שדי חמד פאת השדה מערכת א קכו

בגטין הא בעינן זמן משום רו"ח (ועיין פנ"י בסוגי' שם) שנעלם ממנו דברי הנמ"י הנ"ל ועיין קצה"ח (סי' ל') ובתומים (סי' ל"ד) ותי' כיון דאיכא כתובה למישקל מיני' כד"מ דמיא ואפקעינהו רבנן לקידושין מני' יעו"ש וא"כ לפי"ז מאי הקשו התוס' דנעמידנה בחזקת אש"א הא ע"כ אמרינן אפקעינהו א"כ לא היתה מעולם אשת איש ומה הקשו התוס' הא אם נימא דנתגרשה ליכא חזקת אשת איש כלל. אמנם לפמ"ש התב"ש הנ"ל שפיר הקשו בתוס' דהא עכ"פ אנחנו החזקנו אותה לאשת איש ושפיר הוי חזקה עוד אמרתי להביא ראי' מכתובות (ד' כ"ב ע"ב) בהא דאמר אביי עד אומר מת וע"א לא מת ותרווייהו בא"א קאמסהדי והקשיתי למ"ל לומר כ"מ שהאמינה תורה כו' דזה הוא רק בזאח"ז הלא נודע שיטת רש"י (שבת קמ"ה) דאפקעינהו רבנן לקד"מ בע"א במיתת הבעל יע"ש א"כ חלוק גדול יש בין ע"א אומר מת ואחד אומר לא מת לא' אומר נתגרשה וא' אומר לא נתגרשה דבא' אומר נתגרשה וא' וכו' תרווייהו באש"א קאמסהדי משא"כ בא' אומר מת וא' וכו' אפקעינהו רבנן לקד"מ ולא היתה אשת איש מעולם אכן לדברי התב"ש מיושב לנכון (שוב הראני אחד שהרב הגאון אבד"ק פרעמישלא בספרו בית יצחק העיד בראי' זו מהא דכתובות אמנם בעת כתבתי התשובה הנ"ל לא בא עדיין לביה"ד ואנכי זכיתי בה תחלה)

אמנם הגאון ר' עקיבא איגר בתשובה הנ"ל חזר שם ודחה דברי עצמו מתוס' חולין (דף י"א) ד"ה מנה"מ וכו' ולמאי דמפרש ר"ח כו' ואם נימא דרוב שכבר הוחזק שאני ליכא ראי' מפרה אדומה דהתם כבר היינו דנין על הפרה עצמה שאינה טרפה מכח הרוב וממילא אף דמסתעף ממנו לטהר הטמא ולהוציאו מחזקת טומאה מ"מ אזלינן בת"ר כמו דאזלינן כה"ג בתר רובא נגד חזקת ממון אבל בעלמא היכא דהרוב אתי מתחלה להוציא מחזקה זה לא שמענו די"ל דרובא לא מפקא מחזקה כמו דלא מפקא מחזקת ממון וע"ש שהניח בצ"ע. ולדעתי לא קשה כלל דע"כ אמרינן רוב שכבר הוחזק רק היכי דהי' לנו איזו נפ"מ בזה אי כשרה הוא או טריפה אבל בפרה אדומה מעולם לא היה לנו נפ"מ לענין זה להחזיקה בחיים לכשרה דהא חלב לא משכחת בפרה דאין חולבת אלא א"כ יולדת ובבא עלי' זכר הא פסולה א"כ ל"ש בזה חזקה ומעולם לא החזקנו אותה ונכון הוא בעזהשי"ת

ובזה אמרתי ליישב קו' הגאון מהרש"ק בהגהותיו ליו"ד על הפמ"ג (סי' ל"א) שהקשה בהא דנסתפק הפמ"ג (ס"ק א' בשפ"ד) בבר אווזא דממסמק קוע"י דמה דאסור מחשש ניקב הושט אי מהני שהיות יב"ח דאיכא חזקה בהמה בחי' וכו' יע"ש וכתב עליו וז"ל במחכת"ה נעלם ממנו דברי הש"ך לעיל (סי' כ"ג ס"ק י"ט) דאף בחשש ניקב הוושט מתיר שם להשהות כ"א יום אם תתעבר ואין חילוק בין עיבור לחי יב"ח כו' יעו"ש ולפמ"ש מיושב לנכון דהתם (בסי' כ"ג) מיירי הש"ך בעופות שכבר אכלנו ממנה הביצים והחזקנו אותה לכשירה א"כ שפיר מהני שהיו' כ"א יום אבל הפמ"ג מסתפק בבהמה זכר אשר מעולם לא החזקנו אותה לכשירה י"ל דלעולם ל"מ שהיו' יב"ח והבן כי ברור הוא ויש אתי ת"ל בזה אריכות דברים אך אין הפנאי מסכים עמדי ומוכרח אנכי לקצר בזה אך עוד דבר אחד אמרתי אעירה נא בזה עכ"ד יצ"ו

ודע דבמה שכתבתי בנדפס בשם מוהרש"א בטעם שאין עונשין מן הדין דכיון דעבירה חמורה היא יש לומר שאין מתכפר בעונש הקל ראיתי עתה בסי' מקור חיים (שנדפס שנית בווארשא תרב"ן ע"י ידידי הרב המזכה את הרבים הגאון מוהר"ר חיים יעקב נפתלי יצ"ו ובו עניינים רבים שנשמטו בדפוס שהיה בידי) בחידושיו לריש מסכת כריתות שבס' משנה לחם הקשה ממה שכתבו התוס' בפסחים דף כ"ד בד"ה הכל מודים דשמא אין מזהירין מה"ד לפי טעם מוהרש"א קשה כיון דמתכפר בעונש מלקות באכילת בב"ח כ"ש אהנאה וכו' עי"ש ולק"מ דיש לחלק בין עונש לאזהרה דהא במכות י"ז ע"ב אמרינן דאפי' מאן דס"ל עונשין מהדין מ"מ אין מזהירין מהדין ומאן דס"ל לא ע"כ לא ס"ל טעם שכתב המהרש"א ואפי"ה ס"ל אין מזהירין והכא בבשר וחלב באזהרא קיימינן והיינו דאין עונשין מהדין אא"כ מזהירין דהיינו דבעינן שיכתוב לאו בתורה לאזהרה ואין מזהירין מן הדין אף דיש להענישו מה"ד והוא פשוט וידידי הרה"ג מדזיקוב מוהר"ר חיים יחיאל טאהרן יצ"ו כתב לי וז"ל במערכת האל"ף אות ש"ל הביא כ"ת טעם המהרש"א דמשום דחמיר לא תיסגי ליה במכות והביא כיד בקיאותו הטובה עליו שרש ממכות דף ב' ומדף ח' שגגת סייף ניתן לכפרה וכו' ותמיה לי מדוע לא הביא שם ערוך בפרק קמא דתמורה דף ד' אימא מוציא שם שמים לבטלה סגי ליה במכות אבל מקלל חברו בשם כיון דקעביד תרתי לא תסגי ליה במלקות עכ"ד יצ"ו

ובעיקר הסברא דבעבירה שהיא חמורה יש לומר דשמא לא ניחא ליה דתיהוי ליה כפרה בעונש זה וכתבתי בנדפס דכי האי גוונא איתא בריש מכות וכו'. הנה עתה ראיתי מה שכתבו התוספות בפסחים דף ל"ב (בד"ה מעילה) תימה נימא היא הנותנת דשאר מצות שהן חמורות שהן בכרת אין לזדונה כפרה אבל מעילה שהיא קלה וכו' יש לזדונה כפרה וכי האי גוונא איתא בריש מכות וכו' עי"ש דב"ק

ולענין אי עונשין במה מצינו כתבתי בנדפס באות מ"ה מחלוקת בזה עי"ש וידידי הרב מוהרש"א הנז"ל באות ע"ט יצ"ו כתב אלי בזה וז"ל באות מ"ח הביא דעונשין בממ"צ ולענ"ד מכללי הגמ' למוהרי"ק והרא"ש ויבין שמועה בהליכות עולם דפוס ווארשא דף כ"ו מוכח דסברי דאין עונשין דהקשו למה לי מדת ק"ו הא מצי למילף במה מצינו ומי ס"ד דבמ"מ עונשין למה לא אמרו דצריך ק"ו שלא לענוש ולרש"י בסוכה ל"ח דכל המדות חוץ מק"ו אין אדם דן מעצמו ודאי עונשין אך כבר השיגוהו ואכמ"ל. שמואל אביגדור הלוי. עכ"ד יצ"ו

ואם עונשין ממון מן הדין כתבתי בנדפס במערכה זו אות ז"ך עי"ש ובמה שכתבתי על דברי התוס' שהוכיחו מפרק הפרה דתלמודין סובר דעונשין ממון מן הדין דאין משם ראיה כל כך דיש לומר דנהי דמיכרה לא מצינן למילף דאין עונשין ממון מן הדין אפשר דתלמודין יליף מוטבחו או מכרו כדיליף במכילתא הנה עתה ראיתי להרב לב שומע יצ"ו באות י"ב שכתב וז"ל ובפרק שור שנגח דף מ"ט בד"ה על הבריה כתבו התוס' שהש"ס שלנו חולק על המכילתא בהא וס"ל דגם בממון אין עומה"ד (אמר המחבר נראה דט"ס הוא וצ"ל דס"ל דגם וכו' וכונתו שהש"ס חולק על מה שסובר המכילתא דאין עונשין ממון מן הדין שהרי כן הוא לשון התוס' במכילתא אמרינן מכאן שאין עונשין מן הדין אבל הש"ס שלנו אין סובר כן עכ"ל) ואולם רבינו בצלאל ברפ"ק והרשב"א בחידושיו שם כתבו ישוב לזה על אופן דלא פליגי עכ"ל ומובן מזה דגם בבריה סובר תלמודין כהמכילתא דאין עונשין מן הדין. ועל מה שכתבתי בנדפס בענין זה הנה ידידי הרב המאוה"ג שמואל אביגדור הלוי מעיר סארעצק יצ"ו כתב בזה אלי וז"ל כתב דראיית תוס' מפ' הפרה יש לדחות דאפשר תלמודין יליף מוטבחו ותמהני א"כ איך דרש"י מיתורא דכי יכרה הא כיון דאין עמה"ד איצטריך כי יכרה לגופי'. עוד כתב להוכיח מכ"ד דעמה"ד ולע"ד י"ל דהתם מדרבנן מהפקר ב"ד ובתוס' מוכיח דעונשין מן התורה עכ"ד יצ"ו

וידידי הרה"ג מוהר"ר ליב בערגער יצ"ו מעיר בענדין הסמוכה למדינת פרייסין כתב לי בענין זה וז"ל מה שכתב באות כ"ז אי בממון עונשין מן הדין אציע לפניו מה שיישבתי קושית תוס' בבא קמא (דף ב' ע"א) בזה שהקשו דמשמע ממתניתין דממון עונשין מן הדין ובמכילתא מבואר שאין עונשין ממון מן הדין ונראה לעניות דעתי לתרץ דהנה בקובץ פרק ו' מהלכות ע"ז הלכה ד' כתבו דלפי טעם דאין עונשין מן הדין משום דילמא יש פירכא אם כן גם בממון אין עונשין מן הדין כי המוציא מחבירו עליו הראיה. אכן יש להעיר דהנה האחרונים הקשו לפי הטעם דאין עונשין מן הדין משום דילמא יש פירכא אם כן איך מהני קל וחומר להתיר וכל הש"ס מלא על כל גדותיו בקל וחומר להתיר ויש לומר דכל הי"ג מדות נאמרו בין להתיר בין לאיסור ואם כן להתיר אם לא תאמר