שדי חמד פאת השדה מערכת א יג

בישראל ואמר מכם (ולא כולכם) שמעינן שפיר דבעכומ"ז לא חילק הכתוב ולא נוכל לומר דגלי קרא בישראל והוא הדין בעכומ"ז שהרי יש לנו הוכחה בהיפך כאמור זו היא כונת רש"י לפי פירוש מהר"ם והוא הנכון לדעתי העניה אחרי שנתבררה לנו דעת רש"י שלא לחלק בין אדם להאדם ומצאתי און לי בס' משכנות הרועים (המוזכר להלן בסק"ה בד"ה והשגתי) שכתב בדף ג' ע"ד שדעת רש"י שלא לחלק ומייתי לה מדבריו שבסנהדרין ושבפירושו לקהלת עי"ש (נחזור למה שכתבנו דרבינו תם מחלק בין אדם להאדם)

וראיתי להרב טירת כסף בדרוש שני לסדר בהר ובחקתי בדף קצ"ט ע"ג עמד על דברי התוספות וכתב ומקוצר ידיעתי ושכלי לא ידעתי מה החילוק בין אדם להאדם והא גרמא ליה למר לפי שלא ראה בספר כתב איש רב"א בשיטה מקובצת לקמא שהבאתי למעלה שכתב טוב טעם דהוי מיעוט אחר מיעוט וכו' ועוד הקשה שבתוספות בבא בתרא דף ח"ן כתבו דאברהם נקרא אדם דכתיב האדם הגדול וזה היפך מה שכתבו בריש עבודה זרה בשם רבינו תם לחלק יצא בין אדם להאדם וכו' וסיים איברא דשם הריב"א תירץ כך ולא רבינו תם (וכלומר גברא אגברא לא רמינן) מכל מקום לריב"א קשה ההיא דאשר יעשה אותם האדם ולרבינו תם קשה אמאי ציין מערת המכפלה עכ"ל ובמחילת כבוד קדושתו נראה שנעלם ממנו דברי רש"י בסנהדרין דף ט"ן ע"א דר' מאיר דדריש דאפילו עכומ"ז שעוסק בתורה הוא ככהן גדול שנאמר אשר יעשה אותם האדם לית ליה הא דדריש ר' שמעון אתם קרויים אדם וכו' ואף הריב"א יש לומר דהכי סבירא ליה אבל לר' שמעון דדריש אתם קרויים אדם אין חילוק בין אדם להאדם ומה שהקשה לרבינו תם אמאי ציין המערה כונתו דכיון דלא מצינו שאברהם נקרא אדם אלא האדם ובקרא כתיב אדם כי ימות באהל למה הוצרך לציין ואם לכך נתכוון הרב נראה דמלבד מה שתירץ הרמב"ן שעשה מפני כבודם או שרבי בנאה סובר דאין הלכה בזה כר' שמעון כנז"ל עוד יש לומר אליבא דרבינו תם שהוצרך לציין משום אדם הראשון שנקרא אדם שגם הוא וחוה קבורין שם לפי דרשת המדרש שמערת המכפלה נקראת קרית ארבע על שם ארבע זוגות שנקברו בה

וראיתי בגליון הש"ס לרבינו עקיבא למסכת יבמות דף ס"א על דברי התוס' בד"ה ואין שכתבו שיש חילוק בין אדם להאדם כתב על זה וז"ל עיין ירמיה ל"ב כ' ובישראל ובאדם עכ"ל ולא זכיתי להבין כונתו מאי בעי בחילוק רבינו תם שאם כונתו להקשות דמוכח מהאי קרא דעכומ"ז איקרו אדם מדכתיב ובישראל ובאדם תיקשי ליה אדרשא דרבי שמעון גופה דדריש אתם קרויים אדם וכו' ואולי כונתו להקשות דאם איתא לחילוק רבינו תם למה לי למכתב ובישראל ובאדם לימא קרא אשר שמת אותות ומופתים בארץ מצרים עד היום הזה ובהאדם והיה כולל בזה ישראל ועכומ"ז אבל על גוף דרשת ר' שמעון לא קשיא דשאני הכא דכיון דכתיב קרא ישראל בהדיא שהוא תואר מעולה מאד אין לחוש אם יכנה את המצריים בשם אדם אבל בעלמא היכא דכתיב אדם לבד שפיר קאמר ר' שמעון דהוא למעט עכומ"ז ולכן תלה קושיתו לפירוש רבינו תם כן נראה לי בכונתו ולפי מה שבאר במצודת דוד במקרא זה נראה דגם זה יש ליישב שכתב אשר שמת אותות ומופתים בישראל ובאדם הם המצריים רוצה לומר בפעם אחת עשית מופת טוב לזה ורע לזה כענין שנאמר ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה שהיה חשך למצריים ואורה לישראל עי"ש ואם כן יש לומר שאילו כתיב שמת אותות ומופתים בהאדם אף שהיה מובן שכולל בזה ישראל ועכומ"ז לא היתה מובנת כונתו שהמופת היה בפעם אחת טוב לזה ורע לזה אך על ידי שנאמר בישראל ובאדם השמיענו שהכונה שבמופת אחד היו חלוקים ישראל והמצריים

ועוד יש ליישב קרא דובישראל ובאדם דלא תיקשי לן אדרשת ר' שמעון על פי מה שהבאתי בסעיף בשם התוספות שקודם מתן תורה גם עכומ"ז נקרא אדם ואם כן האי קרא דכתיב ובאדם שכונתו על המצריים אתי שפיר דקרינהו אדם וכן על פי מה שהבאתי בסק"ב דכשמזכיר השם יתעלה קורא אותם בשם אדם

ודע שבנדפס באות ער"ו (בד"ה ומצינו) כתבתי דלפעמים כותבים הפוסקים אדם למעט עכומ"ז שכן מצינו למרן המשנה למלך בראשון מהלכות טומאת מת דניחא ליה למימר דהרמב"ם שכתב שם בדין י"ד אין לך בכל מיני נפש אדם מה שמתטמא והוא חי וכו' חוץ מן האדם שכונתו בשם האדם לאפוקי עכומ"ז דאינו נקרא אדם וכתבתי על זה דאף שהתוספות כתבו לחלק בין אדם להאדם דהאדם כולל גם עכומ"ז צריך לומר (לפי דברי המשנה למלך) שהרמב"ם סובר שאין לחלק (וכדעת רש"י הנז"ל) והרי חילוק זה שחילק רבינו תם אינו מוכרח לשאר שינויי שבתוספות שהבאתי באות ע"ד עי"ש הנה עתה ראיתי בספר משכנות הרועים (הנזכר לקמן בסק"ה בד"ה והשגתי) בקונטריס עת דודים דף ד' ע"ב שהביא דברי המשנה למלך הנ"ל ופקפק על דבריו שמלבד שזה לא יתכן לשיטת התוספות דהאדם מרבי עכומ"ז ועוד דכיון דבלשון המשנה מצינו דאדם כולל גם עכומ"ז חביב אדם שנברא בצלם (אבות ג' י"ד) ולשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן ומסתמא הרמב"ם מישתעי בלשון חכמים ואיך סמך לכתוב אדם למעט עכומ"ז ובהכרח לומר כמו שכתב המשנה למלך אחר כך ולפי מה שדחה הרב יצ"ו דברי המשנה למלך דמסתמא הפוסקים ידברו בלשון חכמים במשנה יש ליישב קצת מה שתמהתי בשדי חמד מערכת חמץ ומצה בח"ב סי' י"ג אות י"א (בד"ה ונסתפק) על הרה"ג בס' יפה ללב יצ"ו בדין זיעת אדם שכתבו הפוסקים דאינו מחמיץ שצדד לומר כיון שכתבו דזיעת אדם אינו מחמיץ יש לומר שגם עכומ"ז בכלל שגם הם קרוים אדם ותמהתי עליו ובכלל התמיהות אחת היא שאם באנו לדקדק בלשון הפוסקים כבלשון תורה יש לנו לומר דמה שכתבו אדם הוא למעט עכומ"ז עי"ש ולפי דברי הרב הללו אין זו מן התימה כיון דלשון הפוסקים מסתמא כלשון חכמים וכולל גם עכומ"ז כמובן אך שוב כתב במשכנות הרועים דאולי יש לומר דבמשנה דתני אדם לכלול גם עכומ"ז משום דאתי לאפוקי מינים אחרים וכדאמרינן בלשון תורה דכי אתי לאפוקי בהמה קורא גם לעכומ"ז אדם עיין לקמן בסק"ה ולפי מסקנתו אתי שפיר מה שכתבתי בעניותי על דברי הרב יפה ללב אלא שראיתי במשכנות הרועים הנ"ל בגוף התשובות בסי' נו"ן ס"ק כ' שמתבאר שאף שכתב בקונטריס עת דודים הנ"ל ואולי יש לומר וכו' לא חזר בו מדעתו הראשונה (דבלשון חכמים אדם כולל גם עכומ"ז) שכתב וז"ל שם בקונטריס עת דודים כתבתי לחלק דבלשון חכמים נקרא אף עכומ"ז אדם אכן כעת מצאתי בתוספת יום טוב פ"ב דבכורים מ"ז דסבירא ליה דאף בלשון חכמים אין עכומ"ז נקרא אדם וצ"ע עכ"ל ועיין עוד במה שכתבתי (מזה זמן רב) המובא לקמן בד"ה ואם מדכתיב וכו' ומשם והלאה במה שהאריכו רבני האחרונים על דברי ספר המנהיג בדין נטילה לסעודה דבעינן מכח אדם ובמה שכתבתי בד"ה ובמכתב לחזקיאו ועיניך תחזנה שאינו פשוט לומר שבלשון חכמים אדם כולל גם עכומ"ז ושהפוסקים ישתמשו בשם אדם לכלול גם עכומ"ז ואדרבא לאידך גיסא ראיתי בקונטריס זרע יצחק (שבסוף ס' בני יוסף להרב מוהר"י לומברוזו) שכתב הרב המגיה דאף דבלשון תורה שם אדם אדם כולל עבד כנעני אדם האמור בלשון חכמים ממעט עבד עי"ש וכל שכן עכומ"ז דבלשון תורה פשיטא לן דאדם ממעט עכומ"ז שיש לומר כן גם בלשון חכמים שממעט עכומ"ז משם אדם דאין סברא לומר דאזלינן בתר איפכא דעבד דנכלל בתורה בשם אדם אינו נכלל בלשון חכמים ועכומ"ז שיוצא מן הכלל בלשון תורה נכנס בכלל אדם בלשון חכמים אלא שדברי הרב המגיה הנ"ל אין נוחים לדעתי הקצרה וכמו שכתבתי לקמן בס"ד עי"ש (בד"ה ואם מדכתיב אדם) והתוספות במגילה דף כ"ג ע"ב אמאי דתנן ואדם כיוצא בהם ופריך הש"ס ואדם מי קדוש הקשו אמאי לא אמר דמיירי בעבד כ עני דקרוי אדם כדאמרינן בגטין כל חרם אשר יחרם מן האדם אלו עבדיו וכו' עי"ש משמע דלולא מצאנו מפורש דעבד נקרא אדם במקרא קודש היינו אומרים דעבד הוא כעכומ"ז שנתמעט מאדם ולא היינו יכולים לפרש אדם השנוי במשנתינו שהוא עבד דאדם ממעט עכומ"ז ועבד בלשון חכמים כמו בלשון תורה

ד) ביבמות דף ס"א ע"א כתבו התוספות בשם רבינו משולם דדוקא במידי דפורענות הוא דממעטינן עכומ"ז