שדי חמד פאת השדה מערכת א קכה

טירת כסף בדרוש ראשון לפרשת תולדות בשם הרב יפה מראה אעובדא דבירושלמי פרק קמא דדמאי דר' זירא אכל תאנים ונמצאו שאינם מעושרים והוקשה לו איך נכשל בזה ר' זירא והא אין הקב"ה מביא תקלה וכו' וניחא ליה דשמא מן השמים אין שומרים את הצדיקים אלא כשהוא שוגג גמור אבל ר' זירא היה לו לשאול אם הם מעושרים וכו' עי"ש והכי נמי יש לומר דלא חשיב שוגג גמור ועם שיש לחלק בנושאים מסתברא דאין להחמיר בדבר זה כן נראה פום ריהטא והמעיין יכריע. וכבר רמזתי באות רמ"ב מה שכתב הרב פתח הדביר בשם מרן חיד"א לחלק בין דורות ראשונים וכו' ודבריו הם בפתח עינים למסכת נדרים בסוף פרק קמא (הובא בעין יעקב הקטנים דפוס ראם) וז"ל חסידים הראשונים היו מתאוים להביא קרבן חטאת לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהן וכו' מהכא מקשו למ"ש התוס' פ"ק דשבת ופ"ק דחולין ושאר דוכתי דהא דאין הקב"ה מביא תקלה היינו דוקא במידי דאכילה אמנם בשאר מילי משכחת לה דתבא תקלה ומהכא משמע דאין הקב"ה מביא תקלה כלל והתאוו תאוה להביא קרבן חטאת ולא מצו להביא לא באיסורי מאכלות ולא בשאר איסורים כלל ושמעתי דאפשר דלימים הראשונים קדישי עליונים היו נשמרים מכל איסור ואין הקב"ה מביא תקלה כל עיקר על ידיהם ובתר דנא ירדו לשערים ולא זכו למדריגה עליונה כזו זולת דבמידי דאכילה הוי להו סיעתא דשמיא דאין תקלה באה על ידיהם והוא הדבר אשר דברו בירושלמי אהא אם הראשונים מלאכים אנו בני אנוש וכו' כלומר דמדריגות מדריגות יש דייקא נמי דנקט הכא חסידים הראשונים כלומר דהם היה להם מעלה זו דאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם כל עיקר. אחר זמן ראיתי שכ"כ הרב בני חיי בחי' גיטין דף ג' ע"א עכ"ל ובעיקר כללין עיין להרב טהרת המים במערכת התי"ו אות ח' ובקונטריס שיורי טהרה במערכת הדל"ת אות ד' המצויין שם והגאון חקרי לב בזכרונותיו שבסוף ספר ישרי לב דף צ"ו אות ע' ציין גיטין דף ז' חגיגה דף ט"ו ד"ה אם:

צ"ד) אין עונשין מן הדין בנדפס במערכה זו אות שכ"ט הבאתי מחלוקת אם בדבר שהוא גילוי מילתא עונשין מן הדין אליבא דכ"ע או לרבא אין עונשין כמו בבת בתו וגם הבאתי שני טעמים שנאמרו במדה זו עי"ש ועל זה כתב אלי ידידי הרה"ג מוהר"ר דוב בעריש שטיינבערג רב בעיר קאמאראנא יצ"ו וז"ל והנה לאשר כי מה מאד מצאו דבריו היקרים חן בעיני ובכל עת אנכי משתעשע בם ובעה"י עת עיינתי בם העליתי פלפולים נכונים אמרתי להציע עוד לפני כבודו הנה במערכת האל"ף אות שכ"ט הביא מני"ר בשם מלא הרועים דאביי ורבא דפליגי בסנהדרין דף ע"ו על בת בתו ענוש כרת וכו' הכ"נ פליגי בכל מקום דלרבא גם בכה"ג אף דאיכא רק גמ' אין עונשין מה"ד יע"ש אף השאג"א בתשובות החדשות כתב דרבא לא פליג על האי סברא דבגילוי מילתא עונשין מן הדין אלא דהאי לא חשיב לי' גילוי מילתא וכו' עכ"ל

והנה איתא בש"ס יבמות (דף ב' ע"ב) מכדי כולהו מאחות אשה נפקא ליתני וכו' אלא בתו כיון דאתיא מדרשא חביבא י' ועיין תוס' שם ד"ה בתוכו היינו בתו מאנוסתו דאי בתו מנשיאותו מערות אשה ובתה נפקא דלא גרע מבת אשתו וא"ת והא אין מזהירין מה"ד ואור"י דלא דמי וכו' והקשה הגאון בעל מלא הרועים בספרו ערוך לנר וז"ל לכאורה זה החלוק שחילק גם רש"י בסנהדרין דף ע"ו ד"ה גלוי וכו' בין בתו לאחותו א"כ לפ"ז קשה דהא שם ביי אמרינן כן אבל רבא הרי ס"ל בסוגי' שם דאעומה"ד גם בכה"ג והכא הא ארבא קיימינן ותי' דיש ג' חילוקים דהיכי שהוא בכלל ממש כגון בתו שהוא בכלל בת אשתו גם רבא מודה וכו' יע"ש ומוכח דלחלק יצא ולאו בכ"מ פליגי. אמנם מדברי הגאון מהר"ש קלוגער מבראד בספרי בגדי יו"ט (הנד"מ) על ביצה (דף ז') דתלה לה פלוגתת אביי ורבא אי בגילוי מילתא עומה"ד בסברת המהרש"א שכתב בסנהדרין (דס"ד ע"ב) וז"ל ומזה נראה לתת טעם הא דאמרינן בכל דוכתא אעומה"ד אע"ג דק"ו מדה הוא בתורה מ"מ אין לדון כן לענין עונש דאימא זה שעשה עבירה חמורה אין מתכפר בעונש המפורש בקלה ממנה עכ"ל דלרבא דס"ל דאף בגמ' אין עונשין מן הדין ס"ל טעם המוהרש"א ומשום הכי אף בגילוי מילתא אין עומה"ד דמה בכך דהוי גמ' מ"מ איך ילפינן ליתן עונש הקלה להחמור ממנו אבל אביי דס"ל דבגמ' עומה"ד ע"כ לא ס"ל טעם המהרש"א כנ"ל (וכן הביא כהד"ג בשם ספר נחלי מים דתלי לה פלוגתתם בסברת המוהרש"א) וא"כ קשה קו' הערוך לנר הנ"ל דהא לדבריהם ל"ש לחלק בין היכי שהוא בכלל ממש דמה יוסף תת כח הלמוד אם הוא בכלל ממש מ"מ האיך נילף ליתן כפרה להחמיר בעונש הקלה ממנה וקושית הער"ל חוזרת ונראית ותירוצו ל"ש

והנה בגוף קו' התוס' הנ"ל (יבמות שם) אמרתי ליישב ע"ד החידוד והנה לפי טעם המוהרש"א הנ"ל דמשו"ה אין עומה"ד דהיא הנותנת משום דחמור הוא אינו מתכפר בעונש הקלה ממילא היכי דא"א לומר דהתורה חייבו בעונש חמור מהקלה אז שפיר עונשין מה"ד כיון דאין מגיע לו עונש בהקלה ממנו

והנה התוס' חולין (די"א ע"ב) ד"ה וליחוש כיילי לן כללא דבין מיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא כיון דבין כך ובין כך הוא נהרג ורק לענין באיזו מיתה נהרג לא אזלינן בת"ר וא"כ ממילא בנ"ד בבתה מנשיאתו דאף אי תחייבו במיתה היותר חמורה ממדת ערות אשה ובתה ע"כ לא נוכל לענשו בעונש החמור ורק כמיתת אשה ובתה דהא נימא דלמא לאו אביו הוא ואין לו עונש רק משום ערות אשה ובתה וא"ל דאזלינן בתר רובא הא בין מיתה למיתה אין הולכין אחר הרוב כיון דבין כך ובין כך הוא נהרג (והוא כעין קו' הגאון מוהר"ר צבי מהאלברשטאם הנודעת ומפורסמת בעולם לענין בת כהן בשריפה דהאיך משכח"ל וגם אנכי בחדושי פלפלתי בזה הרבה ותי' הגאון הנ"ל ל"ש הכא) וא"כ מיושב קו' התוס' והוא דבר נכון ומתקבל ע"ד הפלפול ועפי"ז יש לישב גם קו' התוס' דף נ"ג ע"ב ד"ה השתא כו' אבל אין עונשין מה"ד ל"ש הכא וכו' יע"ש והבן

והנה עפי"ז מיושב נמי קו' הנ"ל א הגאון מוהרש"ק ועי' נחלי מים הנ"ל האיך תירצו התוס' דהוי גמ' לרבא הא רבא דס"ל לדבריהם כטעם המוהרש"א ע"כ אין חילוק לדידי' בין אי הוי גמ' או לא ולפמ"ש מיושב לנכון דלרבא דס"ל טעם המוהרש"א בלא"ה ל"ק קו' התוס' כמ"ש דכיון דהוי בין מיתה למיתה שפיר עומה"ד אך הי' קשה להתוס' דהא ע"כ גם לאביי קשה קו' הש"ס ליתני אחות אשה ברישא וע"כ דתירץ ג"כ כיון דאתי' מדרשא חביבא לי' ולדידי' אתיא מק"ו וא"כ קשה הא אעומה"ד ותי' דהוי רק גמרא

אמנם בעיקר הדבר מ"ש דהוי בין למיתה ולא אזלינן בת"ר כבר סגר עלינו המדבר הגאון האדיר מוהר"ר עקיבא איגר בתשובותיו החדשות (בסי' קכ"ט ובסי' קמ"ח) בהקשותו בהא דסנהדרין דף פ"ד ע"ב אלא למ"ד חנק חמור מא"ל וכו' יע"ש והקשה הגאון הנ"ל הא אם נפרש דמכה אביו אינו חייב רק ע"ד דמיקטל לי' א"כ הוי בין מיתה למיתה והאיך נחייבו במיתה החמורה נימא דילמא לאו אביו הוא (ועיין פמ"ג או"ח סי' שכ"ח בא"א ס"ק ל"ג) ועיין שו"מ מהדורא תליתאה (סי' ר"כ) וע"ש שתי' דדוקא בנסקלין בנשרפין דמה דאנו רוצים ליזל בת"ר היינו הך מילתא עצמו דיתחייב בחמורה בזה אמרינן דבין מיתה למיתה לא אזלינן בת"ר משא"כ באביו דמשעה שנולד דיינין מכח הרוב שהוא אביו לכמה דברים א"כ הוי רוב שכבר הוחזק וראיה דהאיך חייב לפדות בנו הא אין הולכין בממון בת"ר (וכבר נודע ד"ז בשם הגאון בהפלאה ספ"ק דכתובות) ועיין ישועות יעקב אהע"ז (סי' ד' ס"ק ט"ז) ועיין בשו"מ מהדורא רביעא (סי' ל"ח) והסברא לפמ"ש התב"ש (סי' ח"י ס"ק כ"ט) דמה שאנו היינו מחזיקין להיתר אף שיוכל להיות שבטעות החזקנו מ"מ הוי זה שאנו החזקנו חזקה יע"ש מ"ש דתרי חזקי איכא והביא ראי' מכתובות דכ"ד יע"ש. וזה רבות בשנים כתבתי בתשובה להביא ראי' לדברי התב"ש ע"ד הפלפול מדברי התוס' גיטין (די"ז ע"א) בסוגיא דזמן בד"ה משום כו' שהקשו דנעמידנה בחזקה אשת איש יע"ש והנה הלא נודע דברי הנמ"י פאד"מ שהקשה מאי פריך הש"ס מפני מה תיקנו זמן