שדי חמד פאת השדה מערכת א קסז

כדתני בסיפא אבל בעלמא היכא דליכא גילוי איכא למימר דאדם ממעט אשה אלא שכתבתי דכמו זר נחשב לומר דכל דנקטי חז"ל כי האי לישנא (דאדם) ממעטי נשים שהרי אמרו אין אדם משים עצמו רשע אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אין אדם רשאי לחבול בעצמו אין אדם משטה בשעת מיתה אין אדם רוצה שיתן מעותיו במקום אחד ויראו לו בשנים ובשלשה מקומות והבאתי. עוד מקומות רבים וכתבתי שכהנה ימצא מקומות אחרים אין מספר דנקטי חז"ל בלשון זה וכולל איש ואשה ועוד הבאתי דבכתובות דף פ"ו ע"ב אמרו לר' אליעזר אין אדם דר עם נחש ולהאשה אמר וכו' ולכן כתבתי שאין כונת הרב שושנים לדוד לומר כן דרך כלל אלא דהכא מלישנא יתירה מסתברא ליה דכונת התנא לרמוז סברא זו שלא הניח תיקון הסוכה ע"י אשתו שהיא צרת העין וכו' והבאתי מה שכתב הרב בית השואבה בדף קס"ג ריש ע"א על דברי הרב שושנים לדוד הנ"ל וז"ל הגם שדקדוקו ממלת אדם יתירה אינו שהרי גם אשה היא בכלל אדם כדכתבו האחרונים וכו' נראה דהדבר נכון מצד עצמו שהאיש בעצמו יתקן הסוכה וכו' ועוד הבאתי דברי מרן החבי"ב בשיירי כנסת הגדולה בסי' עת"ר הגהות הטור אות ד' דמה שכתב מוהרי"ל קבלה בידנו שאין לאדם לעשות מלאכה בשעת הדלקת הנרות וכו' מיירי באשה דוקא כדכתיב כתפארת אדם לשבת בית ע"ש ויש להעיר על דבריו מפירוש רש"י על המקרא הזה והוא (בישעיה סי' מ"ד י"ג) דנראה דלא כוותיה דמר וי"ל ודו"ק ואחר זמן רב ראיתי במדרש רבה פרשת בראשית (פ' כ"א) שאמרו שם אמר רב הונא היכן מצינו שנקרא חוה אדם כתפארת אדם לשבת בית ע"כ והיינו כדכתב מרן החבי"ב ז"ל אלו תורף הדברים שכתבתי במכתב לחזקיאו שם

ועל דברים אלו כתב לי הרב המאוה"ג מוהר"ר ישראל דושאוויצק יצ"ו בספרו זה (ד' ג' ע"א) חקר בחקירת האחרונים אי אדם ממעט אשה והביא מלשונות המקרא ודחז"ל ואני בעניי כל החקירה הזאת נפלאת היא בעיני היאך היתה בהעלם עין כולם גמרא מפורשת ביבמות (ס"ג ע"א) ובבראשית רבה (פי"ז סי' ב') דכל השרוי בלא אשה אינו קרוי אדם שנאמר ויקרא את שמם אדם שניהם כאחד קרויים אדם והיאך יתכן לומר בין בלשון תורה בין בלשון חז"ל דמלת אדם ממעטת אשה ולפלא שלא הרגיש גם מר מזה עכ"ד יצ"ו. ולא יכולתי לעיין במלי דמר כאשר כתבתי למעלה באות ב' (בד"ה ואלה דברי) וביותר היה לו לתמוה עלי שהרי בנדפס באות ע"ב הבאתי דברי הש"ס ביבמות כל שאין לו אשה וכו' ובאות ע"ג לא הזכרתי ממנה. אמנם בהשקפה ראשונה תמיה לי שקושיתו זאת תיקשי ליה על המדרש רבה שהבאתי במכתב לחזקיאו שאמרו היכן מצינו שנקראת חוה אדם כתפארת אדם לשבת בית וכנז"ל ולמה לא הביאו מקרא מלא ויקרא את שמם אדם ובעל כרחין לומר דאין מזה ראיה שאשה נקראת אדם אלא הוא תנאי על האיש שאינו ראוי להקרא אדם כל שהוא שרוי בלא אשה וכשיש לו אשה נקרא אדם אבל האשה היא לבדה לא תקרא אדם ועיין בקונטריס הערות לכללים סי' ג"ן אות וסי' צ"ו אות ח"י מה שהבאתי בענין זה וראיתי עתה בתוספות ערכין דף ג' ד"ה והצרוע שכתבו דאדם משמע נמי אשה ולא פניתי לעיין בספרים הקדושים המדברים בזה אם הזכירו דבריהם דמבואר דבשם אדם האמור בתורה נכללת גם האשה ובספר שם עולם להרב מוהר"ר אליעזר ליפמאן (ביאור על התורת כהנים) בריש פרשת ויקרא על פסוק אדם כי יקריב מכם וכו' כתב וז"ל ואדם פירש הרי"א איש או אשה כי על שניהם יאמר שם אדם כמו שנאמר במעשה בראשית ויקרא את שמם אדם ואם כן יש לומר לכן נאמר אדם ולא איש כדי לכלול גם האשה עכ"ל

קל"ג) אמתלא ביאר הגאון מוהר"ם בנע"ט בספר הר המור סי' כ"ט דלא מהני אלא היכא דאם נסלק דבריו הראשונים והאחרונים כאילו לא דבר כלל יעמוד הדבר בחזקת היתר אבל אם יעמוד בחזקת איסור שהיה בו לא מהני אמתלא כן כתבתי בנדפס אות ס"ז וכתבתי שכיוצא לזה כתב הגאון שואל ומשיב מהדורא ה' סי' פ"ג דף פ"ז ע"א בשם שו"ת בשמים ראש וכתב לי על זה ידידי הגאון שלמה פריידעש אבד"ק ליאדי יצ"ו דבספר ערוגות הבושם בקונטריס דיני אמתלא אות כ"ז העלה דמהני אמתלא גם נגד חזקה ספר ערוגות הבושם לפי הנראה הוא להגאון בעל ספר שם אריה ולא ראיתיו מעולם ובזכרונות הגאון חקרי לב שבסוף ספר ישרי לב דף צ"ו אות ע"ח דף צ"ו אות ע"א ציין קונטריס מחזה אברהם באות אמתלא הריב"ש תצ"ח ותק"ד

ואי מהניא אמתלא לשבועה כתבתי בנדפס אות ב"ן ועיין לקמן בד"ה ואלה הדברים וכו' קרוב לסופו

ובמה שכתבתי בנדפס באות מ"ט ואות ד"ן בשם הרבה פוסקים דאמתלא מהני רק לבטל הדיבור אבל לא מהני לבטל מעשה שעשה עי"ש הנה עתה ראיתי בספר יאודה יעלה (לרב גדול משאלוניקי) בחלק יו"ד סי' א' בסופו שכתב ידידי הרב המגיה מוהר"ר דוד אברהם פיפאנו יצ"ו דעל פי כלל זה כתב הגאון שיבת ציון בסי' ע"ד דאשה שאמרה שזנתה וגירשה בעלה ושוב חוזרת בה ונותנת אמתלא דלא מהניא האמתלא לגבי הבעל כיון דמתחלה כשאמרה שזנתה עשה מעשה וגרשה וכו' וכתב שכדבריו כתב הרב מוהרימ"ט באהע"ז סי' א' (היא התשובה שרשמתי בנדפס שם) אך כתב דמדברי הרא"ם בח"א סי' כ"ה מתבאר דאמתלא מהניא גם למעשה והוא שעל מה שנשאל באחד שראה באשתו ענייני כיעור ומפני זה גירשה כתב דאפילו אם חזר ואמר שהוא משקר במה שטען בתחלה אין בדבריו כלום אלא אם כן נתן אמתלא לדבריו דומיא דהאומרת טמאה אני וכו' הרי דאף שעשה מעשה הגירושין מהני אמתלא ושגם מתשובת הרב מוהר"ש הלוי שהובאה בתשובת מוהר"ם די בוטון סי' ז' מתבאר דמהני אמתלא גם למעשה ודעתו שם דאפילו בלא אמתלא יכול לחזור אלא שמוהר"ם די בוטון חלק עליו ועל כל פנים על ידי אמתלא גם הוא מודה דמהני אף שמשה מעשה וגירשה וציין עוד לעיין בספר גנזי חיים מערכת השי"ן אות ל"ד ואין הספרים הנ"ל מצויים אצלי והאמת דקשה לומר שהרבנים הנ"ל חולקים בדין זה דעל ידי מעשה לא מהני אמתלא אחר שמפורש כן בדברי הרמב"ן שהביא רבינו הטור ביו"ד סי' קפ"ה וכבר כתבתי שם שגם רבינו הטור מודה בזה ואולי דעת הרבנים הנ"ל היא כמו שצידד הרב חות יאיר שהביא הרב פתחי תשובה באבן העזר סי' מ"ז סק"ב דדוקא במעשה דלבישת בגדי נדות דקמנוולה נפשה הוא דלא מהני אמתלא כמו שכתבתי בנדפס שם בשמו

ובעיקר דין זה ראיתי עתה בספר משכנות הרועים לידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו בסי' ט' שכתב דמה שנחלקו הרמב"ן והרשב"א (שסוברים דלא מהניא למעשה) והטור ביו"ד סי' קפ"ה (שחולק וסובר דמהניא) תליא בפלוגתא דר' יהודה ורבנן בעבודה זרה דף י"ג ע"ב דר"י מתיר למכור תרנגול לבן בין התרנגולים ותנא קמא אוסר ומפרשינן בדף י"ד דפליגי היכא דאמר זה וזה וכו' עיי"ש בסוגית הש"ס ופירש"י וכתב הרב יצ"ו הרי חזינן אף דשאל לבן ושחור אמרינן דמערים אבל כשעשה מעשה וקונה לבן ושחור מותר הרי שסובר דכשעשה מעשה לא מהני אמתלא שנאמר דבהערמה עשה ורבנן דסברי דאף שעושה מעשה ומחסר ממון וקונה לבן עם שחור חיישינן לערמה אם כן הכי נמי לדידהו לקולא נמי מהני אמתלא אף דעשה מעשה ויש סעד רב לרבינו הטור דמהני אמתלא אף במעשה ובזה יישב מה שפסק הרמב"ם כר' יהודה ולא כתנא קמא (בההיא דתרנגול שעמדו נושאי כליו) דיש לומר דהרמב"ם סובר דלא מהני אמתלא למעשה ולכן פסק כר' יהודה אלו תוד"ק. ואף שדברי חכמה וחריפות הם אין דעתי העניה נוחה בהם ועניינים חלוקים הם וגם מאי דמשמע מדברי הרב יצ"ו דבכל מעשה פליגי הפוסקים אי מהניא אמתלא כבר כתבתי בשם הגאון חות יאיר דדוקא בלבשה בגדי נדות דמנוולא נפשה הוא דלא מהניא אמתלא אבל לשאר מעשה מהניא אמתלא לכולי עלמא ואם כן אינו מתישב בזה פסק הרמב"ם כר' יהודה כמובן ומלבד זה רחוק לומר כן כל שלא מצינו שגילה דעתו (הרמב"ם) בפירוש באיזה מקום שסובר דלמעשה לא מהני אמתלא דנימא דבהא אזיל לשיטתו ועוד אף אם היה מפורש בדברי הרמב"ם באיזה מקום שסובר דלמעשה לא מהניא אמתלא