שדי חמד פאת השדה מערכת א קנו

ונשמט בדפוס מה שכתוב בקונטריסי בזה הלשון ועיין להרב חלקת מחוקק בסי' י"ז ס"ק ט"ו בשם הרב בית חדש ודוק. וכונתי דבחלקת מחוקק שם כתב דעבד משים עצמו רשע ואם כן פשוט דכל שכן שיש לומר כן בעכומ"ז ובסברת הרב ב"ח הלזו עיין במה שכתבתי בקונטריס זה לעיל אות ב' (בד"ה ומה שכתבתי בנדפס)

ומה שכתבתי שם ואנכי לא ידעתי למאי נפקא מינה שנאמר דבעכומ"ז לא אתמר האי דינא אם להכשיר עדותו בדבר שמשים עצמו רשע שנאמר פלגינן דבוריה הרי בעדות אשה הוא דהעכומ"ז נאמן והלכה פסוקה באהע"ז סי' טו"ב ס"ז דעכומ"ז שאמר הרגתיו נאמן במסיח לפי תומו מטעם דבלאו הכי עכומ"ז אינו ראוי להעיד אלא משום היותו מסלפ"ת הנה הדבר פשוט שכתבתי כן טרם שמצאתי דברי הרב הנמק"י הנז"ל דעל פי דברי הרב הנמק"י הנז"ל יש לפרש גם דברי הרב מוהר"א ן' סאנג"י דמיירי להעיד על עצמו דאף דבישראל המעיד חובה על עצמו אין בדבריו כלום משום דאין אדם משים עצמו רשע אבל עכומ"ז האומר שעשה עבירה פלונית נאמן ודנים בו כאילו העיד עליו עד דעלמא ומה שאמר כן הרב מוהר"א ן' סאנג"י לפי הנראה הוא על פי דברי הרב החינוך בפרשת יתרו בסי' כ"ו שמן החלוקים שבין ישראל לעכומ"ז במצות המוטלות על הכל הוא שישראל לא יתחייב לעולם בלא עדים והתראה והעכומ"ז אין צריכין התראה לפי שאין חילוק בהם בין שוגג למזיד וגם יתחייבו בהודאת פיהם מה שאין כן בישראל שצריך עדים עכ"ל. וכתב הגאון מנחת חינוך שם דבר חדש הרב המחבר מדעתו הרחבה לא מצאתי בש"ס וברמב"ם דבן נח מתחייב בהודאת עצמו ודבריו נכונים בטעמם דכיון דהא דאין נאמן על עצמו הוא משום דאדם קרוב אצל עצמו אם כן הפיסול מטעם קרוב וגם בישראל אם הוא בעצמו מעיד ואין אחר עמו הוא רק עד אחד אך אפילו עד אחד אינו מצרף מחמת קרוב אבל בבן נח דנהרג בעד אחד ועל פי קרוב למה לא יהא נאמן על עצמו לכן דברי הרב המחבר ברור מללו דנהרג על פי עצמו כי נהרג על פי קרוב ועל פי עד אחד עכ"ל והדר שדי בה נרגא דהוא עצמו אינו בגדר עדות וכיון דבעינן עדות אף דעד אחד וקרוב מהני מ"מ הודאת פיו אפשר דלא מהני ועוד שדי נרגא דהיה לו להרב החינוך לחלק בזה בין בן נח זכר לנקבה דלכשתמצא לומר דהודאת עצמו הויא כעדות קרוב ומהניא מכל מקום הרי עדות נשים פסול בהם וכו' עי"ש דב"ק וחידוש הוא שלא זכר שר דברי הרב הנמק"י הנז"ל שכתב דבעכומ"ז לא אמרינן אין אדם משים עצמו רשע ולפי הנראה סברתו היא כדעת הרב החינוך ויתכן שמסוגיא דפרק החולץ הנ"ל הוא מה שלמד הרב החינוך סברתו הנ"ל וכתבתי בנדפס שם בשם הרב חינא וחסדא בח"ב ד' כ"ט ע"ד דמשמע מדברי כל הראשונים בסוגיא הנ"ל דסברי כהרב הנמק"י ותימה על הרב מנחת חינוך דכל רז לא אניס ליה ונעלם ממנו מקור דברי הרב החינוך בזה וצ"ע

ונראה דאף שהרב מנחת חינוך שדי נרגא בסברת הרב החינוך כנז"ל מכל מקום לענין דינא מודה לו דבן נח מהני ליה הודאת פיו שהרי בפ' אחרי מות במצות קצ"ב כתב הרב החינוך וכבר כתבתי למעלה בפרשת יתרו שהדין של בני נח לעולם היתה מיתה בין מזידין בין שוגגין ושאין צריך התראה אלא שני עדים צריכים והודאת פיהם עכ"ל וכתב במנחת חינוך שם דמה שכתב אלא שני עדים הוא ט"ס דהא תלמוד ערוך הוא דבן נח נהרג עפ"י עד א' ומה שכתב והודאת פיהם האמת כן הוא כיון דעיקר הטעם דאדם קרוב אצל עצמו ובן נח נהרג גם כן עפ"י קרובים לכן נהרג גם כן עפ"י עצמו ובפ' יתרו הארכתי קצת בזה עכ"ל הרי לך שדעתו מסכמת שכן הוא האמת דהודאתו מהני ולא סמך על מה שכתב לדחות בפרשת יתרו דעצמו שאני שהוא בעל דבר ואינו בגדר עדות וכו'

ומצאתי בשו"ת ברית יעקב (להגאון ברוך מרדכי ליפשיץ) בחלק א"ח סי' כ' שנשאל מרב אחד אם הודאת הבן נח מהני לחייבו על פיו דהא דהודאת עצמו לא מהני משום דאדם קרוב אצל עצמו וכיון דבן נח נהרג עפ"י קרוב הודאת עצמו שעבר על דת מהני ונהרג על זה או דילמא הא דהודאת עצמו לא מהני דאין אדם משים עצמו רשע משום דממה נפשך אי מהימנינן ליה דאמת היה הוא רשע ופסול לעדות או דלא מהימנינן ליה כלל ואם כן הודאת עצמו גם בב"ן לא מהני דרשע פסול לעדות גם בב"ן והרב השואל רצה לפשוט ספקו מדברי רש"י בפסחים דף ה' גבי מי קספו לך מאליה והרב המחבר דחה הוכחתו וכתב דלפי דברי הרמב"ם בהלכות סנהדרין פרק ח"י דין ו' שאין ממיתין בב"ד ואין מלקין את האדם בהודאת פיו שמא נטרפה דעתו בדבר זה ושמא הוא ממרי נפש המחכים למות שתוקעין חרבות בבטנם ומשליכים עצמם מן הגגות ויאמר דבר שלא עשה כדי שיהרג כללו של דבר גזרת מלך הוא גם בבן נא שייך טעם זה דלא מהני הודאת עצמו. שוב כתב להוכיח מדברי התוס' בע"ז א ס"ד) ד"ה איזהו גר תושב שקבל עליו בפני שלשה חברים שלא עבוד עכו"ם וא"ת הלא מיד שעבר שבע מצות חייב מיתה דאזהרתן זו מיתתן בלא עדים והתראה ויש לומר כל זמן שלא דנוהו ב"ד אינו חייב מיתה עכ"ל וכ"כ בהג"א שם דמאי קשי' להו דהא ב"נ נהרג בע"א וכאן לא הי' עד כלל ואי מנא ידעינן מעיקרא דעבד ע"ז מקודם הוא על פי הודאת עצמו וע"כ דס"ל להתו"ס דגם על הודאת עצמו חייב מיתה אבל בספר החינוך מצוה קצ"ב ובפרשת יתרו מבואר דבב"ן מהני הודאת עצמו וכתב כי כן הורה זקן (אמר המחבר מה שכתב הרב החינוך כי כן הורה זקן נראה לי ההדיוט שלא על דין זה כתב כן אלא על מה שסיים [במצוה קצ"ב] ומן הדומה שאף על פי שלא היו כשרים להעיד על ישראל ראוים היו להעיד זה על זה וכן הורה זקן עכ"ל ובפרשת יתרו שלא כתב שם סיום זה לא סיים שם מאמרו וכן הורה זקן עי"ש ומוכח כמו שכתבתי) וכונתו לדברי הירושלמי בפרק קמא דקידושין הלכה א' (ד' ב' ריש ע"א מדפוס זיטאמיר) אם בא ב"ן על ארוסת ישראל חייב וכו' ר' יהודא בר פזי מוסיף בחונקו מפני עצמה כן היא גירסת הפני משה ואינו נכון וכו' אבל גירסת הקרבן העדה מוסף בחונקו ומפי עצמו והיינו דמהני הודאת עצמו בבן נח והקה"ע והפ"מ פירשו דר"י בן פזי בא לחלוק על הת"ק דאמר דנידון בסייף והוא סובר שנידון בחנק אך נעלם מהם דברי הבראשית רבה פרשה נ"ד דקאמר ר"י בר סימון אף החונקו ולא הוזכר קודם לזה סייף וכו' ור"י לא לחלוק על ת"ק בע"א ומפי עצמו שאמרו בירושלמי (לפי גירסת הקה"ע) דברי הכל היא דב"ן נהרג בהודאת עצמו אלו תורף דב"ק חדאי נפשאי דאשכחנא מרגניתא דסברת הרב החינוך לא נפלאת היא ולא מדעת עצמו אמרה כמו שכתב הרב מנחת חינוך והלא היא מוצאת בדברי רז"ל בירושלמי הנ"ל דבן נח חייב בהודאת פיו ומזה למדו הראשונים שהזכיר הרב חינא וחסדא והרב הנמק"י הנז"ל דבעכומ"ז לא אמרינן אין אדם משים עצמו רשע

וידידי הרה"ג מוהר"ר מרדכי לוריא מעיהק"ו צפת יצ"ו כתב לי בזה וז"ל במערכת אל"ף אות רס"ג כתב ואנכי לא ידעתי למאי נפקא מינה וכו' ולע"ד יש נפקא מינה להא דסנהדרין דף נ"ז דבן נח נהרג עפ"י עד אחד וקרוב וכמ"ש הרמב"ם בפ"ט מהל' מלכים וגם נ"מ לענין ממון כמ"ש הנמק"י בפ"ב דיבמות גבי הא דאמרינן שם גבי נר דאפילו אחים מן האם מעידים כתב עלה הנמק"י וז"ל ואפי' במה שנוהגים שלא להעיד בגיותן הואיל ושורת הדין דבגיותן כשרין להעיד כדאמרינן בן נח נהרג מפי קרוב וכ"ש בממונו עכ"ל (ואולי לזה נתכוון הרב משנת ר' אליעזר בציונו לנמק"י יבמות) ועיין בב"י ח"מ סי' ל"ד מ"ש בשם הרב יקיר ועיין תוס' ב"ק דף פ"ח ד"ה יהא מ"ש בשם רש"י פ"ג דגיטין דלדעתם מועיל עדות עכומ"ז מוחזקים להוציא אפילו מישראל עכ"ד יצ"ו ולא פניתי לעיין במילי דמר מאפס הפנאי גם בשנתינו (תרח"ן) קבלתי הערות מרב אחד הלא הן כתובות בקונט' הערות לכללים בסי' צ"ד והראשונה היא בענין זה עי"ש

קכ"ג) אין אדם משים עצמו רשע כתבתי בנדפס באות קס"ט דהרב יד מלאכי בכללי הדינים אות ל"ה כתב בשם הרב חכם צבי בסי' ג' דלא אמרינן הכי היכא דאיכא ריעותא