שדי חמד פאת השדה מערכת א קנב

הן אמת שהרב מוהרצה"ח אחר שכתב מה שכתבתי בשמו כתב וכן קי"ל הלכה כרש"מ בן אלעזר וכתב הסמ"ק משום דשמואל פסק כמותו אף דרצה הש"ס לומר דבשיטה נישנית עכ"ד והיה אפשר לומר שכונתו לתרץ דכיון דקי"ל כרשב"א משום דשמואל פסק כמותו קי"ל נמי כראב"י דקאי בשיטתו וכדרך שכתב הרב ש"ך דכיון דקי"ל כר' שמעון משום דסוגיא בעלמא כותיה הכי נמי הלכה כראב"י דקאי בשיטתו אלא דמלבד דאין מורה כן סיגנון לשונו כמובן ועוד דהרב ש"ך כתב דכיון דהלכה אזלא כחד מנייהו מפרשינן דמאי דאמרינן פלוני ופלוני וכו' לאו למישוונהו שיטה הוא דאמרינן הכי אלא לקבוע הלכה גם באידך וכו' אבל בההיא דבבא קמא אינו כן אלא כונת אביי דאמר רשב"י ובית שמאי וראב"י וכו' כולהו ס"ל וכו' היא לומר שהיא שיטה כיעי"ש וא"כ אית לן למיהדר לכללין דאין הלכה כשיטה אף לגבי ראב"י ועוד קשה לי בדברי הרב מוהרצה"ח דהרואה יראה דמה שכתב הרב שפתי כהן דלא אמרינן אין הלכה כשיטה כשסוגיין דעלמא כוותיה וכו' כתב כן לדעת הרא"ש שפסק בההיא כראב"י אבל הרמב"ם עצמו שם פסק דלא כראב"י מוכח דסובר דאף דסוגיין בעלמא כחד מהני תנאי שבשיטה לא מהני לפסוק גם כהאחרים שבשיטה וקושית הרב מוהרצה"ח היא על הפוסקים שפסקו כראב"י דאין זה מברך אלא מנאץ והראה מקום לזה להרמב"ם בפרק א' מהלכות ברכות וכונתו למה שכתב בהלכה י"ט דהאוכל דבר איסור אינו מברך לא בתחילה ולא בסוף עי"ש ואם כן קשה היכי נחה דעתו בתירוץ זה (דמשום דקי"ל כר' שמעון ב"א דשמואל פסק כמותו קי"ל נמי כראב"י ולא חיישינן להשיטה) והלא בההיא דסי' רצ"ד אין דעת הרמב"ם נוחה בזה ולכן אף שפסק כר' שמעון דסוגיא דעלמא אזלא כוותיה פסק שם כרבנן דראב"י כיעי"ש והכי נמי אף אי קי"ל להרמב"ם כרש"מ בן אלעזר משום ששמואל פסק כמותו אין מוכרח שיפסוק כר' אליעזר בן יעקב והדרא קושיתו לדוכתא למה פסק הרמב"ם כר' אליעזר בן יעקב

ואעיקרא דמילתא תמיה לי במה שכתב שפסקו הפוסקים כר' אב"י (בההיא דהרי שגזל חטים וכו' דאמר אין זה מברך וכו') ומראה מקום להרמב"ם בפ"א מהלכות ברכות ועין רואה דלא נזכר שם גזל כלל כי זה לשון רבינו בדין י"ט כל האוכל דבר האסור בין בזדון בין בשגגה אינו מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף כיצד הרי שאכל טבל של דבריהם או מעשר ראשון שלא נטלו תרומותיו או מעשר שני והקדש שלא נפדו כהלכתן אינו מברך ואין צריך לומר אם אכל נבילות וטרפות או שתה יין נסך וכיוצא בו עכ"ל והראב"ד השיגו כיון שנהנה למה לא יברך וכתב מרן בכ"מ ובבית יוסף סי' קצ"ז דפליני בפירושא דמתניתין אכל טבל וכו' אין מזמנין וכו' דהרמב"ם סובר דלאו דוקא זימון אלא הוא הדין דאין מברכין כדאיתא בירושלמי וכו' והראב"ד סובר דדוקא זימון הוא דלא אכל ודאי דמברך ושהרא"ש חזק סברת הראב"ד מהא דראב"י ומרן כתב דאדרבא מלשון ר"א בן יעקב משמע טפי כהרמב"ם. עי"ש דמתבאר שעיקר פסק הרמב"ם הוא ממתניתין דאכל טבל וכו' על פי מה שמבואר בירושלמי דלאו דוקא זימון אלא הוא הדין דאין לברך ועיקר דין זה אינו ענין למאי דאיירו בהשיטה אם שינוי קונה או לא דאף דפסקינן דלא כר' אליעזר בן יעקב בדין שינוי מכל מקום יכולים אנו ללמוד מדבריו אם מותר לברך על דבר איסור או לא דהרמב"ם משמע ליה דכונת ראב"י דאינו יכול לברך על דבר איסור והראב"ד לפי דברי הרא"ש סובר ראב"י דמברך אלא שהוא מנואץ אבל בעיקר סברת ראב"י דשינוי אינו קונה לא מצינו מי שפסק כמותו והרב מוהרצה"ח בתחילת דבריו רצה ליישב קושייתו על פי מה שדחה רבא ואמר דילמא לא היא עד כאן לא קאמר ראב"י אלא לענין ברכה וכתב הרב כנה"ג דהיכי דדחי הש"ס ע"כ לא קאמר פלוני וכו' אף דאמר בלשון דילמא לא מיקרי שיטה וחזר בו וז"ל אולם הביא (היד מלאכי בסי' ט"ן) דעת הרשב"א דגם בכי האי גוונא שיטה מיקרי והרב יד מלאכי הסכים עמו מסוגיא דלא קי"ל שינוי במקומה עומדת עי"ש ובאמת כיון שאין הלכה כשיטה שוב אין הלכה כחד מנייהו ולמה בזה הלכה כראב"י עכ"ד הרב מוהרצה"ח וזה לשון הרב יד מלאכי ולי נראה דסוגיא דעלמא אזלא כהרשב"א מדמוקמינן בהגוזל קמא כשיטה להנהו דסברי שינוי במקומו עומד ופסקו הפוסקים דלא כותייהו אע"ג דדחינן בלשון דילמא עד כאן לא קאמר וכו' עכ"ל הרי שהרב יד מלאכי מעיד שפסקו הפוסקים דלא כוותייהו ועל כולם הוא אומר כן והרב מוהרצה"ח ראה דבריו בזה וא"כ איני מבין איך מייחס להפוסקים שפסקו כראב"י וקשיא ליה עליהם סוף דבר דברי הרב בזה נפלאים בעיני וצ"ע וצריך לעיין בעיקר כללין בגידולי תרומה דף א' שציין הגאון חקרי לב בזכרונותיו שבסוף ספר ישרי לב אות קכ"ו

קט"ז) איידי אי תני תנא דבר שאינו אמת איידי דמילי אחריני עיין בנדפס באות קי"ח ואות שמ"ד מה שרשמתי בזה ואתה תחזה בס' הנחמד לב שומע במערכה זו אות ט"ו שהאריך לאשר ולקיים דאין התנא שונה דבר שאינו אמת משום איידי ודוקא דבר שאינו אמת אינו שונה אבל שונה לפעמים איזה לשון שיש בו שתי משמעות ואינו חושש שמא יבואו לטעות להבין בו מה שאין כן הכונה בדבר ההוא ולמד כן מדברי התוספות בריש כתובות ד"ה ומדברי מרן בכלליו והאריך ליישב מקומות הרבה בש"ס בענין זה ועוד לו כללים רבים באיידי מאות הנ"ל עד אות כ"ה ומצאתי כדברי הרב יצ"ו בהגהה שבסוף ספר יבין שמועה שכתב (בדפוס חדש שבידי היא בדף האחרון אחר סיום המפתחות בד"ה אך יש לי) דע דקימא לן בעלמא דאיידי בטעות לא אמרינן והארכתי במקום אחר דאין זה אלא היכא דהטעות הוא מילתא פסיקתא דאז ליכא למימר איידי אבל בגוונא דאיכא למישמע הכי והכי ולאו טעות מפורש הוא בכי האי גוונא אמרינן הכי וסעד לזה מדברי התוספות ריש כתובות וכו' עי"ש דב"ק

עוד חדש הרב לב שומע יצ"ו באות ט"ו הנ"ל דאף במידי דלא משמע הכי והכי אלא חד משמעות אית בההוא לישנא ואין האמת כאותו משמעות תני ליה באיידי כל שגוף הדבר ששונה הוא אמת ולא חייש למשמעותא דנפיק מניה מה שאינו אמת כי הא דאמרי' בפרק כל הבשר דף ק"ט והא אנן תנן אינו עובר עליו מיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא בדין הוא דאף איסורא ליכא ואיידי דבעי וכו' הרי דאף דמשמעות אינו עובר הוא דאיכא איסורא ולא משמע דמותר תני אינו עובר (דמשמע דאיכא איסורא מה שאין כן האמת) באיידי וכו' והיינו טעמא כיון דמה ששנה הוא אמת (דקושטא קאי דאינו עובר ולא תני בהדיא אסור) אף דמשמעות הלשון משמע דבר שאינו אמת תני ליה באיידי ולא חייש אלו תורף דב"ק ואני הדל זכיתי בה תחלה מזה זמן רב למעלה משלשים שנה בהתווכחי על דברי הרב בית עובד כתבתי כן מסברא דנפשאי דכל היכא דמה ששונה התנא יציבא מילתא לא קפיד אמשמעותא דמילתא ותני באיידי אף דאיכא למיטעי להבין מה שאינו ונדפסו הדברים האלה בספר אור לי תוך סי' קכ"ח ושוב ראיתי שכן כתב הרב מקנה אברהם במהדורא בתרא אות מ"ב (בסוף ד"ה כתב) בשם הרב יגל יעקב דלא כתבו התוספות דאיידי בטעות לא אמרינן אלא דוקא על התיבה עצמה כשנראית שקר אבל על דיוקא לא חיישינן אם נראית שקר וראיה מפסחים וכו' עי"ש וכן מתבאר מדאמרינן בפרק במה מדליקין דף ל' ע"א גבי מאי דתנן ואם בשביל החולה שישן פטור בדין הוא דליתני מותר אלא משום דבעי למיתני וכו' תני רישא פטור הרי דתני פטור אף דמשמעות הלשון הוא דאסור והדין נותן דמותר ולא קפיד אדיוקא כיון דמאי דתני בהדיא הוא אמת ויציב גם הרב חינא וחסדא בח"א דף יו"ד ע"ד. (בד"ה והנה) הביא דברי הרב מעשה רוקח שסייעו להרב המגיד מסוגיא דביצה דף י"ב ע"ב גבי אושפיזכניה דרבא וכו' מערב יום טוב אין ביום טוב לא ומשני אפילו תימא ביום טוב איידי דתנא רישא מערב שבת תנא סיפא מערב יום טוב וכתב על דבריו דלא מכרעא דהתם מאי דתני סיפא מערב יום טוב לא מיקרי שיקרא אלא דמשום דיוקא דמשמע דביום טוב לא אהא משני איידי דרישא והרי זה ככל איידי דבש"ס וכיעויין בברכות דף ג"ן ע"א גבי הא דתנו רבנן היה מהלך בדרך וכו' דאמרו שם בדין הוא דאפילו מחצה על מחצה נמי מברך ואיידי דתני רישא רוב עכומ"ז תנא סיפא רוב ישראל וכי האי גוונא טובא בש"ס וכו' עי"ש