שדי חמד פאת השדה מערכת א קמד

מסתמא שחררו היה לו לכתוב הדין כפי מה שהוא מעיקר הדין ולהטיל תנאי על זה אבל אם נהגו ללמדו תורה לא יצא לחירות דמי הגיד לרבינו שבכל העולם כולו נוהגים היתר זה ושכן ינהגו לעולם שלא יצטרך לכתוב עיקר הדין דיצא לחירות הרי אפשר יש בסוף העולם שאין נוהגים היתר זה או שאף במקום שנוהגים היתר יכשור דרי ויחזרו לנהוג כמעיקר הדין ומי יודיעינו שהיה הדין אז דיוצא לחירות מאחר שאין שום גלוי דעת בדבריו שהטעם שלא יצא לחירות הוא מפני שנהגו היתר הלימוד. ובקונטריס כללי הפוסקים סי' ה' אות י"א הבאתי מ"ש מרן הב"י בחו"מ סי' שפ"ט סעיף ה' דבדבר שנשתנה הדין בזמן הזה ממה שהיה בזמן הגמרא דרך הרמב"ם הוא לכתוב הדין לפי מה שהיה בזמן הגמרא אף שמודה שאין הדין כן עתה ואם כן כל שכן שאין לו להשמיט לגמרי הדין שנאמר בש"ס מפני מה שנשתנה בזמן הזה ובחפשי בספרים ראיתי להרב חינא וחסדא בח"ב ד' קמ"ו ע"א שלא נתקררה דעתו בדברי הרב ב"ח דכיון דאסור מדרבנן מסתמא ישראל נזהרים ואין מלמדים אותם ואם כדבריו היכי אמרינן מסייע ליה לריב"ל וכו' דילמא עבד כהן הוא ורבו למדו כפי המנהג ולחלק בין זמן הש"ס לזמן הזה הרי לא באר הרמב"ם דבר זה והביא מ"ש הרב לחם משנה בדעת הרמב"ם שמפני שאיסור זה קל לא אמרינן אי לאו דשחרריה לא הוה מוליף ליה ולכן לא יצא לחירות והוסיף טעם לדבריו להסביר שהאיסור הוא קל שהרי הותר מכללו שמסתמא כמו שהאשה מותר ללמדה בדינים השייכים לה הכי נמי בעבד ועל קושית הרב ב"ח למה השמיט רבינו הטור סיום דברי הרמב"ם דאם למדו לא יצא לחירות תירץ שסמך על המובן מדבריו דמדלא כתב דאם למדו יצא לחירות כמו שכתב בהניח לו רבו תפילין וכיוצא מובן דבזה לא יצא אלו תוד"ק עי"ש. והנה מה שכתב שהותר מכללו בדינים השייכים לו הנה אמת נכון שהרי אפילו בעכומ"ז גמור הדין כן כמו שמתבאר מדברי התוס' דחגיגה דף י"ג ע"א ולא היה צריך הרב ללמוד זה מאשה וטפי עדיף למילף בקל וחומר מעכומ"ז אך בכל זאת לדעתי הקצרה תירוץ הרב לת"מ דחוק הוא כמו שכתבתי למעלה וראיתי שהרב דברי חפץ בדרוש ראשון דף ב' ע"ב עמד בדברי הרמב"ם ונושאי כליו הנ"ל ולא אוכל להעתיק דב"ק כי בא לו בארוכה עי"ש ונראה מדבריו דאיסור זה דללמד את עבדו תורה הוא איסור תורה והרב חינא וחסדא שם כתב בפשיטות שהוא מדרבנן עי"ש

ק"ג) אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ולכן אם אמרה גרשתני נאמנת רשמתי בנדפס באות שפ"ח אם סומכין בזמן הזה על חזקה זו עי"ש ועתה ראיתי בתשובת הרמ"ה שבשו"ת בשמים ראש סי' ס"ה שלא כתב לחלק בין זמן הש"ס לזמן הזה אך חלק דדוקא היכא דליכא למיקם עלה דמילתא וצריך דרישה וחקירה ואם היו דרים בעיר בחזקת איש ואשה ואומרת היום גרשתני והלכו הסופר והעדים למדינת הים ואבדתי גטי לא סמכינן עלה וכו' עי"ש ובכסא דהרסנא

ק"ד) אין אשה מתעברת מביאה ראשונה בנדפס באות ע"ז כתבתי בענין זה בס"ד על מה שחדש הגאון נודע ביהודה בח"א בחלק אהע"ז סי' כ"ב דאיכא מיעוטא דמתעברות מביאה ראשונה וכתבתי (בד"ה ודרך) דמה שכתבו רבותינו התוס' דלאה נתעברה מביאה ראשונה על ידי מיעוך אינו פשוט ורבינו יהודה בר"א בס' דעת זקנים בפרשת ויחי הכריח מסדר הכתובים דלא נתעברה מביאה ראשונה כלל וכתבתי ולא ידעתי מה יענו התוס' להוכחה זו ומצוה ליישב ע"כ דברי. ועל זה כתב לי רב אחד וז"ל אכתוב גרגיר אחד שרשמתי על השד"ח כללים במערכת האל"ף אות ע"ז (בד"ה ודרך אגב) וכתב אין לפרש טפה ראשונה ממש שהרי כתוב בפ' ויצא וירא ה' וכו' משמע דהריון דראובן וכו' ולא ידעתי מה יענו התוס' פ' דהערל וכו' ומצוה ליישב וכו' עכ"ל ולענ"ד אני קימתי המצוה כי באמת לא העתיק הפסוק כדכתיב כי כן כתוב וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה ותהר וכו' וה"פ דבאמת על קושי' הב"י מראובן דהי' בן שנואה י"ל דבעת שהי' סובר שהיא רחל לא הי' בן שנואה נתעברה תיכף מביאה ראשונה כמו שכתבו התוס' ובבקר שראה שהוא לאה יהיב דעתו לגרשה אך חשב בדעתו אפשר מן שמים כן ולגרש אשתו ראשונה ג"כ קשה אך אח"כ כשראה שהוכרה עוברה וראה שמאת ה' היתה זאת שנשתנה בשבילה סדרי בראשית דאין אשה מתעברת מב"ר והיא נתעברה ועיין בשבת נ"ג ע"ב כמה גדול אדם זה וכו' אז נתיישב בלבו שלא לגרשה ועכשיו נפרש הפסוק כצורתו וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה פ' שנתעברה תיכף (ועיין אבראבאנל ג"כ פי' כן) מב"ר ורחל עקרה (כי לא פתח לה רחמה רק אח"כ כתיב ויזכור ה' את רחל וכו' ויפתח את רחמה) אך לא ידע יעקב מזאת כי לא הי' עודינה הוכר העובר אבל אח"כ ותהר לאה שכולם ראו שנתעברה לאה ויעקב ראה כי מב"ר נתעברה אז נתיישב בדעתו שלא לגרשה עכ"ד יצ"ו

ובמה שכתבתי בנדפס להכריח לכאורה כסברת הגאון נודע ביהודה דלא אמרו אין אשה מתעברת וכו' אלא על הרוב עיין בקונטריס הערות לכללים מה שהבאתי בזה בסי' י"א אות ז'

ועל מה שחידש הגאון נו"ב שיש מתעברות מב"ר וכו' כתב לי הרב הנ"ל במכתב אחר וז"ל בשד"ח כללים מער' א' א' ע"ז בד"ה ועתה ראיתי בשו"מ וכו' וכתב שבחי' להר"ן סנהדרין י"ט מבואר וכו' שאין דעתו להסכים לדעת הנו"ב וכו' עכ"ל וכן מבואר בריטב"א ליבמות כ' ע"ב בד"ה אמר גזירה ביאה וכו' וא"ת בביאה ראשונה כלה ג"כ אין הקמת זרע דקי"ל דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה כלל ג"כ י"ל דהא אפשר להתעבר במיעוך כדאיתא לקמן מבואר בהדיא דלא כהנו"ב דכתב שאין מתעברת מב"ר כלל משמע אפילו מיעוטא לא אך באמת קשה לי לפי' הריטב"א והר"ן שאין במציאות כלל להתעבר מב"ר ודלא כהנו"ב א"כ מאי פריך הגמרא ביבמות ל"ד ע"ב והא תמר מד"א ופי' רש"י ז"ל דהא אמרינן לקמן ד' ע"ו ש"כ שמשו וא"כ יכול להיות שביאה ראשונה שמשו כדרכה דהלא אין אממב"ר ואח"כ כדי שלא תתעבר שמשו ש"כ ומפ' הגמרא מתמר אבל א"נ כדעת הנו"ב דמיעוט ממב"ר ולכך חשו ע"ז דלמא תמר מהמיעוט ותתעברה מב"ר ושמשו ואפילו ב"ר ש"כ ופריך שפיר הגמרא מתמר שנתעברה מב"ר דע"ז שלא כדרכן שמשו אפילו ב"ר עכ"ד יצ"ו

וידידי הרב הג' ר' מנחם נחום גלאנטי אבד"ק זאלאטאפאלי יצ"ו כתב וז"ל עיין זהר וישלח דף קע"ו בשעתא דעאל לגבה דלאה כל ההוא לילא רעותא ולביה הוה ברחל דחשיב דרחל איהי וכו' בכירותיה אהדר ליוסף ע"ש וה"ד בס' אוה"ח על התורה פ' ויחי נראה מדברי הזהר שראובן נוצר בלילה הראשונה והרב אוה"ח מתרץ הקושיא שהוציא הבתולים באצבע עכ"ד יצ"ו

וידידי הרב המאוה"ג ר' אלעזר כהנא שפירא מעיר קאליש יצ"ו בכלל הערותיו היקרות אשר שלח על דברתי בשדי חמד אחת היא בענין זה ואלה דבריו ככתבו וכלשונו בהשתעשעי לטייל בשדי חמדתו דמר שליט"א ראיתי את מראה הגדולה שהאריך כבוד קדשו כדרכו בקדש בשדי חמד מערכת האל"ף (אות ע"ז) על דברי הגאון בעל נודע ביהודה שחידש דהא דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה הוא רק רוב אבל מיעוט מתעברת והביא דברי המדרש רבה פרשת לך ל דמשמע דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה כלל וכבר האריכו בזה יעויין בשו"ת בית שלמה חאהע"ז (סי' ו') שחולק גם כן מדברי המדר' הנ"ל והנה לכאורה היה מקום ליישב קצת על פי מה שראיתי בפירוש נזר הקודש על מד"ר שביאר המשך דברי המד"ר הלז בא"א. ותוכן דבריו הקדושים דר' לוי בר חייתא בא לפרש דמה ראתה הגר להיות נקל גבירתה בעינה מצד שנתעברה דהלא לזה מתחלה נמסרה כמו שכתב בתוה"ק אך הענין הוא כיון שראתה שנתעברה מביאה ראשונה אשר אין כדרך הארץ ע"כ פנה לבבה להרהר אחר שרה אמנו שאין סתרה כגלויה ומהיכן משמע דאין זה דרך העולם להיות נתעברה דהא אמר ר' אלעזר לעולם אין אשה מתעברת מב"ר ואם כן שפיר עי"כ באתה לידי מחשבת און ועל זה אמרינן במדרש רבה והיאך טעתה בשביל שנתעברה מביאה ראשונה הלא היתה יודעת מבנות