שדי חמד פאת השדה מערכת א טו

נקרא אדם וכתבתי דהרב המגיה בקונטריס זרע יצחק (אשר בסוף ספר בנ"י להרב מוהר"י לומברוזו) כתב לחלק דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד דאף דבלשון תורה עבד נקרא אדם בלשון חכמים אינו נקרא אדם וכתב שאפשר שלזה כיוונו התוס' בסנהדרין דף ט"ו ד"ה אדם ובמחכתה"ר אין דבריו נוחים לדעתי הקצרה דמנא ליה לספר המנהיג לחלק בזה בין לשון תורה ללשון חכמים והבא להחמיר בשל סופרים עליו הראיה ומדברי התוס' דסנהדרין אין הכרח לזה שיש לומר דכוונתם מדלא תנא בהדיא וכמו שכתבו במגילה

ומה שציינתי בנדפס לעיין במענה לשון ח"א (שבסוף ס' נאות יעקב) בדף ב' ע"ד הוא ששם כתב הכללים שנאמרו בדרשה דאתם קרוים אדם ויצא הראשון מה שכתבו התוס' בשם ר"ת לחלק בין אדם להאדם דאדם הוא דממעט עכומ"ז אבל האדם כולל גם עכומ"ז וסיים וז"ל ובהא ניחא לי ההיא דגטין דף ל"ח ע"ב אך כל חרם אשר יחרם מהאדם אלו עבדיו ושפחותיו הכנענים עכ"ל מחשבתו ניכרת שהוקשה לו היכי מרבינן מאדם עבד ושפחה ואיפכא שמעינן בעלמא אדם ממעט עכומ"ז וניחא ליה על פי דברי ר"ת דהאדם מרבה עכומ"ז והכא דכתיב אשר יחרם מהאדם שפיר מרבינן עבדים ושפחות כן נראה כונת הרב בזה ולי הדל במחכת"הר נראה דנעלם ממנו סוגיא דערכין הנ"ל דעבד נקרא אדם ולא צריכינן בהא לכלליה דר"ת דאף מאדם מצינן לרבות עבדים ושפחות וביותר תמיה לי שמביא משמא דגמרא דמקרא דאך כל חרם אשר יחרם מהאדם מרבינן עבד ושפחה ועין רואה בסוגייא הנ"ל דלא מקרא דהאדם דרשינן הכי דהכי אמרינן התם ת"ש אך כל חרם וגומר מאדם אלו עבדיו ושפחותיו הכנענים וכונת הש"ס לקרא דכתיב בויקרא כ"ז פסוק כ"ח אך כל חרם אשר יחרם איש לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו והיינו הך קרא דמייתי בסוגיא דערכין וכן הזכירו שם התוס' דבגטין דף ל"ח דרשינן מאדם לרבות עבדיו וכו' וכן מפורש בדברי רש"י בסוגיא דגטין דמהאי קרא הוא דילפינן כיעויין שם וגם סגנון הכתוב שתופס הרב (אך כל חרם אשר יחרם מהאדם) לא ידעתי היכן כתיב כי אם (פסוק כ"ט) כתיב קרא אחרינא כל חרם אשר יחרם מן האדם (ולא כתיב אך ולא מהאדם כמו שהביא הרב) הן אמת שמדברי התוס' במגילה דף כ"ג הנ"ל מוכח שגירסתם בסוגיא דגטין היא דדרשינן מקרא דכל חרם אשר יחרם מן האדם וכו' ואם הרב היה מביא דבריהם ועל פי גירסתם היה מקשה ומתרץ לא היה לנו לתמוה כי אם מה שלא זכר שר סוגיא דערכין הנ"ל ודברי רש"י ותוס' שם אך אחרי שלא הזכיר דברי התוס' דמגילה כלל דברי קדשו תמוהים בעיני וצ"ע. ובשסי"ן החדשים דפוס רא"ם במגילה דף כ"ג על מה שכתבו התוספות (בד"ה ואדם) כדאמרינן בהשולח כל חרם אשר יחרם מ האדם וכו' כתוב על הגליון וז"ל עי"ש דמייתי קרא אחרינא ולא ביאר אם כונתו להגיה כן בתוספות אך בחידושי הרש"ש שם הגיה בתוספות שצריך להיות מאדם לרבות וכו' כדאיתא בגטין וכנראה שמוכרח להגיה כמו שכתב בחידושי הרש"ש שהרי בתוספות ערכין דף כ"ח ד"ה דת"ר הביאו סוגיא דפרק השולח כמו שהיא לפנינו מאדם אלו עבדיו עי"ש וכן גורסים הרשב"א והריטב"א בחידושיהם לגטין שם מאדם אלו עבדיו

גם ציינתי בנדפס לעיין בדברי הרב אהלי יהודה הכהן במערכת הבי"ת ד' ל"ה ע"א (בד"ה ונראה) והוא ששם הביא דברי התוס' בבבא קמא ד' יו"ד ד"ה שהשור שכתבו בסוף דבריהם דאיצטריך דרשה דשור ולא אדם לעבד ולעכומ"ז הקנוי לישראל שנפל לבור דשרי בהנאה ומפשט דבריהם נראה דבעבד שקבל עליו מצות קאמרי דשרי בהנאה וכמו שכתב מרן המשנה למלך בסוף הלכות אבל (בפסק המומיא בד"ה וראיתי להרב בעל ס' היראים) שאם לא קבל מצות היינו עכומ"ז ומדכתבו דאיצטריך לעבד ולעכומ"ז מוכח דכונתם עבד שקבל מצות שלא כדברי מרן כ"מ וכו' ועל זה כתב הרב אהלי יהודה שתמוה מאד לומר שעבד שקבל עליו עול מצות יהיה בזה דינו כמת עכומ"ז שמותר בהנאה והכריח קצת שאי אפשר לומר כן אלא עבד כנעני שקבל עליו מצות אסור בהנאה כמת ישראל וסיים דאף דלענין איסור הנאה מבשרו פשוט דדינו כישראל מכל מקום יש להסתפק אם מטמא באהל דבטומאה כתיב אדם כי ימות באהל ומאדם ממעטינן עכומ"ז ואפשר דממעטינן נמי עבד וכתב דיש ראיה דעבד לא מיקרי אדם מדברי התוס' בסנהדרין ד' ט"ו והביא כל דברי התוס' הנז"ל וסיים הרי מבואר דאדם לא משמע עבד אם כן הכא דכתיב אדם כי ימות באהל לא קאי אלא לישראל ולא לעבד ואיסור הנאה שאני דלא כתיב בה אדם אלו תורף דב"ק ובהורמנותיה דמר דבריו תמוהים בעיני שמדברי התוס' ודאי אין הכרח לזה דיש לומר שכונתם למה שכתבתי למעלה או כדמפרש בכונתם הרב המגיה בקונטריס זרע יצחק הנז"ל ונעלם ממנו סוגיא דערכין ודגטין ודברי רש"י והתוס' דעבד נקרא אדם בלישנא דקרא ואם כן פשוט דלענין טומאת אהל דינו כישראל דגם הוא נקרא אדם

וכן כתב הרב פרי מגדים בסי' נק"ט במשבצות ס"ק ט"ו שהביא סברת הי"א שהביא בספר המנהיג דאין נוטלין מעבד דבעינן מכח אדם ועבד לא מקרי אדם וכתב וז"ל ומ"ש דיעבד (צ"ל דעבד) אם ר"ל עבד כנעני שחייב במצות כאשה צ"ע דבכלל רעהו הוי ואפילו בכלל אחיך עיין רא"ם פ' משפטים (שמות כ"א ך') וקברי עכומ"ז אין מטמאין וקברי עבד כנעני משמע דמטמא עיין יו"ד שע"ב ס"ב ובפתיחה כוללת יבואר זה בני ישראל אחיך ורעהו אי עבד כנעני בכלל עכ"ל ועם שמדברי הפוסקים בסי' שע"ב אין הכרח כל כך דאף שכתבו שקברי עכומ"ז אין מטמאין אינו מוכרח כל כך לדקדק הא קברי עבד מטמאין ותימה בעיני שלא זכר שר סוגיא דערכין ודברי רש"י ותוס' הנז"ל דעבד מקרי אדם ואם כן פשוט דכיון שחייב במצות הרי הוא כישראל וגם עליו נאמר אדם כי ימות באהל הא מיהא חזינא דדעתו נוטה דעבד כנעני מטמא באהל ודבריו שבפתיחה הם בחלק שני אות ח"י שהביא מה שכתב בס' המנהיג וכתב וז"ל מ"ש עבד אין קרוי אדם צ"ע דלא מצינו כן בפירוש וקברי עבדים מטמאין באהל כשל ישראל וגם רעהו מיקרי וכו' וכו' ובהלכות טומאת צרעת פרק ט' הלכה א' עבדים מטמאים בנגעים אף דכתיב אדם אלמא כל היכא דכתיב אדם ואחיך ורעהו ממעטינן עכומ"ז ולא עבדים ע"כ לענויננו הנך רואה דמפשט פשיטא ליה דקברי עבדים מטמאין באהל ומוכח לה' מדברי הרמב"ם בדין טומאת נגעים ויצא ללמד על הכלל כולו דכל היכא דכתיב אדם ממעט עכו"ם ולא עבד כנעני:

ודברי הרב פתח הדביר בח"א סי' ד' אות ז' שציינתי בנדפס הם בדף כ"ו ע"ג ששם הביא דברי הרב פרמ"ג הנז"ל ובתחלה הראה פנים לסברת המנהיג מדברי התוס' דבב"ק דף יו"ד (דמת עבד מותר בהנאה) ומדברי רש"י בנזיר ומדברי הרב המבי"ט ומדברי הרשב"א ומדברי הרמב"ם בפרק י"א מהלכות טומאת מת דין י"ב והוקשה לו מה נענה להוכחת הפרמ"ג מדברי הרמב"ם בהלכות טומאת צרעת הנ"ל ואחר שנשא ונתן וכתב לדחות הוכחותיו הנ"ל כתב דהעיקר דעבד מטמא באהל והביא שכן כתב מפורש הרב חזון נחום בפרק ג' דנגעים משנה א' דעבד בכלל אדם בין לטומאת נגעים בין לטומאת אהל וכתב שהראו לו סוגיא דגטין דף ל"ח ע"ב דמשמע להדיא דעבד איקרי אדם וציין לעיין במענה לשון (שהבאתי למעלה) ובס' יקר הערך בקונטריס פחות שבערכין דף ק' ובקונטריס שם שלמה דף ט"ז עמוד גימ"ל ותמה על הרב פרי מגדים שלא זכר סוגיא דגיטין הנ"ל אלו תוד"ק וגם עליה דמר יש לתמוה שלא זכר סוגיא דערכין אך אולי כבר הובאה בקונטריסים פח"ש וש"ש הנ"ל ואין מצוים אצלי לראות דב"ק אך בזאת תמיה לי שהביא בשתיקה דברי רבין חסידא במענה לשון הנ"ל ולא יעיר מכל מה שעמדתי על דבריו כנז"ל

ומה שכתבתי בנדפס בשם מרן חיד"א ביעיר אזן לעיין בס' עזרת נשים דף ל"ב הנה עתה יש אצלו ס' עז"נ ועיינתי בו ודבריו הם בדף ל"ד ע"ב (מדפוס לייפציג) שכתב וז"ל ויראה לי דאפילו עבד דאמר הרגתי את פלוני פלגינן דבוריה לאפוקי מאי דמשמע מדברי הב"ח דגבי עבד אדם משים עצמו רשע ולא פלגינן דבוריה והביאו בס' ח"מ עי"ש עכ"ל דברי הרב בית חדש הם באהע"ז סי' י"ז בדין בא אחד ואמר הרגתיו תנשא דאין אדם משים עצמו רשע ופלגינן דבוריה (עיין בש"ע סעיף ז') והביא דבריו