שדי חמד פאת השדה מערכת א קמז

ועיין בדברי הרב מוהר"י אלפאנדרי בתשובתו שהובאה בספר יבא הלוי בשו"ת ליו"ד סי' ב'

גם על מה שכתבתי בנדפס שם אי מהניא אומדנא לעבור על השבועה בקום עשה ולומר דאדעתא דהכי לא נשבע או דווקא כשעובר על שבועתו הוא דמהני וכתבתי בשם הרבה מרבני האחרונים דאף שהרב מוהראנ"ח מסתפק בזה מכל מקום לא שבקינן מאי דפשיטא להרבנים מוהרשד"ם ומוהריב"ל דמהני גם לקום עשה מפני ספקו של הרב מוהראנ"ח ושהוכיחו כן גם מתשובת הרשב"א שהביא הרב מוהר"י קולון וכו' וכו'. הנה עתה ראיתי לידידי הרה"ג החרי"ף הנ"ל יצ"ו שהאריך מאד בפרט זה שם בדף ו' ע"ב (מד"ה פש גבן וכו' והלאה) עד דף ט' ע"א וסיים שם (בד"ה ואיך שיהיה) זאת תורת העולה מכל הרשום בכתב דלעבור על שבועה בקום עשה מכח האומדנא דלאו על דעת כן נשבע רבו המתירים הלא המה התוספות והיש מפרשים שהביא הריטב"א ומוהריב"ל ומוהרשד"ם מוהראנ"ח והפני משה והפרח מטה אהרן וסוגיא דהגוזל קמא דף ק"י ע"ב דייקא כוותייהו גם הרב חקרי לב אסוף דינא סמך להתיר כדעת רבני האחרונים המתירים בקום עשה ועיין להרב דרך עץ החיים בתשובה סי' ג' דף צ"ו ע"ב שאף שהביא הך הריטב"א והנומיקי יוסף עם כל זה פסק בנדונו להתיר וציין לעיין שמן המשחה סי' ע"א דף נ"א ע"ב וע"ג ומערכי לב ח"ב דף ב נ"ב אלו תורף דב"ק יצ"ו והאריך עוד בכמה כללי דינים בענין אומדנא בחריפותו ובקיאותו כי רב הוא לך נא ראה. וגם לענין אי מהניא אומדנא להוציא ממון שכתבתי בנדפס (בדף מ"ט בד"ה ואומדנא דמוכח טובא) ראיתי להרב יצ"ו בחלק ח"מ סי' א' וסוף סי' כ"ב שדבר קצת בזה וספרים רבים שהבאתי בספרי לא הוזכרו בדברי הרב בזה כמו שיראה הרואה בדב"ק ומסתמא אינם נמצאים בעקד ספריו או כי איידי דטריד בעיונו בהלכות גדולות ומרובות קשה עליו לחפש חיפוש מחיפוש ועיין בספר היקר בני בנימן לתנא ירושלמאה מוהר"ב נבון בדף י"ד ע"ג (בד"ה והנה כל זה)

ועל מה שכתבתי שם (בד"ה ואומדנא דמוכח) בשם כנסת הגדולה חשן משפט סי' ט"ו הגהת בית יוסף אות י"ג דמי שנגנב ממנו כלי כסף ויש כמה אומדנות מוכיחות שאיש פלוני גנבם מותר למוסרו ביד השופטים בשביל חוב קרוב לשיווי הכלים ולכפותו עד שיודה הדברים אחרים הערני ידידי הרה"ג ברוך עין מח"ס דבר מצוה יצ"ו שבפתחי תשובה חשן משפט סי' ע"ה ס"ק י"ט בשם שו"ת פמ"א לא כתב כן

ובעיקר דין אומדנא כתב לי רב גדול יצ"ו והובאו דב"ק לקמן באות קל"ג (בד"ה גם על מה) ובזכרונות הגאון חקרי לב שבסוף ספר ישרי לב בדף צ"ד ע"ד אות א' כתב בשם הרא"ש כלל פ"ד סי' ד' דאומדנא הבאה לעקור נחלה לא אמרינן וציין הרמ"ע מפאנו סי' נ"א ובאות כ"ח ציין כתובות דף נ"ח וס"ח וע"ט וצ"ה קידושין דף מ"ט בבא בתרא דף כ"ז ירושלמי כתובות דף צ"ט שער אפרים סי' ס"ז וס"ח בבא בתרא דף לק"ט זכרון דברים דף נ"ד גיטין דף מ"ו וע"ב הריט"ץ סימן טו"ב נאות יעקב דף ו' מגן שאול סי' ג' הרמ"ע סי' נו"ן תשב"ץ ח"א סי' פ"ד וצ"ה וצ"ו ח"ב סי' ס"א דבר שמואל סי' ס"ו ורמ"ג תשב"ץ ח"ב סי' רכ"ד ורע"ב מעיל שמואל סי' ק"ב וסי' כ"ג הרימ"ט ח"א סי' כ"ג וכ"ז חוט המשולש סי' יו"ד וי"א קונטריס מחזה אברהם פנים מאירות סי' נ"ג וק"ב בני משה סי' א' תשובות מיוחסות סי' ז' הרדב"ז החדשות סי' קכ"ח וקכ"ט ור"ד ורל"ג ובאות לק"ט ציין תשב"ץ ח"א סי' צ"א ישרי לב ח"מ אות א' ובספר שער הציון ציין כתובות מ"ד תוספות ד"ה כתב מ"ז ע"ב ד"ה שלא נ"א תוספות ד"ה מקרקעי נ"ה ע"א ס"ח ע"א ע"ח ע"ב תוספות ד"ה כתבתינהו צ"ד תוספות ד"ה זבין ירושלמי כתובות פרק ב' הלכה א' ועיין בפני משה ד"ה חייב פרק ה' הלכה א' בבא קמא מ"א ע"א ירושלמי בבא קמא פרק ה' הלכה א' בבא בתרא צ"ג ע"ב עי"ש קמ"ו ע"ב סנהדרין ל"ז ע"ב ירושלמי סנהדרין פרק ד' הלכה ט' שבועות ל"ד ע"א ועיין תוספות ד"ה דאי

ק"ח) איסור דרבנן העובר עליו בשוגג אם צריך כפרה רשמתי בנדפס באות רנ"ג לעיין במערכת השי"ן אות ד"ן וראיתי להעתיקו פה בתוספת מרובה מספרים חדשים מקרוב שחדשו סופרים יצ"ו והוא זה שהרב פתחי תשובה בח"מ סי' רל"ד כתב בשם הנתיבות שם בסק"ג דאיסור דרבנן בשוגג אין צריך כפרה ושהביא ראיה מדאמרינן בעירובין דף ס"ז בדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא וכן כתב הרב חתן סופר בדף קל"ד ע"א דאוכל איסור דרבנן בשוגג אין צריך כפרה עי"ש מה שהסביר בזה ולא זכר דברי הנתיבות והרב רמ"ץ בשו"ת א"ח סוף סי' ח' מסכים לסברת הנתיבות וכתב שבמקום אחר ביאר מה שנראה סתירה לזה מדאמרינן ביו"ד סי' קכ"ג בשותה יי"נ בשוגג דיתענה גם בס' תורת חסד שנדפס מקרוב לגאון בדורנו יצ"ו בסי' ל"א אות ה' מסכים לדברי הנתיבות דבשוגג בדרבנן אין צריך כפרה והסביר טעם לדבר דאיסור תורה חשיב איסור חפצא אבל איסור דרבנן לאו איסור חפצא אלא אקרקפתא דגברא רמי עי"ש ודבריו בהסבר זה הם כדברי הרב חתן סופר שם. גם הרב ישועות יעקב בחלק יו"ד סי' קי"ד אות א' כתב (גבי משקין הניקחים מן העכומ"ז אי חיישינן שיערב איזה דבר איסור משום להכשיל את ישראל אף אם אין לו שום ריוח בזה) דבאמת לכאורה מה מכשול הוא לישראל מה שאוכל בשוגג והוא לא ידע ואשם וכו' עי"ש משמע שסובר דאיסור דרבנן בשוגג לא חשיב מכשול ואם כן אין צריך כפרה על זה. גם ידידי הגאון אבד"ק לאמזא יצ"ו בסה"ב דברי מלכיאל בסי' כ"ב אות כ"ח וכ"ט מיסתמיך ואזיל בתר סברת הנתיבות הנ"ל דבאיסור דרבנן והוא שוגג אין צריך כפרה כלל עי"ש גם בשו"ת מנחת שי (לגאון בדורנו יצ"ו) בסי' ס"ב דף מ"ה סוף ע"א הביא סברת הנתיבות וכתב לבאר דבריו ולקרבם אל השכל (על דרך שכתבו הרבנים הנ"ל) דהטעם הוא דאף דבאיסורי תורה דעת רש"י היא בכריתות דף י"ד דאיסור מאכלות הוי איסור חפצא אבל באיסור דרבנן לכולי עלמא הוי איסור גברא שגזרו עליו שלא לאכול אותו דבר ואם כן זה דוקא כל עוד שהאיסור הוא בעין חובה עליו שלא לאכלו אבל אם כבר אכלו אין צריך כפרה על האכילה דהא על החפץ לא חל שום איסור עכ"ל. גם ידידי הגאון אבד"ק ראייסין יצ"ו בספר כנסת חכמי ישראל קונטריס ששי סוף סי' ק"ב נקיט דשוגג בדרבנן אין צריך כפרה אלא שהצריך עיון בחולין דף ו' ועיין לקמן (בד"ה אמנם ומשם והלאה) שהבאתי עוד בשם גאוני דורנו יצ"ו דנקטי כסברת הנתיבות (בספר דרך המלך החדש) בפרק א' מהלכות ברכות ובקובץ כנסת חכמי ישראל סי' ק"א וריש סי' קס"ב ובכורי שלמה א"ח סוף סי' ל"ג ועוד איזה רבנים

אמנם ידידי הרה"ג בס' אפריון שלמה יצ"ו בקונטריס מזבח אבנים דף ה' בהגהה לאות ט"ז כתב שדבר זה צריך תלמוד ורצה להוכיח ממה שאמרו בראש השנה ד' י"א אמרו להם צאו והתענו על מה שהתעניתם (במעשה שגזרו בלוד תענית בחנוכה) שלא כדעת הנתיבות שהרי גם על שגגה בדרבנן הצריכו להתענות ודחה זה על פי מה שנראה מדברי רש"י דהתענו דקאמרי אינו אלא תשובה ולא שצריך להתענות לכפרה (כמשמעות לשון הש"ס) אך עיקר הוכחת הנתיבות כתב שם שאינו מובן שהרי אף שנאמר דאין צריך כפרה על איסור דרבנן בשוגג אכתי קשה היכי שבקינן לכתחלה לעשות כדברי המתיר כיון דאית ליה תיובתא אלא על כרחין התם היינו טעמא כיון שהמורה ראוי להוראה והדין ברור לו כמו שכתב הרדב"ז בחלק הרביעי סי' י"ט סמכינן שהוראתו נכונה והתיובתא שיש עליו ודאי יש לה ישוב נכון וכדהוה התם בעובדא דאביי דבעי לאותובי ושני ליה רב יוסף אבל אין ראיה מזה להעובר על דרבנן בשוגג שאין צריך כפרה ע"כ תורף דבריו הנכונים לדעתי העניה. גם ראיתי בקובץ יגדיל תורה בקונטריס תשיעי דף רכ"ה ע"ג בסי' קכ"ח אות ד' שכתב רב גדול אחד יצ"ו (חותם עצמו צעיר ורב סוף דברו אמת כי רב וגאון הוא שיחל"א) כתב שדברי הנתיבות צריכים ישוב מכמה מקומות דלא משמע הכי עיין תוס' בשבת דף י"ב ע"ב מה שהקשו מהבדלה וגם מהא דקי"ל דהאוכל תרומה דרבנן גם כן צריך לשלם חומש ועוד סתירות רבות שהעליתי בחבורי עכ"ד יצ"ו וידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בדף ס'