שדי חמד פאת השדה מערכת א קלח

שלהן אסור אבל לימוד שאר התורה אף בלא שום טעמים וסודות ודאי אסור ולא נתכוון מוהרש"א לומר דאין איסור כלל ללמד תורה לעכומ"ז בלא טעמיה וסודותיה כמו שהבין גאון יעקב יצ"ו וזה פשוט בעיני

וגם הדבר תמוה לומר דמותר ללמדם תורה בלא סודותיה דאטו מי עדיפי מנשים דאסור ללמדן בין תורה שבכתב בין תורה שבעל פה ויש שינוי נוסחאות בדברי הרמב"ם בפרק א' מהלכות תלמוד תורה דין י"ג אם בתורה שבכתב הוא דהמלמדן הוא כמלמד תפלות או בתורה שבעל פה עיין בדברי מרן הב"י ביו"ד סי' רמ"ו ובדברי המפרשים על הש"ע שם לכולי עלמא מיהא לכתחילה אסור ללמדן תורה כמו שכתב שם הרמב"ם (לפי גירסתינו) דתורה שבכתב לא ילמד ואם למדה אינו כמלמדה תיפלות עי"ש ועכומ"ז מי עדיפי מינייהו אתמהא ותו הא קים לן דאסור ללמד תורה לתלמיד שאינו הגון ואין תלמיד שאינו הגון יותר מעכומ"ז

והא דתניא בפרק לא יחפור דף כ"א ע"א אחד מבני חצר שבקש לעשות אומן וכו' ומלמדי תינוקות בני חצר מעכבין עליו ואוקימנא במלמד תינוקות דעכומ"ז צריך לומר דמלמדם שבע מצות דידהו שזה מותר ללמדם או כמו שפירשו הפוסקים דתינוקות דעכומ"ז דקאמרינן לאו דוקא אלא כלומר לימוד שאינו של תורה אלא שאר חכמות בעלמא עיין בח"מ ריש סי' קנ"ו אבל ללמדם תורה אסור כמו שאמר ר' יוחנן בסנהדרין דעכומ"ז העוסק בתורה חייב מיתה ואפילו תימא דמלמד תינוקות דעכומ"ז היינו ללמדם תורה שלמה שלנו אין הכרח שהמלמד הוא ישראל דאפשר דעכומ"ז הוא המלמד תורה שלנו לתינוקות שלהם ובלאו הכי אי אפשר ללמוד מזה היתר לימוד להם דתנא דברייתא בדינא דממונא קעסיק ולא מיירי מדין לימוד ומצינו בכמה מקומות ששונה התנא באיזה דבר שמותר אף שבאמת אסור אלא דמותר מדין דאיירי ביה וכמו שכתבו הראשונים בסוגיא דריש מסכת שבת דמותר מצד איסור שבת א שאסור משום ולפני עור ועיין במה שרשמתי בזה בקונטריס כללי הפוסקים סי' ט"ז אות י"ד והכא נמי אף אי הוה תני יכול להושיב מלמד תינוקות דעכומ"ז הוה מצינא לפרש דיכול מצד היזק שכנים ואף שאסור מצד הלימוד וכל שכן דלא תני שום לשון היתר שנלמוד מזה דמותר ללמדם תורה ובכן בהכרח לומר דמה שאמר מוהרש"א דאינו אסור אלא ללמד תורה עם סודותיה וטעמיה אינו אלא לשבע מצות דידהו וכאשר מורה לשונו שהעתקתי למעלה ונראה ודאי דאין מקום להתעקש בדברי הרב יצ"ו שגם הוא לא נתכוון לומר כן בשם מוהרש"א אלא לגבי שבע מצות דידהו ממה שהביא לחולק על זה מדברי הזוהר הקדוש ומדברי כמה רבנים הנז"ל ואי בשבע מצות דידהו מי איכא למאן דאמר דאסור ללמדם הלא תלמוד ערוך הוא בידינו בסנהדרין דף ט"ן דעכומ"ז העוסק בתורה דאמר ר' מאיר שהוא ככהן גדול היינו בשבע מצות דידהו וכמו שכתבו התוספות בחגיגה שם ולא יתכן שהפוסקים האחרונים יחלוקו על דבר שמפורש בתלמודין להיתר ושמקבל שכר ככהן גדול אלא ודאי הבין הרב יצ"ו מדברי מוהרש"א דכל עיקר איסור לימוד תורה לעכומ"ז אף בשאר מצות אינו אלא בטעמיה וסודותיה אלא שבמחילת כבוד תורתו הרמה אין דברי הרב מוהרש"א מורים כן כמו שכתבתי

והנה אמת שמדברי הגאון בעל חוות דעת בפתיחתו לספרו נחלת יעקב הבינו איזה רבנים שסובר שעכומ"ז אף בשבע מצות דידהו אסור ללמוד והוא שכתב ליתן טעם למה שתקנו שלש ברכות על התורה וליישב גם כן מה שקשה על סדרן של ברכות שהיה ראוי לתקן לברך בתחלה על נתינת התורה ואחר כך על לימודה וגם ליישב נוסח הברכה אשר בחר בנו וכו' דקשה הלא החזירה על כל האומות ולא קבלוה (אף שלישראל כפה ההר כגיגית כדי שיקבלוה ולא עשה כן לכל עכומ"ז כבר אמרו בריש מסכת עבודה זרה דף ב' סוף ע"ב שראה הקב"ה שלא קיימו שבע מצות לכן בחר בישראל וכפה עליהם ההר) וכתב לפרש דאף שנתן השם שבע מצות לאדם ובני נח יש הפרש גדול בין התורה שנתנה לנו ובין הז' מצות שניתן להם ובשלשה דברים חלוקים הן ועל שלשה הפרשים הללו אנו מברכין השלשה ברכות הנ"ל כמו שאבאר. הפרש אחד. כי אנו מקיימין מצות עשה במה שאנו לומדים התורה כי תלמוד תורה מ"ע הוא אצלינו משא"כ אצלם אינו כן כי הלימוד אינו משבע מצות. הפרש ב'. כי להתורה יש לבוש ופנימי ולנו ניתן גם הפנימיות שהרי המלאכים נתקנאו בנו ורצו שינתן התורה להם והלבוש לא שייך אצלם. הפרש הג'. דהנה בש"ס אמרו לא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם דבו"ד כשמוכר חפץ לחבירו המוכר עצב וכו' ולכאורה אין המשל דומה לנמשל דכשמוכר חפץ לא נשאר אצלו החפץ ע"כ המוכר עצב משא"כ הקדוש ב"ה שנתן התורה דומה למלמד שלומד לתלמידיו שאדרבא המלמד שמח בלמדו לתלמידיו אך הענין הוא דנודע מ"ש הר"ן בדרשותיו בהא דרבה בר נחמני בב"מ דהקב"ה אמר טהור וכל מתיבתא דרקיע אמרו טמא ואמרו מאן נוכח רבב"נ שהוקשה להר"ן אחרי שהקב"ה אמר טהור היאך אמרו הם טמא וכתוב ביישוב הדבר דאחר שניתן התורה לישראל נמסר התורה לחכמי הדור שידונו עפ"י הוראת שכלם. ואף שיהיה שכל האנושי היפך האמת מ"מ כדבריהם כן יקום היוצא מדבריו ז"ל כי התורה ניתן לנו לדון ולהורות כפי הכרעת דעתינו ומן השמים יסכימו עמנו. וא"ש להיות המשל דומה לנמשל וזה ג"כ כוונתם במה שאמרו ז"ל מעיקרא תורת ה' וכשלומד בה נקראת תורתו כי כפי הכרעת שכל האנושי כן יקום ועל שלשה הפרשים הללו סובבים והולכים השלשה ברכות. כי הברכה ראשונה נתקנה אשר קדשנו וכו' וצונו לעסוק בדברי תורה והיינו כי לנו ניתן מ"ע ללמוד התורה כמ"ש בהפרש הא'. הברכה השנית נתקנה על מה שניתן לנו הפנימיות דפנימיות התורה אינו מושג בשכל האנושי אם לא שיערה רוח ממרום ולזה התקינו לברך המלמד תורה כי בכל יום צריכין אנו להערות עלינו רוח קדשה להבין פנימיות התורה. הברכה השלישית נתקנה על מה שניתן לנו התורה על הכרעת שכלינו ולזה תיקנו לברך אשר בחר בנו וכו' ונתן לנו התורה היינו שניתן לנו התורה במתנה להורות בה כפי דעתינו וכפי הוראות שכלינו כן יקום לעולם עכ"ל. ומדבריו אלו הבינו איזה רבנים שכונתו לומר דההפרש שבין שבע מצות לבני נח לכל התורה לישראל הוא שלישראל יש מצוה לעסוק בתורה ולעכומ"ז בשבע מצות אסור ללמוד ועל זה צווחו ככרוביא שדבריו בזה הם היפך תלמוד ערוך בסנהדרין דעכומ"ז העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול וכו'

אמנם כבר בא חכם מר נכדו הגאון בעל ספר דבר משה בקונטריסו יוסף לקח אשר בספר מאונים לתורה ופירש דברי קדשו והכי אמר רב ואני אומר תיובתא לא חזינא דזה דומה למה שפסק הרמ"א ביו"ד סי' רמ"ו סעיף ו' בשם האגור דאף דנשים אין מצוות על תלמוד תורה וכל המלמד את בתו תורה וכו' אבל מ"מ חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לה עיי"ש וחיוב זה אינו מצד מצות ת"ת במצות השייכים לה אלא מצד חיוב המצות קאתינן עלה בכדי שתדע האסור והמותר מה לעשות וממה ליחדול במצות שהן מוזהרות עליהם כאנשים וטובא יש להאריך עפ"ז בדין המבואר בש"ע או"ח סוסי' מ"ז לענין בה"ת שנשים מברכות ובמ"ש המג"א סוסי' קפ"ז ובסי' רפ"ב ס"ק ו' יעוש"ה ואכפמ"ל וב"נ בז' מצות דידהו דמיין לנשים שבאותם מצות שנצטוו חייבין ללמוד בכדי לדעת המעשה אשר יעשון וכן פירשי' בסנהדרין התם בד"ה בז' מצות דידהו עוסקין בהלכות אותן מצות להיות בקיאים בהן והיינו מצד חיוב המצות שצריכים ללמוד כדי לדעת כדת מה לעשות ומקבלין על לימודן שכר כמו על קיום מצות דידהו לא כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה כמבואר בב"ק שם אבל לא שנאמר כי יש עליהן בז' מצות דידהו מ"ע דת"ת משא"כ אנשים בני ברית מוזהרין במ"ע דת"ת אף במצות שאינו חייב בהן כלל כגון הל' כהנים וכו' וז"פ ושפתי אא"ז ברור מיללו בההבדל שישראל מצוים לעסוק בתורה מצד מצות עשה דתלמוד תורה מה שאין כן בבן נח גם במצות שמוזהרים ומותרים לעסוק בתורת מצות הללו אבל מ"ע דת"ת אין בהם ועפ"ז יאירו דברי ר"מ באמרו שאפי' עכומ"ז ועוסק בתורה הרי הוא ככ"ג ופי' התוס' בב"ק שם הא דנקיט ככה"ג משום דדרשינן בסוטה יקרה היא מפנינים מכ"ג הנכנס לפני ולפנים ולדברינו ימתקו הדברים עפ"מ דאמרינן בסוטה דכ"א