שדי חמד פאת השדה מערכת א קכז

הקל וחומר לא יהני הקל וחומר לעולם וההלכה ניתנה מסיני בע"כ שתדרוש הקל וחומר להתיר מה שאין כן לאסור יש לומר שמהני על כל פנים לאסור לא למלקות או למיתה וזה סברת הרב המגיד דהיכי דאיכא לאו הבא מכלל עשה ענשינן על הקל וחומר משום דאם לא כן לא יהני הקל וחומר כלום וזה סברא ברורה אבקש בזה דעתו הרחבה ויבוטל דעתי. והנה בספר אורים ותומים חשן משפט סי' כ"ה בקיצור תקפו כהן אות כ"ב כתב קושיא בשם כנסת הגדולה אמאי ספק ממון לקולא לנתבע הא יש ספק איסור גזל ותירץ דאם יתנו לחבירו גם אצלו יהא ספק גזל ובתומים תמה עליו אמאי ברי ושמא לאו ברי עדיף יוציאנו מידו מטעם ספק גזל ואצל חבירו לא יהא ספק גזל כי בספק איסור מהני ברי לי כדאיתא כתובות (דף כ"ב) ותירץ התומים משום דספק גזל התירה התורה דכך נאמרה הלכה המוציא מחבירו עליו הראיה ועל פי זה יש לומר דבזה תליא אי בממון אמרינן עונשין מן הדין דלכנסת הגדולה בממון עונשין מטעם דהוא אצלו ספק גזל ואצל חבירו לא יהיה ספק גזל כי יש קל וחומר ולהתיר מהני הקל וחומר אבל לשיטת האורים ותומים דספק גזל התירה התורה שוב אמרינן אין עונשין מן הדין מטעם דילמא יש פירכא וספק ממונא לקולא והנה בשיטה מקובצת כתובות דף י"ט ע"א בשם רמב"ן בשם ברייתא חיצונית דר' מאיר סובר דאף על הגזל אמרינן יהרג ואל יעבור יעויין שם הדברים ואם כן לדידיה ודאי ספק גזל (אסור) כי אינו מסתבר שיהא ודאי גזל יהרג ואל יעבור וספק יהא מותר ועל פי זה מיושב בטוב קושית התוס' דלדידן דקיימא לן ברי ושמא לא ברי עדיף ואם כן ע"כ כדברי האורים ותומים דספק גזל מותר ע"כ קשיא המכילתא דאין עונשין מן הדין בממון מה שאין כן מתניתין אתיא כר"מ דסתם מתניתין כוותיה ולדידיה ספק גזל אסור וע"כ שוב בממון עונשין מן הדין כן נראה לי ודוק כי ברור הוא בעזרת השם יתברך עכ"ד יצ"ו

ועל מה שכתבתי באות כ"ד כתב הרב מוהרש"א הנ"ל יצ"ו וז"ל הביא דקרבן עונשין מה"ד ויש לעיין מזבחים (ק"ו ע"ב) עכ"ד יצ"ו

וגם על מה שכתבתי בנדפס באות כ"ה כתב הרב מוהרש"א הנ"ל יצ"ו וז"ל הביא כמה רבוותא דבכרת עונשין מן הדין ומקשין מיבמות (כ"ב ע"ב) וי"ל דסברי דבקרבן אין עונשין מן הדין והתם נ"מ לקרבן עכ"ד יצ"ו. גם ידידי הרה"ג מוהר"ר ליב בערגער יצ"ו הנ"ל כתב לי בענין זה וז"ל בחלק הכללים אות כ"ה פלפול אי שייך בכרת אין עונשין מן הדין נראה לי ראיה מתוספות זבחים (דף ק"ו ע"ב) ד"ה מכולהו וכו' תימא נילף מכולהו כרת בקל וחומר מחלב שהותר מכללו עכ"ל משמע מדבריהם דבכרת עונשין מן הדין אכן יש לדחות די"ל הקשו שם לפי הוה אמינא דרבינא דקאמר לא יאמר לאו בחלב ותיתי קל וחומר מנבילה אם כן היה סבירא ליה עונשין מן הדין יעויין שם הדברים ועיין עוד רש"י זבחים (דף י"ד ע"א) ד"ה חוץ לזמנו הפוסל בשלמים ומיהו כרת לא נפקא לן בו מינה דהא קל וחומר מכח שלא לשמו אתי ודיו להבא מן הדין להיות כנדון עכ"ל מוכח מדבריו לכאורה דבכרת עונשין מן הדין דאי לאו הכי למה ליה לתרץ משום דיו להבא מן הדין. אכן אחר העיון אין ראיה דהתם קאי לר"ש ואיהו ס"ל סנהדרין (דף ע"ד ע"א) דעונשין מן הדין אפילו עונש בידי אדם אכן מדברי תוספות שם ד"ה קסבר לא משמע כן יעיין מר ויש להביא ראיה להיפך דרש"י סבירא ליה דגם בעונש בידי שמים שייך אין עונשין מן הדין דהנה במנחות (דף כ"ז ע"ב) מאי טעמא דרבנן אי סלקא דעתך כדקאמר ר' יהודא לכתוב רחמנא אל הקודש ואל פני הכפורת ולא בעי מבית לפרוכת ואנא אמינא היכל מחייב מבית לפרוכת מבעי מבית לפרוכת דכתב רחמנא למה לי שמעת מינה במיתה וברש"י ד"ה מבעיא הא היכל בכלל מבית לפרוכת דלא נכנס לשה אלא דרך היכל ומשמע ביאת היכל קם ליה במלקות עכ"ל ובגמרא שם ור' יהודא מאי טעמא אי סלקא דעתך כדקאמרי רבנן ליכתוב אל הקודש ומבית לפרוכת ולא בעי אל פני הכפורת ואנא אמינא מבית לפרוכת במיתה אל פני הכפורת מיבעיא אל פני הכפורת דכתב רחמנא למה לי וכו' רש"י ד"ה אל פני הכפורת מיבעיא דמחייב מיתה הא משעה שנכנס מבית לפרוכת מיחייב מיתה ויש בכלל מבית לפרוכת פני הכפורת עכ"ל משמע מדבריו אלה דשייך גם במיתה בידי שמים אין עונשין מן הדין ע"כ פירוש דכבר נתחייב מיתה משעת כניסת מבית לפרוכת דאי לאו הכי אמאי לא פירש כפשוטו מטעם דהוו ילפינן מן הדין ואף כן לפי זה מכל שכן בכרת דחמור ממיתה בידי שמים בודאי אמרינן ביה אין עונשין מן הדין. אחר כך מצאתי בהשמטות לשיטה מקובצת הנדפס מחדש בש"ס ווילנא שהקשה אדברי רש"י אלו שכתב משום דכבר מחוייב משעת כניסתו להיכל הא משכחת לה שנכנס להיכל להקטיר קטורת דלא היה ביאה ריקנית ואינו חייב מטעם כניסת היכל ועל כן כתבה שמחוייב מטעם מבית לפרוכת על כן פירש דכוונת הגמרא הוא דפשיטא דחייב דפני הפרוכת קדושתו יותר מהיכל וז"ל והכא הכי פירושו אהיכל שאינו קדוש כל כך כמו מבית לפרוכת מחייב מבית לפרוכת דקדיש טפי מיבעיא עכ"ל וקשה על דבריו הא אין עונשין מן הדין והכא מיירי במלקות וצריך לומר דסבירא ליה דהוי רק גילוי מילתא בעלמא אכן זה ניחא אליבא דאביי דסובר בסנהדרין (דף ע"ו ע"א) לוקין על גילוי מילתא אבל לרבא דסובר שם אין לוקין על גילוי מילתא והגם שכבוד הדר"ג הביא בשם שאגת אריה דגם רבא סבירא ליה לוקין על גילוי מילתא רק דזה לא חשיב ליה גילוי מילתא אכן מנא ליה לחלק בין הנושאים בין בתו להכא וספר שאגת אריה אינו בידי לעיין בו וי"ל לפי המבואר יבמות (דף ס"ח ע"ב) קל וחומר מגרושה ומה גרושה שמותרת בתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שפסולה לכהונה וכי מזהירין מן הדין גילוי מילתא בעלמא הוא וברש"י שם דתרומה היינו קדושת כהונה והפירוש דהכל הוא מטעם קדושת כהונה דזה שמותרת בתרומה הוא מטעם קדושת כהונה ואם כן הכא דאסירא בתרומה בע"כ שאין לה קדושת כהונה וממילא אסורה לכהונה ואם כן הכא נמי יש לומר דקדושת היכל הוא מטעם קדשי קדשים ועל כן הוא רק גילוי מילתא הוא דהיכי שנכנס למקום המקודש חייב והתם דלא חשיב ליה רבא גילוי מילתא הגם דאיסור בת בתו הוא מצד בתו כמו שכתב רש"י שם יש לומר דסבירא ליה דאין איסור עריות מצד קורבה רק הוא גזירת הכתוב כמו שכתב רמב"ן פרשת אחרי וז"ל והנה העריות בכלל החוקים שהם גזירת מלך והגזירה הוא הדבר העולה על דעת המלך וכו' עכ"ל. ויותר מבואר דבר זה בהרב המגיד פרק א' מהלכות אישות הלכה ד' וז"ל ואל תתמה האיך תהיה הישראלית ביאתה בזנות בלאו והעובדת כוכבים מדברי סופרים לפי שהאיסור עריות הוא בגזירה ודבר שאין לו טעם בכל פרטיו והנה תראה שאם חמותו הוא בסקילה ואם אמו מדברי סופרים ונדות הוא בישראלית מדין תורה בכרת ובעובדת כומ"ז אין נדות כלל אלא מדברי סופרים עכ"ל ואם כן אין האיסור בת בתו משום בתו רק הוא גזירת הכתוב על כן לא חשיב ליה רבא גילוי מילתא ובמקום אחר הארכתי שזה מחלוקת אביי ורבא ואין כאן מקום לקבל ארוך

אכן גוף דברי רש"י צריך לעיין שכתב דכבר מחויב מיתה משעת כניסת היכל הא איתא בזבחים (ד' פ"ב ע"ב) אלא אמר רבא כל מידי דחשיב עליה לפני ולפנים לא מיפסל בהיכל ועיין רש"י שם אם כן הכא נמי יש לומר כן דהיכי שכונתו ליכנס מבית לפרוכת לא מחויב על כניסת היכל דלא חשיב ביאה להיכל ויש לחלק בין הבאת דם לביאת אדם כמו שכתבו תוספות זבחים שם ד"ה לא נצרכה לענין דרך משופש בסוף הדבור וז"ל ויש לחלק בין הבאת הדם לביאת גוף האדם עכ"ל עוד קשיא לי על דברי רש"י הנ"ל דכבר משעת כניסת היכל קים ליה במלקות דילמא כוונת התורה שיהא חייב שני מלקות והגם שכתב ים של שלמה יבמות ריש פרק נושאין על האנוסה דלא אמרינן לעבור עליו בשני לאווין רק היכי שמציאות כל לאו בפרטות אבל דלא משכחת כל לאו בפני עצמו לא אמרינן לעבור עליו בשני לאווין אם כן הכא נמי לא משכחת ביאת קדשי קדשים בלא ביאת היכל אכן הים של שלמה לא כתב כן שם רק אליבא דרבא אבל סתמא דגמרא לא סבירא ליה כן וגם לענין מיתה יש לומר כן דכתבה התורה שיהא חייב שתי מיתות בידי שמים וראיה דמשכחת ב' חיובין בידי שמים מהא