שדי חמד פאת השדה מערכת א קס

לסופו (דף ס"ט ע"א מדפוס וויען לישראל לפ"ק) בשם הרמב"ן דתרומה בארץ שאסורה משום תרומה דאורייתא הוי עיקרו מן התורה גם הרב ארעא דרבנן במערכת המ"ם אות תי"ד הביא דברי התוס' דמס' ביצה הנ"ל והביא סוגייא דפסחים דף ט"ל דאמרו גבי מעשר ירק כל דתקון רבנן וכו' ואי הוה אין לו עיקר לא הוה אמרינן כל דתקון וכו' כדאמרינן בגטין דף ס"ה ושוב מצא שכן כתבו התוס' בעירובין דף ל"ב ד"ה תאנים ובדף ל"ז ד"ה מאן האי תנא עי"ש

ה) תרומה ומעשר בזמן הזה הרב ארעא דרבנן בהקדמתו (בד"ה ודבר מדבריהם) הביא דברי מרן כ"מ בפרק ג' מהלכות מעשר הלכה ב' דתרומה בזה"ז דרבנן ואזלינן בספקא לקולא ותמה עליו דמדברי הרמב"ם בפרק ז' מהלכות תרומות דין י"א שפסק לחומרא ומשמע אפילו בתרומה בזה"ז מוכח שסובר דחשיב עיקרו מן התורה ואזלינן בספקא לחומרא וכן תמה על פי הנחה זו על מסקנת הרב משנה למלך בפרק ד' מהלכות בכורות דספקא דרבנן דלקולא הוא אפילו בדבר שיש לו עיקר מן התורה והרב דברי אמת בקונטריס תשיעי סי' ד' השיב כי במכת"ר טעה בזה כי תרומה בזה"ז לא חשיב עיקרו דבר תורה וכו' עי"ש ולפי הנראה הרב אד"ר עצמו הדר הוא משיטתו זאת שבגוף ספרו במערכת המ"ם אות תי"ד הביא סוגיא דגטין דף ס"ה דבתר דקאמר כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון בדבר שיש לו עיקר בתורה פריך והרי מעשר שני ומשני במעשר שני בזה"ז וכתב על זה ונראה דמשום הכי דייק ואמר מעשר בזה"ז דסובר הש"ס דכיון דבזמן הזה אינו חייב בשום מעשר לא מיקרי דבר שיש לו עיקר מן התורה ומצאתי און לי משלהי פרק הערל דף ע"א אמר ליה ר"י לר"ל מי סברת תרומה בזה"ז דרבנן אמר ליה אין שאני אומר עגול בעגולין עולה ואם תרומה בזה"ז דאורייתא אף דתרומת תאנים דרבנן כיון דעיקר תרומה מדאורייתא הוה לן להחמיר ועי"ש בתוס' עכ"ל הרי דהרב עצמו דייק וגמיר מלשון הש"ס דמעשר בזה"ז לא הוי עיקרו מן התורה (הרב דב"א שם הוכיח כן משתי סוגיאות הנ"ל ולא ראה דברי הרב אד"ר בתכשיטין שבפנים באות תי"ד הנ"ל) ואם כן בהכרח דבהקדמה כתב כן קודם שירד לדקדק בדברי הש"ס הנ"ל. ובספרו קהלת יעקב במערכת הכ"ף אות קס"א כתב דמסוגיא דגטין הנ"ל דאמרינן הכא במאי עסיקנן במעשר בזה"ז דרבנן וכן מדאמרינן בנזיר דף ל"ו ע"ב הנח לתרומה בזה"ז דרבנן מוכח דאף דעיקרו מן התורה לאו כעין דאורייתא תקון ואזיל לשיטתיה שבהקדמתו לס' ארעא דרבנן והוקשה לו דהסוגיאות מוחלפות דבפסחים דף קט"ז אמרינן כל דתקון רבנן וכו' ונראה מפירש"י דלמ"ד מצה בזה"ז דרבנן כיון שעיקרה מצוה מן התורה כל דתקון וכו' עי"ש ומלבד סתירת דבריו יקשה עליו מלשון הש"ס דמוכח דבזמן הזה חשיב אין לו עיקר והוא תופס במושלם דהוי יש לו עיקר ואפשר לדחוק ולומר דאין לשונו מדוקדק וכונתו להקשות דבפסחים משמע דאף דבזה"ז אין למצה מצוה מן התורה כל עיקר מ"מ משום מה שהי' מצוה מן התורה בזמן הבית חשיב בזה הזמן עיקרו מן התורה מדאמרינן בה כל דתקון רבנן ואלו מש"ס דגטין מוכח דבזה"ז לא הוי מעשר עיקרו מן התורה ומשו"ה לא אמרינן בי' כל דתקון רבנן ומאי שנא מצה ממעשר וכתב שם דהר"ן בפ"ק דקידושין דף תרל"ד עמד בזה באורך וכעת לא ידעתי איה מקום כבודם ואולי מדבריו היתה מתבררת כונתו (ועיין לקמן בסקי"א) וראיתי עתה בשו"ת עדות ביהוסף להגאון מסלאנים דשקיל וטרי טובא בדין תרומות ומעשרות בזמן הזה אם הם מדאורייתא או מדרבנן ואי חשיבי עיקרן מדאורייתא ולא פניתי לעיין בדב"ק עי"ש בסי' י"ד ועי"ש בסי' מ"ג שתמה על הרשב"א שדבריו סותרים בדין זה ג

וראיתי להגאון יד אלעזר בסי' צ"ו (בסוף ד"ה גרסינן) שכתב דמדאמרינן בירושלמי פרק י"א דתרומות הלכה ד' דקדרה שבשל בה תרומה מגעילה שלשה פעמים ודיו ומסקינן שם דטעמא משום דתרומה בזמן הזה דרבנן שמעינן דבכל איסור דרבנן אפילו שיש לו עיקר בתורה מהני הגעלה שלשה פעמים לכלי חרס כדעת הר"ב העיטור מתבאר שסובר שתרומה בזמן הזה הוי יש לו עיקר בתורה ופליאה דעת ממני איך כתב כן בפשיטות ולא זכר שר דברי הרשב"א שהביא הריב"ה ביו"ד סי' קכ"א (כשהביא דברי הר"ב העיטור אי לאו דמיסתפינא אמינא דהגעלה מהניא לכלי חרס באיסורין דרבנן ושהביא ראיה מהירשלמי) שכתב מפורש דתרומה בזמן הזה לא הוי עיקרו מן התורה ועיין שם בדברי מרן הב (בד"ה כתב בעל העיטור אי לא מיסתפינא) וצ"ע. שוב ראתי שהרב ערך השלחן ביו"ד סי' קי"ג אות כ"ג כתב בשם הרב ב"ח ביו"ד סי' קכ"א דתרומת וחלת חו"ל אין להם עיקר מן התורה כמבואר בדברי הרשב"א בית ד' סוף שער ג' וכן מבואר בתשובת הרשב"א סי' של"ז וכן כתב ארחות חיים בהלכות שבת דף נ"ו ועיין בספר תמ"ד סי' ד' אבל הרוקח בסי' תפ"ד וכו' עי"ש שציין הרבה בענין זה ולא פניתי כעת לעיין בדב"ק דלפום ריהטא משמע דתרומת ארץ ישראל בזמן הזה לכולי עלמא חשיבה עיקרה מן התורה ובספר שבילי דוד שהזכרתי בסק"ו כתב דהרשב"א לתרומת ארץ ישראל לגבי תרומת חוצה לארץ קרי לה יש לה עיקר ולגבי סתם קרי לה אין לה עיקר ונזדמן לידי לשעה ספר שרשי הים ח"א וראיתי שהאריך הרב בעניינים אלו בדף צ"ב ע"ד והלאה ולא איסתייע לעיין בדב"ק עי"ש

ו) סעיף זה נשמט מדפוס והוא כענין י"נ

ז) גבינות של עכומ"ז כתב הריב"ה בסי' צ"ט בשם הרשב"א דהוי אין לו עיקר בתורה ומרן הב"י (בד"ה ומ"ש רבינו בזה) כתב דהרשב"א מיחלפא שיטתיה דבמקום אחר כתב דכיון דנאסרו משום לתא דחלב טמא הוי עיקרו מן התורה עי"ש ובתורת הבית בית ד' שער א' קרוב לסופו (בד' ס"ט ע"א מדפוס וויען לישראל לפ"ק) כתב בשם הרמב"ן דגבינות העכומ"ז אף על פי שחששו לתערובת איסור של תורה אינה אלא גזרה וכך הם דברי הרמב"ן שבספר תולדות האדם (חי' הרמב"ן למסכת יבמות) בפרק הערל דף ע"ז וד' צ"ט שהביא הרב יד דוד ליו"ד סי' צ"ט דף ק"ד ע"א דגבינות העכומ"ז הוי אין לו עיקר מדאורייתא ועיין בשו"ת בית שלמה בחלק יו"ד סי' קפ"ו בדין הכשר כלי חרס שנשתמשו בהם בגבינות העכומ"ז אם להתירם בהגעלה שלשה פעמים כדין איסור דרבנן שאין עיקרו מן התורה שהאריך מאד הגאון המחבר בענין זה ובסתירת דברי הרשב"א בתורת הבית בבית רביעי שער ראשון ושער שלישי ולא נתקררה דעתו במה שכתב רבינו הש"ך ביו"ד סי' צ"ט דמה שכתב בשער א' דמיקרי אין לו עיקר בתורה הוא סברת הרמב"ן ואיהו לא סבר הכי אלא כמו שכתב בשער שלישי דהמעיין בדברי הרשב"א יראה שלא דחה דברי הרמב"ן וכו' ומסיק דהעיקר כדעת הרשב"א דגבינות מיקרי אין לו עיקר שכן כתב בשלשה מקומת וסמי חדא מקמי תלת: גם בדעת האיסור והיתר שכתבו הרבנים שפתי כהן בכללי הספק ספקא אות י"ז ופרי חדש שם אות יו"ד בפשיטות שסובר דגבינה של עכומ"ז הוי עיקרו מן התורה כתב שדבריהם תמוהים והוכיח שדעת האיסור והיתר דגבינות מיקרי אין לו עיקר מן התורה ושגם הרב פרי חדש בסי' צ"ט ס"ק י"ז ובדיני ס"ס סוף אות י"ד החליט דגבינה מיקרי אין לו עיקר מן התורה

ח) מינקת חברו כתב בס' יד דוד ליו"ד סי' צ"ט הגב"י אות מ"ח בשם הרב מוהר"ם אלגאב"ה בכ"י דהרב מוהר"י מינץ סי' ה' דף ח' ע"ב כתב במינקת חברו דהיא גזרה דרבנן לא אמרו בחששא בעלמא בגזרה דרבנן כל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון דכי האי גוונא מחלק בפרק התקבל עכ"ל והרב כנה"ג בכללים נפרדים אות ל"ה הביא כלל זה (דבחששא בעלמא לא אמרינן כל דתק"ר וכו') ושתמה עליו שזה תלמוד ערוך בגטין דף ס"ה ויפה השיבו הרב מוהרמ"א הנ"ל דמוהרי"מ גופיה מהכא מייתי לה ומתבאר דכולהו תלתא סברי מרנן דאיסור מינקת חברו חשיב אין לו עיקר בתורה ולא אמרינן בה כל דתקון רבנן וכו' ואין בידי שו"ת מוהר"י מינץ לראות אם הזכיר תשובת הריב"ש סי' ש"ס שכתב דמי שנשא מינקת חברו אסור לדור עמה במבוי דומיא דכהן שגרש ולא נשאת לאחר דליכא למימר דכהן שאני דהוא איסורא דאוריתא מה שאין כן מינקת חברו דאיסורא דרבנן