שדי חמד פאת השדה מערכת א קנט

שהבאתי למעלה וכתב שכן היא דעת המרדכי בפ' כל הבשר דלא נחשב עיקרו דאורייתא וכן היא דעת הרמב"ם כמ"ש הכ"מ בפ' ט"ז מהמ"א היו"ד עכ"ד ותמיהני עליו איך כתב כן בדעת הרמב"ם ונעלם ממנו דשרים רבים ונכבדים סוברים שדעת הרמב"ם דבשר עוף בחלב חשיב עיקרו מן התורה ובפרט מה שכתב שכן כתב מרן כ"מ (ויש ט"ס בהמראה מקום בעמודי אש) תמוה ביותר דלא לבד שלא כ"כ בפירוש בדעת הרמב"ם בסברא דנפשיה רק הביא מה שכתב בהגהות מרדכי שדעת הרמב"ם דלא הוי עיקרו מן התורה ואדרבא מדמסיק שדעת הרמב"ם דגם בעיקרו מן התורה סובר דמותר לבטלו מוכח שסובר שדעת הרמב"ם דחשיב יש לו עיקר מן התורה שאם לא כן מנא ליה דהרמב"ם מיקל ביש לו עיקר דילמא דוקא בבשר עוף בחלב דעיקרו דרבנן סובר כן אלא ודאי צריך לומר לדעתו דחשיב יש לו עיקר וכמו שכתבתי למעלה

ועל כל פנים מתבאר מדברי הרב דברי אמת הנז"ל שלדעתו העיקר הוא שיטת הסוברים דבשר עוף בחלב חשיב עיקרו מן התורה גם הרב באר מים חיים (מוצירי) בחיו"ד סי' יו"ד בנדונו כתב מפורש דבשר עוף בחלב חשיב יש לו עיקר בתורה והבין כן גם מדברי הרמב"ם הנז"ל עי"ש (הבאתי תורף דבריו בשדי חמד ח"א במערכת האל"ף אות מ"ח בד"ה ובעיקר עי"ש) והרב תפארת אדם בחיו"ד סי' כ"א נמשך אחר הוראתו ולא רפרף על מה שכתב דבשר עוף בחלב חשיב יש לו עיקר בתורה עי"ש וראיתי בס' יד דוד סי' צ"ב הגב"י אות ח"י הן לו הובא שם דברי הרב מוהר"ם אלגאבא בכת"י שכתב על דברי הרב באמ"ח הנ"ל דזה אינו ולא דק דבשר עוף בחלב לא הוי עיקרו מן התורה וכמ"ש הפר"ח וכו' עי"ש ולי הדל במתכ"ת נראה דאף שהאמת כן שדעת הרב פרי חדש דחשיב אין לו עיקר כבר כתבתי שיש לתמוה על דבריו ואי אפשר לתפוס כשיטתו והעיקר נראה כדעת הסוברים דבשר עוף בחלב הוי יש לו עיקר מן התורה וכן כתב בפשיטות הרב פני משה במראה הפנים על דברי הירושלמי בפרק י"א ממס' תרומות הלכה ד' (בד"ה קדרה) שהביא מה שכתב הרשב"א בתורת הבית הארוך שער ד' פרק ד' שממה שאמרו בירושמי דכלי חרס הבלוע מתרומה מהני ביה הגעלה ג' פעמים למד לשאר איסורין דרבנן דמהני להו ג' פעמים הגעלה בכלי חרס וכתב על דבריו ולא מצאנו לו חבר לאחד מהפוסקים דאם כן קדרה שבשלו בה בשר עוף בחלב שהוא מדרבנן תסגי ליה בהגעלה אלא דשאני הכא דתרומה בזמן הזה אין לה עיקר מדאורייתא וכו' וכן כתב הוא ז"ל וכו' עי"ש (ובקונטריס אסיפת דינים במערכת הה' בדיני הכשר כלים באות י"ט כתבתי דנמצא חבר לדעת הרשב"א בזה עי"ש בתחלת האות) הרי שכתב דבבשר עוף בחלב לא סגי בהגעלת ג' פעמים משום דהוי עיקרו מן התורה וכן כתב הגאון פרי מגדים במשבצות סי' צ"ט סקי"ב דבשר עוף בחלב הוי יש לו עיקר מן התורה וכתב כן (שם בסמוך לאחריו) גם בשם הגאון מוהרש"ל בים של שלמה לביצה סי' ז' דיש לו עיקר מן התורה כיון דאסרוהו כדי שלא יקלו באיסור תורה דבשר בהמה בחלב (אלא שנראה דמיחלפא שיטת הגאון פרי מגדים בזה עיין לקמן סוף ד"ה וראיתי עוד)

וראיתי עוד בס' יד דוד סי' צ"ט הגב"י אות מ"א שעל השגת השביתת יו"ט על הארעא דרבנן הנ"ל השיב הרב המגיה זה דודי יצ"ו דגם הרב אד"ר ידע שדעת הרמב"ם (לדעת מרן כ"מ) היא דגם באיסור דרבנן דיש לו עיקר מבטלין כמו שכתב מפורש באד"ר במערכת האל"ף אות ט"ץ אלא שסובר דבשר עוף לא הוי עיקרו מן התורה ולכן כתב באות תי"ד דמרן כ"מ בהסכמה עלה דבשר עוף בחלב לא הוי עיקרו מה"ת אלו תורף דבריו וכבר כתבתי למעלה דשניהם לא יכונו דאם נאמר שדעת הרמב"ם דבשר עוף בחלב הוי אין לו עיקר שוב אין לנו הכרח שסובר הרמב"ם דבאיסורין דרבנן שיש להם עיקר גם כן סובר דמותר לבטל דהא נקט לדוגמא בשר עוף בחלב ודילמא דוקא בזה וכיוצא לו שאין לו עיקר וילמד סתום מן המפורש וכן ראיתי ביד דוד שם אות מ"ז שהביא דברי הרב מקום שמואל בחי' דינים ליו"ד שכתב ש המחבר נמשך אחר דעת הרמב"ם שהביא בב"י דאפי' בדבר שעיקרו מן התורה כגון חלב שנפל לבשר עוף מרבה עליו ומבטלו ועי"ש ביד דוד באות מ"ח מאי דשקיל וטרי בזה וכתב בשם ס' עפרא דרבנן (לא ידעתי ולא שמעתי מספר זה ואין לתלות בט"ס וצ"ל עפרא דארעא כי עיינתי שם ולא מצאתי שדבר מזה) לחלק בין מצות עשה לאיסורין ובשם הרב מוהר"ם אלגאבא כתב דמסוגיית הש"ס בחולין דף ק"ד ע"א מדאסור להעלות בשר עוף בחלב על השלחן שמעינן דבשר עוף בחלב דאורייתא דאי מדרבנן היא גופא גזרה וכו' עי"ש ואם איתא דהוי עיקרו מה"ת הא קים לן כל דתיקון רבנן וכו' עיי"ש. ולפי מה שכתבתי במערכת הגימ"ל אות ו' (בשדי חמד ח"א) דכי אמור רבנן גזרה לגזרה לא גזרינן היינו אפילו בדבר שעיקרו מן התורה אין מזה ראיה כמובן וממה שמתבאר מתוך כל הרשום למעלה דגדולים רבים נקטי דבשר עוף בחלב הוי עיקרו מן התורה לפי דרכנו למדנו דגם בדבר שעיקרו מה"ת לא גזרינן גזרה לגזירה ומיסתייעא מילתיה דרב מטה אהרן שהבאתי במערכת הגימ"ל הנ"ל ובאמת דהא דלא גזרינן גזרלג"ז לא תלי באין לו עיקר או יש לו שהרי מוקצה דאין לו עיקר וכמ"ש מרן הב"י בסי' צ"ט (בד"ה כתב הרמב"ם והתוס' בביצה דף ד' ד"ה ותנן) ויש סוברים דגזרינן ביה גזל"ג כמו שהבאתי שם במערכת הגימ"ל אות ג' שמעת מינה דלאו הא בהא תלי ועיי"ש באות ב' לענין כיבוי. וראיתי עתה בס' כלילת המנורה (המוזכר לקמן באות קטן י"ד בד"ה עתה) בד' י"ב ע"ב שכתב שהרבה ראשונים סוברים דבשר עוף בחלב הוי אין לו עיקר ושכן כתב בפשיטות הרב פרי מגדים במשבצות ריש סי' פ"ז עי"ש ולא פניתי לעיין בזה ולדעתי העניה אינו נכון לתפוש כן בפשיטות דאדרבא העיקר נראה דהוי יש לו עיקר בתורה ועל כל פנים אי אפשר להחליט בפשיטות בהיפך ומה גם שהוא עצמו כתב בפשיטות בסי' צ"ט סקי"ב דהוי עיקרו מן התורה וכתב ק גם בשם הים של שלמה כמו שכתבתי למעלה (בסוף ד"ה ועל כ פנים) ועיין להרב טהרת המים בקונטריס שיורי טהרה במערכת הבי"ת אות ד' שלא ראה סתירת דברי הפרי מגדים בזה (נחזור לדאתאן עלה איזה דברים מיקרו יש להם עיקר מן התורה)

ב) שומנו של גיד כתב רבינו הטור בסי' צ"ט לענין ביטול איסור לכתחלה שלדעת הרשב"א דאיסור דרבנן שאין לו עיקר אם נתערב מעצמו מותר להוסיף עליו לבטלו שומנו של גיד חשוב אין לו עיקר מן התורה אמנם מרן הב"י (בד"ה ומ"ש רבינו בזה) תמה עליו שמבואר בדברי הרשב"א בתורת הבית הקצר בשתי מקומות דשומנו של גיד שאסור משום לתא דגיד או משום לתא דחלב לא מיקרי אין לו עיקר בדאוריתא ואם כן מה שכתב רבינו דשומנו של גיד אין ו עיקר מן התורה הוא שלא בדקדוק עכ"ל גם הרב בית חדש בס"ה מסיק דיש להגיה בלשון הטור אבל דבר שעיקר איסורו אינו מדרבנן אלא מן התורה ועי"ש בהגהות מוהרל"ח בשם הדרישה וכן כתב הרב ערך השלחן בסי' צ"ב אות ג' דממה שכתב הרשב"א דלבטל שומנו של גיד בעינן ששים אין להכריח שסובר דכל איסורין דרבנן לא בטילי ברובא ובעינן ששים דשאני שומנו של גיד שיש לו עיקר מן התורה (ומכל מקום הכריח שדעת הרשב"א דגם באין לו עיקר בעי ששים עי"ש) ומה שציין הרב ערוך השלחן להרשב"א בתורת הבית ד' ח"ק בשם הרמב"ן ולפי הנראה הוא בבית ד' שער א' (ד' ס"ט ע"א מדפוס וויען לישראל לפ"ק) ששם כתב בשם הרמב"ן דבשומנו של גיד דהוי עיקרו מן התורה בעי ששים אבל באיסורין דרבנן שיש להם עיקר סגי ברובא

ג) כחל חשיב עיקרו מן התורה כן כתב הרב ערוך השלחן יו"ד סי' צ"ב אות ג' וכן כתב הגאון עמודי אש יצ"ו בסי' י"ג אות ו' ויישב בזה קושיית הרבנים מנחת יאודה חלק אור"ח בהגהות הג"א ועיני ישראל דף ץ' על שיטת הא"ז דאיסורין דרבנן בטלים ברוב מכחל דבעי ששים דהיינו לפי שעיקרו מן התורה

ד) תרומת פירות יש לה עיקר מיקרי כיון דאיכא שום דבר דאורייתא כגון דגן תירוש ויצהר כן כתבו התוס' במסכת ביצה דף ד' ד"ה ותנן ומרן הב"י בסי' צ"ט בד"ה כתב הרמב"ם וכן כתב הרשב"א בתורת הבית בית ד' שער א' קרוב