שדי חמד פאת השדה מערכת א קלז

אין קידושין דהא בקידושין לא נקראת נשואה וכו' אבל בקידושין א אמרה הרי את נשואתי כיון שאי אפשר לנישואין בלא קידושין הקודמים לכן הוי גם כן לשון קידושין כמו הרי את אשתי אבל הרשב"א מחלק בין הרי את אשתי דכולל גם ארוסה אבל נישואין נו בכלל קידושין רק במה שאי אפשר לנשואין בלא קידושין וזה הוי לשון קידושין וכו' והמחבר התפלא עליו במה שייחס לרבינו המבי"ט שסובר דארוסתו לא מיקריא אשתו וז"ל ולפענ"ד דברי כת"ר צ"ע דאיך אפשר לומר דס"ל להמבי"ט דאשתי אינו כולל ארוסה משעת קידושין רק משעת הכנסתה לחופה הא משנה שלמה בסנהדרין דף כ"ג ע"א בין מן האירוסין ופירש"י שם דכיון דקדשה שתו הוא דכתיב כי יקח איש אשה משעת לקוחה נקראת אשתו והך קיחה קידושין הוא דגמרי קיחה קיחה משד"ע עכ"ל וכן כתב בתה"ד סי' רכ"ט דאיכא קראי טובא דמוכח שלשון אשתו כולל גם ארוסה ולא יתכן שיהי' כ"ז בהעלם עינו הטהורה של המבי"ט אלא פשוט דס"ל דנשואתי כולל גם כן לשון קידושין ואיך שיהיה דברי המבי"ט קשים אי מדידי' אי מכמה קראי וכנ"ל ועיין בשעה"מ פ"ח מהלכות גירושין הלכה י"ב עכ"ל

ובמה שכתבתי בנדפס שלא מצאתי בפרק קמא דקידושין הדרשה שהביא הרב קהלת יעקב ויצאה אשתו עמו להוציא ארוסתו כתב לי ידידי הגאון מח"ס עמודי אש יצ"ו וז"ל באות שמ"ה כ' מעכת"ה בשם הקהלת יעקב במענה לשון ח"ב סי' ס"ב שכתב בשם הג"פ דף קל"ט שהביא שו"ת מוהרי"ט בכתי' דאם כתב בארוסה אנתתי דכשר והביא ראיות ע"ז וכתב ועוד ראיה מפ"ק דקידושין דאיתא שם ויצאה אשתו עמו להוציא ארוסתו שאינה עמו ואם ארוסה לא מתקרי אשתו למה לי מעמו הלא מאשתו נפקא וע"ז כתב מעכת"ה דלא מצא מקומו ובאמת בג"פ ליתא הציון לפ"ק קידושין רק כתב ועוד ראיה ממה שאמרו ויצאה אשתו עמו וכו' (רק הקה"י הוסיף זה) וכוונתו על המכילתא משפטים סוף פ"א דאיתא התם יכול יהא חייב במזונות ארוסה ושומרת יבם ת"ל אשתו להוציא שומרת יבם שאינה אשתו עמו להוציא ארוסה ולזה כיון המהרי"ט

עוד כתב מעכת"ה בשם הכנה"ג דבאגודה משמע דאם כתב לארוסה אנתתי דפסול ובשם הגמ' הביא שכתב שאין הכרח מאגודה די"ל דדוקא לכתחלה קאמר אבל בדיעבד מודה דפסול ותמיהני עליהם דבמחכ"ת לא ראו שבד"מ סי' קכ"ו כתב עמ"ש מרן דהתה"ד הכשיר בדיעבד שכ"ה בחי' אגודה מבואר שהד"מ השוה דברי האגודה להתה"ד דלכתחלה יש לכתוב לארוסה ארוסתי בדיעבד אם כתב אנתתי כשר והמעיין באגודה המובא בחידושי אגודה שבמוהרי"ו יראה שראייתו לכתוב ארוסה הוא מדברי רבינו תם שבתוס' גיטין דף כ"ו ב' וכן התה"ד הביא ראיה מדברי התוס' האלו ואין משם ראיה רק על לכתחלה שכן רגילים לכתוב בגט ולא לפסול בדיעבד עכ"ד יצ"ו

ק"ב) אסור ללמד תורה לעכומ"ז כתבתי בנדפס במערכת הגימ"ל אות ה"ן ס"ק כ"ו בדין זה שהגאון מוהרש"א בחידושי אגדות למסכת שבת דף ל"א ע"א סובר דעכומ"ז שהיו בא להתגייר שרי ללמדו תורה קודם שנתגייר ותורף דברי הגאון מוהרש"א הם שהוקשה לו אהא דאמרינן התם שהלל גייר את העכומ"ז שבא להתגייר על מנת להיות כהן גדול והא אין מקבלים גרים משום שלחן מלכים ותירץ שלא גיירו עד שלמדו תורה וידע דגר אסור בכהונה ואף דאמרינן בסנהדרין דעכומ"ז העוסק בתורה חייב מיתה כיון שקבל להתגייר שרי ללמדו תורה וכתבתי שרבינו עקיב"א בתשובה סי' מ"א חוכך להחמיר וכתב לדחות הוכחת מוהרש"א ותורף דבריו הוא שקושיתו מדאין מקבלים גרים משום שלחן מלכים היא קושית התוספות ביבמות דף כ"ד (בד"ה לא בימי) ותירצו שהיה בטוח הלל שסופו לשם שמים וכן כתבו בדף ק"ט בד"ה רעה אחר רעה הרי שכתבו התוספות שגיירו קודם שלמדו תורה ואזדא ראיות מוהרש"א דכיון שנתגייר אף אם היה שלא לשם שמים מכל מקום בדיעבד הוי גר ומותר ללמוד תורה ולבסוף קבל גירות לשם שמים אלה תורף דברי הגאונים הנ"ל שהבאתי בנדפס בקיצור

וראיתי בספר מעשה איש להאי תנא דידן תנא ירושלמאה הגאון הגדול יש"א ברכה יצ"ו (שנדפס עתה חדש ממש) דמר קעסיק בדינא דקמן (ללמד תורה לעכומ"ז) שנשאל בחלק יו"ד סי' ז' אם היה מותר ללמד לעכומ"ז לשון הקודש עם דקדוק וכתב הרב השואל שלא בא לדרוש אם יש היתר ללמדו תורה אפילו תיבה אחת חלילה רק על לשון הקודש הוא שואל. והשיב שרש דין זה הוא בחגיגה דף י"ג דאמר ר' אמי אין מוסרים דברי תורה לעכומ"ז והקשו התוס' בשם ר' אלחנן תיפוק לי דעכומ"ז העוסק בתורה היה חייב מיתה והמלמדו עובר בלפני עור ותירצו דמיירי דאיכא עכומ"ז אחר שרוצה ללמדו דליכא משום לפני עור ואיכא איסורא משום מגיד דבריו ומוהרש"א שם בחידושי אגדות תירץ דהאיסור הוא ללמדם טעמי המצות וסודות העניינים בזה הוא דאמר אין מוסרים דברי תורה וכו' יעיש"ב. נקוט מיהא דעיקר האיסור הוא היה ללמדם טעמי המצות וסודותיהם דוקא אך בזהר הקדוש פרשת אחרי דף ע"ג ע"א וע"ב החמיר מאד וז"ל וכל מאן דלא אתגזר ויהבין ליה אפילו אות זעירא דאורויתא כאילו חריב עלמא ומשקר בשמא דקודשא בריך הוא וכו' ובספר החרדים במצות דרבנן פרק ז' ס"ק ל"ז כתב דאסור ללמוד לעכומ"ז אף אות אחת והרב מוהרש"ל בים של שלמה לבבא קמא דף ל"ט כתב משמע מכאן דלא היה שרי ללמוד תורה לעכומ"ז אף משום שלום מלכות וקל וחומר משום שכר הנאה אלא בגזירה והכרח ואוי לאותם הלומדים תורת ה' עם העכומ"ז עבור הנאתם ותשלומי שכרם הם המילדים בנים לעכומ"ז כי אחרי כן מתהפכים למינות כדאיתא בפרקי ר' אליעזר אם כן אותם החטאים בנפשותם ובגופם להפר עצת ה' אשר לומדים עם העכומ"ז גדול עונם מנשא ולא יראו בנחמת ציון עי"ש גם הרב שני לוחות הברית במסכת שבועות ד' קפ"ה ע"א החמיר מאד גם הביא משם מוהר"ם גבאי דאין מלמדין אותו אפילו אל"ף בי"ת וכל המלמדו מורה שמשקר בשם הגדול כי כל התורה שמותיו של הקב"ה והמלמד תורה לעכומ"ז מעיד על עצמו כאילו אינו אמת ח"ו וכו' גם הרב דבר שמואל בסי' ע"ה החמיר מאד ואסף כל סברות הרבנים המחמירים וגם הוא הוסיף נופך להחמיר בזה אלו תורף דברי הרב יצ"ו

מתבאר מדברי קדשו שדעת הגאון מוהרש"א שאין איסור ללמד תורה לעכומ"ז אלא כשמלמדו גם סודותיה וטעמיה אבל לימוד בעלמא מותר ולפי זה יש לתמוה על מה שחידש בחידושי אגדות לשבת הנז"ל דכשבא להתגייר אף שעדיין לא נתגייר מותר ללמדו והוצרך לזה משום מה שקשה עלן הלל איך למדו תורה קודם שיתגייר והרי אסור ללמד את העכומ"ז תורה ולכן כתב דכיון שבא להתגייר מותר ללמדו ולפי דבריו שבחגיגה אין לזה הכרח כלל ושפיר יש לומר דמה שאסור ללמד לעכומ"ז אסור אף שבא להתגייר שכל שלא נתגייר עדיין באיסורו עומד ומהלל לא קשיא שהרי הלל לא שמענו שלמדו טעמיה וסודותיה ואפשר שלא למדו אלא תורה עצמה בלא טעמים וסודות שזה מותר גם לעכומ"ז ותימה על רבינו עקיב"א שכתב לדחות דבריו על פי דברי התוספות דיבמות ויותר היה לו לדחות על פי דברי עצמו בחידושי אגדות לחגיגה הנ"ל כן הוקשה לי בקראי דברי הרב עליון יצ"ו

אולם עיינתי בחידושי אגדות דחגיגה ובעניותי לא ידעתי איך כתב כן בשמו והנני מעתיק דב"ק ומה שנראה לי בכוונתו וז"ל (על מה שאמר ר' אמי אין מוסרין דברי תורה לעכומ"ז) לא קאמר אין מלמדין תורה לעכומ"ז דהא בשבע מצות דידהו מלמדין אותם ובשאר מצות התורה עכומ"ז הלומד אותם חייב מיתה אלא דהכא נלמד מעניינו דאין מוסרין לעכומ"ז היינו טעם וסוד המצות ואפילו בשבע מצות שלהם אין מוסרין להם סודן וטעמן ועל זה מייתי ליה מקרא מגיד דבריו ליעקב וגם טעם חקים ומשפטים דהיינו חקים ומשפטים של דת האלקי"ם ובזה יתיישב קושית התוס) בשם ר"א עכ"ל וכונתו מבוארת לפי דעתי העניה דלא אמר (דאינו אסור אלא ללמדם טעמי וסודות המצות אבל לימוד עצמו מותר) אלא בשבע מצות דידהו דאף דמותר ללמדם ואינו בכלל מה שאמרו עכומ"ז העוסק בתורה חייב מיתה מכל מקום ללמדם טעם וסודות