שדי חמד פאת השדה מערכת א קנ

הגב"י אות פ"ג הביא דברי רבינו בצלאל וכתב דלא חשיב עדות כלל ואפילו בדיעבד וכל שכן שכהאשה מכחשת בקדושין וסיים והר"ם אלשיך סי' ק"ד כתב דהויא ספק מקודשת עכ"ל ומדברי רבנן קדישי הנ"ל נראה לי הדל דיש סעד וסמך לסברת מרן מוהריט"א בריש פרק ב' דברכות אות י"ז (ד"ה ואולם) דבדבר שיש בו איסור וממון איסורא בתר ממונא גריר ומשום הכי לא מהני ס"ס באיסור שיש בו ממון דכיון דלגבי ממון לא מהני ספק ספיקא גם לגבי איסור לא מהני עי"ש והרי מדברי הרבנים מתבאר בסברתו שהרי מצד האיסור היה לנו לקיים העדות ולומר שהיא מקודשת אלא שמשום שיש בו גם צד ממון אמרינן איסורא בתר ממונא גריר וכי היכי דלא מהני לענין ממון הכי נמי לענין איסור ואם אמרו כן להקל באיסור כל שכן שיש לנו לומר כן שלא יועיל ספק ספיקא להאיסור מצד שיש בו ממון דלא מהני ביה ס"ס וכן מתבאר לענ"ד מדברי הרב עבודת הגרשוני ריש סי' ג' שאחר שכתב בשם רש"ל בתשובה דאפילו למאן דאמר דאם נתקבל העדות שלא בפני בעל דין בדיעבד מהני היינו דוקא בעדות ממון אבל בעדות שהוא לפסול איש ולהוציאו מחזקתו כולי עלמא מודו דלא מהני ולכן בנדונו שבאו לפסול את העד לשבועה לא מהני מה שנתקבל שלא בפניו כתב דיש לדחות כיון דהגביית עדות שייכא נמי לענין ממון כדיני ממונות דמיא וכלומר דלמאן דאמר בדיני ממונות דמהני בדיעבד הכי נמי יש לומר דמהני בנדונו והרי לפסול האיש ולהוציאו מחזקת כשרותו הוא איסור מוכרח שסובר דאיסורא בתר ממונא גריר

ורב אחד יצ"ו כתב לי בענין זה ונעתקו דבריו לעיל באות צ"ט גם לקמן באות קל"ג (בד"ה עוד שלח לי) הבאתי דברי רב גדול יצ"ו בזה עי"ש ובשו"ת משכנות הרועים לידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו בסי' א' דף ב' ע"ד שקיל וטרי במה שכתבו איזה רבנים דבדבר שדנו אחר הרוב לענין איסור אזלינן בתריה גם לממון ולא אמרינן אין הולכין בממון אחר הרוב וכתב דיש סתירות לזה עי"ש ובספרו שו"ת הד"ר בסי' כ"ה דף ל"ו אות א' כי ממנו נקח לעיקר כללין וצריך להתיישב בעה"י וזאת לזכרון

קי"א) אין גזירה שוה למחצה בכלל זה כתבתי בנדפס באות ש"ח ואות ש"ט עי"ש ועיין במה שהבאתי לעיל באות צ"ט סק"ב ולקמן באות קל"ה ס"ק צ"ז

קי"ב) אפשר לצמצם בכלל זה כתבתי בנדפס באות שס"ז עי"ש ועיין במה שהבאתי בקונטריס זה לעיל באות צ"ט ובזכרונות הגאון חקרי לב שבסוף ספר ישרי לב בדף צ"ד ע"ד אות ב' ציין בעיקר כללין יבמות דף כ"א סוכה דף ט"ו הר"י גאלאנטי ריש פרק ארבע אחין גיטין דף ע"ח חולין דף כ"ח בבא מציעא דף נ"ב תמורה דף נ"ו כריתות דף י"ז ערכין דף י"ט ירושלמי בבא קמא ד"ח מנחות דף צ"ח ד"ה תרי יבמות ק י"ט חזון נחום דף נ"ז עירובין דף ט"ו ושם בדף צ"ט אות קצ"א כתב וז"ל אי אפשר לצמצם הכי איתא בגיטין ן ע"ד כה"ג וצ"ת ביומא דף כ"ג מעשה שהיו שניהם שוים כן הקשה אלי החכם רבי יוסף אסא ונראה ליישב עפ"י מה שכתבו תוספות בסוכה דף ט"ו ד"ה פרוץ ובענין זה עיין ביבמות ן כ"ח בכורות דף ח"י ובשבועות דף ל"ב ובסוכה דף ט"ו ועי"ש באורך בתוספות ובחידושי מוהר"י גאלאנטי יבמות ריש פרק ארבע אחין עיי"ש והבן את זאת עכ"ל

קי"ג) איבה בנדפס סוף אות קמ"ז כתבתי בשם הרב שבילי דוד ביו"ד סי' קנ"ד דאף דאיסור תורה אין להתיר משום חשש איבה מכל מקום איסור דלפני עור לא תתן מכשול קיל ומותר משום חשש איבה עי"ש ועתה ראיתי להרב בית יהודה בחלק יו"ד ריש סי' טו"ב שכתב דעל כרחין לומר דאיסור משא ומתן לפני אידיהן בין לטעמא דאזיל ומודה ובין לטעמא דלפני עור אינו אלא מדרבנן מדכתבו הראשונים דבזמן הזה מותר משום איבה ואי הוה איסור תורה לא הוה שרינן בזמן הזה עי"ש מוכח דלא סבירא ליה כהרב שבילי דוד הנ"ל דאיסור לפני עור קיל ומותר משום איבה גם מדברי הרב יד אליהו בסי' מ"ח הובאו דבריו בס' יד אלעזר (להגאון מוהר"א הלוי אבד"ק וויען) בסי' ע"ו (בד"ה מכל הלין) מתבאר יפה כן שנשאל אם מותר למכור ספרי קודש לעכומ"ז שרוצה בעצמו ללמוד בהם משום איבה או משום קצת סכנה או משום שכר והעלה דאם אין העכומ"ז יכול להמציא ספרים אלו כי אם על יד ישראל הוי כתרי עברי דנהרא דאסור להושיט לו משום ולפני עור ואף במקום דאינו עובר אסור על כל פנים מדרבנן כמו שכתבו התוס' בריש מס' שבת עכ"ל והרב המחבר פקפק על מה שאינו מתיר משום איבה אף כשאין איסור לפני עור (דלא קאי בתרי עברי דנהרא) רק דאיכא איסור דרבנן אבל בהיכא דקאי בתרי עברי דאיכא לפני עור מדאורייתא גם הוא מודה דאין להתיר איסור לפני עור משום איבה

ובעיקר ההיתר משום איבה ביאר בשו"ת מנחת שי (לגאון בדורנו יצ"ו) בסי' פ"ב דבגוף עיקרי הדת שאנו מחולקים עמהם לא שייך איבה דהא גם בין העמים דתיהם שונות זו מזו ומעולם לא יתרעם העכומ"ז על אשר הישראל לא יאכל נבלות וכיוצא אך כל זה באיסור הכולל תמיד כמו שבת ונבלה וכיוצא אבל איסור שאינו שייך רק נגד איש פרטי והוא רואה לישראל זה באיזה פעם עושה דבר זה לעצמו אם אינו רוצה לעשות אצלו סבור הוא שאין זה מעיקרי הדת רק משנאת הדת ובזה שייך איבה וזהו הסלקא דעתין דאיכא איבה באולודי בשבת כיון דבישראל מולידין בשבת ולכן הוצרכו לומר דידן דמנטרי שבתא וכו' עי"ש דב"ק

קי"ד) אין ב"ד יכול לבטל דברי בית דין חברו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין בספר היקר כלילת שאול סוגיא י"ד עמד לבאר איזה פרטים בדין זה (כדרכו בקדש). א. כשנשתנה הענין ובטל הטעם ואילו היה ב"ד הראשון קיים היה מסכים לביטולו. ב. הוספה על תקנת הראשונים אי הוי ביטול ג. לצורך שעה אם יכול לבטל הסייג והתקנה של בית דין הראשון ואל השלישי לו בא להוכיח מדברי הרמב"ם דלצורך שעה שפיר דמי עי"ש ואתה תחזה שבשאר הפרטים הזכיר את הרב יד מלאכי בעניינים אלו ובפרט זה לא זכר שר שכבר קדמו הרב יד מלאכי בכללי הדינים אות נ"ג שהבאתי בנדפס אות קפ"א דלצורך שעה יכול ב"ד קטן לבטל וכו' וכתב שכן מתבאר מדברי הרמב"ם בפרק ב' מהלכות ממרים דין ד' (והוא ממקום שבא להוכיח הרב כלילת שאול) ועי"ש בעיקר הכלל בהמראה מקום לש"ס וראשונים ואחרונים ויאורו עיניך ועיין בקובץ תורה מציון שנת תרח"ם חוברת ד' סי' כ"ה בעיקר כללין

ודע דמה שכתבתי בנדפס באות ק"פ בשם הגאון חקרי לב דפליגי רבנן בתראי בהא דאין יכול לבטל דברי בית דין אם הוא דוקא לדברי בית דין של שבעים ואחד הוא דאין יכולין לבטל או אף לדברי בית דין של שלשה אין יכולים לבטל אלא אם גדול וכו' הנה עתה ראיתי בספר היקר ילקוט הגרשוני לידידי הג' אבד"ק מאראש לודאש יצ"ו במערכת הבי"ת דף י"א ע"ד שכתב בשם הרה"ג מוהר"ר שמואל הלוי אבד"ק קרעטעור יצ"ו דלולא דמיסתפי היה אומר שכלל זה לא נאמר אלא בגזרה ותקנה שנעשית בימי הסנהדרין שבירושלים אבל לא בתקנה של דורות אחרונים ושכן משמע קצת מלשון הרמב"ם והגאון המחבר יצ"ו כתב דשפיר עבד דאיסתפי כי רבותינו האחרונים לא סברי הכי וציין שו"ת חתם סופר סי' קכ"ב בקטניות בפסח וישועות יעקב בתשובה להלכות נדרים בשם שערי אפרים סי' ס"ג ושם הובאו דברי ספר תומת ישרים בדבר התקנה שתקנו בקושטאנדינה שלא יכנס הארוס לבית ארוסתו משום מעשה שהיה ואחר זמן ראו שיש יותר קלקול בזה וכתב הרב שיכולים ב"ד קטן לבטלה שלא אמרו אין בית דין וכו' אלא באופן שב"ד הראשון ידעו מה שב"ד השני יודעים ובכל זאת תקנו כן והבית דין השני אין נראה להם דברי ב"ד הראשון דבזה אין בידם לבטל אם אין גדולים בחכמה ומנין אבל כשנולד דבר חדש שיוכל להיות שאילו היו ב"ד הראשון לפנינו היו מתירים יש גם ביד בית דין השני לבטל אף שקטנים מבית דין הראשון הרי דאף בבית דין של דורות אחרונים נאמר הא דאין ב"ד וכו' גם בספר החינוך מצוה תצ"ה כתב דחכמי כל דור ודור יש להם דין בית דין הגדול שבירושלים ושבספר מנחת חינוך שם כתב שכן נראה מדברי הרמב"ם