שדי חמד פאת השדה מערכת א קסה

לא דייק ודברי הרא"ש הם בפרק עשרה יוחסין סי' ז' עיין בטור ובית יוסף ריש סי' ד' ודברי המצאתי כתוב שהזכיר להלן בשם מרן הבית יוסף הם בסוף סי' קע"ח) בשם בעל הלכות גדולות באשה שהלך בעלה למדינת הים ושהה שם כמה שנים ונתעברה וילדה והאשה טוענת שבעלה בא אליה פעם אחת בצינעא כמו מעשה דאבוה דשמואל נאמנת להכשיר הולד והביא שם הבית יוסף בשם מצא כתוב שגם הרמב"ם דסובר דהולד פסול היינו אם בא הבעל ומכחיש אותה אבל באינו לפנינו מודה לבעל הלכות גדולות דהולד כשר ואף דאין להולד חזקת כשרות והוא מילתא דלא שכיח שיבא הבעל בצנעה ולא נודע לשום אדם וכל שכן בנדון דידן דאין הבעל יכול להכחיש בזה וגם יש להאשה חזקת כשרות איברא מלשון הגמרא דסנהדרין הנ"ל דאמרינן דגמירי דאין האשה מתעברת וכו' משמע אפילו מיעוטא ליכא וכמו הוא פשוט לבעל שדי חמד הנ"ל שם בחלק הכללים בסי' הנ"ל ומעשה דאשת יכניה מעשה נסים היה ואם אמת כן הוא בודאי אין להתירה לבעלה ולסמוך על מעשה נסים דהא בסוף יבמות פליגי ר' מאיר וחכמים בנפל מים שיש להם סוף דר' מאיר סבר דאין מעידין עליו והביא ר"מ ראיה ממעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ימים ואמרו לו חכמים לר' מאיר דאין מזכירין מעשה נסים וקיימא לן כחכמים ואם כן אף באשת איש דיש להבעל חזקת חיים ולהאשה חזקת אשת איש מכל מקום לא חיישינן למעשה נסים אף להחמיר וכל שכן בנדון דידן דלא תלינן במעשה נסים להקל להכשירה לבעלה ואף לפי מה שהביא התוספות שם בשם הירושלמי דחיישינן למעשה נסים מכל מקום נראה דהיינו דוקא להחמיר אבל לא להקל ובפרט לפי מה דמסקי התוספות התם דברייתא דהירושלמי אתיא כר' מאיר ולא קיימא לן כוותיה ומיהו עיקר דבר זה לומר דאינו במציאות כלל דתתעבר בכי האי גוונא אין הדבר ברור כל כך דלכאורה מה בין זה לאמבטי בחגיגה ד' ט"ו וכו' אין הפנאי מסכים כעת להאריך בזה יותר עכ"ד יצ"ו:

קכ"ח) אביי כתבתי בנדפס באות שי"א שהרב ברכת המים כתב דאביי היה תלמיד רבא ושהרב בע"ס משק ביתי הרבה להשיב על דבריו שזה לא יתכן כלל עי"ש ועל זה כתב לי ידידי הרב אשר זעליג מיטערפעריל מעיר באר יצ"ו וז"ל ספר בה"מ לא ראיתי אולם לא יכולתי להלום כלל דבריו בזה דמש"ס דילן מוכח דלא כוותיה גבי הא דאיתא בברכות מ"ח וז"ל אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה וכו' א"ל תרוויכו רבנן הוויתו וכו' וזה היה בקטנותם כמ"ש התוס' שם והיו שניהם תלמידי רבה ומדכתב אביי קודם לרבא אם כן לפי סדר שנותיהם לא יתכן לומר כן דאביי היה תלמידיה דרבא והמעיין בגמרא שם יראה מבואר דאין מקום כלל לומר כן וגם שם בפרק הרואה דף נ"א מבואר דרבא לא היה ראש ישיבה עד לאחר פטירת אביי שהוא היה קודם ראש ישיבה ויעויין בתוס' שם ס"ב ד"ה רבא שהוכיחו עוד מכמה מקומות בש"ס דאביי מלך קודם לרבא ולפי זה מבואר להדיא דאי אפשר כלל לומר זה דאביי היה תלמידו דרבא ואפילו תלמיד חבר אין לכנותו ובפרט בשם תלמיד סתם דזה דבר שא"א להאמר כלל ויעויין גם כן בספר הקבלה להראב"ד ז"ל עכ"ד יצ"ו ודבריו טובים ונכוחים הם. וכבר כתבתי בנדפס שהרב בעל ס' משק ביתי הובאו דבריו בספר בית אהרן בדף אחרון שאחר לוח הטעיות הרבה להשיב על דברי הרב ברכת המים מדאמרינן בגטין דף ס' דאביי מלך קודם רבא וממה שכתב הרא"ש בבבא מציעא ד' לק"ט דגרסינן שם רבה (ולא רבא) דלא מצינו בכל התלמוד שקבע רב אשי דברי רבא לאביי כי אביי מלך תחלה והיה פותח בבית המדרש תחלה כי אביי מלך תחילה ומדברי התוספות בכמה מקומות ומהם בסנהדרין דף ס"ב דרבה גרסינן מדעני אביי בתריה ומדברי הרב יבין שמועה בכלל רנ"ה שלמד מדברי הרא"ש שכל מקום שנזכר בתלמוד דברי רבא קודם אביי אית לן למיגרס רבה ועוד הביא דברי התוספות בערכין דף ה' שכתבו דרבה גרסינן דלא יתכן דאביי קרא לרבא חבירו מר אלא רבה הוא וכו' אלו תורף דב"ק והרב ציין דברי הרא"ש לפי הדפוס שלפניו וכן מצויין ביבין שמועה אבל לא כל הדפוסים מכוונים לכן נכון לציין דברי הרא"ש על פי הפרק והסימן והוא בפרק הזהב סי' י"ט ויותר מזה האריך הרב בית אהרן בהגהותו לספר משק ביתי (המצויין בבית אהרן הנ"ל) באות ח"י להשיב על דברי הרב ברכות המים וציין לעיין בתוספות בשבת ד' כ"ג ע"א ודף ע' ע"ב ולפי הנראה צריך להגיה כ"ג ע"ב ד"ה גזרה ומה שציין לדף ע' ע"ב הוא בד"ה נודע והגאון סדר הדורות בשם אביי (הכהן) דף י"ב ע"ג אות ד' כתב דבזבחים ל"ד ע"ב דאיתא בעא מרבא צריך להיות מרבה ובס' נחל עדן להרה"ג ר' רפאל גארדאן יצ"ו בדף ס"ז ע"א הוסיף שכן במועד קטן י"ט ע"ב ובתמורה י"א ע"ב יש להגיה מרבה ושכן כתוב רש"י בשבועות י"ז ע"א כל היכא דאיכא בעא מניה רבה הוא ולא רבא ושנעלם רש"י זה מהרב סדר הדורות באות רב"א:

ועל מה שכתבתי בנדפס בשם הרב ברכת המים שכתב שדוקא היכא דפליגי אליבא דנפשייהו הוא דהלכה כרבא לגבי אביי ציין הרב בית אהרן בהגהתו הנ"ל למה שהעלה הרב יד מלאכי בכלל נק"ט דאין לחלק בזה ועיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לחלק הכללים סי' צ"ו אות י"ב:

קכ"ט) אף אנן נמי תנינא ולפעמים אומר דרך קושיא מאי קמ"ל תנינא כידוע עיין מה שרשמתי במערכת החי"ת אות ק"ג בד"ה ותו כן כתבתי בנדפס באות שע"ה וכתב לי על זה ידידי הרב מוהר"ר אשר זעליג מיטערפעריל מעיר באר יצ"ו וז"ל באות שע"ה אף אנן נמי תנינא וכו' מבואר מלשונו דלשון אף אנ"ת לא יתפרש כלל בדרך קושיא. אמנם מצאתי דגם זה יתפרש לפעמים בלשון קושיא בש"ס חולין ך' ע"ב על מימרא דזעירי שם אר"ח אף אנן נמי תנינא וכו' וברש"י ד"ה תיהני וכו' ויעוי' על דברי רש"י אלא במוהרש"א שם דלשון קושיא הוא דמאי אשמועינן כיון דמתני' היא יעו"ש ויפה העיר אך בנדפס רשמתי לעיין בזה בשדי חמד במערכת החי"ת אות ק"ג (בד"ה ותו) ואות ההיא נדפסה בספרי דברי חכמים סימן ט' עיין שם בדף י"ב ע"ב ועיניך תחזינה שכבר הבאתי שם ש"ס דחולין ודברי מוהרש"א הנ"ל:

ק"ל) איכא דאמרי ואיכא דאמרי הגאונים והרי"ף פוסקים כל היכא דאיכא תרי לישני כלישנא בתרא בין להקל בין להחמיר בין בשל תורה בין בשל סופרים והרא"ש פוסק בשל תורה להחמיר ובדרבנן להקל עיין בהרא"ש בבא קמא פרק קמא סי' ו' ובפרק מי שאחזו סי' י"ב ובהמקשה סי' מ"ז ובעבודה זרה פרק ג' סי' ג' כן כרב הרב פרמ"ג בספרו גנת וורדים סי' ס"ט:

והנה בנדפס באות רי"ט הבאתי מה שכתב רבינו יונה בפרק ח' דברכות (בד"ה ולענין פסקא נראה למורי) גבי נוטל אדם ידיו שחרית וכו' דהיכא דאתמר בש"ס בלשון איכא דאמרי ואיכא דאמרי לא נקרא לשון אחרון ויש לפסוק בדרבנן כהמיקל יותר עי"ש וזה שלא כדברי הרב בדעת הרי"ף דאיכא דאמרי ואיכא דאמרי יש לפסוק כלשון אחרון ודברי הרא"ש שבפרק קמא דבבא קמא סי' ו' שכתב שרגיל רב אלפס לפסוק בכל דוכתא כלישנא בתרא אינם באיכא דאמרי ואיכא דאמרי אלא בלשון סתם ואיכא דאמרי וכל מה שכתב להסביר לחלק בין שאר מקומות למאי דמיירי יתכן לומר שכונתו על תרי לישני כי האי גוונא דהלשון ראשון הוא ואין הכרח שסובר שלא כדעת רבינו יונה (דבאיכא דאמרי ואיכא דאמרי לא חשבינן עיקר הלישנא בתרא) וכן מה שציין להרא"ש בפרק מי שאחזו סי' י"ב שגם שם כתב שדעת הרי"ף בכל מקום שתופס עיקר כאיכא דאמרי לא איירי כאיכא דאמרי ואיכא דאמרי כיעויין שם וכן בפרק המקשה סי' ז' (בגנת וורדים כתוב מ"ז הוא טעות הדפוס וצריך להיות ז') שכתב הרא"ש, דהלכה כלישנא בתרא התם נמי לאו מיירי באיכא דאמרי ואיכא דאמרי וגם לא הזכיר שם דעת הרי"ף וכן בפרק קמא דעבודה זרה לא כתב מפורש באיכא דאמרי ואיכא דאמרי כיעי"ש וגם במה שייחס בדעת הגאונים יש לפקפק ממה שכתב הרא"ש בעבודה זרה שם ומקצת הגאונים פסקו בממונא כאיכא דאמרי ובאיסורא לחומרא ועיין בכלל זה בס' יד יהודה על הלכות שחיטה להגאון מוהר"י לאנדא אבד"ק עשערניץ יצ"ו בהשמטות ד' זק"ן ע"א מה שכתב בכלל זה ואני הדל כתבתי