שדי חמד פאת השדה מערכת א קנא

בסמ"ק ובהקדמה לספר היד וברמב"ן ובודאי מצאו באיזה מקום עכ"ל יצ"ו ועם שדבריו נכונים וכבר כתבתי אנכי הדל באות ק"פ דבכמה תשובות הפוסקים דשקלו וטרו בזה להתיר מטעמים שונים (צורך שעה וכיוצא) נראה דנקטי דאף לדברי בית דין של שלשה אין יכולים לבטל אלא אם כן וכו' ולא לבית דין של סנהדרין וכו' ומכל מקום סברת הרה"ג מר שמואל יצ"ו לא נפלאת היא מוצאת בדברי רבנן בתראי שהביא בחקרי לב ומה שהביא לדברי הרב תומת ישרים עיין בנדפס באות קפ"א שכתבתי שהגאון חקרי לב חולק עליו

ובזכרונות הגאון חקרי לב שבסוף ספר ישרי לב דף צ"ה אות י"ג ציין בעיקר כללין גיטין דף ל"ו עבודה זרה דף ל"ז מרן ד"ג (לא ידעתי פתרונו) שער אפרים סי' ס"ו וקי"ג דף פ"ב ובסוף הספר בהגהת בנו זכרון דברים דף מ"ז קול יעקב בח"ה ד"י רבינו יונה פרק ג' דברכות די"ו תורת חסד סי' ל"ב מוהריב"ל ח"ד סי' ה' פמ"א ח"א סי' מ"ד משפטי שמואל סימן ע' בני חיי דף קפ"ב תומת ישרים סי' ק"ע בדפ"ג וסימן רי"ג בדף קי"ב פמ"א ח"ב סי' ס"ט ת' הרמב"ן הביאו מרן הב"י ביו"ד סי' רכ"ח דף צ"ג ע"ב כהונת עולם דף ע"ה ע"ד פמ"א ח"ג סי' נ"ד פלתי סי' י"ב ס"ב עין משפט בת' חא"ח עיי"ש לשון לימודים בראש הספר והרב המגיה יצ"ו ציין פאת נגב ח"מ סי' א' מ"ק דף ג' מגילה דף ב' פאת ים אות א' סל"ו חקרי לב יו"ד ח"ב סי' מ"ט דף פ"ה ע"ד ופ"ו מערכי לב ח"א דף ק"ד ע"א וב' אה"ח ס"ט ע"כ

קט"ו) אין הלכה כשיטה אם כלל זה דוחה לכלל דמשנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי רשמתי בנדפס בסוף אות כ"ג לעיין במערכת המ"ם אות ע"ד וראיתי נכון להעתיקו פה והוא זה הרב מקנה אברהם במהדורא ב' אות ח"י (בד"ה ומעתה) כתב הרב שיירי כנס' הגדולה בכללי התלמוד אות כ' בשם הר"ן בקידושין פרק האומר דאין הלכה כשיטה דוחה לכלל דמשנ' ראב"י קב ונקי ואין אצלי ס' שיירי כנסת הגדולה לראו' אם הביא דברי מרן כסף משנה בהלכות אישות פ"ז דין ט"ז וז"ל ואע"ג דמוקי לראב"י כשיטה דאלמא סבירא דלית הלכתא כוותיה סובר רבינו דלא פליג בדינא וכו' עי"ש דמוכח דכללא דאין הלכה כשיטה דוחה לראב"י והרב שנות ימין בח"א בדרוש ה' להלבשה ד' ע' ע"ד הקשה על מה שכתב רש"י במס' קידושין ד' ס"ב (בד"ה כמאן) דכראב"י קי"ל דמשנתו קב ונקי הלא אביי אוקמה כשיטה ואין הלכה כשיטה וכתב ליישב דבריו על פי מה שכתב מרן כ"מ שם וכו' עי"ש אלמא פשיטא ליה דאין הלכה כשיטה דוחה לכללא דמשנ' ראב"י וכן מתבאר מדברי הרב ערך השלחן בחלק א"ח סי' חנ"ק אות ג' שעל מה שכתב הרמב"ם בפרק ששה עשר מהלכו' טומאת אוכלין הלכה ד' דמי פירות שנתערבו עם שאר משקין הולכין אחר הרוב (לענין הכשר) ואם נתערבו במים כל שהן הרי הכל משקה ומתטמא והשיגו הראב"ד דר' מאיר הוא דמחלק בין שאר משקין למים אבל חכמים סוברים בכולן אחר הרוב ומרן כסף משנה כתב דאפשר גירסת רבינו בהיפך דר"מ סובר דהולכין בכולו אחר הרוב וחכמים מחלקים בין שאר משקין למים ופסק כחכמים וקשה על זה כמה קושיו' ולכן כתב דאפשר דמה שפסק הרמב"ם כר' מאיר נגד רבנן הוא משום דאיתא בירושלמי שהביא רבינו שמשון בפרק י"א דתרומות דר"א ור"א בן יעקב סוברים כן וקי"ל משנת ר"א בן יעקב קב ונקי ואף שאמרו בירוש' דר"א וראב"י ור"מ אמרו דבר אחד וכו' ואם כן הוי שיטה אפשר דלא אמרינן הכי בירושלמי כמו שכתב הרב שפתי כהן ביו"ד סי' רצ"ד עכ"ל (בנדפס במערכה זו אות סד"ר דדברי הרב בזה תמוהים במחכתה"ר שלא כתב הרב ש"ך כן אלא לדעת הרא"ש אבל הרמב"ם ודאי אינו סובר כן ע"ש) אלמא דבכי האי גוונא בתלמוד דידן סובר דנקיטינן ככללא דאין הלכה כשיטה וכן דעת רבינו ירוחם שהביא הרב ש"ך ביו"ד סי' רצ"ד ס"ק ל"א לפסוק דלא כר"א בן יעקב משום דאין הלכה כשיטה וגם הרא"ש שפוסק בדין ההוא שלא כהרמב"ם לאו משום דנקיט כללא דר"א בן יעקב אף בשיטה אלא משום שסובר דלא חשיב שיטה מכמה טעמים כמו שהאריך שם הרב ש"ך עי"ש ומרן חיד"א בברכי יוסף שם אות ט' האריך בדברי הרבנים ש"ך ופרי צדיק שהביא שם ומתבאר גם כן דנקטי ככללא דאין הלכה כשיטה נגד ר"א בן יעקב גם הרדב"ז בס' יקר תפאר' בפרק עשירי מהלכות מעשר שני (בדין דסי' רצ"ד הנ"ל) והביא דבריו הרב נחמד למראה בח"א ד' פ"ח ע"ד כתב וסובר רבינו דכי האי גוונא שיטה היא ואינה הלכה עכ"ל מתבאר יפה מכל הנז"ל דשלמים וכן רבים נקטי דכללא דאין הלכה כשיטה שריר וקיים נגד כללא דמשנת ר"א בן יעקב קב ונקי והרב שכנה"ג הנ"ל ייחס כן לרבינו תם שהביא שם והרב מקנה אברהם דחה דבריו דשמא ר"ת סובר דכללא דמשנת ר"א בן יעקב דוחה לכללא דאין הלכה כשיטה ונראה דלפי שלא ראה בזה אלא דברי הר"ן שרמז הרב שכנה"ג הנ"ל כתב לדחות דשמא ר"ת אינו סובר כן אבל לפי מה שכתבתי שדעת כל הפוסקים הנ"ל כדעת הר"ן דכללא דאין הלכה כשיטה דוחה לכללא דמשנת ראב"י קב ונקי ודאי לא נכון הדבר לומר מדעתינו דר"ת חולק בזה ואפשר לומר דמה שדחה הרב מקנ"א דברי הרב שכנה"ג הוא על פי מדותיו שבכנסת הגדולה בכללי התלמוד סי' י"ד אחר שהביא דברי הר"ן דאין הלכה כר"א בן יעקב כשעומד בשיטה סיים אבל מדברי התוס' לא משמע הכי דכתבו דאין הלכה כראב"י דאתי דלא כהר"ן עכ"ל והביא דבריו במקנ"א שם (בד"ה וראיתי) וכיון שהוא סובר דלא משמע הכי דעת התוס' לכן דחה לומר שגם ר"ת יסבור ולו ידע כדעת התוס' (ודברי התוס' הם בקידושין ד' ס"ב ד"ה ואמר) ובאמת נראה דאינו מוכרח כל כך שאין כן דעת התוס' דיש לומר דניחא להו להכריח סברתם דלא קים לן כהסוברים אדם מקנה דבר שלא בא לעולם על פי כלל האמור בתלמוד הלכה כרב נחמן בדיני מה שאין כן הכלל דאין הלכה כשיטה שאינו מפורש בתלמוד אלא קבלה היא ביד הגאונים דאין הלכה כשיטה כנודע. (עתה השגתי ס' לב שומע לידידי הרה"ג חיים הכהן אבד"ק טראבלוס יצ"ו וראיתי במערכה זו אות ג' שכתב בשם הרב פני יהושע על דברי התוס' דקידושין הנ"ל ליישב מה שהוצרכנו התוס' לכללא דהלכה כרב נחמן בדיני ולא אמרו משום שהוא שיטה על פי מה שכתב בתשובת הרשב"א סי' תרפ"ח שבכל מקום שאמרו כלם אמרו דבר אחד אין הלכה כחד מינייהו אבל כשאמרו כולם יש להם כך וכך אף שאין הלכה ככולם יש מהם שהלכה כמותו ושכן דעת רש"י עי"ש ויישב בזה גם מה שהקשה הרב מוהרצה"ח המובא בדברינו להלן ופלא בעיני שלא העיר עליו מכל מה שעמדתי בעניותי על דבריו ועיין שם מה שכתב בכלל זה ציצים ופרחים שם ובאות נו"ן ונ"א) ועל כל פנים דעת הרבנים הנ"ל היא כמו שכתבתי

ומכל האמור תמיה לי על הרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו למס' קמא דף צ"ד ע"א בההיא דתני ראב"י הרי שגזל חטים וכו' אין זה מברך אלא מנאץ כתב שפסקו הפוסקים כמותו והקשה דמילתיה דראב"י מוקמינן בש"ס כשיטה ואין הלכה כשיטה וניחא ליה דכיון שכתב הרב ש"ך בסי' רצ"ד ס"ק ל"א דהיכא דאיפסיקא הלכתא כחד מנייהו או דסוגיין בעלמא כחד מנייהו פסקינן כמותו אף דאיתמר בשיטה וכאן גם כן הלכה כראב"י בכל מקום דמשנתו קב ונקי הוא כלל גדול אפילו בברייתא ואפילו נגד רבים ומפני זה פסקינן כאן כראב"י אלו תוד"ק נראה שכונתו לומר דמשום דקי"ל בעלמא דמשנת ראב"י קב ונקי והוא כלל גדול וכו' משום הכי דוחה גם כן לכללא דאין הלכה כשיטה ואם לכך נתכוון במחכתה"ר נראה דאין הדבר כן אלא כללא דאין הלכה כשיטה דוחה למשנת ראב"י קב ונקי כמו שכתבו כל הרבנים הנז"ל וגם מדברי הרב ש"ך שהביא מתבאר כן שהרי שם מר קעסיק בפסק הלכה כראב"י דקאי בשיטה ואמר דטעמא דמילתא הוא משום כיון דר' שמעון קאי בשיטת ראב"י ואנן קים לן כר' שמעון דסוגיא בעלמא בתוספתא ובכמה דוכתי אזלא כרש"מ אם כן כי אמרינן דרש"מ וראב"י אמרו דבר אחד הוא לאשמועינן דכי היכי דנקיטינן כרש"מ הכי נמי הלכה כראב"י מפני שרש"מ סובר כמותו עי"ש ומוכח דבעלמא אמרינן דאין הלכה כשיטה אף לגבי ראב"י שלא כמו שנראה מדבריו: