שדי חמד פאת השדה מערכת א קכח

דאיתא כתובות (ד' למ"ד ע"א) ולאפוקי מדרבי נחוניא בן הקנה דס"ל דגם כרת פוטר מתשלומין אם כן אמאי הבא על אחותו קנס נימא קים ליה מדרבה מיניה ויש להקשות לכאורה דהנה בהקדמה לספר פני יהושע מביא קושיא בשם חתנו הגאון ר' בעריש ז"ל אמאי הבא על בתו פטור מקנס מטעם קים ליה בדרבה מיניה הא חיוב אינו רק בגמר ביאה כמו שכתבו תוספות יבמות (דף נ"ט) ומיתה חייב על העראה ואינן באים כאחת ותירץ דגם על הגמר איכא חיוב מיתה רק אטו בתרי קטלי קטלית ליה והוי כמו חייבי מיתות שוגגין ויעיין מר בשו"ת רבינו עקיבא איגר סי' קס"ד והביא סברא זאת בשם הירושלמי דכתובות יעויין שם הדברים והנה שיטת רש"י ז"ל פסחים (דף כ"ט ע"א ל"ב ע"א) דהא דס"ל לר' נחוניא בן הקנה דכרת פוטר מתשלומין זהו רק מזיד אבל לא בשוגג אם כן שוב אתיא מתניתין שפיר כר' נחוניא בן הקנה רק הכא משום דחיוב כרת הוא על הערה וקנס אינו חייב רק בגמר ביאה ואי משום דגם על הגמר חייב כרת הא לא הוי רק כמו אחייבי כריתות שוגגין וגם ר' נחוניה בן הקנא ס"ל דחייב אלא ע"כ דמשכחת ב' כריתות ממש ויש בזכרוני שגם המשנה למלך דבר מזה אי משכחת ב' חיובין בידי שמים ושכחתי מקומו אבקשו שיורני בזה אם כן יקשה לשיטת רש"י שכתב דכבר מחוייב מיתה הא י"ל לחייב שתים ויש ליישב בפשיטות דכל היכי דאיכא למידרש לא מוקמינן בלאו יתירי וגם לענין מיתה בידי שמים י"ל כן מכל מקום נחזור לדידן שמוכח מדברי רש"י דגם בעונש בידי שמים שייך אין עונשין מן הדין כנ"ל ובגוף הדבר שכתב הרא"ם דבכרת עונשין מן הדין כבר תמהו עליו אחרונים מש"ס מכות (דף ה' ע"א) ללמדך שאין עונשין מן הדין והתם איירי לענין כרת דאחותו ועיין עוד יבמות (דף כ"ב ע"ב) והוא תמוה עצומה

ונראה לעניות דעתי ליישב דהנה י"ל הסברא דבכרת עונשין מן הדין על פי מה שכתב הרב המגיד בטעם דאין עונשין מן הדין משום דקל וחומר אינו יכול לעשות שתי פעולות למלקות ולאיסור והנה הרמב"ן פרשת ויקרא כתב דשוגג דלאו מותר מן התורה כיון שלא חייבה התורה עליו כלום יעויין שם הדברים ואם כן חזינן מדבריו דלא משכחת בשוגג איסור בלא קרבן וזהו הטעם דבכרת עונשין מן הדין כי אינו נפקא מינה רק לענין קרבן וכיון שנלמוד מקל וחומר שיש איסור שוב ממילא חייב קרבן כי לא משכחת איסור בשוגג בלא קרבן בשלמא במזיד משכחת איסור בלא מלקות ע"כ בעי הקל וחומר לעשות שתי פעולות איסור ומלקות וזהו גם כן סברת ריטב"א המובא בספרו אות כ"ד דקרבן עונשין מן הדין והם סברא אחת והנה סברת רמב"ן דשוגג דלאו מותר מן התורה יש לומר דתליא בזה דהנה החתם סופר סוכה (דף ל"ג ע"ב) מביא בשם חידושי ר"ן סנהדרין ריש פרק הנחנקין דבאיסור כרת ומיתה דיש עונש בשוגג או קרבן או גלות לכולי עלמא חייב באין מתכוין דלא גרע משוגג כי פלוגי ר' יהודה ור"ש בחייבי לאווין כי סברת ר"ש דמתיר משום דשוגג מותר מן התורה ולענין שבת לכולי עלמא פטור אין מתכוין רק לר"י דאוסר חייבי לאווין מן התורה גזר בשבת מדרבנן יעויין שם הדברים וי"ל דר"י ור"ש דפליגי בדבר שאין מתכוין פליגי בזה אי שוגג דלאו מותר מן התורה דדבר שאין מתכוין דומה לשוגג והנה הספר חי"ר אין בידי לעיין מכל מקום בודאי י"ל כן ועל פי זה מיושב שפיר דברי הרא"ם הנ"ל דהנה במכות שם קאמר הגמרא אומר לי אביו בני לאו קל וחומר הוא אמר לו לימדתנו רבינו שאין עונשין מן הדין דתניא ואיש אשר יקח וכו' הא למדת שאין עונשין מן הדין והוא ספרא פ' קדושים אות יו"ד פסוק י"א וסתם ספרא ר' יהודה כדאי' בכמה מקומות בש"ס ומהם שבועות ק י"ג ע"א) ואיהו ס"ל דבר שאינו, מתכוין אסור אם כן שוגג דלאו אסור מן התורה ומשכחת שוב איסור בלא קרבן והוי גם כן שני פעולות מה שאין כן אנן דפסקינן הלכתא כר"ש ואם כן שוגג דלאו מותר מן התורה כמו שכתב רמב"ן בפשיטות פרשת ויקרא וע"כ בכרת שוב עונשין מן הדין. ועל פי זה יש ליישב מה שתמהו אחרונים ומובא בדברי כבוד גאונו מקידושין (דף נ"ז ע"ב) אי מה שלי בשלך ענוש כרת דמשמט דכרת עונשין מן הדין ויש לומר דהתם קאי לר"מ וי"ל דסבירא ליה דבר שאין מתכוין מותר כר"ש וע"כ ס"ל עונשין מן הדין וזה ברור. עכ"ל יצ"ו

והנה השגתי עתה סי יקר טהרת המים (לרב גדול משאלוניקי וראיתי במערכת העין אות ח' שכתב דבדיני שמים לכולי עלמא עונשין דבר הבא בקל וחומר שהוא מן הדין עכ"ל ותמיהני שהחליט כן לכולי עלמא והמעיין במה שרשמתי בנדפס יראה דבמחלוקת הוא שנוי ועיינתי בקונטריס שיורי טהרה (שציין שם במערכת הדלי"ת אות כ"ד ושם הביא מה שכתב במנחת יהודה שבספר דעת זקניה לרבותינו התוספות על התורה על פסוק כל איש אשר יקרב (בפרשת אמור) בשם רבינו אליקום ואי משום דאין עונשין מן הדין לא אמרינן הכי במיתה בידי שמים אלא במלקות ובמיתת בית דין עכ"ל למדנו מזה דחד מקאמיא סובר הכי אך אין שייך לומר מכח זה דלכולי עלמא עונשין כמובן

וכתב הגאון ישועות יעקב באהע"ז סי' כ' (בכלל זה דאין עונשין מן הדין) שבחידושיו על הרמב"ם כתב שדעת הרמב"ם דכל היכא דבלאו הכי יש איסור מן התורה אז יש כח ביד הקל וחומר לחייבו מלקות דדוקא שתי פעולות דהיינו לאסור איסר ולחייב מלקות הוא דאין ביד הקל וחומר ושהאריך בכלל זה והביא מש"ס דפסחים דף מ"ד בסוגיא דהיתר מצטרף לאיסור דאמרינן שם מדרבי עקיבא נשמע לרבנן לומר היתר מצטרף לאיסור וציין ש"ס דביצה (בד' ח' ע"ב) בהך דשאור וחמץ וסוגיית הש"ס פסחים דף מ"א בהך דבשל מבושל במים והתוספות שם ד"ה א"ב וש"ס דחולין ד' ס' בהך דנשאו דשאים קל וחומר בעצמן דמכל אלה מבואר כדעת הרמב"ם ובספר אמת ליעקב להרב מוהרש"א ראבינאוויטש שנדפס חדש ממש באודיסה בקונטרי' על ס' מגלת אסתר בהשרשים האריך בעיקר הכלל בכמה פרטים בכלל ובפרטות בסברת הרמב"ם הלזו עי"ש בדף מ"ז והלאה

ובעיקר כללין האריך ידידי הגאון אבד"ק שאויל יצ"ו בספר הנורא זכר יהוסף בדפי הספר דף פ"ו ע"ג וע"ד ודף פ"ז בפלפול עמוק וחריף בבקיאות נפלא כדרכו בקודש אי בגלוי מילתא עונשין ובהטעמים שנאמרו במדה זו ומסתעף לכמה עניינים עי"ש דב"ק

צ"ה) אין עושין מצות חבילות חבילות בנדפס במערכה זו אות ט"ל הבאתי חקירת הרב כתב סופר בחלק א"ח סי' לק"ט בשולח מנות לעני ומתכוין שיהיה גם למתנות עניים או שמקיים משלוח מנות במעות מעשר אם יש בזה משום מצות חבילות ותמהתי עליו דלא שייך מצות חבילות אלא כשעושה שתי מצות ממש ועושה אותם בבת אחת אבל אם עושה מעשה אחד ומכוין שיעלה לכאן ולכאן אין זה עשיית מצות חבילות וכתבתי שמצאתי תנא דמסייען מר ניהו הרב הגדול מוהרא"ף יצ"ו בס' ויען אברהם בד' י"ט סוף ע"ב שהביא מה שנסתפקו הרבנים בשו"ת קרית ארבע ד' ק"ס ע"ד שגמרו שתי מסכתות אם יכולים לעשות יומא טבא חדא לתרוייהו או איכא משום מצות חבילות וכתב על דבריהם דאין ענין מצות חבילות לכאן דרבנן דקו בלישנייהו אין עושין דוקא בעשיית שתי מצות וכו' אבל זה שעושה סעודה אחת ומכוין בלבו שתעלה לכאן ולכאן אין שייך בזה משום מצות חבילות עי"ש (זאת היתה כונתי בציוני הס' ויען אברהם ולא יכולתי אז לכתוב לכל הפחות תורף דבריו בזה) ועתה ראיתי להרב דברי מנחם בח"א בסי' רע"ג ד' קל"ה ע"ג שהביא מה שנסתפק הרב ארעא דרבנן בעושה שתי מצות אחת של תורה ואחת דרבנן אי איכא בזה משום מצות חבילות ושקיל וטרי בזה. וכתב שהרב גזע ישי בד' ל"א הוכיח דגם באחת דאורייתא ואחת דרבנן איכא משום חבילות חבילות ממה שכתבו התוס' במועד קטן ד' ח' ד"ה לפי שאין מערבין שמחה בשמחה וטעם נראה קצת דכמו שאין עושין מצות חבילות דבעינן שיהא לבו פניו למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה כן שמחה בשמחה יהא לבו פנוי לשמחה ע"כ והרי שתי השמחות אינן שוות ששמחת יו"ט היא מדאורייתא ושמחת נשואין דרבנן ושמעת מינה דגם באחת של תורה ואחת דרבנן אמרינן אין עושין מצות חבילות וגם לפי הטעם