שדי חמד פאת השדה מערכת א קנג
Sdei Chemed peat hasadeh marechet alef 153 · שדי חמד פאת השדה מערכת א · free full Hebrew text
Open in the reader →ובפרק מי שמתו סוף דף כ"ד תניא היתה טלית של בגד וכו' חגורה על מתניו מותר לקרות קריאת שמע אבל לתפלה עד שיכסה ת לבו ומשמע דאין יתרון לתפלה מקריאת שמע אלא בכיסוי לבו ואן, צריך אף לתפלה לכסות כל גופו. אמנם הרב בית חדש בסי' צ"א סעיף ג' כתב דלתפלה צריך לכסות כל גופו והא דתניא ולתפלה עד שיכסה את לבו לאו דוקא אלא כל גופו נמי ולא נקט לבו אלא איידי דרישא דלקריאת שמע אין צריך לכסות לבו קאמר בסיפא דצריך לכסות לבו והוא הדין כל גופו וכו' הרי דאף דמשמעות לשון הברייתא הוא דלא בעי כיסוי לתפלה אלא עד לבו אמרינן דתני הכא בסיפא איידי דרישא ולא חייש תנא שנטעה לומר בכיסוי לבו סגי לתפלה והיינו מהאי טעמא דכיון דמאי דתני בהדיא יציבא מילתא לא חייש למאי דאיכא למיטעי בדיוקא ותנא סיפא בהאי לישנא באיידי דרישא וגם בעיקר הכלל שכתבו התוספות שאין לשנות מידי דשיקרא באיידי כתבתי שמצאתי שכן כתב רשב"ם בבבא בתרא דף קס"ח ע"א ד"ה איידי ולא ראיתי מי שהביא דבריו עי"ש בהשמטות הס' דף קמ"ו ע"ג ולפי שלא נתפשט ספר אור לי במקומות אלו נכון בעיני להעתיק משם הנוגע לכללין אשר אומר כי הוא זה
הנה הבאתי שם דברי הרב בית עובד בפרק כל כתבי הקוד אשר הביא בשמו הרב פתח הדביר בסי' ט"ל אות ג' בשומע ואינו מדבר לענין כתיבת תפילין וז"ל חרש ששומע ואינו מדבר אף דאיתיה בקשירה וכדכתב הרב כנסת הגדולה וכו' אינו כשר לכתוב סתו"מ כיון דבעינן שיאמר בפיו בתחלת הכתיבה אני כותב לשם קדושת תפילין וכן בכל פעם שכותב הזכרה והאי לא מצי למימר דאלם הוא ואם תאמר אם כן הא דתניא בגיטין דף מ"ה כל הני דפסולין לכתוב אמאי לא תני נמי אלם יש לומר דהתם לא תני אלא הני דפיסולן משום דליתנהו בקשירה לא כן אלם משום דלא פסול אלא משום שאינו מדבר ואם אחר אומר לו לכתוב לשם קדושת תפילין והוא כותב נראה דכשירין אף דאיהו גופיה לא מצי אמר דומיא דצצית דפסק מרן בריש סי' י"א שיאמר בתחלת הטוויה שעושה כן לשם צצית שיאמר לאשה טוו לי לשם צצית הרי דאמירתו לאשה מספיק הכי נמי באלם כן נראה לפום ריהטא עכ"ל הרב בית עובד. והרב פתח הדביר נשא ונתן בדבריו ואחר שהבאתי גם תורף דבריו ועלימו תטוף מלתי בדין כל שאינו ראוי לבילה וכו' וכו' כתבתי דמתבאר מדברי הרב בית עובד שאף בדיעבד פוסל תפילין שכתבן אלם (ולא על לכתחלה דוקא דבריו אמורים) שאם כן כי קשיא ליה מדלא תני אלם בהדי הנך הפסולים דתני בפרק השולח הוה ליה לשנויי דהתם לא תני אלא הני דפיסולייהו אף בדיעבד לא כן אלם דאינו אלא לכתחלה אלא ודאי מוכח שסובר הרב שגם באלם פסול דידיה הוא אף בדיעבד ואהכי קשיא ליה שפיר והצרך לשינוייא דידיה ועם שאין מזה כל כך הכרח מכל מקום סיגנון לשונו ודברי הרב פתח הדביר במה שהשיב על דבריו מורים דאדיעבד מיירו אם פסולין תפילין שכתבם אלם משום דמשמע להו דאמירה בפה מעכבת (ועל זה הבאתי שם דברי הפוסקים אם אמורה זו לעיכובא נאמרה)
ואחר שנשאתי ונתתי קצת בזה כתבתי (בד"ה ומאי) דמה שתירץ הרב לקושיתו דלא תני התם אלא הפסולין משום דליתנייהו בקשירה וכו' יש לתמוה עליו מדברי רבותינו בעלי התוספו' במנחו' דף מ"ב ע"א ד"ה ואל ימול וכו' ובע"ז ד' כ"ז ד"ה וכי שהוקשה להם אמאי הוצרכו לפסול עכומ"ז מכתיב' סתו"מ משום דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה תיפוק ליה משום דבעינן לשמה ועכומ"ז אדעתא דנפשיה עביד וניחא להו דאין הכי נמי דפסול משום שלא לשמה אלא דאיידי דתנא הנך דפיסול דידהו משום שאינם בקשירה תני נמי עכומ"ז אע"ג דפיסול דידיה משום שלא לשמה עי"ש ואם כן אם נאמר דגם אלם נמי פסול משום דלא מצי למיעבד לשמה דבעינן שיבטא בשפתיו ולא מצי אמר אם כן הוה ליה למיתני בהדי אינך איידי דתני הנהו וכדתני עכומ"ז בהדי אינך אלא ודאי מוכח דבאלם ליכא למיפסל והגם דלכתחלה כיון דטוב הוא להוציא בשפתיו אין לו לאלם לכתוב מכל מקום כיון דבדיעבד כשר משום הכי לא תני התם משום דלא דמי לאינך ואין לומר דמאי דלא תני אלם אע"ג דתני עכומ"ז היינו טעמא משום דבשלמא עכומ"ז שייך למיתני ביה פיסולא משום כל שאינו בקשירה אמטו"ל שייך שפיר למתנייה דקושטא הוא דשייך לפוסלו משום כל שאינו בקשירה ואי קשיא לן אמאי איצטריך לפוסלו מהאי טעמא תיפוק ליה משום לשמה אהא שייך לשנויי דתני ליה באיידי אבל היכי ליתני דאלם פסול בכלל הני הפסולים משום שאינם בקשירה וכו' דמשמע דפיסול דידיה נמי משום כל שאינו בקשירה וכו' ולפי האמת אלם ישנו בקשירה הוי ולא מיפסיל אלא משום לתא דשלא לשמה ואי הוי תני ליה בהדי אינך הוה מיחזי כשקרא דהוה משמע דטעמא דפיסולא דאלם משום שאינו בקשירה מה שאין האמת כן נראה לעניות דעתי דאין זה מן היישוב משום דגבי איידי לא קפדינן בהכי דמצינו בע"ז דף וא"ו ע"א דאמרו דתני תנא שלשה לאחריהם אף על גב דליתנייהו אלא תרתי איידי דתנא שלשה לפניהם עי"ש וכמו שהוכיח כן מסוגיא הלזו הגאון מוהרש"א בס' הליכות אלי הביא דבריו הרב החסיד בס' קהלת יעקב בקונטריס מענה לשון אות פ"ט ועי"ש שהוצרך לדחק בדברי התוספו' דכתובו' דף ב' ע"ב ד"ה אלא לא נישאו וכו' שכתבו דמשום איידי אין לו לשנות טעות בסיפא דלכאורה דבריהם היפך סוגיא דע"ז הנ"ל וכן כתבו גם במועד קטן דף כ"ג ד"ה מאן דאמר וכו' דאין שיטת התלמוד לומר איידי אל במילתא דאמת אבל דברים נראות שקר אין לו לשנות משום איידי והוצרך הרב לדחק דכוונתם רצויה דכל כמה דמצינא למשכיני אנפשין ולומר דלא תני איידי בטעות דחקינן ומפרשינן עי"ש שמעינן מיהא דזמנין משכחת דתני אגב חדא מילתא אחריתי בטעות והכי נמי הוה מצי למיתני אלם בהדי אינך אף על גב דאין פיסולם שוים. ועיין להרב המגיד בפרק י"ט מהלכות שבת הלכה ט' דמפרש לשיטת הרמב"ם דתני תנא ובלבד שלא תצא ילדה בשל זקנה ולא זקנה בשל ילדה אף על גב דלקושטא ילדה בשל זקנה מותר אלא דאיידי דתנא לא תצא זקנה בשל ילדה תנא נמי איפכא וכתב הרב חינא וחסדא בח"א דף יו"ד ע"ד (ד"ה והנה) דמוכח דרבינו שמעון שהביאו התוספות במועד קטן שם סובר כהרמב"ם לפי פירוש הרב המגיד ומרן בכסף משנה תמה על זה דאיך נאמר דתני תנא דבר שקר משום איידי עי"ש מכל מקום במאי דקמן אפשר דמודה דלפי האמת אין הדין שקר אי הוה תני אלם דפסול בכלל הפסולים משום שאינם בקשירה כיון דקושטא קאי דפסול מצינן למימר דתני ליה באיידי ולא מיחזי כשיקרא דמצינן לפרש האי טעמא ארובא דמינכר דתני בברייתא ולא אאלם אלא ודאי מדלא תני ליה מוכח דאלם לא מיפסיל לכתיב' סתו"מ. ועיין להרב מעשה רוקח שם בהלכות שבת דבתר דבעא למיסייעיה להרב המגיד מתלת דוכתי דאשכחן דתני תנא איידי בטעו' סיים דמסוגיא דפרק קמא דקידושין ה' ע"ב דפריך ותנא סיפא מילתא דסתרא לרישא וכו' שמעינן דלא נוכל שאת לומר דמשום איידי תני איפכא או שיקרא ומפני זה נטה דרכו מדרך הרב המגיד עי"ש וכתב על זה הרב מקנה אברהם במהדורא בתרא אות מ"ב דיש ליישב על פי מה שכתב הרב יגל יעקב בדף קי"ב דלא כתבו התוס' דאין לתנא לשנות טעות באיידי אלא דוקא לענין דלא לינקוט מילתא דאיידי בחלוקה בפני עצמה אבל בכלל מילי אחריני בחד חלוקה מצי למינקט עי"ש (וספר יגל יעקב לא שכיח גבאי לחזות בנועם שיח דב"ק ולא מצינא לאישתעויי מילי מאי דקשיא לעניות דעתי מבלי ראות דברי הרב בגופן שלהן) שמעינן מינה דבנדון דידן דלא הוה צריך למיתני חלוקה בפני עצמה לא הוה קפדינן אי הוה תני ליה באיידי ואי הכי הדרא קושיין לדוכתא דליתני אלם בהדי אינך אי לאו כדאמרן דמאי דלא תני אלם היינו טעמא משום דלא דמי לאינך דהנך כולהו פיסולייהו אפילו בדיעבד מה שאין כן אלם כדאמרן ויש ליישב לדעת הרב בית עובד דהגם דמצינו בכל הנך דוכתי דאורחיה דתנא למיתני באיידי בכי האי גוונא מיהו אין זה אלא לומר דכי אשכחן דתני בכי האי גוונא לא תיקשי לן היכי תני איידי בטעות דבכי האי גוונא לא קפדינן אך לא מפני זה נוכל להקשות לאידך גיסא כי לא תני איידי בכי האי גוונא אמאי לא תני ליה דיש לומר דתנא בהאי ברייתא דחיקא ליה למיתניה איידי בכי האי גוונא וזה פשוט ועוד יש לומר דלא דמי אלם לעכומ"ז דעכומ"ז לית ביה