שדי חמד פאת השדה מערכת א קמט

כרבנן דאדם מוציא דבריו לבטלה עי"ש וכתב הריטב"א הובא בשיטה מקובצת בכתובות דף נ"ח דאף דלא קיימא לן כר' מאיר דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה זהו רק נגד לשונו ממש אבל במקום שאפשר לפרש כן דבריו כגון הכא שיש לומר שמקדיש מעשי ידיה באופן המועיל על פי דין תורה שפיר קים לן כר"מ דנעשה כאומר יקדשו ידיך וכו' עי"ש והביא דבריו ידידי הגאון דברי מלכיאל יצ"ו בסי' ז"ן דף ס"ה ע"ד ויישב בזה דברי הר"ן בנדרים דף ט"ז ע"ב דבמזכיר מעשה ידיה נעשה כאומר עי"ש וכן ראיתי בשו"ת דבר אליהו להגאון אבד"ק טארלא בסי' ד"ן (בד"ה ועל הספק ב') שכתב דאף דנקיטינן כחכמים בפרק קמא דערכין דאדם מוציא דבריו לבטלה. אמנם הביאו הפוסקים דברי מוהראנ"ח בח"ב סי' ל"ז דאפילו לחכמים כל מה שיכולים לפרש דברי האדם בלשון המועיל שלא יהיו דבריו לבטלה מפרשינן ועוד כתב שם בשם הכנסת הגדולה בסי' רנ"ג שכתב בשם הפוסקים דאפילו לחכמים לא אמרינן דמוציא דבריו לבטלה אלא בבריא ולא בשכיב מרע והביא סעד דבריהם מש"ס דבבא בתרא דף קל"ג אמר רב הונא שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחר רואים אם ראוי ליורשו וכו' וכתב שם הרשב"ם דאין אדם מוציא דבריו בטלין מפיו ודימו שכיב מרע למשטה כי היכי דלא אמרינן משטה אלא בבריא הכי נמי לא אמרינן דמוציא דבריו לבטלה אלא בבריא

ומה שכתבתי בנדפס שם שכתב הרב רמ"ץ דיש לומר דוקא לגבי דבור אמרינן דאדם מוציא דבריו לבטלה אבל מעשה אין אדם עושה לבטלה ראיתי בדבר אליהו שם שכתב וז"ל והנה בנדון דידן יש לומר כמו דלא אמרינן משטה רק בדבור אבל בעשה מעשה לא אמרינן ביה משטה הכי נמי אין אדם מוציא דבריו לבטלה על ידי מעשה וכתיבה הוי מעשה גמור ולא להשטות נתכוון וכו' ובפרט לפמ"ש המחבר בח"מ סי' פ"א סעיף י"ז דעל ידי כתיבה אינו נאמן לטעון טענת השטאה אם כן הכי נמי דלא אמרינן ביה דמוציא דבריו לבטלה ונסתפק בנדונו אי אמרינן דמשום שנאה מוציא דבריו לבטלה אף בכתב עי"ש:

ובעיקר כללין ציין הגאון חקרי לב בזכרונותיו שבסוף ספר ישרי לב דף צ"ה אות י"ד כתובות דף נ"ח נזיר דף ט' תמורה דף כ"ז ערכין דף כ' גיטין דף ל"ט חזון נחום דף ע"ה ודף ק"ד ודף קי"ח בבא בתרא דף קכ"ט ב"ב ברשב"ם בד"ה אם אמר ודוק ועיין נזיר דף י"ב פסחים דף נ"ג ע"ב ברש"י הריט"ץ סי' כ"ח כנסת הגדולה בחשן משפט סי' רנ"ג הגהת בית יוסף אות י"ג נאות יעקב דף ה' ע"ב ודף כ"א ע"ב מוהר"י קולון שרש צ"ד ד"ק בית דוד ח"ב דף קל"ב מעיל שמואל סי' ע"ג פנים מאירות סי' נ"א קדושין דף נ"ט ע"ב ברש"י ד"ה התם עיי"ש הריב"ש סי' תצ"א הרשב"א ח"ב סי' קכ"ח ודוק בדבריו לענין זר ועיין בהריט"ץ סי' קפ"ו והרב המגיה יצ"ו ציין בית דוד סי' ק"ל וסי' קכ"ה אהל יצחק ח"מ סי' כ"ו

ק"י) איסורא בתר ממונא גריר בנדפס במערכה זו אות שצ"א ציינתי לעיין בשדי חמד חלק הכללים במערכת הסמ"ך אות פ"ו והוא זה דשם עיקר השקלא וטריא היא במה שהבאתי דעות הפוסקים אי מהני ספק ספיקא להוציא ממון וכתבתי שבממון שיש בו צד איסור ויש בו ספק ספיקא להתיר האיסור ולגבי ממון ל"מ ס"ס כתב מרן מוהריט"א בס' הלכות יו"ט בריש פ"ב דבכורות בסי' טו'ב (בד"ה אולם) דכי היכי דלא מהני ס"ס לממון ה"נ ל"מ לאיסור דאיסורא בתר ממונא גריר ומה שהראה מקום לעיין במ"ש הוא עצמו בס' קהלת יעקב (להרב אביו) בתוספת דרבנן מערכת חמץ לפי הנראה כונתו היא למה שכתב בסי' חל"ק (דף נ"ב ע"ב מדפוס חדש) גבי מוכר חמץ לעכומ"ז או קונה ממנו איזה תנאי ואמר מעכשיו באופן דבהתקיים התנאי יתקיים המכר למפרע משעה ראשונה ונפל ספק הדין או ספק דמציאות אם נתקיים התנאי או לא דשורת הדין נותנת דכיון דלענין ממון הוי כשאר ספקות דמוקמינן ממונא בחזקת מריה קמא אף דהוי ספק בקיום התנאי וכמו שהעלה הרב משנה למלך בהלכות טוען ונטען פרק ט"ו ד' ע"ז ע"ב אם כן הוא הדין לענין איסור חמץ דאם עדיין הוא ברשות המוכר וליכא תפיסה דאם באנו לדון לענין ממון דינא הוא להעמידו בחזקת המוכר אם כן גם לענין איסור הרי הוא בחזקת המוכר בין להקל בין להחמיר וכן לענין עבד כנעני דאית ביה ממון ואיסור שפחה וכו' וביאר שם דאין זה ענין למה שנחלקו הפוסקים בדבר שיש בו איסור וממון אי מצי למימר קים לי כמו שהביא בכנסת הגדולה בכללי הקים לי אות ט"ו דאיכא מאן דאמר דכיון דאיסורא הוא מפיקינן מיד המוחזק דהתם מאן דאמר הכי הוא לומר דמכח ענין האיסור מוציאין ממנו מיד המוחזק דבזה אין אנו עושים תרתי דסתרן בנושא אחד מה שאין כן בענין זה דאם נאמר להחמיר באיסור הוי תרתי דסתרן דהא על כל פנים לענין ממונא מוקמינן ליה בחזקת מריה קמא וכו' עיין בדב"ק. ואני ההדיוט הבאתי באיזה מקומות סברת מרן מוהריט"א וגם כתבתי שנראה שאין הכל מודים לסברתו וארשום פה המקומות שאזכור כעת ואלו הן בשדי חמד בחלק הכללים מערכת האל"ף באות ז"ך הבאתי דברי הרב אור חדש לקידושין ד' כ"ד (בכללא דאין עונשין ממון מן הדין) דבעבד דאיכא איסור וממון ילפינן האיסור מקל וחומר וממילא פקע ממונו ושם באות קל"א בדין אמתלא הבאתי דברי הרב נודע ביהודה בח"א באהע"ז סי' ס' דנראה דקאי בשיטת מרן מוהריט"א דאיסורא גריר בתר ממונא עי"ש ושם באות רס"ח בדין אין הולכין בממון אחר הרוב הבאתי דברי איזה רבנים שנראה מדבריהם שאין סוברים כמותו עי"ש ובמערכת הגימ"ל (שם), באות ע' בדין ספק גזל דלא אסרה תורה אם יש לחלק בין ממונא גרידא לממונא דפתיך ביה איסורא כתבתי דנראה משם דממונא גריר בתר איסורא עי"ש וגם בחלק אסיפת דינים במערכת בכור בהמה סי' ג' אות א' סק"ח הבאתי סברת מרן מוהריט"א ומה שרבני האחרונים מקשים על סברתו עי"ש

גם בקונטריסיי אשר המה בכתובים כתבתי באיזה מקומות היינו בקונטריס הכללים במערכת העי"ן אות ז' בדין עד אחד נאמן באיסורין נסתפקתי באיסורא דפתיך ביה ממונא אי אמרינן עד אחד נאמן לגבי האיסור ואמרתי לכאורה דאפשר ללמוד זה ממ"ש מרן מוהריט"א ברפ"ג דבכורות בסי' טו"ב (בד"ה אולם) לענין ס"ס דמהני לאיסורא ולא מהני לממונא דבאיסורא דאית ביה ממונא לא מהני ס"ס משום דאיסורא בתר ממונא גריר (אני כותב כן לפי שיטת מרן מוהריט"א אף שאין הכל מודים לו כמו שכתבתי בכמה מקומות וידיעת ההופכיים אחת) והכי נמי לענין נאמנות עד אחד יש לומר דאיסורא בתר ממונא גריר ולא מהני כן כתבתי לפני כמה שנים. שוב ראיתי להרב שו"מ בס' ידות נדרים ביד שאול סי' רנ"ט אות י"א שהביא קושית הר"ן בחידושיו לנדרים על מה שאמרו בש"ס בד' ל' ע"א אמר אחד ראיתי את אביכם שהטמין מעות ואמר של פלוני הן של מעשר שני הן בבית לא אמר כלום (לפי שאין בידו ליטלן) אמאי לא יהא עד אחד נאמן באיסורין ושתירץ משום דמעשר, שני ממון גבוה הוא ובא להוציא הממון מחזקתו ושכן כתב הר"ן בהלכות בפרק האומר דקידושין ועל זה הקשה אם כן בצדקה דאינו ממון גבוה דאפילו נאמר אמירתו כמסירתו מכל מקום יכול לשנותם ולא נתפס קדושה במעות כלל אם כן הא עד אחד נאמן ואם נאמר דצדקה לא מיקרי ספק איסור אלא ספק ממון ניחא אך הא קיימא לן שם דספק צדקה לחומרא אלמא דמקרי ספק איסור וא"כ יהא עד אחד נאמן וסיים ואולי כל דפתיך ביה ממון אין עד אחד נאמן דמיגו דאינו נאמן לענין ממון אינו נאמן לענין איסור וצ"ע אלו תוד"ק ומכח קושיתו הנ"ל מוכח כשיטת מרן מוהריט"א דאיסורא גריר בתר ממונא וכי היכי דלא מהני לממונא לא מהני לאיסורא

ובדין קבלת עדות שלא בפני בעל דין במידי דאפרושי מאיסורא שכתבו הפוסקים שמותר לקבל שלא בפני בעל דין כתבו כמה פוסקים עפ"י דברי רבינו בצלאל בתשובה סי' ה' דהיינו דוקא במידי דאיסורא דלא פתיך ביה ממונא אבל באיסורא דפתיך ביה ממונא אין מקבלים שלא בפניו אף על האיסור עיין להרבנים נודע ביהודה במהדורא קמא בחלק אהע"ז סי' ע"ב (בסתירת היתר הרביעי) שואל ומשיב במהדורא קמא ח"א סי' ג"ן ובמהדורא תניינא ח"ד סי' ע"ד ובשו"ת שבסוף ספר בית אפרים לטרפיות סי' ל"ד (בד"ה והנה אף) גם מרן החבי"ב בכנסת הגדולה אה"ע סי' מ"ב