שדי חמד פאת השדה מערכת א קמ

שבכתב שרי הם דברים תמוהים לדעתי העניה ולא ידעתי מי הם הפוסקים שכתבו כן שהרי כבר כתבתי שהפוסקים השמיטו דין זה והבאתי דברי הרב שלטי הגבורים שסובר שגם תורה שבכתב אסור ללמדם ולא התיר אלא נביאים וכתובים ובדברי הפוסקים ביו"ד סי' רס"ז סעיף ע"א מפורש דאסור ללמד עבדו תורה ומסתמא משמע ודאי תורה שבכתב ולכן נראה דהעיקר כתירוץ השני דלאותו הדור הותר כדי שלא יהיה להם פתחון פה. והשגתי ס' פרי חיים לידידי הרב המופלא מוהר"ר חיים קנאללער וראיתי מה שכתב בעניינים אלו בהגהתו על הסכמת הגאון אבד"ק דזיקב יצ"ו לספרו הנ"ל ולא אוכל כעת להתיישב בדב"ק לך נא ראה דברי טובים השנים יצ"ו. גם מצאתי עתה בס' לב שומע לידידי הרב הגדול מוהר"ח הכהן יצ"ו במערכת המ"ם אות כ"א שהתפלא על הרב מוהרצה"ח בהגהותיו לסוטה הנ"ל לפי שראה שבהגהותיו לחגיגה דף י"ג רמז לחילוק זה למה שכתב בשטה מקובצת לכתובות דף כ"ח שמחלק בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה ותמה עליו שדברי השטמ"ק הם רק לסלקא דעתין אבל לפי האמת גם לתורה שבכתב אסור דכי קתני יוצא מבית הס' סתמא היינו תורה שבכתב וקאמר מסייע ליה לריב"ל שאסור ללמד לעבדו תורה ופריך מהאיש שקרא שלשה פסוקים עי"ש ומוכח שגם בתורה שבכתב אסור כמבואר שם וצ"ע עכ"ד יצ"ו. ויפה העיר עליו במה שרמז לדברי השטמ"ק (אשר אנכי הדל לא ראיתי דברי הגהתו בחגיגה) אמנם היה לו לתמוה עליו גם כן במה שכתב כמדבר על הידוע שכתבו הפוסקים לחלק בין תורה שבעל פה לתורה שבכתב ואנן איפכא שמעינן לה דמדברי הפוסקים מתבאר דגם תורה שבכתב אסור כאמור למעלה ועיין בשו"ת יד אלעזר סי' ע"ו הבאתי דבריו בקונטריס זה בחלק דברי חכמים סי' ח"י (בד"ה עוד הביא) מה שכתב בזה:

אחר זמן רב השגתי ס' יקר אמר שמואל (לרב גדול משאלוניקי) ובו קונטריס שם משמואל למר נכדו של הרב המחבר וראיתי בדף קל"ו ע"ב (בד"ה ואת זה אביט) שכתב שמדברי הרב מוהר"ץ הירש חיות בתשובותיו בסי' ל"ב נראה דמאי דקיימא לן עכומ"ז שעוסק בתורה חייב מיתה היינו דוקא תורה שבעל פה וכתב דעיקר סברתו אינה מחוורת דסתם אמרו עכומ"ז העוסק בתורה ולישנא דעוסק שייך שפיר גם בתורה שבכתב כמו שמתבאר מדברי הרב הלבוש בא"ח סי' א' סעיף ו' שמפרש מה שאמרו כל העוסק בתורת חטאת וכו' דהיינו לקרות פרשת חטאת וכן משמע קצת מדברי מרן הבית יוסף וכו' אלא שדברי רש"י במנחות מפורשים בהיפך אלא דיש לומר דרש"י דייק לישנא דתורת חטאת דמשמע בהלכות חטאת והרמ"א ביו"ד סוף סי' רמ"ו כתב ואסור לעסוק בדברי תורה במקומות המטונפים ופשיטא דתורה שבכתב בכלל הוא ובבבא מציעא דף ל"ג העוסקים במקרא וכו' ונרגש מלשון הרמב"ם בראשון מהלכות תלמוד תורה דין י"ב ובש"ע יו"ד שם שכתבו לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה ומכל מקום כתב דלא שני לן בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה כדמוכח בסוגיא דסנהדרין דף ט"ן דילפינן האי דינא מתורה צוה לנו וכו' למר משום גזל ולמר משום מאורסה ואם כן אין טעם לחלק וכו' ושקיל וטרי קצת בדברי רש"י שם ושוב ראה תשובת הרב יד אליהו סי' מ"ח אלו תורף דב"ק והוא מסייע למה שכתבנו על דברי הגאון מוהר"ץ ה"ח בהגהותיו לסוטה הנ"ל וס' התשובות הנ"ל אין מצוי אצלי

גם השגתי ספר נחמד שו"ת הד"ר (הילולא דרבי) לידידי הגאון מוהר"ר יחיאל מיכל היבנר אבד"ק נזנוב יצ"ו וראיתי בחלק שני סי' כ"ט אות ק"מ שהביא דברי ר' אמי בחגיגה אין מוסרין דברי תורה לעכומ"ז וכו' וכתב והן הן דברי הזוה"ק והנה ראיתי בס' מאו"ש בפרשת חקת כתב דתורה שבכתב מותר ללמוד לעכומ"ז דמשה רבינו עליו השלום כתב את התורה בשבעים לשון אבל בתורה שבעל פה נאמר לא עשה כן לכל גוי וכו' ובמחילת כבודו לא כן הוא ועיין סנהדרין דף ט"ן ע"א דדוקא דינים שלהם מותר ללמוד וכן כתוב ברמב"ם פ"ו מה"מ ומה שלמד משה רבינו עליו השלום בשבעים לשון מסתמא יש טעם בדבר ואנחנו לא נדע עכ"ד יצ"ו. והנה הספר מאו"ש לא ידעתיו ומה שהשיג עליו מסנהדרין דף ט"ן וכן הוא ברמב"ם וכו' לפי הנראה יש טעות בדפוס ובמקום פ"ו צריך להיות פ"י וכונתו לדברי הרמב"ם בעשירי מהלכות מלכים א ט' שהבאתי למעלה (בד"ה ולדעתי העניה) וכונתו גם למה שכתבת שם דכיון דפסק הרמב"ם דעכומ"ז העוסק בתורה חייב מיתה ממילא מובן שאסור ללמדו משום ולפני עור והנך רואה שגם דעת הרב הנ"ל יצ"ו שלא לחלק בדין זה בין תורה שבעל פה לתורה שבכתב והכל אסור ללמד לעכומ"ז

איברא שהגאון נצי"ב בתשובתו שהבאתי בדברי חכמים סי' קל"ה דעתו מסכמת לדינא דאין איסור זה אלא בתורה שבעל פה ותשובתו הנ"ל נדפסה גם בספרו היקר משיב דבר בח"ב סי' ע"ז אמנם יפה העיר עליו ידידי הרה"ג מוהר"ר דוב בער קימעל מעיר קינהינטיש יצ"ו והבאתי דבריו בקונטריס ההערות ם קי"ח אות עי"ש שהביא בשם שו"ת אהלי יעקב (חדש לג' מלבוב) שאף צורת אותיות אסור ללמדו ושם הבאתי מה שכתבו בס' טהרת המים מערכת התי"ו אות מ"ז הרב המחבר והרב המגיה עי"ש

והנה הרמב"ם בתשובה בס' פאר הדור סי' נו"ן נשאל אם מה שאמר ר' יוחנן עכומ"ז שעוסק בתורה היה חייב מיתה הוא הלכה ואם צריך לימנע כל בר ישראל אשר ילמד דבר מהמצות הנלמדים משבע מצות או לא. תשובה הלכה הוא בלא ספק ואם תהיה יד ישראל תקיפה עליהם ימנע מתלמוד תורה עד שיתגייר אכן אינו נהרג אם עסק בתורה דהא חייב מיתה אמר ולא אמר נהרג כמו שאמרו על שבע מצות בן נח נהרג ויכול ללמד המצות לעכומ"ז והשכר והעונש כי יש כמה מהם שיחזרו למוטב והם אומרים ומודים כי תורתינו זאת היא מן השמים היא הנתונה לנו על יד משה רבינו ע"ה והיא כתובה אצלם בשלימותה אך לפעמים יגלו פנים שאינם כהלכה וכמה מהם הם חוזרים למוטב ואין בזה מכשול לישראל עכ"ל ונראה דמה שכתוב ויכול ללמד המצות לעכומ"ז כונתו כאילו כתב המצות השייכים לעכומ"ז דהיינו שבע מצות בני נח אבל אין כוונתו דיכול ללמד להעכומ"ז כל המצות שאם כן סותר דבריו הראשונים דהא דרבי יוחנן הלכה היא וכיון שהעכומ"ז אסור הוא ללמוד איך יתכן שיהא מותר ללמדו והוא עובר אלפני עור אלא ודאי כונתו רק על שבע מצות

ועל מה שנשאל גאון יעקב יצ"ו בס' מעשה איש הנ"ל אם מותר ללמד לעכומ"ז לשון הקודש עם דקדוק (ולא ללמדם תורתינו הקדושה עצמה) השיב שאף שעל ידי שיתלמד לשון הקודש יוכל העכומ"ז בעצמו ללמוד בתורה ובזה באנו למחלוקת דלריא"ז שרי (כדמוכח ממה שהתיר ללמוד עמהם נביאים וכתובים אף שממילא יוכלו ללמוד הם עצמם בתורת משה רבינו) ולהאוסרים ללמדו אות אחת אסור ללמדו לשון הקודש מכל מקום בזמן הזה שכבר הדפיסו התנ"ך בכל הלשונות אין שום איסור ללמדו לשון עברי וכל שכן שאם כבר יודע לשון הקודש רק שרוצה להתלמד דקדוק הלשון ככל חקתיו דודאי שרי ואם אינו יודע ואינו מכיר בכתב עברית כלל וצריך ללמדו מאל"ף בי"ת יש לחוש לדעת המחמירים אלו תוד"ק יצ"ו. וקצת יש לפקפק במה שכתב דבזמן הזה שכבר הדפיסו תנ"ך וכו' מותר אף לדעת המחמירים באות אחת וכו' וכוונתו לפי הנראה דחשיב לא קאי בתרי עברי דנהרא דליכא משום ולפני עור ובאמת בדברי הרב יד אליהו סי' מ"ח (שכבר הזכירה מני"ר יצ"ו) מפורש דבכי האי גוונא (דלא קאי בתרי עברי שיכול למצוא בלא הישראל) אסור מיהא מדרבנן כמו שכתב בשמו בשו"ת יד אלעזר סי' ע"ו והבאת דבריו בקונטריס זה בחלק דברי חכמים סי' ח"י (בד"ה אחר כל זה) ועיין במה שרשמתי בקונטריס שדי חמד במערכת הוי"ו אות כ"ו סק"ג בענין זה ושם בסק"ה לענין מאכיל בידים וק"ל (ולעיקר השאלה אם מותר ללמדם לשון הקודש עיין לקמן בד"ה ובשו"ת בשמים ראש)

ומה שכתבתי למעלה לדבר פשוט דמותר ללמדם בשבע מצות שלהם הנה כתבתי כן על פי דברי התוספות בחגיגה דף י"ג שהקשה רבינו אלחנן אדברי ר' אמי אין מוסרין דברי תורה לעכומ"ז משום שנאמר מגיד דבריו ליקב דתיפוק לי' דהמלמדו עובר בלפני עור וכי תימא במצות דידהו והא מצוה איכא למסרם להם