שדי חמד פאת השדה מערכת א קכד

נגד מצוה דאורייתא כן היה נראה לי שאפשר לומר בכונת הרדב"ז אמנם ראיתי בשו"ת אהל משה הנ"ל שכתב הרב יצ"ו שלדעת הרדב"ז אין מעבירין על מצוה שמדברי קבלה מפני מצוה של תורה עי"ש (בד"ה תשובה) ולפי זה לא נפלאת לומר שגם במצוה דרבנן אמרינן אין מעבירין נגד מצוה של תורה דהא דברי קבלה אינם כדברי תורה לכל מילי ואפילו הכי אמרינן במצוה דדברי תורה אין מעבירין עליה מפני מצוה של תורה ועי"ש בדברי הגאון הנ"ל יצ"ו אשר פלפל בחכמה בנדון שאלתו. ואני ההדיוט כתבתי על דבריו בסייעתא דשמיא בקונטריס אסיפת דינים במערכת יום הכיפורים סי' א' אות יו"ד עי"ש וידידי הגאון דברי מלכיאל יצ"ו בשו"ת לא"ח בסי' ט"ו עמד בחקירה כזו (בחדא דאורייתא וחדא דרבנן) והעלה דאם שתיהן שוות של תורה קודמת לשל דרבנן אבל אם האחת תדירה או מקודשת היא קודמת ובמערכת יום הכיפורים הנ"ל הבאתי דיש סברא לומר דגם על מצוה דרבנן אמרינן אין מעבירין משום דחכמים עשו חיזוק לדבריהם אבל לא כן בשתי מצות אחת של תורה ואחת של דברי קבלה שדברי קבלה אין צריכים חיזוק עי"ש ובמה שכתבתי בנדפס באות ר"ץ הנ"ל עיין לקמן באות קל"ה ס"ק כ"א (בד"ה ובמכתב)

ועל מה שהבאתי בנדפס באות רצ"א בדין אי מעבירין על המצות אם הוא דוקא כשצריך לעשות שתיהן כתב לי ידידי הרה"ג אברהם יצחק הלוי בלייווייס דומ"ץ בבריסק דליטא יצ"ו וז"ל במערכת האל"ף הביא דברי התוס' יומא ד' ל"ג בענין אין מעבירין על המצות אי שייך אין מעבירין בעושה רק חדא מצוה וציין דברי רבותינו המדברים בענין זה והנה ס' נהר שלום וערך השלחן ומכתם לדוד אשר הביא הדר גאונו יחי' לא שזפתם עיני עין כהה לראות שמה דברים הנאמרים בקדושה אך זה לי רבות בשנים אשר משמיא אנהרינהו לעיינין לפרש בעניותן דברי התוס' במנחות ד' ס"ד ע"ב שהם גם כן כעין דברי התוספות יומא הנ"ל שכתבו שם וז"ל ומתרצים דלא שייך אין מעבירין על המצות אלא כשיש שתי מצות לפניו כגון דשון מזבח והמנורה וכו' וכן בהך דשמעתין שנוטל מן הקרוב אבל לקבוע מקום אשפיכת שיריים לא קבעו מה"ט אי לאו דגלי קרא בהדיא עכ"ל וע"ז הרבה לתמוה בס' ברכ"י אור"ח סי' כ"ה שציין מרן יחי' לעיין עליו שהרי בהך דעומר ליכא אלא חדא מצוה ואיך התוס' אזלו בתר איפכא וכתבו דליכא אין מעבירין אלא כשיש שתי מצות ולא עוד אלא שכתבו ומן בהך דשמעתא שנוטל מן הקרוב וע"ש מ"ש מתוס' חיצוניות כתי' וכן במש"כ אבל לקבוע מקום וכו' דחק בביאורו ע"ש היטב ובס' לימודי ה' לימוד כ"ב כתב לפרש מש"כ אבל לקבוע מקום וכו' דכונתם דאין מעבירין לא אמרינן לשנות ולפסול ממקום למקום וההיא דמן הקרוב אינו קביעות מקום שהרי אם לא מצא מביא מן הרחוק וזהו ממש תירוץ התוס' במגילה ד' ו' ע"ב ד"ה אין מעבירין בשם רבינו יאודה ע"ש עכ"ד ע"ש. ובקונט' למד מענייניו בהשמטה ללימוד הנ"ל ולענ"ד כמה מהדוחק יש בזה שהרי בתוס' מגלה הנ"ל מבואר שדברי הר' יאודה והיש מתרצים אינם עולים בקנה אחד ושני תירוצים נפרדים המה ואיך נפרש דבריהם במק"א שלא כדברי עצמם ז"ל ומה שנראה לקוצר דעתי בזה דמש"כ דלא שייך בזה אין מעבירין אלא כשיש שתי מצות לפניו וכו' הוא לאו דוקא היכא שרוצה לעשות עתה שתי המצות בזא"ז אלא כל שיש שתי מצות לפניו והוא רוצה לעשות אחת מהן ולהניח האחרת שייך אין מעבירין באותה שבאתה לידו תחלה וה"ה היכא שיש לפניו מצוה אחת והוא יכול לעשותה ברחוק או בקרוב ובכל מקום שיעשנה יקיים המצוה והיינו ההיא דעומר דשמעתא דהתם בודאי שאין לאחר המצוה ולדחותה עד מקום הרחוק כיון שאפשר לו לקיימה במקום קרוב תחלה ודמי ממש לשתי מצות שאפשר לו לקיים האחת תחלה ועי' ריטב"א יומא ד' ל"ג ע"א ד"ה אין מעבירין ומגלה ד' ו' ע"ב ד"ה בשלמא ומה שהגיה שם אבא מרי עט"ר יחי' בכור לזהב אות ט' אמנם לענ"ד צ"ל בלשון הריטב"א שם ונקיטינן מינה דה"ה שלא יאחר אותה כיון שהגיע זמנה וכדתנן התם מצות העומר וכו' (וזהו ממש כמש"כ בחי' יומא עי"ש ודו"ק) אכן בהך דשפיכת שיריים אין לומר דמשום אין מעבירין יתחייב ליתן איסוד מערבי שפוגע בו תחלה שהרי אי לא הוה כתיב קרא אשר פתח אהל מועד אנן לא ידעינן דעת עליון איך עלתה במחשבה לפניו ית"ש והוה אפשר לן למימר דרחמנא קפיד טפי איסוד דרומי כמו בשירי חטאות החיצוניות וא"כ ביסוד מערבי אכתי ליכא מצוה כלל שעדין לא הגיע למקום כונת רצונו ית' ולא דמי לעומר דהתם אם יקצור בקרוב ג"כ יקיים המצוה בודאי וזהו שכתבו אבל לקבוע מקום אשפיכת שיריים לא קבעו מהאי טעמא כו' כונתם שע"י אין מעבירים על המצות לא יהא נקבע מקום המצוה בההיא דפגע ברישא שאין מצוה אלא במקום אשר יצוה וכמבואר כנלע"ד ברור ונכון בביאור לשונם ז"ל במנחות שם וכן בזבחים ד' נ"א ע"א ולשון התוס' יומא ד' ל"ג הנ"ל אף שלכאורה אינו מורה כפי' זה מ"מ צריך לדחוק שזהו ג"כ כונתם כי היכא דלא תקשה להו הך דעומר דמנחות וא"כ מש"כ אלא היכא דבעינן למיעבד תרווייהו וכו' היינו היכא דבתרווייהו הוא מקיים מצוה באיזה שיעשה אבל היכא דלא עבדינן אלא חד וכו' פי' היכא שאין מקיים מצוה אלא בחד דהיינו הך דשפיכת שיריים שאינו עושה מצוה אלא במקום אחד או בקרוב או ברחוק א"כ אית לן למיעבד לתדיר לחודי' דמסתמא התם היא המצוה ולשאינו תדיר לא נעביד כלל דהתם עדיין לא הגיע מקום המצוה וכדכתיבנא ודו"ק. ובזה א"ש ג"כ דבריהם במגלה ד' ו' ומה דמקשו עלה דההיא מסוגיא דהתם שכיון דכתיב בקרא בכל שנה ושנה דילפינן מזה שיהיו כל השנים שוות בין פשוטה בין מעוברת ואם נפרש כרשב"ג דבעינן אדר הסמוך לניסן א"כ באדר הסמוך לשבט אכתי ליכא מצוה כלל ולא שייך בזה אין מעבירין וכמו בשפיכת שיריים וכמבואר. אמנם ליישב דברי רבותינו בעלי התוס' ז"ל בכל מקומות הנ"ל שלא חשו לקושיא זו מהך דמגילה נלע"ד בזה דס"ל דלא דמי ההיא לשפיכת שיריים דהתם אנו דנין אמימרא דרחמנא ואם ה' לא צוה רק איסוד דרומי ממילא במערבי ליכא מצוה כלל משא"כ בהך דמגילה שאנו דנין היאך תקון מרדכי ואסתר נהי דאם נאמר דאינהו תקון שיהו כל השנים שוות באדר הסמוך לניסן ממילא לדידן ליכא מצוה בסמוך לשבט. אמנם אינהו גופייהו כשבאו לתקן לעשות זכר לנס לא היה להם לעבור על המצוה ולתקן באדר הסמוך לניסן והו"ל לאקדומי ולתקן שיהו כל השנים שוות באדר הסמוך לשבט ושפיר שייך בזה אין מעבירין על המצות לגבי דידהו ולא דמי לשפיכת שיריים כנלע"ד נכון בעזה"י עכ"ד יצ"ו

צ"ג) אין הקב"ה מביא תקלה על ידי בהמתן של צדיקים כתבתי בזה בנדפס אות רמ"ב ורמ"ג אם הוא דוקא במידי דאכילה ואם אפשר לסמוך על זה ובענין זה כתב לי ידידי הרב המופלג מוהר"ר אליאו שמואל בהרה"ג ידידי מוהר"ר נתן לעווין אבד"ק ניקאפאל וצ"ו וז"ל אציע לפני כת"ר אשר שאלתי בילדותי יען מצאתי כי גם כת"ר נגע בענין זה והוא לפי מסקנת התוס' דבאכילה אין הקב"ה מביא תקלה ע"י הצדיקים אם נתערב יבש ביבש חד בתרי דאם נאבד או נאכל אחד מהם השאר מותר אם כן יש לשאול אם יזדמן תערובת כזה וראינו שאיש צדיק מוחזק בדורנו לצדיק ואכל אחת לא כי לא ידע שיש בהתערובת איסור אם תולין שנאכל האיסור הא אין הקב"ה מביא תקלה באיסור אכילה ואם נאמר שההיתר אכל קשה לחלק כדין בין שאר אדם לצדיק ויש לחלק בין איסור דאורייתא לדרבנן דבדרבנן מצינו בתוס' חולין דף ז' דשכיח שמביא תקלה בזה ועיינתי בספרו שדי חמד סי' רמ"ג אם אפשר לסמוך לעשות מעשה על פי זה וכו' עכ"ד יצ"ו ומסתברא דאין לחלק בזה ולא ישתנה, הדין לעולם בין עובד אלקי"ם לאשר לא עבדו הדין אמת דנאכל אחת מהן השאר מותר וכיון דעיקר מאי דבעינן נאכל אחד מהן להתיר השאר אינו מן הדין דמן הדין מותר לאכלן בבת אחת או אדם אחד בזה אחר זה בלא השלכת אחת מהן ורק מצד חומרא הוא עיין ביו"ד סי' ק"ט נראה דאין להחמיר בזה וכיון שנאכלה אחת מן החתיכות אף שהאוכלה איש צדיק תמים היה אנו תולין שחתיכת האיסור אכל ולפי שהיה לו לדקדק ולשאול אם יש בזה חשש תערובת חשיב כמו מזיד ולא אמרו שאין הקב"ה מביא תקלה וכו' אלא בשוגג גמור וכמו שכתב הרב