שדי חמד פאת השדה מערכת א יד

שלא רצה לכנות ישראל בהדיא גבי פורענות ובתוספות שאנץ שהביא רבינו בצלאל בשיטה מקובצת לבבא קמא דף ל"ח (ד"ה אלא) ביארו דבר זה בהרחבה וז"ל ורבינו משולם תירץ דגבי פורעניות ישראל קרויין אדם לפי שאינו רוצה להזכיר ישראל בפירוש כדאיתא במדרש ויכלו רבה גבי מה אקב לא קבה אל ומה אזעם וכו' לפי שהכתוב חלק להם כבוד דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו נגע צרעת כי תהיה באדם ולא כתיב ישראל וכתיב גבי ברכה דהר גריזים אלה יעמדו לברך את העם וגבי קללה דכתיב אלה יעמדו על הקללה לא כתיב לקלל את העם משמע דאפילו במקום שמדבר בישראל דוקא אין מזכיר ישראל בפירוש על פורענות וקרא דואתנה צאני צאן מרעיתי דמייתי ביבמות ובפרק המקבל גבי פורענות כתיב ומיהו ק"ק דפריך ביבמות ופ"ק דכריתות והכתיב אשר יש בה הרבה מי"ב רבוא אדם מאי פריך הא איהו גופי מודי דלא מקרי אדם רק לגבי פורענות וי"ל דהכי פריך כיון דמשום חשיבות דישראל כינה שמם אדם לאפוקי עכומ"ז ומשמע אתם חשובים לקרות אדם ולא עכומ"ז אם כן במקום שאינו מדבר אלא בעכומ"ז גרידא לא הוה ליה למכתב אדם כמו גבי מדין ונינוה והיה לו להזכירם בלשון אחר כגון נפש או עם אבל אשר יעשה אותם האדם אע"ג שגם עכומ"ז בכלל אין לחוש הואיל וישראל כלולים בו ומיהו קשה דבפ"ק דכריתות אמרינן דסך לעכומ"ז פטור משום דלא איקרו אדם וסיכה לאו גבי פורענות כתיבא וי"ל דלענין ברכה דוקא אית ליה למכתב ישראל בפירוש אבל במקום שאינו לא פורענות ולא ברכה וכתיב אדם סתם אית לן לאוקומי בישראל דוקא כגון גבי סך (תוספות שאנץ ועיין בתוספות שלנו בפרק הבא על יבמתו עכ"ל השטמק"ו הנ"ל)

ה בסוגיא דכריתות דף ו' ע"ב (שהזכרתי בנדפס דף ט"ז ע"ד ד"ה והנה) פרכינן מדכתיב ונפש אדם ששה עשר אלף ומשנינן ההוא לאפוקי בהמה והכתיב ואני לא אחוס על נינוה ההוא לאפוקי בהמה ופירש רש"י משום דכתיב בהמה בההוא עניינא לא סגי דלא קרי להו אדם ומאי דמקשי בש"ס מנינוה אף דשינויא דמשני אקרא דונפש אדם שייך אהא נמי עיין בהגהות הגאון מצפה איתן שיישב על פי מאי דאמרינן בתנחומא דבהמה דכתיב בנינוה לאו בהמה ממש אלא רשעים שדומים לבהמה ואהכי סלקא דעתיה דמקשן דלא שייך שינויא דלאפוקי בהמה ודחי דגם בכי הא שייך לומר לאפוקי בהמה והתוספות בנדה דף ז"ן ד"ה ובנה אצלו ציון הקשו לר' שמעון דדריש דאין עכומ"ז קרוין אדם מדכתיב ביחזקאל וראה עצם אדם ותירצו דנקט אדם לאפוקי דסלקא דעתין דקברו שם עצמות בהמה נראה דלא סבירא להו כדמשמע מדברי רש"י דרק כשנזכר בהמה בההוא עניינא הוא דאמרינן דקראם אדם נגד הבהמה אלא אף אם לא נזכר בהמה בההוא עניינא מצינן למימר דקרי להו אדם היכא דהוה סלקא דעתין דעל בהמה קאמר קרא

והשגתי עתה (שנת תרח"ן) ס' יקר משכנות הרועים לידידי הגאון מוהר"ר יחיאל מיכל היבנר אבד"ק ניזנוב יצ"ו וראיתי בקונטריס עת דודים דף ג' ע"ג שהביא שרש"י עצמו כתב דאדם ממעט בהמה אף במקום שלא נזכר בהמה והוא בפרשת חקת כל הנוגע במת בנפש אדם כן כתוב שם והוא ט"ס וצריך להיות כל הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות והוא בסי' י"ט פסוק י"ג וכתב רש"י במת בנפש ואיזה מת של נפש האדם להוציא נפש בהמה ושם פסוק י"א כתיב הנוגע במת לכל נפש אדם וכתב רבינו אברהם אבן עזרא דכל נפש יהודי או עכומ"ז אדם ולא בהמה ובהכרח לומר דרש"י בכריתות הנ"ל קושטא דמילתא קאמר לרווחא דמילתא כיון דבההוא עניינא נזכר בהמה והנה מה שהביא מדברי רש"י בפרשת חקת בהשקפה ראשונה יש לדוחה לדחות דשאני התם כיון דכתיב האדם בה"א כולל גם עכומ"ז ולכן שפיר ממעטינן רק בהמה ואין מזה ראיה להיכא דכתיב אדם דנימא דלמעט בהמה הוא דכתיב אבל כבר כתבתי בסק"ג שרש"י אינו סובר כרבינו תם לחלק בין אדם להאדם ולדידיה האדם הוא כמו אדם ושוב ראיתי שם בעמוד ד' שהרב המחבר יצ"ו בעצמו כתב כן עי"ש ואתה תחזה בדברי הרב יצ"ו שם בע"ב ועמוד ג' פלפול נחמד ליישב תמיהות הגאון מוהרש"ק בס' טוב טעם ודעת שהתפלא מאד בסוגיא דכריתות הנ"ל והוא כתב ליישב כל תמיהותיו ותרד פלאים

ובעיקר כללין (אדם ממעט עכומ"ז) ראיתי בספר חדש (הוא אצלי שהשגתי עתה תרח"ן) ילקוט הגרשוני לידידי הגאון אבד"ק מאראש לודאש מוהר"ר גרשון שטערין יצ"ו שהביא במערכת האל"ף דף ג' ע"ב (ד"ה אדם) בשם הגהות הגאון חת"ס בש"ס דפוס וויען על פירוש המשניות להרמב"ם בהקדמתו לסדר טהרות שכתב הרמב"ם (בד"ה וטומאת מת) אתם קרוים אדם ואין עכומ"ז קרוים אדם לטמא כתב על זה החתם סופר דקדק לכתוב לטמא אבל לגבי שאר דברים קרוי אדם ומיושבת כל קושיות התוספות סברא יש דעכו"ם עצמם אין מחשבין גופים המתים וכו' אם כן תו לא נקראו אדם אבל ישראל מחשבים גופים המתים יותר מבחייהם ולכן עדין הם אדם וצל"ע מגמרא כריתות דף ו' ע"ב הסך בשמן המשחה לעכומ"ז פטור משום דכתיב על בשר אדם לא יסך ואין העכומ"ז קרוים אדם ויש לדחות דהתם הטעם משום כל שישנו בסך ישנו בלא יסך וי"ל דה"ט נמי טעמיה דהרמב"ם פ"א מכלי מקדש הל' ו' והמגיה שם לא ראה דברי תוס' יבמות ס"א ד"ה ואין אבל מלשון הרמב"ם שם שכתב הסך כלים ובהמה ועכומ"ז שהם כמותה משמע דטעם פטור בהעכומ"ז הוא משום דאינם אדם ודומה לבהמה דאי משום דרשה כל שישנו בסך וכו' למ"ל לכתוב שהם כמותה א"כ מוכח מלשון הרמב"ם דלכל מילי אינם קרויים אדם ולא רק לענין טומאה כמו שרצה החת"ס להעמיס בכונתו עכ"ל הספר ילקוט הגרשוני שם וכפי הנראה לדבריו הללו הוא מה שרמז בתשובה הנ"ל שכתב במקום אחר וכו' ואין אצלי הגהות החת"ס הנ"ל לידע סיום דב"ק ותחלת דברי הרב המחבר יצ"ו אם מתחיל מתיבת וצל"ע מגמרא וכו' או מתחיל מתיבת אבל מלשון הרמב"ם וכו' ותיבות וצל"ע וכו' הן מדברי הגאון חתם סופר שמקשה על עצמו מסוגיא דכריתות וכמו שהקשיתי עליו אני הדל על דבריו שבתשובה חלק יו"ד סי' של"ו כאמור למעלה (בד"ה ולפום ריהטא) ומה שדחה לזה דהתם הטעם משום כל שישנו בסך וכו' וכו' לדעתי הקצרה אינו מתישב בזה כמו שכתבתי למעלה (בד"ה ולפום ריהטא) דאף שאמרו שם האי טעמא מכל מקום לא נדחה הטעם הראשון והוא כנגד היסוד של הגאון חתם סופר

ואם מדכתיב אדם ממעטינן עבד כנעני כי היכי דממעטינן עכומ"ז הנה בנדפס באות עז"ר רשמתי לעיין בתוספות בסנהדרין דף ט"ו ד"ה אדם ובערכין דף כ"ח מאדם ולא כל אדם וברש"י ותוספות שם והיינו דהתם תנן מחרים אדם מצאנו ומבקרו ומעבדיו ולא כולם וילפינן ליה בבריתא מדכתיב מכל אשר לו מאדם מכל אשר לו ולא כל אשר לו מאדם ולא כל אדם ופירש רש"י מאדם עבדים הכנענים והתוספות הביאו סוגיא דפרק השולח דף ל"ח מאדם אלו עבדיו ושפחותיו הכנענים דמתבאר מזה דעבד כנעני נקרא אדם ודברי התוספות בסנהדרין הם במאי דפריך הש"ס (אמאי דתנן ובקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהם) ואדם מי קדוש הוקשו דלוקמא בעבד כנעני ותירצו דאדם לא משמע ליה דקאי אעבד אי נמי וכו' עי"ש ולפי מאי דמוכח מההיא דערכין דעבד נקרא אדם נראה דצריך לומר דאין כונתם לומר דעבד אינו נקרא אדם אלא כונתם דהש"ס משמע ליה דאדם דתנן במתניתין לאו עבד הוא שאם כן היה שונה התנא מפורש העבדים והקרקעות תשעה וכהן כדתני בכל דוכתא עבדים וקרקעות וכך הם דבריהם במס' מגילה ד כ"ג ע"ב ד"ה ואדם מי קדוש ועוד נראה דסבר המקשן דאם איתא דמיירי בעבד הוה ליה למיתני בהדיא הקרקעות והעבדים תשעה וכהן כדקתני בכל מקום הקרקעות והעבדים עכ"ל וברור לדעתי העניה דזו היא כונתם בסנהדרין ודברי תורה עשירים במקום אחר

ובנדפס ציינתי לעיין במכתב לחזקיאו בחלק השיטה דף וי"ו ע"ג ושם אתה מוצא הנה הבאתי דרבני האחרונים בא"ח סי' נק"ט המה ראו כן תמהו על מה שכתב מרן בב"י בשם ס' המנהיג דמה שאמרו בנטילת ידים דבעינן שיבאו מכח אדם הוא למעט עכומ"ז ועבד והרי מסוגיא דערכין מוכח להדיא דעבד