שדי חמד פאת השדה מערכת א קמא

וכו' ותירצו דמיירי דאיכא עכומ"ז אחר שרוצה ללמדם וכן כתב מהרש"א שם דשרי ללמדם מצות דידהו עי"ש גם הרמב"ם בהלכות מלכים פרק יו"ד דין ט' כתב בן נח שעוסק בתורה חייב לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהם בלבד עכ"ל וכיון שמותר הוא ללמוד פשוט שמותר לנו ללמדו בשבע מצות וכדבריו שבפאר הדור סי' נו"ן הנ"ל. אך עתה ראיתי שאינו פשוט לומר כן שבעין יעקב שם כתב בשם התוספות שתירצו לקושייתם דהא דמצוה ללמדם שבע מצות שלהם היינו דוקא קודם שניתנה תורה אבל אחר שנתנה תורה והתירם להם ילפינן מהאי קרא דאף ז' מצות אסור ללמדם וראיתי בשו"ת יד אלעזר (להגאון אבד"ק וויען) בסי' ע"ו בדף מ"ג ע"ד שכתב בשם הרב עיקרי הד"ט בחלק יו"ד סי' כ"ו אות ל"א דאפילו ללמד בשבע מצות בני נח היה מקום לאסור וכו' וכעת לא מצאתי דברי העיקרי הד"ט שכפי הנראה דעתו היא דמותר ללמדם שבע מצות ונזכרתי עתה ממה שכתב גדול בדורנו הגאון נצי"ב אבד"ק וואלאזין נ"י בתשובתו שבס' דברי חכמים סי' קל"ה בדף ק"ך סוף ע"ג שדעתו שמותר ללמד תורה שבכתב לעכומ"ז ולא אמר ר' אמי אין מוסרין דברי תורה לעכומ"ז אלא על הדינים הנלמדים מחקי התורה והם מדרשות וכו' עיין שם וצריך להתיישב היטב בכל מה שכתבתי למעלה לראות אם דבריו מוסכמים מכל הרבנים הנז"ל בזה עיין בדב"ק ובמה שכתבתי למעלה (בד"ה ומכל האמור) על דברי הרב מוהר"ץ הירש חיות וק"ל ועיין בתשובת בשמים ראש סי' שכ"ז המובא הלן וכן בדברי הענף יוסף המובא להלן (בד"ה ומדברי הגאון

ומדברי הגאון מוהרי"ש נאטאנזאן בספרו דברי שאול בפרשת נח על פסוק יומם ולילה לא ישבותו (בדף י"א ע"א והוא טעות הדפוס וכתוב הדר הוא ויום ולילה לא ישבותו) מוכח שסובר שגם תורה שבכתב אסור הבן נח ללמוד שכתב וז"ל יומם ולילה לא ישבותו חז"ל דרשו בן נח ששבת חייב מיתה נראה לדעתי על דרך שאמרו יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון ולפי זה ב"נ שאינו מצווה על תלמוד תורה ובשאר מצות אף ב"נ מצווה לכך הטילה התורה עליו שאסור לשבות כדי שלא יעשה עון ודו"ק עכ"ל והרי הוא כמבואר שסובר שגם בתורה שבכתב אסור שאם לא כן הרי עסקו בתורה שבכתב מצלא מן החטא ואכתי יש לפקפק על דברי הגאון לפי האמור למעלה דבשבע מצות דידהו מותר ללמוד אם כן יכול לשבות ממלאכה ויעסוק בתורה בשבע מצות ואף למה שהביא בעין יעקב בשם התוספות דאחר שניתנה תורה גם בשבע מצות אסור מכל מקום הרי האי קרא נאמר על קודם מתן תורה ואז היה בן נח מותר ללמוד בשבע מצות ויש ליישב בדוחק ועיין בעיון יעקב (שבעין יעקב הגדולים דפוס ראם) בפרק שני דחגיגה הנ"ל שכתב וז"ל עיין בתוספות ומוהרש"א. ולי נראה דמעיקרא לא קשיא מדקאמר אין מוסרין דברי תורה לעכומ"ז ולא קאמר אין ללמדן וכו' אלא ודאי דמותר ללמוד עכומ"ז שבע מצות דידהו אבל למסור להם בכתב ככתוב בתורתינו זה ודאי אסור כי אותיות התורה הם שמותיו של הקדוש ברוך הוא ויש בהם קדושה ואין למסרם לעכומ"ז וכמבואר בזהר אחרי מות דף ע"ג עמוד ד' דפוס אמשטרדם עכ"ל הנה גם הגאון הנ"ל סובר דללמדם בשבע מצות שרי ועי"ש בענף יוסף מה שהביא בשם ספר רמת שמואל לחלק דדוקא על תורה שבכתב הוא דאמרו בן נח העוסק בתורה חיוב מיתה אבל תורה שבעל פה אינו אסור אלא משום מגיד דבריו ליעקב וזה שלא כדברי הגאון מוואלאזין הנ"ל (בד"ה ומה שכתבתי)

והשגתי עתה (בששון) ספר היקר באר שבע וראיתי דברי תשובתו שבקונטריס באר מים חיים סי' י"ד (אשר הזכירו הפוסקים) ותורף דב"ק הם עמד מתמיה למה לא הביאו הפוסקים דר' אמי אין מוסרין דברי תורה לעכומ"ז וכו' ובפרט הרמב"ם שאין דרכו להשמיט שום דבר האמור בש"ס אליבא דהלכתא ועד שמפני זה היה אומר (לולא דמסתפי) שהפוסקים לא הביאוהו מפני שאינו אליבא דהלכתא ומצא און לו מהא דפרק לא יחפור שהבאתי למעלה (בד"ה והא דתניא) והכריח דהאי מלמד תינוקות עכומ"ז רוצה לומר שלומד עמהם תורה שלנו דאי מיירי שלומד חשבון ותשבורת וכיוצא אם כן אף בתינוקות דישראל יכולין למחות בידו כמו שכתב הרמב"ם וכו' וכו' ואי אפשר לומר דמיירי שלומד עמהם תורה שלהם מפני כמה סתירות גלויות ומפורסמות שלא ניתנו להכתב מרוב פשיטותם אלא צריך לומר בהכרח דמיירי שלומד עמהם תורה שלנו והאי קרא שדרש ר' אמי (מגיד דבריו ליעקב) אסמכתא בעלמא הוא ובזה נסתלקה קושית התוס' בפרק שור שנגח (דף ל"ח) גבי הא דקאמר שם וכבר שלחו מלכות יון שני סרדיוטות וכו' ע"כ לענייננו. ותמיה לי איך נתקררה דעת הגאון בזה דאף אם נניח דמלמדי תינוקות עכומ"ז מלמדים להם תורה שלנו מכל מקום אין מזה הכרח דמותר ללמוד עמהם כל התורה דדילמא בשבע מצות דידהו קאמרי בפרק לא יחפור וכמו שהבאתי למעלה בשם כמה פוסקים וחידוש הוא שעל כל פנים היה לו להזכיר סברת התוספות שכתבו לחלק בין שאר מצות להשבע מצות דידהו כנז"ל

ובשו"ת בשמים ראש סי' שכ"ז כתב ואשר שאלתני אם מותר ללמד לעכומ"ז כתב ולשון יהודית או ללמוד עמהם מקרא דאפשר דהאידנא לא אסור שהרי עיקר איסור שיש עלינו הוא משום ולפני עור לא תתן מכשול שעכומ"ז שלומד תורה היה חייב מיתה והאידנא לא שייך זה שיש בהם הרבה מלומדים היודעים את התורה שיכולים ללמד עמהם ולא הוי דומיא דתרי עברי דנהרא ועוד דעתה לאו עובדי עבודה זרה נינהו והוי כצריכים ללמוד לדעת שבע מצות דידהו דעכומ"ז העוסק בשבע מצות הרי הוא ככהן גדול והשיב כל זה אינו מן הענין ואין טעמיך מספיקים להתירו חדא דאף לדבריך דהאיסור משום ולפני עור מה אמרת שיכול ללמוד אצל המלומד ודמית זה לקאי בהדי הדדי וטעית מאד דאטו המלומד מצוי הוא לו והוא רואה סימן יפה אצלו במשנתו בלי ספק אם היה נח לו ללמוד אצלו לא היה בא ללמוד ממך ואם כיוצא בזה לאו לפני עור הוא אין לך פעם שיאסר שהרי אם אינו מוצא האבר הזה יקח אחר גם מה שדנת אותם כמקיימי שבע מצות בפשיטות אף שבאמת בדרך כלל אוחזתו בקיום המצות האלה אבל אין כל יחיד ויחיד מוחזק בדבר ובאבר מן החי אין נוהגין איסור כלל אבל באמת בעיקר הדבר טעית שאין הטעם משום תקנתא דידהו אבל איסור גמור להוציא קדושתינו וסגולתינו אשר בה נבדלנו מעכומ"ז לתתה להם ומי יתן והיתה תורה אתנו בני ישראל אמון מוצנע כאשר מלפנים אפילו אחאב לא רצה לתתה למלך ארם כי כל הצרות נמשכו אחר זה ועל זה רמזו רז"ל באמרם שכשנכתב התורה ייוונית לתלמי המלך היה חושך בעולם שלשה ימים עניינו שנסתעף מזה אחרי כן דברים רבים עד הגיע הגלות המר הזה וכו' ונחזור אל הענין דודאי אסור ללמדן תורה וקל וחומר מפסח שהיא מצות עשה אחת אמרה תורה כל ערל כל בן נכר לא יאכל בו ואמת הדבר כי רבו בהם מלומדים הרבה על ידי אלו שיצאו מאתנו אבל חס ושלום להוסיף להם כח בדברי התורה הקדושה וכו' ולפיכך אף בכתב ולשון אם תוכל להשתמט אשרך וטוב לך אבל מי שמלאכתו בכך יש לחוש משום איבה וכו' ועשה כחכמתך כי רע הדבר מאד שרוב היודעים לקרות קורין בתורה ובספרי ישראל רק להתלוצץ ובאים בקושיות וחריפות נגדנו וכו' אלו תורף דב"ק (ובמה שכתב לענין ולפני עור עיין במה שרמזתי לעיל בד"ה ועל מה שנשאל)

ובעיקר דין זה ראיתי עתה להרב הגדול מוהרי"ף יצ"ו בס' יפה ללב ח"ג בסי' רמ"ו אות כ"א שהאריך מאד כדרכו בקודש ותורף דב"ק הם שהביא דברי ר' אמי בחגיגה דף י"ג אין מוסרין דברי תורה וכו' ושהובא בילקוט תהלים מזמור קמ"ז ובתוספות בבבא קמא דף ל"ח ד"ה קראו ובשיירי כנסת הגדולה בסי' רמ"ו ובס' האגודה לבבא קמא סי' נ"ג והעתיק תורף דברי הזהר הקדוש בסדר אחרי דף ע"ג ע"א ובסדר אמור דף צ"א ע"ב דמתבאר שעובר בכמה עשין וכתב הטעם בדרך דרש דהתורה היא בחינת אשה ואתתא לבי תרי לא חזיא ולכן לישראל שהם אחד וכגוף אחד בשבעים נפש ויחן שם ישראל וכיוצא להם דוקא ראויה ולא לעכומ"ז שהם גופים חלוקים ועוד טעם דבעוד האדם בבטן אמו מלמדין אותו כל התורה ובצאתו מרחם אמו שוכח כל מה שידע