שדי חמד פאת השדה מערכת א קכט

שהוא נרא' עליו כמשאוי אין לחלק בזה וזה ברור ע"כ תורף דב"ק. ולפי זה הן נסתר מה שכתבתי בנדפס דבמעשה אחד אין זה שייך משום עשיית מצות חבילות שהרי בשמחה אחת שהוא שמח לרגל ולנשואין קפדינן משום מצות חבילות אמנם לענ"ד בהורמנותיה דרב אומר אני דמה שהבין הרב בכונת דברי התוס' דבנישואין ברגל איכא משום אין עושין מצות חב"ח אינו מוכרח ואדרבא יש לומר בהיפך דאם איתא דשייך בזה דינא דעשיית מצות חב"ח למה ליה לר' חנינא למימר טעמא חדתא לפי שאין מערבין שמחה בשמחה ולא אמר הטעם לפי שאין עושין מצות חבילות שזה הטעם שנוי בברייתא בסוטה דף ח' וכמה אמוראים שם במועד קטן מהדרו אטעמא דאין נושאין נשים במועד ולא אישתמיט חד מינייהו לומר לפי שאין עושין מצות חבילות אלא ודאי דלא שייך בזה משום עשיית מצות חב"ח וכונת התוס' היא לומר שכשם שבמה ששייך לומר אין עושין מצות חבילות אמרינן כדי שיהא לבו פנוי למצוה אחת כן בשמחה בעינן שיהא לבו פנוי לשמחת אחת ולא יפנה לבו לשמחה אחרת אבל משום חבילות ליכא בשמחה וא"כ אין מזה הכרח לשתי מצות אחת דאורייתא ואחת דרבנן דאיכא בהו משום חבילות חבילות וממילא אין סתירה לדברינו כמובן

ויתכן דהרב גזע ישי כתב כן לדעת הרב ארעא דרבנן שבסוף אות ב' נסתפק בשתי מצות שיש להן המשך זמן ובהתחלת הראשונה אין המצוה השניה עמה אבל בהמשך זמן עשייתה פגע במצוה השניה ועושה אותן בבת אחת אם יש בזה משום מצות חבילות ולא מצאתי דבר מבורר בזה כי אם דברי התוס' במ"ק ד' ח' וכו' (הביא דברי התוס' שהבאתי למעלה וסיים) והתם אם נשא יום אחד קודם הרגל שרי אף דשבעה ימי חופה הם בתוך הרגל כל שתחלת המצוה היה בחול שרי עכ"ד הרי שהרב אדר"ב מבין מדברי התוס' דבההיא דאין נושאין ברגל הטעם הוא משום דאין עושין מצות חבילות ולכן על פי מדותיו כתב לפשוט הספק האחר (אם שתי המצות הן אחת של תורה ואחת דרבנן) דהא הכא שתי השמחות אינן שוות דשמחת יו"ט דאוריתא וכו' וצריך לעיין בגוף הספר ואין מצוי אצלי ולפי דעתי העניה אין נראה כן וכמו שכתבתי וממילא גם ספקו השני של הרב אדר"ב לא נפשט מזה. ועל כל פנים מתבאר מדברי הרב ארעא דרבנן דגם כשאינו עושה השתי מצות על ידי מעשה רק שהכונה היא העולה לכאן ולכאן כמו שמחה דרגל ודחופה איכא משום חבילות חבילות וכן מתבאר שהיא דעת הרב גזע ישי הנ"ל וקצת תימה על הרב מוהרא"ף יצ"ו שלא זכר שר את דברי קדשם שמתבאר דלא שמיעא להו לחלק כדמחלק מני"ר יצ"ו

והנה הרב ארעא דרבנן כתב להכריח דגם במצוה אחת דאורייתא והשנית דרבנן איכא משום אין עושין חבילות מדאמרינן טעמא דאומרים הבדלה וקידוש על כוס אחד משום דקידושא והבדלתא חדא מילתא נינהו הא לאו הכי הוה בהו משום מצות חבילות אף על גב דקידוש יו"ט הוא מדרבנן והבדלה לדעת הרמב"ם היא מן התורה שמעת מינה דגם באחת דאוריתא ואחת דרבנן אמרינן ין עושין מצות חבילות ולזה השיב הרב גזע ישי (הובא בדברי מנחם שם) דנהי דהבדלה היא מן התורה לדעת הרמב"ם מכל מקום להבדיל על הכוס אינו אלא מדרבנן וכיון ששתי המצות שוות אית כהו משום חבילות ואין להוכיח מזה לאחת של תורה ואחת דרבנן וס' גזע ישי אין אצלי לראות אם ראה דברי הרמב"ם בפרק כ"ט מהלכות שבת דין י"ג שנראה מדבריו סתירה לדחייתו שהרי כתב היה אוכל וגמר אכילתו עם הכנסת שבת מברך ברכת המזון תחלה ואחר כך מקדש על כוס שני ולא יברך ויקדש על כוס אחד שאין עושין שתי מצות בכוס אחד שמצות קידוש ומצות ברכת המזון שתי מצות של תורה עכ"ל והרי גם בקידוש שהוא מן התורה מכל מקום קדש על הכוס אינו מן התורה וקרי ליה הרמב"ם מצוה של תורה פי שעיקר מצות קידוש היום מן התורה חשיב כדאורייתא לענין זה ואם כן הוא הדין להבדלה לדעתו שעיקר ההבדלה מן התורה אף שעל הכוס אינו מן התורה חשיב לזה כמן התורה וחזרה ונראית ראיות הרב אדר"ב מקידוש דיו"ט והבדלה דאף בחדא דאורייתא וחדא דרבנן איכא משום אין עושין מצות חבילות אלא דמגוף דברי הרמב"ם משמע דדוקא אם שתי המצות הן של תורה הוא דאין עושין חבילות אבל בחדא דאורייתא וחדא דרבנן אין חשש שלא כדברי הרב אדר"ב וכבר עמד בזה הרב מוהר"י מנשה בס' אהל יעקב באות כ"א ממערכה זו דאישתמיט מניה דברי הרמב"ם הללו וכן כתב הרב נוה צדק שהביא בדברי מנחם שנעלם מהרב אד"ר דברי הרמב"ם הנ"ל ועי"ש בדברי הרמב"ם בהלכה י"ב גבי הבדלה וברכת המזון ובדברי הראב"ד והרב המגיד והרב מגדל עז וצריך להתיישב היטב בדבריהם דלפי הנראה שפיר קאמר הרב ארעא דרבנן דמדאמרינן ביקנה"ז דאיכא משום מצות חבילות (לולא דקידוש והבדלה חדא הוו) מוכח דבחדא דאורייתא וחדא דרבנן נמי (בהבדלה וקידוש יו"ט) איכא משום חבילות אמנם כבר עמד בזה הרב כתב סופר שם והכריח מזה דהא דסבירא ליה להרמב"ם דבחדא דאורייתא וחדא דרבנן ליכא משום חבילות אינו אלא כשעושה הדאורייתא תחילה ואחר כך הדרבנן בברכת המזון וקידוש יום טוב אבל אם עושה תחילה הדרבנן בקידוש יום טוב דרבנן ואחר כך הבדלה דאורייתא איכא משום מצות חבילות עי"ש בדב"ק

ומה שנראה מדברי הרב גזע ישי דתרי מצות דרבנן חמירי לענין זה מחדא דאורייתא וחדא דרבנן אין כן דעת הרב כתב סופר ששם (בד"ה ואחר עיון) אף הוא היה מתכוין להוכיח מדברי הרמב"ם דבחדא של תורה וחדא דרבנן ליכא משום מצות חבילות ושכן כתב במגדל עז דמדכתב הרמב"ם ששתי המצות הן של תורה מוכח דבחדא דאורייתא וחדא דרבנן לית לן בה וסיים הרב כתב סופר ולפי זה כל שכן בשתי מצות דרבנן דליכא משום חבילות ומזה כתב ללמוד למשלוח מנות ומתנות לאביונים וכן לצאת במשלוח מנות במעות מעשר תרווייהו דרבנן ולית בהו משום חבילות וכתב דנראה מדברי התוס' בפסחים ד' ק"ב ע"ב בד"ה שאין אומרים וכן מדברי הראשונים שפלפלו אם יש לומר ברכת המזון וברכת נישואין על כוס שאין סוברים כדעת הרמב"ם שהרי לדעת הרמב"ם כיון שבהמ"ז דאורייתא וברכת נישואין דרבנן אין בזה משום חבילות ושוב דחה דאפשר יש לחלק בין דרבנן גמור לדבר שהוא מדברי קבלה בברכת נישואין וכן במשלוח מנות ומתנות לאביונים דיש לומר שהן לענין זה כשל תורה אבל בחדא של תורה וחדא מדרבנן וכל שכן תרווייהו דרבנן לית בהו משום חבילות וכדי לזכות למי שאין בידו ספר הקדוש הזה אעתיק דברי מסקנתו לדינא וז"ל וזאת תורת העולה לדינא. א. שיטת הרמב"ם ורשב"ם ותוס' דבתרי מצות דרבנן ליכא משום אין עושין מצ"ח ואפי' חד מדאורייתא וחד דרבנן אם עושה דאורייתא תחלה ליכא משום חבילות אבל אם עושה תחלה דרבנן ואח"כ של תורה איכא משום חבילות. ב. כשאוכל שיעור דרבנן ומברך ברכת המזון אחר קידוש דאורייתא לרמב"ם איכא משום חבילות ולרשב"ם ותוס' דוקא כשאוכל שיעור דאורייתא ג. במידי דדברי קבלה מוכח מדברי הראשונים שבאהע"ז סי' ס"ב סעיף ט' וכן נראה דעת המחבר והרמ"א דאיכא משום מצות חבילות ואפשר לדחוק כן בדברי הרמב"ם אבל פשטות לשונו משמע דוקא אם שתיהן מן התורה ולא דברי קבלה ואנו אין לנו אלא פסק המחבר והרמ"א עכ"ל הזהב. וידידי הרב מוהר"ש אביגדור הלוי מעיר סארעצק יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל באות ט"ל כתב דאין עושין מצות חבילות שייך דוקא בעושה ב' מצות כאחת ולא כשמקיים בעשי' אחת ב' מצות ולכאורה מוכח מתוס' מ"ק (ח') ד"ה לפי להיפך דהא בשמחה אחת יכול לצאת שמחת הרגל והנישואין וי"ל עכ"ל יצ"ו וכבר כתבתי למעלה הנראה לי הדל בזה

ובשו"ת הגאון מוהר"ם שיק בחלק א"ח סי' ס"ד כתב איזה כללים בדין אין עושין מצות חבילות ואלו תורף דבריו. א. מצות דשייכי להדדי והאחת חלוקה מחברתה אין בזה משום חבילות דלא שייך לומר שנראה כמשא כיון דשייכי להדדי וכדאמרינן בפסחים דף ק"ב קידוש והבדלה חדא מילתא היא וכל שכן אם אחת מסייעת לחברתה וכתב ששמע באומרים שהגאון מוהר"א שפיטץ לא רצה ליקח סנדקות ולהיות מוהל אצלו בפעם אחד אך