שדי חמד פאת השדה מערכת א קסב

הואיל ויש לה עיקר מן התורה ופירש"י הואיל ויש לה עיקר מן התורה דיש טומאה מן התורה ויש להחמיר בספק טבילתה להכי אחמור רבנן אף בספק טבילת טומאה דרבנן דלא ליתו לזלזולי בספק טבילת טומאה דאורייתא ושאובה הוי דרבנן שאין לו עיקר כן הוא בדברי הרשב"א בתורת הבית בית ד' שער א' קרוב לסופו (דף ן ס"ט ע"א מדפוס וויען לישראל לפ"ק) בשם הרמב"ן

י"ד) דם שבשלו ודם שמלחו להסוברים שהוא איסור דרבנן אי חשיב יש לו עיקר הנה הרב בית חדש ביו"ד סי' ס"ט סעיף יו"ד בדין מסיח לפי תומו בהדחת הבשר אי סמכינן עליו להתיר אחר שהביא דברי הפוסקים בזה ומסיק שאין להתיר ודעת הסמ"ק המתיר יחידאה סיים וז"ל ואפילו למוהרא"י בתה"ד סי' ע"ט דסומכין במילי דרבנן אמסיח לפי תומו מכל מקום הכא באיסור דם דאסור דאורייתא אף שדם שבשלו דרבנן שפיר הוי ליה איסור דאורייתא דדוקא ביצה שנולדה ביום טוב דעלמא דלית בה לתא דאורייתא אלא משום גזרה דפירות הנושרים או משקין שזבו קאמר מוהרא"י דשרי במסיח לפי תומו אבל לא באיסור דם וכיוצא בו עכ"ל ולשונו מגומגם לדעתי הקצרה וכונתו לפי הנראה היא לומר דדם שבשלו הוי עיקרו מן התורה ולא מהני ביה מסיח לפי תומו (ודבריו סובבים לחלוק על הרמ"א בהגה"ה שם בסעיף יו"ד) וכן מתבאר לכאורה מדברי הרשב"א בתורת הבית הארוך בבית ד' שער ד' קרוב לסופו (בדף פ"א ע"ב מדפוס וויען שנת לישראל לפ"ק) שהבאי בקונטריס אסיפת דינים במערכת הה"א בדיני הכשר כלים אות י"ט שאחר שהכריח מלשון הירושלמי דתרומות דבכל איסורין דרבנן אף שיש להם עיקר בתורה מהני הגעלה ג' פעמים לכלי חרס (שלא כמו שצדד לחלק בזה) הוקשה לו מההיא פינכא דר' אמי דאימלא בה בשרא ותברה ולא הגעילה והלא דם שמלחו ושבשלו הוא מדרבנן ותירץ כיון דצריך הגעלה שלשה פעמים לא השהה אותה שלא יבואו לידי תקלה עי"ש ומשמע שכונתו להוכיח משם דבאיסור שיש לו עיקר (בדם שמלחו) לא מהני הגעלה אם כן מוכח דדם שמלחו חשיב יש לו עיקר בתורה כן היה נראה להוכיח מדבריו אבל באמת אין מדבריו הכרח דיש לומר שכונתו להקשות גם למה שרצה לחלק דבאיסור דרבנן שאין לו עיקר הוא דמהני ולא באיסור שיש לו עיקר וסובר דדם שמלחו חשיב אין לו עיקר ומדחזינן דתבר ר' אמי לההוא פינכא נשמע דגם לאיסור דרבנן שאין לו עיקר לא מהנו הגעלה לכלי חרס (וכדעת הרא"ה שהבאתי בקונטריס אסיפת דינים שם שסובר שגם באיסורין שאין להם עיקר אין להם תקנה בהגעלה ואין למדין מתרומה דשאני תרומה שאינה שוה בכל מקום) ולזה תירץ דחשש לתקלה וכו'. אחר זמן רב ראיתי שהרב דרך המלך בהלכות נדרים (דף כ"ו ע"א) כתב שדעת מרן הב"י ביו"ד סי' ס"ח (בד"ה וכתב עוד מעשה) היא דדם שבשלו חשיב יש לו עיקר בתורה וכמבואר בהרא"ש הביא דבריו הרב פרי חדש בסי ס"ט ססק"ח (אולי ט"ס הוא וצריך להיות סוף סק"א עי"ש) ועי"ש מה שכתב בשם הרב מוהר"י מינץ סי' ט"ו בדעת רבינו קלונימוס שהביא המרדכי שבבית יוסף שם והבאתיו בקונטריס הכללים בשדי חמד במערכת החי"ת אות ט"ז (בד"ה ואם אמור יאמר)

ומצאתי לידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בסי' י"ג אות ו' דף ס"ח ע"ד שכתב לדעת רבינו האור זרוע דדם שמלחו כיון שנשתנה לא חשיב עיקרו מן התורה והכריח כן ממה שכתב באור זרוע הגדול בח"א סי' תע"ד בדם שמיחו שבטל ברוב ואי הוי עיקרו מן התורה הרי איהו סבירא ליה בכמה דוכתי דלא סגי ברובא אלא באיסור שאין לו עיקר אבל באיסור שעיקרו מן התורה בעינן ששים עי"ש ואם כן לא נפלאת לומר שגם הרשב"א בתורת הבית הנ"ל סובר כן ואעיקרא דמילתיה הוא דקשיא ליה כמו שכתבתי

עתה ראיתי בס' היקר כלילת המנורה לידידי הגאון אבד"ק דובנא רבתי יצ"ו במערכת הדל"ת אות ג' מר קעסיק בדין דם שבשלו ושמלחו אם הוא איסור תורה או אינו אלא מדרבנן וכתב שאף להסוברים שהוא מדרבנן על כל פנים הוי עיקרו מן התורה כמפורש בכ"ד בפוסקים (וציין דברי הבית חדש הנ"ל) ודבריהם אין צריכים חיזוק כי כן מפורש בדברי הרשב"א בית ד' שער ד' בדין הגעלה ג"פ לכלי חרס באיסורין דרבנן המבואר בירושלמי פי"א דתרומות ה"ד כתב הרשב"א לחלק באיסורי דרבנן דאין להם שורש בדאורייתא לאיסורי דרבנן שיש להם שרש בדאורייתא והביא ראיה מהא דתבר ר' אמי לפינכא הרי היה בידו להגעילה ג"פ אלא ע"כ דדוקא בעיקרא דרבנן סגי בג"פ הגעלה אבל בדם שמלחו כיון שעיקרו דאורייתא לא מהני הגעלה כלל יעש"ב והביאן בקצרה בביאור הגר"א יו"ד סי' קי"ג סקמ"א וכ"כ בנמק"י פרק הספינה ע"ד פ"ח ב' בשם אחרים ובשם הרשב"א כתב דאפילו באיסור דרבנן שעיקרו מדבריהם לא מהני הגעלה רק בתרומה דרבנן שהוא איסור שאינו שוה בכל מקום עכ"ד יצ"ו. והנה מדברי הרשב"א בתוה"ב הנ"ל כבר כתבתי למעלה דאין הכרח ואם היו דברי הרשב"א בסגנון שכתבם בשמו הוה מוכח שפיר כדברי הרב יצ"ו אך המעיין בגוף דברי הרשב"א יראה שאינם בסגנון שכתב בשמו ולפי סגנון לשונו הטהור הרואה יראה שיתכן לדחות כמו שכתבתי ומה שכתב שכן כתב בנמק"י בשם אחרים לי הדל מדברי האחרים אין הכרח שסוברים דדם שמלחו חשיב יש לו עיקר מן התורה שזה לשון הרב הנמק"י (אחר שהביא הירושלמי דמהני הגעלה ג' פעמים לכלי חרס בתרומה) כתב הרמב"ם וז"ל ואני אומר שאין למדין ממנה אפילו לשאר איסורין דרבנן ואחרים הביאו ראיה לדבריו מפינכא דר' אמי דאימלח בה בשרא ותברה ומלח שמלחו בה לאו איסור תורה אפילו הכי לא הגעילה אלא תברה עכ"ל ואין מדברים אלו הכרח דחשיבי לדם שמלחו איסור שיש לו עיקר דשמא מדברי הרמב"ן הבינו שכונתו לומר דגם באיסור דרבנן שאין לו עיקר לא מהני הגעלת ג' פעמים ומביאים לו ראיה מההוא פינכא דהויא נמי איסור שאין לו עיקר ותברה ולא סגי ליה בהגעלה אך ממה שסיים הרב הנמק"י וז"ל והרשב"א כתב דאפילו בדבר שאין לו עיקר מן התורה לא התירו אלא בתרומה דרבנן שהוא איסור שאינו שוה בכל מקום עכ"ל מלשון זה משמע דהאחרים הוו סבורים להוכיח דבאיסור שיש לו עיקר לא מהני מההיא פינכא ומשמע דבאין לו עיקר מודו האחרים דמהני ולזה מביא מדברי הרשב"א דגם באיסורין שאין להם עיקר לא מהני ומוכח מזה דחשיב יש לו עיקר ודע שנראה לי ההדיוט שיש ט"ס בדברי הרב הנמק"י שמה שכתב בשם הרמב"ם צריך להיות הרמב"ן ומה שכתב בשם הרשב"א צריך להיות הרא"ה כמו שביארתי זה בקונטריס אסיפת דינים במערכת הה"א אות י"ט הנז"ל עי"ש (בד"ה וראיתי להרב הנמק"י)

ט"ו) ציר דגים טמאים כיון דהדגים אסורים מן התורה נחשב הציר עיקרו מן התורה כן כתב בעמודי אש סי' י"ג אות ו' בשם רש"ל בהגהותיו לש"ד סי' כ' ויישב בזה מה שהוקשה להגאון יצ"ו על מה שכתב בא"ז בהלכות בכורות בח"א סי' תפ"א להוכיח דציר דגים בטל ברוב דמדר' יהודה נשמע לרבנן דכי היכי דלר"י דמין במינו לא בטיל ובציר דגים בטיל רביעית בסאתים הכי נמי לרבנן דמין במינו בששים ציר דגים בטל ברוב דלמה לו להוכיח כן תיפוק ליה לפי שיטתו דאיסורין דרבנן בטלין ברובא ומיישב על פי דברי רש"ל הנ"ל ועל פי מה שהוכיח שם דלא אמר הא"ז כן אלא באיסור דרבנן שאין לו עיקר עי"ש ואנכי לא ידעתי איך נתקררה דעתו העליונה בזה דאדרבא תגדל התימה דמאחר דציר דגים הוי עיקרו מן התורה ומר הוא דאמר דאיסורין שיש להם עיקר בדאורייתא אין בטלין ברוב היכי קאמר דלציר דגים סגי ברוב הא הוי עיקרו מן התורה ואדרבא אפשר להוכיח מזה דדעת הא"ז דציר דגים טמאים לא מיקרי עיקרו מן התורה ודקדוקו בדברי הא"ז אינו מכריע לענ"ד דסובר הא"ז דהוי עיקרו מן התורה שהרי במקומות שכתב דאיסור דרבנן שאין עיקרו מדאורייתא בטל ברוב (והם בסי' תנ"ה וסי' תט"ן וסי' תד"ע) לא הביא שום ראיה לזה רק כתב כמדבר על הידוע דאיסור דרבנן בטל ברוב ואולי עיקר סמיכתו אהא היא דמדר"י נשמע לרבנן וכו' ובלאו הכי כיון שמצא להוכיח דינו בזה בפרטות מדאמרינן בש"ס בדין דציר דגים אין זה