שדי חמד פאת השדה מערכת א קלט

דמצוה בעידנא דעסוק בה מגני ומצלה בעידנא דלא עסיק בה לא מצלה תורה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה מגני ומצלה הרי דתלמוד גדול ממעשה ולזה דרשו יקרה היא מפנינים מכ"ג הנכנס לפני ולפנים משום דכה"ג רק בשעת כניסתו לפני ולפנים והיינו בעידנא דעסיק בי' הרי מגני ומצלה אבל שלא בעידן עבודה לא מצלה אבל תורה יקרה היא שתמיד מגני ומצלי כנ"ל ואולם זהו רק באנשים שמצווים במצות עשה דתלמוד תורה אבל בעכומ"ז העוסק בתורה אפילו בז' מצות דידהו שמחויבים ללמוד אבל לא מצד מ"ע דת"ת רק משום חיוב המצות ועכ"פ בזה אינו גדול התלמוד כמעשה גופא ולז"א שעכומ"ז ועוסק בתורה ה"ה ככהן גדול ששקולים בשוה וא"ש עכ"ל ונמצא לפי פירושו שגם הגאון חוות דעת מודה שעכומ"ז מותרים וחייבים ללמוד במצות דידהו כמו שמפורש בסנהדרין ואין חולק בזה

הן אמת שראיתי שם (בשו"ת מעשה איש) שהביא מה שכתב הרב שלטי הגבורים בפרק קמא דע"ז דנביאים וכתובים מותר ללמד לעכומ"ז כדי שיראו בהן הנחמות והתשועות ועל ידי כן אפשר ידבק בתורת ישראל וכתב שגם בס' באר שבע בתשו' שבסוף הספר דף צ"ב ע"ד ס"ק י"ד כתב סברא זו בשם יש מי שאומר ושסיים הרב באר שבע שנראה לו דאף ר' אמי לא אסר אלא דוקא למסור לו דברי תורה עם טעמן ונימוקן וסודותיה וכו' וכן דייק לשונו אין מוסרין ולא אמר אין לומדין ד"ת אלא מחוורתא כדפירשתי מעיקרא עכ"ל וס' באר שבע אין מצוי אצלי לראות דב"ק ופשט דבריו מורים שסובר אליבא דר' אמי שכל התורה כולה מותר ללמד לעכומ"ז אם לא ילמדנו טעמיה וסודותיה ואם כנים הדברים שכן דעתו צריך לומר שסובר דר' אמי חולק על ר' יוחנן דאמר בסנהדרין דף ט"ן ע"א דעכומ"ז שעוסק בתורה היה חייב מיתה שאם כן ודאי שהיה אסור ללמדו משום ולפני עור ודבר תימה הוא להמציא מחלוקת מדעתנו וצ"ע ומכל מקום מדברי מוהרש"א הנ"ל אין נראה שסובר כמו שנראה מדברי הרב באר שבע דלא קאמר הכי אלא לגבי שבע מצות דידהו שמותר ללמדם ומצוה נמי איכא כמו שכתבו התוס' בחגיגה שם ובכל זאת טעמן וסודן אסור

והנה התוספות בחגיגה שם דף י"ג ד"ה אין מוסרין דברי תורה לעכומ"ז כתבו דליכא למימר דמיירי בשבע מצות דידהו דהא מצוה איכא ללמדם כדאיתא בסנהדרין דף ט"ן ע"א דעכומ"ז העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול ומוקי לה במצות דידהו וכו' וכן כתב הגאון מוהרש"א בחידושי אגדות שם דבמצות דידהו מלמדים אותם ומזה תמוה לי קצת על מה שראיתי בתפארת ישראל בפירוש המשנה דזבחים פרק בתרא משנה ד' אות ל"ו שכתב בשם מר בריה (על מה שכתב רבינו עובדיא שם שעכומ"ז מותרים להקריב קרבן בכל זמן ובכל מקום ומותר להורות להם סדר הקרבה) שהקשה והרי אסור ללמד תורה לעכומ"ז כבחגיגה דף י"ג והרב המחבר השיבו דלא גריעי מנשים דאף שאסור ללמדן תורה במצות דשייכי בהו מותר ללמדן מלבד שיש לומר שהוראת המעשה בלי טעם לא נחשב לימוד עכ"ל והוא תימה שלא היה צריך ללמד דבר זה מנשים שהרי התוספות ומוהרש"א כתבו כן מפורש גבי עכומ"ז ומייתו לה משמא דגמרא בסנהדרין הנ"ל ואחרי שהרבנים אב ובן המה ראו הסוגיא דחגיגה יש לתמוה שלא ראו דברי התוספות באותו מקום ועיין עוד לקמן (בד"ה ומה שכתבתי) מה שהבאתי בענין זה בס"ד

וראיתי עוד שם (בס' מעשה איש) שכתב שהרב יד אליהו מלובלין בסי' מ"ח חקר למה השמיטו הרמב"ם ורבינו הטור ומרן בש"ע דין זה דאסור ללמוד תורה לעכומ"ז וכתב ליישב שסמכו על מה שפסקו שהמלמד תורה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס שמזה נלמוד בכל שכן שאסור ללמד תורה לעכומ"ז ושמסיק דאסור ללמדו תורה אפילו כששואל איזה דבר רק במקום דאיכא קידוש ה' וגם ס' יד אליהו אין אתי לראות דב"ק דיש לפקפק בתירוצו דכיון דבמלמד לעכומ"ז איכא איסור מוסיף מה שאינו בתלמיד שאינו הגון (דבתלמיד שאינו הגון אין המלמדו עובר משום לפני עור שהרי מותר התלמיד ללמוד ומצוה מקיים אבל המלמד לעכומ"ז כיון שהעכומ"ז אסור ללמוד הרי המלמד עובר בלפני עור) היה להם לכתוב דין זה בעכומ"ז ולא לסמוך על מה שכתבו בתלמיד שאינו הגון וכמו שהקשה הרב קובץ על יד בהלכות תלמוד תורה פרק א' דין י"א עי"ש מה שתירץ ויש לפקפק בתירוצו וכמו שכתבתי בקונטריס שדי חמד בחלק הכללים מערכת הוא"ו אות כ"ו סוף ס"ק ט"ו עי"ש ואין ליישב לזה על פי מה שכתבו מרן כסף משנה והרב לחם משנה בהלכות מלכים פרק יו"ד דין ט' בהא דעכומ"ז העוסק בתורה חייב מיתה שסובר הרמב"ם דאף דבש"ס ילפינן לה מקרא אינו אלא אסמכתא ואיסורו מדרבנן ונימא שדעת הרמב"ם דבאיסורין דרבנן ליכא לפני עור דמלבד שנראה דאין הכל מודים שכן דעת הרמב"ם עיין במה שהבאתי בקונטריס זה במערכת הגימ"ל אות ו' (בד"ה ועכומ"ז שעוסק) ועוד שבקונטריס שדי חמד במערכת הוי"ו אות כ"ו ס"ק כ"א הבאתי דברי הרב משנה למלך בפרק ד' מהלכות מלוה ולוה הלכה ב' (בד"ה אך קשה) שכתב בדעת הרמב"ם שגם על איסור דרבנן איכא לפני עור וכדעת התוס' והרשב"א והרא"ש והר"ן (וידידי הגאון אבד"ק שאויל מח"ס הנורא זכר יהוסף יצ"ו בתשובתו אלי הובאה בספרי דברי חכמים סי' קל"ה בדף ק"ך ע"ב כתב שבתשובה האריך בטעם הרמב"ם וטוש"ע שהשמיטו הא דר' אמי דאין מוסרין דברי תורה לעכומ"ז צמאה נפשי לחזות בנועם דב"ק ואיה"ש אדרוש ממנו וזאת לזכרון)

ולדעתי העניה נכון לומר לעיקר חקירתו שסמכו על מה שכתבו דאסור ללמד תורה לעבד כנעני עיין בדברי הרמב"ם בהלכות עבדים פרק ח' דין י"ח ובטור וש"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף ע"א שכתבו מפורש אסור ללמד לעבדו תורה וכו' ומזה נלמוד בקל וחומר לעכומ"ז ועל הרמב"ם בלאו הכי יש ליישב דכיון שפסק בהלכות מלכים פרק עשירי דין ט' דעכומ"ז העוסק בתורה חייב מיתה ממילא מובן דאסור ללמדו משום ולפני עור והראשון נראה יותר נכון

ומה שכתב (הרב מעשה איש יצ"ו) בשם הגאון רש"ל בים של שלמה לבבא קמא דבריו הם בפרק ד' סי' ט' ומה שכתב שגם הרב שני לוחות הברית במסכת שבועות דף קפ"ה ע"א החמיר מאד ושכתב בשם הרב מוהר"ם גבאי דאפילו אל"ף בי"ת אסור ללמדם ושגם הרב דבר שמואל בסי' ע"ה החמיר מאד וכו' (ספר דבר שמואל אין אצלי אבל ממה שכתב מרן חיד"א בס' שיורי ברכה יו"ד סי' רמ"ו אות ו' מתבאר שאף ללמדו אל"ף בי"ת אוסר שכתב וז"ל אפילו ללמדו אל"ף בי"ת עון גדול הוא דבר שמואל סי' ע"ה)

ומכל האמור תמוה לי על מה שראיתי להגאון מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו למס' סוטה דף ל"ה ע"ב אהא דת"ר כיצד כתבו ישראל את התורה ר' יהודה אומר על גבי אבנים ואחר כך סדו אותם בסיד אמר לו ר' שמעון לדבריך האיך למדו אומות של אותו זמן תורה וכו' כתב בהגהות הנ"ל וז"ל לדבריך איך למדו אומות של אותו הזמן תורה נ"ב אף על גב דקיימא לן (חגיגה י"ג ע"א) אסור למסור דבר תורה לעכו"ם שנאמר לא עשה כן לכל גוי הנה כבר חלקו הפוסקים בין תורה שבעל פה דאסור אבל תורה שבכתב שרי ועיקר הא דלא נתנה תורה שבעל פה בכתב כדי שלא יאמרו האומות ישראלים אנחנו עיין ירושלמי פרק ב' דפיאה וסוף פרק קמא דחגיגה ופסיקתא פ"ב ותנחומא פ' תשא מובא קצת בתוס' גיטין ס' ע"ב על קרא אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו ועוד בדוקא נקט עכו"ם של אותו הזמן דלהם הותרה מטעם שהביא רש"י כאן שלא יהא להם פתחון פה לומר לא היה לנו מהיכן ללמוד עכ"ל. והנה יש לפקפק למה תלה קושיתו במאי דאמרינן בחגיגה דאין מוסרין דברי תורה לעכומ"ז וטפי הוה ליה להקשות מדאמר ר' יוחנן בסנהדרין דף ט"ן דעכומ"ז העוסק בתורה היה חייב מיתה דהא שאלת ר' שמעון היתה היאך למדו ולא היאך למדום ואם תמצא לומר דלא ברירא ליה אם הא דר' יוחנן היא מן התורה עיין מה שכתבתי בקונטריס זה במערכת הגימ"ל אות וי"ו אם כן גם הא דר' אמי אין מוסרין דברי תורה לעכומ"ז הא אינו אלא מדברי קבלה ואכתי לא נאמר דבר זה. אמנם מה שכתב שכבר חלקו הפוסקים שדוקא תורה שבעל פה אסור אבל תורה