפרק קמא דערכין דף ג' ע"א ד"ה והצרוע וז"ל ויש להקשות אמאי לא נפקא לן אשה מאדם דמשמע אשה וכו' דכתיב ונפש אדם (במדבר ל"א) עכ"ל וכונתם לקרא הנ"ל או לקרא (שם מ"ו) ונפש אדם ששה עשר אלף אבל סיגנון הכתוב בשיטה מקובצת וכל נפש אדם אשר לא ידעו משכב זכר נעלם ממני גם עתה ולכן אסמוך כעת על השערתי ועם שיש לפקפק קצת דשאני התם דמפורש בהדיא מן הנשים ואין מזה ראיה להיכא דכתיב אדם ולא כתיב ביה נשים שהכונה היא על נשים צריך לומר שכונתו היא כעין גילוי מילתא בעלמא דשייך לומר אדם על הנשים

והנה בנדפס בדף ט"ז ע"ג (בד"ה ונראה) הבאתי מ"ש בילקוט בשם מדרש ילמדנו על פסוק ויצו ה' אלקי"ם על האדם ששאל עכומ"ז לרבי אבהו הכתיב ויצו ה' אלקי"ם על האדם אדם נצטוה אבל אשה לא נצטוית ולמה נענשה והשיבו דכתיב לאמר היינו לאמר לאבריו והיא נבראת מצלעותיו ע"כ והיה לו להשיבו לכאורה מקרא מלא דבר הכתוב ונפש אדם מן הנשים וכו' אלא שהיה דוחה דשאני התם שמפורש מן הנשים אבל אדם סתמא אין נשים בכלל ואולי גם התוספות על התורה שהבאתי שם שהקשו כשאלת העכומ"ז לרבי אבהו הנ"ל ולא תירצו דאשה נמי נקראת אדם כדכתיב ונפש אדם וכו' הוא מפני שיש לדחות כנז"ל ועוד אפשר שסוברים שיש לדחות דנפש אדם איקרו אדם סתמא ל איקרו (שלא כשיטת התוספות בערכין דף ג' הנ"ל) אלא שבאמת אין זו דחיה שהרי בסוגיא דכריתות דף ו' ע"ב שהבאתי בנדפס דף ט"ז (בד"ה והנה) ממעטינן עכומ"ז מדכתיב על בשר אדם לא יסך אתם קרויים אדם וכו' ולא אמרינן אדם סתמא לא איקרו בשר אדם איקרו אלמא דלא דחינן הכי והכי נמי בנפש אדם לית לן למימר דנשים נפש אדם איקרו אדם סתמא לא איקרו

ובעיקר כללין הנה במכתב לחזקיאו דף ג' ע"א אמתניתין כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע הבאתי מה שכתב מרן מוהרד"ף בשושנים לדוד דדייק תנא במילת אדם שלא יניח לתקן סוכתו על ידי אשתו לפי שעינה של אשה צרה מלהציע מצעות נאות וכו' דמתבאר דמשמע ליה דבלשון חז"ל מלת אדם ממעט אשה וששמעתי מקשים ממה שכתב הרב מוהרד"ך בבית י"ז חדר ט' אמאי דתנן ביבמות בפרק הבא על יבמתו דף ס"ב לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים דלטעמא דאסור לאדם לעמוד בלא אשה דהוא משום הרהור אשה נמי אסורה לעמוד בלא בעל משום הרהור וסיים, ולישנא דמתניתין נמי דייק בתיבת אדם עם האיש וכו' עיי"ש ואני מצאתי ראיתי בגוף הספר דקתני לא יבטל אדם מפריה ורביה ולא קתני לא יבטל איש כדתני בסיפא האיש מצווה בפריה ורביה וכו' אלמא דאדם בלשון חז"ל כולל גם אשה ויישבתי דאין מדברי מוהרד"ך סתירה להרב שושנים לדוד דעד כאן לא קאמר דאדם כולל גם אשה אלא במאי דעסיק דאיכא גילוי ממאי דשני תנא בלישניה דלא תני לא יבטל איש