שדי חמד פאת השדה מערכת א קסא

הוא דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון עי"ש ולפום ריהטא משמע מדברי הריב"ש שסובר דאמרינן כל דתקון וכו' אף בדבר שאין עקרו מן התורה וכסברת רב חסדא בגטין דף ס"ד דאמר אישתיק ורדאן הוה ליה למימר כל דתקון רבנן וכדעת הרשב"ש שהבאתי בסק"ו אמנם ראיתי להרב חינא וחסדא בח"ב דף קמ"ב ע"ד שכתב לדעת הריב"ש דכיון דגזרה זו היא משום חשש סכנה יש לו עיקר מן התורה מיקרי דכתיב ושמרתם מאד לנפשותיכם והוא נכון

ט) עציץ שאינו נקוב דחייב במעשרות מדרבנן חשיב אין לו עיקר מן התורה כן כתב המגיה לס' הרב מאמר מרדכי (שיטה למס' גטין) בשם הריטב"א לגטין דף ס"ה ע"א עי"ש בדף ק"י ע"ד וקי"א ע"א ודברי הריטב"א הם על מה דמקשינן בש"ס למאן דאמר דקטן אינו זוכה לאחרים מההיא דאומר אדם לבנו ולבתו לעבדו ושפחתו העברים הא לכם מעות אלו ופדו בהן מעשר שני וכו' ומשנינן במעשר בזמן הזה ודחינן האי שינויא ומסקינן אלא בעציץ שאינו נקוב דרבנן ונרגש הריטב"א אמאי לא משני במעשר שני דאילנות וירקות ויישב דהנהו אית להו עיקר מן התורה אבל עציץ שאינו נקוב אינו עיקר מן התורה כלל ולפי הנראה כונתו לחלק דפירות האילן וירקות דמארעא קא רבו דמו לתבואות וחשיבי עיקרן מן התורה אבל עציץ שאינו נקוב דלא דמו לתבואת הארץ לא חשיב עיקרו מן התורה ומשום הכי לא אמרינן בהו כל דתקון רבנן דאי הוה משני במעשר דאילנות הוה ק"ל כל דתקון רבנן ודברי הריטב"א הללו נעלמו מהרבנים פני יהושע וקדושת ישראל דבקדושת ישראל בסוגיא הנ"ל כתב דהפנ"י הקשה דמאי משני בעציץ שאינו נקוב הא כל דתקון רבנן וכו' ומעשר אית ליה עיקר מן התורה וכתב דנדחק ליישב (ואין אצלי ספר פנ"י לראות יישובו) והוא כתב דמה שאמרו בעצין שאינו נקוב כלומר בפירות האילן או בירקות שהם בעציץ שאינו נקוב דהוו תרי דרבנן ותרי דרבנן הוי כאיסור שאין לו עיקר כמ"ש הרב ב"ש בסי' כ"ח ס"ק נ"ב וזה ברור עכ"ל ואם ישוב זה בעיניו הוא דבר ברור אשר לדעתי העניה הוא דחוק מאד ודברי נביאות שאין לזה שום רמז בש"ס ואין זה דרך הש"ס כלל מובן מזה שישובו של הרב פנ"י דחוק ביותר אבל הא גרמא לרבנן קדישי כי לא היה בידם חידושי הריטב"א לגטין ושפטו מדעתם דעציץ שאינו נקוב הוי יש לו עיקר מן התורה והוצרכו לידחק אבל דברי הריטב"א ברורים ואילו חזו הני מילי דמר הוו הדרי בהו גם הרב ברוך אנגי"ל הביא דבריו הרב מאמר מרדכי שם הקשה קושית הרב פנ"י ולזה הביא הרב המגיה שהריטב"א תירץ לזה דעציץ שאינו נקוב לאו הוי עיקרו מן התורה ולשונו אינו מדוקדק (דהריטב"א לא הוקשה לו קושיא זו) וכונתו שעפ"י דברי הריטב"א תתיישב קושיא זו גם הרב ארע דרבנן במערכת המ"ם אות תי"ד הוקשה לו דמאי משני בעציץ שאינו נקוב ומיירי בזמן שנוהג מעשר מן התורה דאם כן כל דתקון רבנן וכו' וניחא ליה דלא אמרו כל דתקון וכו' אלא בדומים כגון פירות האילן וירקות דדמו לדגן שיוצאים מן הקרקע מה שאין כן עציץ שאינו נקוב לא דמי לדגן ולא אמרינן ביה כעין דאוריתא תקון אף שעיקרו מן התורה והביא כן בשם התוס' בכתובות דף נ"ו ד"ה קסבר שמחלקים על דרך זה וכיונה דעתו לדעת הריטב"א ביישוב הדברים (אף שיש קצת חילוק דהריטב"א קרי ליה אין לו עיקר והרב קרי ליה עיקרו מן התורה)

יו"ד) חמין שעבר עליו הפסח נראה מדברי הרב חק יעקב בסי' תמ"ח סק"ז דחשיב יש לו עיקר מן התורה שכתב דאם ישראל קבל דורון חמץ שהביא לו העכומ"ז בשמיני של פסח אסור בהנאה דאף דאינו אסור אלא מדרבנן ולא עבר על בל יראה אלא מדרבנן אסור כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון והרב מאמר מרדכי (שיטה למס' גטין) ד' ק"י ע"ד תמה עליו דהרי כל עיקר חמץ שעבר עליו הפסח אינו אלא משום קנס ואם כן לא מיקרי עיקרו מן התורה ולא אמרינן ביה כל דתקון רבנן וכן כתב הרב דברי מנחם סי' תמ"ח אות ד' וכן נראה ממה שכתב הרב ערך השלחן בא"ח סי' ש"י אות ז' בשם הרשב"א בתורת הבית ד' קכ"ב ורבינו שמשון והר"ן בפרק כל שעה ונומק"י בפרק הערל והסכים עמו רבו והריטב"א דאיסורין דרבנן שאין להם עיקר מה"ת צריכים ששים ולא הקלו אלא בתרומת ח"ל וחמץ שעבר עליו הפסח דאינו אלא משום קנס עכ"ל דמשמע דחמץ שעבר עליו הפסח מכלל האיסורין דרבנן שאין להם עיקר בתורה חשיב ואם כן לפי המסקנא בסוגיא דפרק התקבל דלא אמרינן כל דתקון רבנן אלא באיסורין שיש להם עיקר בתורה נראה דלגבי חמץ שעבר עליו הפסח אין שייך לומר כל דתקון רבנן ומדכתב הרב חק יעקב בחמץ שעבר עליו הפסח כל דתקון וכו' מוכח דמשמע ליה דחשיב יש לו עיקר דודאי לא נעלם ממנו מסקנא דש"ס בגטין הנ"ל. אמנם הרב חק יעקב סיים דבריו משום חשש זילזול יו"ט שני והצ"ע עי"ש נראה שכונתו לומר דאף אם אין שייך לומר בו כל דתקון וכו' יש לאוסרו משום זילזול יו"ט שני והרב קרבן העדה על דברי הירושלמי בריש פרק ואלו עוברים כתב דממה שאמרו בירושלמי שם דמהני הגעלה ג' פעמים לכלי חרס הבלוע מחמץ שעבר עליו הפסח מוכח דבכל איסורין דרבנן אף אותם שיש להם עיקר מן התורה מהני להו הגעלה ג' פעמים לכלי חרס שהרי חמץ שעבר עליו הפסח הוי עיקרו מן התורה (עיין בשיירי קרבן בד"ה ובלבד) והרב ערך השלחן בסי' תמ"ז אות ו' השיב על דבריו דשאני חמץ שעבר עליו הפסח שהוא משום קנס עי"ש והבאתי דבריהם בקונטריס אסיפת דינים במערכת הה' אות י"ט משמע שכונת הרב ערוך השלחן לומר דאף דהאמת הוא כדכתב הרב קרבן העדה דחמץ שעבר עליו הפסח מיקרי יש לו עיקר מן התורה מכל מקום כיון שאינו אלא משום קנס הקלו בן לענין הגעלה זו ואם כן יתכן לומר דלענין שלא לומר בו כל דתקון רבנן וכו' לא הקלו. אמנם באמת משמעות דברי הראשונים שהזכיר הרב ערוך השלחן בסי' ש"י הנ"ל הוא דחמץ שעבר עליו הפסח מקרי אין עיקרו מן התורה ועיין במה שכתבתי בשדי חמד בקונטריס אסיפת דינים במערכת חמץ סי' ח' אות מ"ט ושם באות ב"ן (ד"ה שוב) הבאתי מה שכתב הגאבד"ק טארלא בשו"ת דבר אליהו סי' י"ב דחמץ שעבר עליו הפסח חשיב יש לו עיקר מן התורה נמצאת למד דדבר זה במחלוקת הוא שנוי ועיין במה שכתבתי בקונטריס פאת השדי במערכת החי"ת אות ג' (בד"ה וכן קשה על מה)

י"א) שביעית בזמן הזה לדעת הפוסקים דשביעית בזמן הזה דרבנן הקשה הרב מקור ברוך סי' נ"ח דאמאי אמרינן על מנת שלא תשמטני שביעית שביעית משמטתו משום דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה והרי בזה"ז וכו' וכתב הרב קהלת יעקב באות קס"א בשם הרב בני חיי בח"מ סי' ס"ז דאף דהוא מדרבנן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ולפי הכלל דלא אמרו כל דתקון רבנן וכו' אלא בדבר שיש לו עיקר בתורה צריך לומר דבשביעית בזה"ז חשיב עיקרו מן התורה ואנכי לא ידעתי מה בין זו לתרומה ומעשר בזה"ז דלא הוו עיקרן בתורה כמו שמתבאר ממה שרשמתי לעיל בסק"ה ואולי קאי בשיטת הרשב"ש סי' תנ"ב שכתב בשמו הרב מקנה אברהם דאף בדבר שאין לו עיקר מן התורה אמרינן כל דתקון רבנן וכו' כמו שכתבתי למעלה וצריך לעיין בגוף הס' ואינו אצלי: י"ב) נותן טעם לפגם יש לו עיקר מן התורה מיקרי כן כתב הרדב"ז בח"ג סי' תרי"ז (בדפוס ווארשא תרמ"ב היא סי' אל"ף מ"ג) במה שנשאל בנותן טעם לפגם דקים לן דמותר בדיעבד אם דוקא התבשיל מותר או אף הקדרה שנתבשל בה מותרת והשיב דהקדרה לעולם אסורה אפילו היא קערה של חרס שאין לה תקנה בהכשר וכתב טעם החילוק שביניהם וסיים דאף דקים לן מבטלין איסור דרבנן לכתחלה ואיסור הקדרה אינו אלא מדרבנן לא קשיא דאי הוה אפשר לתקן הקדרה על ידי שמבשל בה ניחא אבל הקדרה לעולם באיסורא קמא קאי אלא שמבשל לכתחלה כדי שיהא התבשיל מותר בדיעבד והוי כלכתחלה ואסור ותו דכתבו התו"ס דעד כאן אין מבטלין איסור לכתחלה אלא באיסור דרבנן דלית להו עיקר מן התורה אבל איסור דרבנן דאית ליה עיקר מן התורה אין מבטלין לכתחלה ואף שיש חולקים מכל מקום ראוי להחמיר ונותן טעם לפגם יש לו עיקר מן התורה עכ"ל י"ג) טומאת אוכל אוכלין טמאים ושותה משקין טמאין הוי יש לו עיקר בתורה בעירובין דף ל"ו ע"א שאני טומאה