שדי חמד פאת השדה מערכת א קסג

מן התימה לענ"ד כלל אך איפכא ודאי קשה שדבריו בזה (אם נאמר דציר דגים חשיב עיקרו מדאורייתא) יהיו היפך שיטתו ומבלי הגיד לנו טעם לחלק בינו לשאר איסור שיש לו עיקר וצ"ע

ט"ז) דברים שאינם ראוים לאכילה אם אוכלם ביום הכיפורים אי חשיב איסור דרבנן שאין לו עיקר עיין במה שהבאתי במערכת החי"ת אות ט"ז (בד"ה עוד הכריח) ובאוכלים הראוים ואוכלם שלא כדרך הנאתן עי"ש (בד"ה ודברי מרן)

קכ"ה) אשתו אי נכללת בכלל בני ביתו עיין לקמן במערכת הבי"ת אות כ"ח

קכ"ו) אנשי ביתו אם הכונה על אשתו או אין אשתו בכלל אנשי ביתו עיין לקמן במערכת הבי"ת אות כ"ח

קכ"ז) אין אשה מתעברת אלא סמוך לוותה הכי אמר ר' אמי ור' יוחנן אמר סמוך לטבילתה בנדפס באות שע"ז כתבתי בס"ד אם הלכה כר' אמי או כר' יוחנן וכתבתי שבס' עמודי אש סי' כ' אות ב' כתב שבשו"ת מוהר"ח הכהן ראפאפורט חיו"ד סי' ל"ז כתב בשם חכם אחד דהלכה כר' אמי ושהמוהרח"ב חולק עליו וכתבתי שחפשתי בס' מים חיים להגאון מוהרח"ב ראפאפורט בחיו"ד סי' ל"ז ולא מצאתי שדבר מזה ועל זה כתב לי ידידי הרה"ג אפרים שלמה זלמן אבד"ק אסטראוו יצ"ו וז"ל פלא בעיני הרי שו"ת רח"ב מלעמבערג זקנו של המ"ח מאוסטרא שגורה בפי כ"ק ושם היא נמצאת כמו שכתב בעמודי אש עכ"ד יצ"ו ואני אומר עם כי במכ"ת לא צדק בהשגתו אפריון נמטייה שהודיעני מה שלא הייתי יודע כי אני לא ידעתי כי חיים שנים הם שיש שני רבנים ששמותיהם שוים אחד מלעמבערג ואחד מאוסטרא כי הראשון לא נמצא אצלי ובכל מקום שהזכרתי בספרי שדי חמד (בנדפס ובמה שיש אתי בכתובים) בשם מוהרח"ב ראפאפורט כונתי על ספר מים חיים להגאון מוהרח"ב מאוסטרא שנמצא אצלי (הגם שאול הוא בידי) ומחסרון ידיעתי שיש עוד מוהרח"ב מלעמבערג חשבתי שמה שכתב בס' עמודי אש כונתו על ס' מים חיים מאוסטרא ואצא לחפשי חנם כי שם לא נמצא מזה אכן נודע הדבר שכונת ידידי הרב עמודי אש יצ"ו על ס' מוהרח"ב הראשון ועל כל פנים הפלאה זו איני יודע מה היא ולימא לן מר באיזה מקום הבאתי דברי מוהרח"ב ואנכי לא ידעתי

והנה בנדפס שם הבאתי מה שכתב האור זרוע הגדול בח"א סי' תרי"ג דלא איתברירא הלכתא אי כר' אמי דאמר דאינה מתעברת אלא סמוך לוסתה אי כר' יוחנן דאמר סמוך לטבילתה ומתבאר דפשיטא ליה דר' יוחנן פליג אדרבי אמי וכן מתבאר מסוגיית הש"ס בסוטה דף ז"ך ע"א גבי הא דרוב בעילות אחר הבעל בעי רב עמרם היתה פרוצה ביותר מהו אליבא דמאן דאמר אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה לא תיבעי לך כיון דלא ידע בה לא מינטר לה כי תיבעי לך למאן דאמר סמיך לטבילתה כיון דידע בה מינטר לה או דילמא כיון דפרוצה ביותר לא תיקו ואם האומר סמוך לטבילתה יסבו"ר ול"ו ידע כהאומר סמוך לוסתה היכי אמרינן כיון דידע בה מינטר לה דמאי אהניא נטירותא דידיה סמוך לטבילה ומי מפיס על סמוך לוסתה דלא מצי מינטר לה אלא ודאי מוכח דמאן דאמר סמוך לטבילה לא סבירא דמיתעברא סמוך לוסתה ותמיה לי על רבינו מוהרש"א בחידושי אגדות סוף פרק המפלת דף ל"א ע"ב שצדד לומר דר' יוחנן לא פליג אדרבי אמי אלא מוסיף וכו' וכן נראה עיקר לדעתו כמו שיראה הרואה דב"ק בגופן שלהן והנה ממה שמתבאר מדברי רבינו האור זרוע הנ"ל דסבר דפליג לא תיקשי לן כי ספר התורה הזה היה טמיר וגניז ולא שלט בו עין רואי. אמנם מסוגיית הש"ס הנ"ל יש לתמוה דהרי הוא כמבואר דר' יוחנן פליג אדרבי אמי שלא כדבריו אלא כדמשמע לרבינו האור זרוע הנ"ל

ובמה שפלפלתי בנדפס על דברי האור זרוע שכתב דלא איתברר הלכתא וכו' דאמאי לא איתבריר לן מכללא דאין הלכה כתלמיד במקום הרב וכו' כתב לי ידידי הרב הג' מוהר"ר יצחק פינקלשטיין מעיר קירמינצוק יצ"ו וז"ל הנה בס' הכללים מערכת אל"ף סי' שע"ז בד"ה אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה או סמוך לטבילתה שקיל וטרי בזה ומייתי דברי האור זרוע בח"א סי' תרי"ג וכת"ר שקיל וטרי מכללין דאין הלכה כתלמיד במקום הרב וכו' ואנכי לא ידעתי מה שייטיה לדהכא דהנה הכלל דאין הלכה כתלמיד במקום הרב הוא בהלכה והטעם אפ"ל ע"פ שבארתי בתשובה גמרא עירובין י"ג ע"ב שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל הללו אומרים הלכה כמותינו וכו' דלכאורה מי שאומר דבר הלכה מהסתם לפי דעתו כן הוא הדין ומה הוא ענין פלוגתתם אם הלכה כמותינו אך הענין דפלוגתתם הוא לענין הכתוב אחרי רבים להטות איך הוא הפירוש בתיבת רבים אם הפירוש רבים בכמות או באיכות ולזה בית שמאי דהוו חריפי טפי אמרי הלכה כמותינו דסברי שהפירוש רבים הוא באיכות ואף שהמה מועטים במנין. ובית הלל סברי שהפירוש רבים הוא בכמות ואף שאינם חריפים על כן אמרי הלכה כמותינו שהם יותר במנין ויצתה בת קול שאלו ואלו דברי אלקי"ם חיים דבאמת כוונת הכתוב הן רבים בכמות או רבים באיכות הלכה כמותן ולזה לענין בית שמאי ובית הלל דהני הוו חריפי וכו' והני הוי רבים הוו ספק השקול ואין הכרע ולולי שבית הלל ענוותן לא היה הלכה כמותן דווקא וכל אחד היה יכול להכריע כמו שירצה וזהו מאמר הגמרא עירובין ו' ע"ב לעולם הלכה כבית הלל והרוצה לעשות כבית שמאי וכו' ומקשו שם וכו' ושם דף ז' ע"א ואיבעית אימא כל היכא דמשכחת תרי תנאי וכו' כעין מחלוקת בית שמאי ובית הלל וכו' ויעויין פירוש רש"י ד"ה ואיבעית אימא דלכאורה קשה למה תלה בכעין מחלוקת בית שמאי ובית הלל וכו' ולמה לא אמר סתם מחלוקת תנאים מי שהם כיון דלענין פלוגתת בית שמאי ובית הלל לעולם הלכה כבית הלל ולמה להזכירם לענין זה ולפי דעתי ניחא דדוקא בכעין מחלוקת בית שמאי ובית הלל דאין הכרע וצדקו שניהם לענין הכרעת הדין דרק מפני טעם אחר זכו בית הלל וכו' ואז הרוצה לעשות כאחד מהם רשאי אבל היכא שיש הכרע היינו מפני שהם שוים במנין והאחד גדול וחשוב או שהם שוים בחשיבותם והאחד רבים במנין אז אסור לעשות נגד הכרעה שציותה התורה אחרי רבים להטות אם בכמות אם באיכות (והארכתי בזה בתשובה על דברי הרשב"א בתשובה סי' רנ"ג) ועל פי הדברים האלו לענין כללין דאין הלכה כתלמיד במקום הרב כיון שהרב גדול מהתלמיד הכרעת התורה הוא שהלכה כמו הרב ואף שיכול להיות שהתלמיד כיון יותר לאמתו אך ההלכה יופסק על פי התורה כהרב על דרך שאמרו בגמרא בבא מציעא דף צ"א נצחוני בני שכיון שפסקו ברוב מנין אף שרבי אליעזר כיון לאמתתו יותר הלכה כמותן שהוא מפני שלא בשמים היא והכרעת התורה כמו שנתנה לנו הוא אחרי רבים נעשה ההלכה כמו שפסקו מה שאין כן אם מחלקותם לענין דבר השייך להטבע היינו אם מתעברת סמוך לוסתה או סמוך לטבילתה ובזה אם מפני שהרב הוא ולא כיון לאמתתו ישתנה הטבע הא הטבע לא נמסרה בזה להכרעת הלכה ועולם כמנהגו נוהג ולזה יפה דברו בזה הפוסקים דלא אתברר לנו הלכתא בהא

והנה ידעתי את אשר יכול להקשות עלי מירושלמי כתובות פרק א' הלכה ב' לאל גומר עלי בת שלש שנים ויום אחד ונמלכין ב"ד לעוברו הבתולין חוזרין וכו' הרי אמרנו שהטבע משועבדת לפסק התורה אך באמת אין זה דמיון כלל כי התם ההלכה הוא למ"מ בת ג' בתוליה חוזרין וגם זה הוא בתורה שהקביעות הוא ע"פ חכמים וכבר אמרו חז"ל בזהר אסתכל באורייתא וברא עלמא אם כן בריאת העולם והטבע הוא על פי התורה וממילא כשעברו בית דין את החדש הוא על פי התורה מוכרחת הטבע גם כן להיות על פי התורה כי כן היה בריאתה מה שאין כן לענין פלוגתת החכמים איך הוא הטבע ואף שאם היתה פלוגתתם בדין היה הפסק מוכרח להיות כהרב על פי התורה כנ"ל אמנם הטבע אינה מוכרחת להשתנות בשביל הרב שלא כיון לאמתת הטבע ועוד אפשר לומר דהנפקא מינה לדינא לידע אי כלו חדשיו זה הוא חסרון ידיעה שלא נדע הטבע ולא נקרא ספק כלל ולא שייך בזה הכרעת הלכה וגם סברת הא"ז שנשים משנות וסתן וגם כן לא ידענו טבע האשה הזאת על כן לא שייך בזה