שדי חמד פאת השדה מערכת א קמב

והמלמדו מקיים השבת אבידתו והשבת אבידה לישראל נאמרה וכו' וחקר על דבר השמיטה שהשמיטו הפוסקים דין זה ורצה לומר שגירסתם היתה אין מוסרין דברי תורה לעכומ"ז ואם כן בזמן הזה שאינם עכומ"ז שרי וחזר בו לפי שמתבאר מלשונות הזהר שהביא שם דאף לעכומ"ז שבזמנינו אין מוסרין דברי תורה ולא זכר הרב יצ"ו שכבר עמד בחקירה זו הרב יד אליהו (הנז"ל בד"ה וראיתי עוד שם) וגם לא זכר שהפוסקים בסי' רס"ו כתבו שאסור ללמד תורה לעבדו כמו שכתבתי למעלה (בד"ה ולדעתי) והרי עבד אינו עכומ"ז ומזה היה לו לסתור מה שרצה ליישב

עוד הביא שם (ביפה ללב) מה שכתב הרב שיירי כנסת הגדולה בהגהות הטור אות ך' בשם ריא"ז לחלק בין תורה לנביאים וכתובים ושהרב באר שבע כתב דאין איסור אלא ללמדם עם סודותיה וכו' כנז"ל (בד"ה הן אמת) וכתב ועיין נמי בשיטה מקובצת סוף פרק שני דכתובות דמחלק גם כן דתורה שבעל פה אסור אבל תורה שבכתב שרי וסיים ולכולהו אית פירכא מדברי הזהר הנ"ל וכבר הבאתי למעלה (בד"ה ומכל האמור) מה שכתב אישי כהן גדול בס' לב שומע שדברי השיטה מקובצת הם רק להסלקא דעתין וכו' גם הביא מה שכתב בהגהות הרב מוהרצה"ח ודברי הגאון ים של שלמה הנז"ל (בד"ה ולדעתי ובד"ה ומכל האמור) ונשא ונתן בדב"ק. והביא מה שכתב הגאון טורי אבן בסוגיא דחגיגה הנ"ל דדוקא לימוד אסור אבל להשיב על שאלתם מותר שהרי מצינו שחכמי ישראל היו משיבים על שאלותיהם בדברי תורה והשיב על דבריו דחכמי, ישראל היו משיבים להם רק דרך דחיה ולא מה שהוא לפי האמת והביא בשם הרב ויאמר יצחק בחלק א"ח סי' כ"א שהעלה שאיסור זה הוא גם בתורה שבכתב ושמדברי רש"י במלכים שני סי' כ' בפסוק וישמע עליהם חזקיהו ויראם את כל וכו' מתבאר דאף להראות להם ספר תורה אסור וכל שכן ללמדם

ולענין ללמדם לשון הקודש כתב בשם ספ' ויאמר יצחק שללמדם הלשון בלבד ופירוש המלות אין קפידא שהרי קודם דור הפלגה היו מדברים לשון הקודש כדכתיב ויהי כל הארץ שפה אחת וכתב על דבריו שהיה נראה ראיה לזה מדאמרינן בסוטה דף ל"ו דיוסף הצדיק בא ללמד לפרעה לשון הקודש אלא דלא למד אך יש לדחות דמשום אימת מלכות או שלום מלכות שאני אבל דעת הרב יצ"ו דאסור ואין להביא ראיה מקודם מתן תורה כדכתב בס' דרכי שלום בפרשת נח דף ד' ע"ד בשם הרב גור אריה בלימוד התורה עצמה ועל ידי ידיעתם בלשון הקודש יבואו ללמוד תורה והרי משמיא לא אסכימו דליגמר פרעה וכו' והאריך קצת במה שאמרו במדרש כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש אלה תורף דבריו שבס' יפה ללב. ושם בהשמטות הספר הביא מה שכתב בספר פענח רזא על פסוק (בפרשת ויצא) הנה אנכי נצב על עין המים שנראה מדבריו דגם לנתין ולממזר אסור ללמד תורה והרבה להשיב דאם כן היכי תמצא ממזר תלמיד חכם דתנן דקודם לכהן גדול עם הארץ כיון שאסור ללמדו ואין לדחות וכו' ועוד איך נתנו לו הקדימה כרוצה בקיומו של איסור וכו' וציין לעיין בספרו יפה תלמוד ח"ב בחידושיו לחגיגה ושם הביא לשון הזוהר בפרשת מקץ דף ר"ב דחזקיהו דגלי סתרין דאורייתא וכו' וכתוב שם בגליון בדפוס איזמיר דהיינו מה שהראה להם ספר תורה וכו' וציין לעיין בתיקונים תיקון כ"ב דף ס"ח ע"א ובזוהר פרשת בא דף מ"א ע"ב ובפרשת פקודי דף רס"ה ע"א דמשם יתבאר דאפילו לשון הקודש אסור וציין לתשובת פאר הדור סי' ן' ובס' מעיל שמואל קשל"ה דף צ"ו ע"א דכיון שניתנה תורה בלשון הקודש כדאיתא בב"ר סי' י"ח אם כן כשם שאסור ללמדו תורה כך אסור ללמדו לשון הקודש והזכיר תשובת בשמים ראש סי' שכ"ז ותמה על שלא זכרו בעל התשובה והרב המגיה דברי התוס' בחגיגה דף י"ג אלו תורף דב"ק יצ"ו

אף גם זאת מצאתי בעניינים אלו תשובה ארוכה מאר"ש בס' בן ומדבריו מתבאר שהבין מדברי מוהרש"א דכי אמר רבי אמי אין יהודה להגאון אברהם ראזנבועהיים מעיר פרעסבורג מוסרין דברי תורה לעכומ"ז (דהיינו סודות וטעמים) הוא בכל ש כ המצות ואעתיק תורף דברי תשובתו והיא בסי' ן' ועיקרה היא כל דברי רבינו עקיב"א שהרב השואל כתב ליישב דברי מוהרש"א להצילו מהשגת רבינו עקיב"א ולזה כתב להשיב ולבאר דברי רבינו עקיב"א. שוב כתב דמאי דסבירא ליה למוהרש"א דאסור ללמוד עם העכומ"ז והיינו משום דאמר ר' יוחנן דעכומ"ז העוסק בתורה היה חייב מיתה לכאורה אינו מוכרח דהא בסנהדרין דף ט"ן פריך הש"ס אדרבי יוחנן מדתני ר' מאיר שאפילו עכומ"ז העוסק בתורה הוא ככהן גדול וכתב רש"י שם דר' מאיר פליג אדרבי שמעון דאמר אין עכומ"ז קרוים אדם וכתב לפלפל בזה על פי סוגיא דכריתות דף ו' ע"ב גבי סך עכומ"ז בשמן המשחה והאריך קצת והוקשה ו דאם כן מאי פריך הש"ס לרבי יוחנן מדרבי מאיר דכיון דסברת ר מאיר תליא בפלוגתא דר' שמעון ורבנן דילמא ר' יוחנן סובר כרבי שמעון דאתם קרויים אדם וכו' אבל ר' מאיר סובר כרבנן דגם עכומ"ז קרוים אדם וניחא ליה על פי מה שכתבו התוספות בפרק המקבל דף קי"ד ד"ה מהו שיסדרו בבעל חוב דמתניתין דאהלות דאוסרת מדורות העכומ"ז משום אהל חולקת אד"ר שמעון והיא משנה סתמית בפרק ח"י דאהלות משנה ו' ור' יוחנן אית ליה הלכה כסתם משנה ופריך שפיר מדרבי מאיר ארבי יוחנן והוצרך לשנויי דרבי מאיר דאמר דעכומ"ז העוסק בתורה הוא ככהן גדול היינו במצות דידהו וזהו ליישב דלא תיקשי לן על ר' יוחנן אבל באמת ר' מאיר דאמר סתמא עכומ"ז העוסק בתורה וכו' ולא אמר בתורתו משמע דעל כל התורה קאמר ובזה מיישב מה שהקשה רבינו אלחנן בתוספות חגיגה דף י"ג אמאי דאמר ר' אמי אין מוסרין דברי תורה לעכומ"ז משום שנאמר מגיד דבריו ליעקב דתיפוק לי' דעובר אלפני עור דיש לומר דר' אמי חולק ארבי יוחנן וסובר דלר' מאיר בכל התורה הדין כן דעכומ"ז העוסק בה הרי הוא ככהן גדול אלא דלנו אסור ללמוד עמו משום מגיד דבריו וקצת ראיה מדדייק ר' אמי ואמר אין מוסרין דברי תורה וכו' דמפרש לקרא בללמד ולא ללמוד משום שסובר שמותר העכומ"ז ללמוד. שוב כתב דעל כל פנים למדנו דמה שכתב מוהרש"א דאסור ללמוד תורה עם העכומ"ז יצא לו זה מדברי התוספות דחגיגה הנ"ל והוקשה לו על מה שמוהרש"א קבע קושיתו על הלל על פי מאי דאמר ר' יוחנן דעכומ"ז העוסק בתורה חייב מיתה (ואין זה כל כך מן הקושי דיש לומר שידע הלל שהיה שם עכומ"ז ללמוד ממנו וליכא לפני עור כדכתבו התוספות) ולמה לא הקשה מהא דאין מוסרין דברי תורה לעכומ"ז ותירץ דהא דר' אמי אינו אלא איסור דרבנן ולכן הקשה מדעכומ"ז העוסק בתורה חייב ואיכא לפני עור מן התורה ותירץ דכיון שבא להתגייר שרי ועוד תירץ דמוהרש"א אזיל לשיטתיה שבחגיגה תירץ קושית רבינו אלחנן בדרך אחרת דלא אמר ר' אמי אלא למסור לעכומ"ז טעמי המצות וסודם ולכך לא הקשה מדרבי אמי אההיא דהלל משום דהלל לא היה לומד עמו טעמי וסודי התורה ולא שייך זה לדינו דרבי אמי עכ"ל. הנה מדבריו אלו מוכח שסובר הרב בדעת הרב מוהרש"א דבכל המצות קאמר רבי אמי דאין מוסרין וכו' שהכונה שאינו אסור אלא למסור טעמיה וסודותיה אבל לימוד לחודיה שרי שהרי ממה שהקשה מהרש"א מדאמרינן בסנהדרין דעכומ"ז העוסק בתורה חייב מיתה (כמו שכתבתי בריש אות זו) מוכח ודאי דמשמע ליה דמה שלמד הלל עמו לא היה שבע מצות בלבד אלא גם שאר התורה דאם לא למד עמו אלא בשבע מצות הא ודאי שריותא היא כדאמרינן בסנהדרין שם ומאי קשיא ליה אלא ודאי דמשמע ליה שגם שאר התורה למדו וכדכתב להדיא שלמדו תורה עד שידע דזר הקרב יומת ועל זה מקשה הרב בן יאודה על מהרש"א דלמה לא הוקשה אליו מדרבי אמי ומיישב דמהרש"א אזיל לשיטתיה וכו' אם כן שמעת מינה דסובר דרבי אמי על כל התורה קאמר דאין מוסרין דהיינו סודותיה וטעמיה אבל לימוד בעלמא שרי ומצינו חבר תנא דמסייע לתנא דידן איש צדיק יצ"ו (בס' מעשה איש שהבאתי למעלה) ובכל זאת לדעתי העניה במח"כ גאונם לא צדקו בזה והדבר ברור דרק על שבע מצות דידהו הוא שיש לחלק בין לימוד וטעמים וסודות ללימוד לחודיה אבל בשאר כל התורה גם הגאון מהרש"א מודה דאסור ללמדם גם בלא דעת הטעמים והסודות: