שדי חמד פאת השדה מערכת א קלג

ערופה צריכים אנו לומר לה מה שם וכו' וא"ת מדוע לא קאמר הגמרא הכי הרי באמת יש להגמרא תירוץ אחר כי רב תנא ופליג אך הגמרא רצה למצוא תירוץ אחר ועיין שבת מ"ג ע"א בתוספ' ד"ה כופה עליה את וכו' אך באמת מדוע הרמב"ם לא קאמר כהגמרא רק הוא סמך עצמו על הברייתא (הברמתא) כי ברייתא לא קאמר הגמרא וממקום שבאתה רק המקשן קאמר זאת ומשמע דהברייתא לא ס"ל הכי ואם נפשך לומר מדוע לס"ל הברייתא יש לומר דבר מחודדי כי הלא זאת ידוע המחלוקת בש"ס דון מינה ומינה דון מינה ואוקי באתרא ואם נאמר הכי אזלא הקושיא מכל וכל כי נראה אם נאמר דון מינה ומינה צריכים אנו לומר מה בעגלה ערופה פוסלת שארי עבדות כמו כן בפרה ומינה מה בע"ה עד שתמשיך ואם נאמר דון מינה ואוקי באתרה צריכים אנו אמר דון מינה מה בע"ה פוסלת שארי עבודות כמו כן בפרה ואוקי באתרה מה עול בהעלאה בעלמא אף שארי עבודות בהעלאה בעלמא והראב"ם אזיל לשיטתו דסבירא לי' דון מינה ואוקי באתרה עיין חולין ק"כ ע"ב ויש להעיר ובתשובה הארכתי) והוא בשבועות ע"א בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו ומפי אחרים אין חייבים עד שיכפרו בב"ד דברי ר"מ וחכ"א וכו' וקאמר הגמרא ל"א ע"א בפני ב"ד וכו' במאי קמפליגי וכו' בדון מינה ומינה וכו' ורבנן סברי דון מינה וא"ב והרמב"ם פסק בפ"ט מהל' שבועות כרבנן הרי הרמב"ם ס"ל ד"מ וא"ב וא"כ ה"נ הרמב"ם ס"ל דון מעגה"ע לענין שאר עבודות ואוקי באתרה מה עול בהעלאה בעלמא וכו' ואזיל הרמב"ם ז"ל לשיטתו והגמרא דקאמר וממקום שבאתה מה להלן וכו' אזיל בשיטת דון מינה ומינה

ועוד נראה לי לאמר דהנה הרמב"ם פסק בפ"ד מה' עבדים ה"ג וז"ל אמה העברי' נקנית וכו' ואינה נקנית בפרוטה מפני שצריך לקנותה בדמים שראוין לגרעון כדי שתגרע פדיונה ותצא והקשו האחרונים ובראשם הכ"מ והל"מ והמ"ל דמנין שעבד עברי נקנה בכסף רק מדכתב והפדה והוקש עברי לעברי' ומהאי ילפינן נמי גרעון כסף וכיון שכן הי' לנו לאמר דגם בעבד עברי הנמכר לישראל לא יקנה בפרוטה כמו אמה דהלא אין היקש למחצה וכולם נשארו בצ"ע ונ"ל לאמר דאיתא בקדושין י"א ע"ב אמר ר"ל טעמא דב"ש כדחזקי' אמר קרא והפדה וכו' אלא מפרוטה מי מגרעא ואזלה וקשה בשלמא על ר"ל לא קשה מצד חצי שיעור כי הלא אסור לגזול ולעשוק כ"ש מד"ת וא"כ נשאר חצי פרוטה אצל האדון שיש לו שעבוד עלי' ואי' עבדי' לאיסורא כי הלא ס"ל ביומא ע"ג ע"ב חצי שיעור מה"ת מותר אבל הרמב"ם פסק כר"י דחצ"ש אסור מן התורה וא"כ הקושיא אצלי יותר גדולה דכולם מקשים רק מדוע לא פסק בעבד עברי כמו באמה עברי' ואני מקשה להיפוך דאצל אמה העברי' תהי' נקנה בפרוטה מאי תאמר שלא יהי' ראוי לגרעון הלא חצ"ש אסור א התורה וכן פסק הרמב"ם בהל' גזילות ובשביתת עשור וכו' ונ"ל דאיתא בבבא קמא ק"ב הגוזל ש"פ יוליכנו וכו' נמצא ממון לא נקרא רק פרוטה אבל פחות מש"פ לא מיקרי ממון רק איסור יש דאסור לגזול ואיתא בקדושין ד' ויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות א"כ אמה עברי' ע"כ איירי בקטנה וקטנה לאו בת אזהורי מאיסורא והלכך צריכים יותר מפרוטה דאז ממון נקרא אבל פחות מזה לא נקרא ממון רק איסור וקטנה לאו בת אזהורי מאיסורא אבל בעב"ע בין נמכר ע"פ ב"ד ובין נמכר ע"פ עצמו איירי בגדול וגדול צריך לאזהורי מאיסורא והלכך אפי' פחות מש"פ צריך לאזהורי מאיסורא כי אסור לגזול כל שהו מה"ת ועיין בתוספ' קדושין ל"ד ע"א בד"ה גברי בעי חיי דהיכא דאיכא סברא לחלק לא אמרינן אין היקש למחצה והפנ"י בגיטין מ"א בד"ה תוספ' לא תוהו ג"כ כתב הכי דהיכא דיש סברא לחלק ל"א אהל"מ וכאן יש סברא לחלק וא"כ אין קושיא על הרמב"ם מדוע רק פסק באמה עברי' ולא בעב"ע וא"כ לפמ"ש להרמב"ם דהיכא דאיכא סברא לחלק ל"א אין הל"מ אע"ג דכלל גדול לנו אין היקש למחצה אעפ"כ סברא לחלק מכריע את הכלל אין היקש למחצה וא"כ בנ"ד ג"כ דאע"ג דילפינן פרה מעגלה צריכים א למילף לכל דבר דהיינו שצריך המשכה כמו בעגלה ערופה אבל יש סברא לחלק שה דבפרה כתיב אשר לא עלה בעלי' לחודא ובעגלה כתיב אשר לא משכה ודוקא במשיכה ועיין רש"י מ"ו דסוטה ד"ה אלמא אמר ר"י ובד"ה ובעגלה עד שתמשך עכ"ד יצ"ו

ג) ועל מה שכתבתי באות שפ"ז בענין אפשר לצמצם כתב לי הרב הנ"ל יצ"ו וז"ל באות שס"ז אפשר לצמצם אני כתבתי בזה בתשובה אחת ועתה עלה בדעתי לאמר דאימתי אמרינן א"א לצמצם רק בשני דברים מחולקים כגון שיצאו ב' ראשים או מחצה על מחצה כרוב שאנו דנים אם המחצה הזה כמו החצי' השני אבל בדבר א' שיש לפנינו בודאי יכול לצמצם אם יש השיעור הנצרך לזה כגון אכל חלב כזית בשוגג מביא קרבן ולית לן למיחש דלמא לא הי' כזית דאאל"צ רק אמרינן אפשר לצמצם והי' כזית ולא יהי' חולין בעזרה וא"ל דהוה ס"ס דלמא הוי יותר מכזית ודלמא כזית מצומצם ועיין בתוספ' סוכה ט"ו ד"ה פרוץ חדא דהס"ס משם אחד אם יש כזית או לא ועוד דהאיך יהי' כשאוכל כביצה טמא ונכנס למקדש ויש חשש דילמא הי' פחות מכזית דאאל"צ וכאן לא שייך ס"ס דיש לו חזקת טהור ולא מהני ס"ס במקום חזקה וא"כ בטל הקרבנות ויהי' חולין בעזרה א"ו דבזה אמרינן אפשר לצמצם ואפשר י"ל דהתורה מחייבה על אופן כזה וכהפוסקים דספק דאורייתא מה"ת לחומרא וכמו שהתורה אמרה להביא אשם תלוי ודלמא הוי חולין בעזרה א"ו דאמרינן דהתורה חייבה על אופן כזה אך י"ל דהתם בעינן חתיכה מב' חתיכות דאתחזק איסורא ואז הרמב"ם ג"כ מודה ועיין בחולין יו"ד ע"ב בתוספ' ד"ה אלא ובזה שכתבתי יהי' נדחו דברי הזרע יעקב שכתב בח' או"ח סי' ב' שמעודו לא בירך על תפילין לפי שצריכין להיות מרובעין ואאל"צ דבזה אפשר לצמצם אך אפשר יש לומר דהוי כמו מחצה על מחצה דהתם הספק אם המחצה הזה כמו השני וכ"כ הכא יש ספק אם התפילין של ראש כמו השל יד עכ"ד יצ"ו. ועיין בעיקר כללין בקונטרי' אור צדיקים שבס' פעלים לתורה לידידי הרב הג' אברהם מתתי' חלפון יצ"ו מה שכתב שם ידידי הגאון מוהר"ר שלמה פריידעש יצ"ו בדף ב' ע"ב אות יו"ד והרב המחבר יצ"ו בדף ד' ע"ב אות יו"ד ובקובץ כנסת חכמי ישראל בסי' כ"ח דף כ"ח ע"ב אות ד'

ק') אזכרה אם באמירת מלכות לבד (מלך העולם) יש חשש כמזכיר את ה' כתבתי בנדפס על דברי הרב מלאכת חרש עי"ש וכתב לי ידידי הגאון עמודי אש יצ"ו וז"ל באות שי"ג תמה על ספר מלאכת חרש ח"ב אות יו"ד במה שתמה על הח"מ וב"ש סי' ל"ד שס"ל דלדעת הריב"ש שפיר דמי לומר מלך העולם בספק ברכה והוא כתב דבריב"ש מבואר שגם מלכות אין להזכיר ועל זה תמה מעכת"ה עליו מריב"ש סי' ת"ח הנה גם אני הקשיתי עליו כן בעת ששלח לי המחבר את ספרו והארכתי בזה אין עת האסף פה. אולם מ"ש מעכת"ה על מה שכתב במלאכת חרש שם שכ"ה בטור א"ח סי' פ"ח בשם הראב"ד ועל זה כתב מעכת"ה שלא מצא זה שם בטור הדבר ברור שטעות סופר הוא שם במל"ח וצ"ל סי' קפ"ח ששם מבואר כן בשם הראב"ד עכ"ד יצ"ו. ואפריון נמטייה דכל רז לא אניס ליה. גם ידידי הרה"ג מוהר"ר אברהם יצחק הלוי בלייוייס דומ"ץ בבריסק דליטא יצ"ו כתב לי אחר זמן (קרוב לשתי שנים) שט"ס הוא במלאכת חרש וצ"ל סי' קפ"ח. גם ידידי הגאון מוהר"ר שלמה פריידעש אבד"ק ליאדי יצ"ו הערני בזה שדברי הראב"ד הם בטור סי' פק"ח וכן כתב לי האברך ר' יאודה ליב פישמאן מעיר סאראקא יצ"ו שט"ס הוא במלאכת חרש וצריך להיות סי' קפ"ח ועיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לכללים בסי' קי"ז אות

ושם שלום אי חשיב אזכרה ואסור למחקו ולהטילו לבזיון הנה בנדפס באות שי"ג רמזתי דברי מרן חיד"א בברכי יוסף א"ח סי' פ"ה בקיצור נמרץ ואכתוב בזה תורף דב"ק שם באות ח' הביא מה שכתב הרב מנן אברהם דמה שכתב מרן דשמות שאין נמחקים אסור להזכירם במקומות המטונפים לאו דוקא דהאיכא שלום דאסור להזכיר וכתב על זה דבחידושי הר"ן לשבת בפרק קמא כתב דרבינו יחיאל אוסר לכתוב שלום באגרת שלומים לפי שמצוי שזורקים אותם לאשפות וכן נוהגים שלא לכתיב שלום שלם.