שדי חמד פאת השדה מערכת א קלב

ואמרו ליסרו אם לא יודה וטרם ישלחו יד בבנו הודה האב והערה למות נפשו ואין זה כי אם שחביב לאדם בנו יותר מגופו עכ"ל ולפי מה שהוכיחו ברבנים הנ"ל מסוגית הש"ס שאין האב אוהב את בנו יותר מגופו צריך לומר דאף אם הסיפור הזה אמת הוא אחד היה ופרסמו ולא ללמד על כללות העולם כולו

צ"ח) אין דנין אפשר משאי אפשר עיין לעיל באות ע"ז מה שכתבתי בזה ובמה שציינתי לקמן במערכת הדל"ת אות ז'

צ"ט) אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אי אמרינן בעושה עבירה שבא על הנדה או ביוה"כ כתבתי בנדפס באות ל"ב עי"ש וידידי הרה"ג מוהר"ר שמואל אביגדור הלוי יצ"ו השיב וז"ל מה שכתב באות ל"ב איני מבין דב"ק בהשגתו על הרב קהלת יעקב הא כיון דאי כוונתו לקידושין עובר חרגמ"ה ואינו כשר וכיון שאינו כשר ליכא החזקה ובד"ה והנה הקשה תשו' הרדב"ז אהדדי ולעד"ן דהרדב"ז לא התיר רק ביחוד והא דכתב ממ"נ ר"ל דכיון דלא ראינו רק יחוד מהיכ"ת לחוש דיצא מחזקת כשרות ובעל נדה ואי נחוש אולי פרוץ הוא ואינו זהיר בנדה ודאי לא קפיד גם אזנות אבל בבעל אין צריכין להוציאו מחזקתו כדקי"ל דכ"ד מוקמי' אחזקה ואמרינן השתא הוא דאתרע דתקיף לי' יצרו ומאי דמצי לתקן מתקן וכיוון לקידושין אכן לפ"מ שהביא במשל"מ כי הרדב"ז דאף בבעל א"ח לקידושין הדרא הקושיא וי"ל בדוחק דהא דאמרי' אין אד עושה בעילתו בע"ז מבואר הטעם משום דרוצה שיהי' כקדם הלכך בזונה דאין לו היתר בה לעולם אמרי' דיצרו תקפו לה ורוצה שתהי' אשתו כקדם אבל נדה דיש לה היתר וגם בהיותה אשתו הי' פרוש ממנה וא"כ מדבעלה בנדתה מוכח דפרוץ הוא ול"ל החזקה עכ"ד יצ"ו. אמר המחבר דבריו באו בקיצור ואין לי פנאי להעמיק בדב"ק והמעיין יכריע ועיין במה שהבאתי בזה בקונטריס ההערות סי' קכ"ז אות א' ובסימן נו"ן ובזכרונותיו הגאון חקרי לב שבסוף ספר ישרי לב בדף צ"ו אות פ"ח ציין בעיקר כללין גטין ד' פ"א אסיפת זקנים לכתובות על דף צ' ע"ח תשב"ץ ח"ג סי' פ"ד הריב"ש סי' ה' ו' הרדב"ז החדשות סי' מ"ח הריק"ש סי' קי"א והרב המגיה יצ"ו ציין משאת משה אבן העזר סי' כ"א מוהריט"ץ סי' רמ"ז יבמות ד' קט"ז גטין בתוס' ד"ה ב"ש מוהר"ם אלשקאר סי' פ"ח חקרי לב אבן העזר דף ז"ן ע"ב שמן המשחה ד' כ"ב ע"ב

ובמכתב ידידי הרה"ג מוהר"ר שמחה כהנא אבד"ק לוקישאווקא יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל באות ל"ב אין אדם עושה בעילתו וכו' אי אמרינן גם היכא שעובר בזה איסור דרבנן עיין שושנת העמקים כלל י"ב בחלק הד' (בד"ה ובהא דאמרו) שהביא ראיה דגם אם יש איסור אמרינן אין אדם עושה וכו' מחולין וז"ל ועיין חולין דף ד' ע"ב ברש"י ותוספות בד"ה מותר משמע ודאי לכאורה דחמץ לאחר פסח מ"ה אסור לא שייך היתרא ד"ת אף על פי שעביד איסור דרבנן ולר' שמעון אף שאינו רק דרבנן מכל מקום להרויח פורתא עושה כל שכן בכאן שמרויח לאו א' זנות קדשה ואי חזקה דאין בעילת זנות דרוב ישראל כשרים וזה אינו מהרוב הוא הדין חמצן של עוברי עבירה נמי הכין הוא ואפילו הכי מה שיכול להרויח עושה וצ"ע עכ"ל יצ"ו ועיין במה שהבאתי בקונט' ההערות סי' קכ"ז אות א' (בד"ה בסוף) ובסי' קי"ח אות

ועל מה שהבאתי בנדפס באות ל' מחלוקת הפוסקים אם נאמר דין זה גם באשה או דוקא באיש אמרינן דאינו עושה בעילתו בעילת זנות כתב לי רב אחד יצ"ו וז"ל בפ"ת סי' קמ"ט ס"ק ב' הביא בשם לקה"ק דחזקה זו שייך ג"כ באשה ומסיים אבל בס' לקה"ק חזר בו והוכיח מדברי הרדב"ז דדוקא באיש ולא באשה יע"ש ובס' יד מלאכי בכללי הדינים סי' גר"ן כתב בשם לה"ק שהחליט הדבר דדוקא באיש ונ"ל הטעם בזה עפ"מ דאיתא במרדכי ריש כ"ב דכתובות א' קמ"ז מעשה באשה אחת שהלכה בדרך עם שני יהודים וכו' והתירוה לבעל משום מיגו וכו' ור"ש אסרה וכו' וראבי"ה התירה דמשום יחוד לא הפסידה מיגו שלה דאטו כולהו נשי דינא גמירי כדאיתא בפ"ק דקידושין וכו' וא"כ א דמש"ה לא אמרינן אאעבב"ז גבי אשה דלאו דינא גמירי ועוד י"ל סברא דלא אצל אשה דהנו"ב כתב הובא דבריו בפ"ת ס' ל"ח ס"ק ח"י דהא דאמרינן אאעבב"ז דוקא היכא שאין לו הפסד כי הכא דלא בעי לתת לה כתובה וכו' אבל היכא דיש לו הפסד וכו' לא אמרינן וכו' וא"כ באשה שיש לה הפסד שנאסרת על הכל לא אמרינן אצלה אאעבב"ז עכ"ד יצ"ו. ויש לפקפק קצת דאטו כולי עלמא נמי מי גמירי דינא ואפילו הכי אמרינן בכל אדם דאין עושה בעילתו בע"ז דלא פלוג רבנן באיש בין יודע לשאינו יודע ואם כן הוא הדין לאשה וכשנודע להרב הנ"ל מה שכתבתי שיש לפקפק בזה כנז"ל השיב על זה וז"ל ולדעתי אין לפקפק דמדוע התיר ראבי"ה מטעם הנ"ל דאטו נשי וכו' והביא ראי' מקידושין א"ו דיש לחלק בין איש לאשה שהוא מחויב לידע אבל אשה פטורה ללמוד ולא ידעה והמעיין יבחר ואין להאריך. והשגתי עתה ספר עבודת השם (לרב גדול משאלוניקי) וראיתי באבן העזר סי' מ"ב ד' קצ"ו ע"ד (בד"ה הגם הלום) שהביא דברי הרב חקרי לב דלא נאמרה חזקה זו באשה ותמה עליו שלא זכר דברי הרבנים שכתבו דלא שנא איש ולא שנא אשה בדין זה וכמו שהבאתי בנדפס עי"ש

ואם הבעל דבר אומר שנתכוון לזנות אי מהימן או לא כתבתי בשדי חמד במערכת החי"ת כלל ק"ה ועיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לכללים סי' ע' אות כ"ב

עוד שלח לי ידידי הרב הנ"ל יצ"ו איזה הערות השייכות לספרי בחלק הכללים מערכת האל"ף ונכון להעתיק דבריו בזא"ז עפ"י האותות ואלו הן. א. על מה שכתבתי באות רס"ח בענין איסורא אי גריר בתר ממונא כתב וז"ל שם באות סר"ח כתב וז"ל קשה וכו' מוהריט"א וכו' דבדבר דאיכא ממון ואיסור איסורא בתר ממונא וכו' נראה בהיפך וכו' ואני כבר הארכתי בזה באיזה תשובות אשר השבתי ע"ד בכור וכתבתי שיש להעיר מכתובות ט"ל בתוספ' ד"ה על הכותית ובש"ך סוף הל' ריבית ומה שכתב הר"ת בחולין י"א ובזבחים ובסנהדרין דכיון דממ"נ הוא נהרג וכו' וכבר ידוע קושית העולם אמאי בת כהן בשריפה ודלמא לאו אבי' וכו' ולשיטת הפלאה ניחא וא"כ ר"ת ג"כ ס"ל סברת הפלאה והארכתי בזה אך באתי לתרץ המוהריט"א מהתוספ' הנ"ל דמוהריט"א איירי דהממון בא מקודם שמכר הבהמה בכסף לבד וא"כ בא הממון מקודם ואח"כ שילדה בא האיסור ולכך כתב הריט"א דהאיסור גריר בתר ממון דהממון בא מקודם ומה דאיירי התוספ' בשיטת הפלאה הלא מעיקרא בא האיסור כמו לענין אביו תיכף כשנולדה בא האיסור דמכה אביו ואח"כ בא הממון כמו לענין קדושין ובזה י"ל דהממון בתר איסור גריר והגם שיש להעיר בזה החילוק וי"ל (ונ"ל) אך כתבתי בקצרה להעיר עכ"ד יצ"ו

ב) על מה שכתבתי באות ש"ח בענין אין גז"ש למחצה כתב וז"ל שם באות ש"ח אין גז"ש למחצה וכן היקש ובמ"ע ד' אות ט"ס דון מינה אעתיק מה שכתבתי בזה לרב אחד זה זמן כביר וזהו ע"ד הרמב"ם שכתב בפ"א מהל' פרה אדומה הלכה ז' וז"ל יתירה פרה על הקדשים שהעבודה פוסלת בה וכו' מה עול האמור בעגלה עשה שאר עבודות כעול וכו' וקשה דאיתא בסוטה מ"ו גופא אמר רב יהודא א"ר הניח עליה וכו' פסולה ובעגלה עד שתמשיך מתיבי עול אין לי אלא עול שאר עבודות וכו' הרי בהדיא מאן דיליף בגז"ש ס"ל ממקום שבאת מה להלן עד שתמשיך אף כאן עד שתמשיך ומאן דיליף לה מגופה דפרה ס"ל בעלי' בעלמא מיפסלא והיינו דרב יהודא אמ"ר והרמב"ם ז"ל כתב כמאן דיליף בגז"ש כמ"ש יתירה פרה וכו' מה עול וכו' ואפ"ה פסק גבי פרה כמאן דיליף לה מגופה דפרה שכתב נתן טליתו עליו הניח עלי' כסות וכו' בקיצור הדברים דכיון שהביא גז"ש עול עול הי' לו לפסוק כמו בעגע"ר דהיינו עד שתמשך ולא בהעלאה לבד ועיקר סברת הקושיא דמאן דיליף בג"ש ס"ל ממקום שבאתה מה להלן עד שתמשך אף כאן עד שתמשך ובאמת לפי דעתי לא ברירא לומר כן רק זאת מחלקה בגמרא ואבאר כונתי ותחלה אני אומר כי מאי דקאמר הגמרא וממקום שבאתה וכו' זה אינו מהברייתא כי בברייתא לא קאמר ממקום שבאתה כי זה לא פסיקא להגמרא לומר דכיון שאנו לומדין שאר עבודות מעגלה