שדי חמד פאת השדה מערכת א קכא

אשתו הרי לשון הכתוב הוא ערות אשה ובתה לא תגלה ואם כן אין חילוק מתי נולדה הבת כיון שעל כל פנים מגלה ערות אשה ובתה זו אחר זו שהרי גם כשאינה בת אשתו הרי הוא בת אשה שגלה ערותה ולכן ודאי ערוה היא וכו' אלו תורף דב"ק בזה. והנה לפי מה שמשוה הגאון הנ"ל גירושין ומיתה אהדדי נראה דאף אם היה כתוב בתורה ערות אשה ובתה לא יגלה יש לנו לומר שהבת שנולדה (מאיש אחר) אחר גירושין חשיבא ערוה לפי מה שכתב לריטב"א שגם אחר מיתה נקרא אחיו הוא הדין שיש לומר שגם אחר מיתה נקראת אשתו ולשיטת הגאון דגירושין ומיתה שוו אהדדי אם כן גם אחר גירושין נקראת אשתו והבת היא אשתו ובתה אלא שלדעתי הקצרה יש לפקפק בהשואה זו דודאי לפי מה שהוכיח מגירסת התוספות דלאחר מיתה לא מיקריא אשתו הכי נמי לאחר גירושין לא מיקריא אשתו אבל לפי גירסת רש"י דיליף הרב דמיקריא שתו גם לאחר מיתה יש לומר דלאחר גירושין לא מיקריא אשתו וכן יש לומר דאף שנלמוד מדברי הריטב"א הנ"ל דאחר מיתה נקראת אשתו אין ללמוד מזה דאף אחר גירושין מיקריא אשתו דיש לומר שכיון שגרש תו לא מיקריא אשתו כלל וסימנים לחילוק זה יש לנו מתשובת הרשב"ץ בח"ב סי' קי"א בדין קבורה שהבעל חייב בקבורתה שכתב בשם הרב השואל שאם קברה כדין ושוב הוציאוה מחטטי שכבי אינו חייב לקוברה שנית כמו בנשבית שרק פעם ראשונה חייב לפדותה ובפעם שנית מגרשה ונותן לה כתובתה והיא תפדה את עצמה דאלמא אינו חייב לפדותה אלא פעם אחת והכי נמי בקבורתה והרשב"ץ כתב לדחות דבריו וראייתו בכמה פנים ובאחד מהם כתב וז"ל ועוד אף בנשבית אינו אומר כן אלא מפני שיכול לגרשה וכיון שגרשה הרי אינה אשתו ואינה חייב עוד בפירקונה אבל זאת אשתו מתה ואי אפשר לגרשה עוד ולעולם היא קרויה שתו עד שיחיו המתים הלכך לעולם חייב ליטפל בקבורתה אפילו כמה פעמים וכו' אלו תורף דב"ק הנך רואה דרב המרחק בין מיתה לגירושין שאחר גירושין אינה נקראת אשתו כלל אבל אחר מותה מיקריא אשתו דלא כדמשמע מדברי הגאון בנין ציון הנ"ל

ועל פי דברי הריטב"א הללו יש ליישב מה שהקשה ידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו בספר נחלה לישראל סי' ל"ו אות כ"ט ודבריו סובבים על מה שכתב בספרי משכנות הרועים בהתשובות סי' ל"ו (בד"ה ושוב אחר) דהרשב"ץ בח"ב סי' קי"א דאשתו קרוייה אף אחר מותה עד תחית המתים ולזה הביא סוגיא דיבמות דף ה"ן ע"ב סלקא דעתך אמינא הואיל דלאחר מיתה נמי איקרי שארו וכו' ודברי רש"י והתוספות שם וביש נוחלין דף קי"ג ע"א וכתב דלרש"י גם אחר מיתה קרויה שארו ולהתוספות ביבמות לא מיקריא שארו וכו' וכן נטתה דעתו קצת דלאחר מיתה לא מיקריא שארו אלא שסיים בדף ס"ו סוף ע"א דנאמן עלינו הרשב"ץ דנקראת אשתו עד תחיית המתים וכו' ועל זה כתב בנחלה לישראל שם וז"ל בסי' ל"ו הארכתי דיש לומר דאחר מיתה לא נקראת שארו ועיין עוד סנהדרין דף יו"ד ע"א ונקלה אחיך כי מחית אגבא דחיי מחית הרי דלאחר מיתה לא נקרא אחיך והכי נמי יש לומר לענין שארו עכ"ל יצ"ו. אמנם לפי דברי הריטב"א הנ"ל אין משם ראיה וכבר הכריח הריטב"א ממקראי קדש שתים זו (להקים לאחיו שם שאו את אחיכם) שמענו דגם אחר מיתה נקרא אחיו אחיכם והוא הדין שנקרא שארו ובסנהדרין מאחיך לעיניך הוא דדייקינן וכן מה שהבאתי בנדפס בשם חידושי הרש"ש לחלק בין אחוה ממש מחמת קורבה לאחוה במצות ודבריו טובים ונכוחים היה בהעלם מידידי הרב נחלה לישראל כנראה שאין מצויים אצלו חידושים הנ"ל וכן חידושי הריטב"א הנ"ל שוב השגתי ספר שו"ת הד"ר להגאון הנ"ל יצ"ו וראיתי בסי' כ"ט אות ח"י שבשפלנו זכר לנו מה שכתבתי בנדפס בענין זה והכי אמר רב בסי' ל"ו כתבתי (כונתו על ספר משכנות הרועים) אם נקראת שארו אחר מיתה וכו' שוב כרגע נראה לי ספר שדי חמד וראיתי שמדבר בזה ועיין סנהדרין דף יו"ד, ע"א כי מחית אגבא דחיי מחית משמע דאחר מיתה אינו נקרא אחיו עכ"ד הרב בשו"ת הד"ר שם ונראה שתיבות שוב כרגע וכו' עד שמדבר בזה היו כתובות בקונטריסו על הגליון מה שכתוב ועיין סנהדרין וכו' והמעתיק או המדפיס שגה ונתן את הניתנים למטה למעלה ואת הניתנים למעלה למטה שהרי אחר שהזכיר את השדי חמד אין שייך לכתוב ועיין סנהדרין וכו' כאילו חדשות הוא מגיד אחרי שסוגיא זו כבר הובאה בשדי חמד ואין קול חדש ועיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לכללים סי' ג"ן אות

צ"א) אסור לאדם שיאכל קודם שיאכיל לבהמתו בנדפס במערכה זו אות ק' כתבתי בס"ד בדין זה אם הוא מה"ת והיכי גרסינן אסור לאכול וכו' או אסור לטעום וכו' ועוד איזה חידושים בזה עי"ש וידידי הרב מוהר"ר שבתי פרומקין יצ"ו מעיר האראדאק בהיותו בסוואסטאפאל כתב לי בענין זה וז"ל הנה מידי עברי בדרך השקפה להתענג בתנובות שדי חמד בכללים פגשתי בכלל המאה המתחיל אסור לאדם שיטעום וכו' בגטין ס"ב (גם כן אדמו"ר הזקן זי"ע בלקו"ת פ' בחקתי ד' מ"ט התחיל הדרוש בזה אסור לאדם שיטעום ושם בתוך הדרוש ציון אדמו"ר בעל הצ"צ שזאת הגירסא היא בגטין כו' עי"ש) והנה לעיין בעיון אין עתותי בידי כי טרוד אנכי למאד ואין לי ספרים במה לעיין. אכן בדרך השקפה ראיתי מה שהביא כ"ג החילוק בשם החת"ס דדוקא אדם בשלו משלו בהמתו קודמת כו' אבל אחר הנותן וכו' לכאורה לזה יש סתירה כי בגמרא בגטין הלא ר"ה ור"ח אמרי לי' לגניבא שיטעום אצלם משלהם וע"ז השיב להם הכי אמר ר"י אמ"ר אסור לו לאדם לטעום כו' ובאם שיש לחלק הלא כבר חלק מרן הגאון בעל אה"ח בבאורו על התורה בפ' חיי שרה וגם בפ' חקת יע"ש. עוד יעיין נא כ"ק בש"ע חו"מ של אדמו"ר הרש"ז זי"ע הלכות עוברי דרכים וצער בע"ח סעי"ג ובקו"א שם אות ג' שכותב מפורש שהוא מדרבנן וקרא דואכלת וכו' הוא אסמכתא בעלמא דלא כט"ז וכו. ולולא דמסתפינא הייתי אומר שמהלשון שאמר להו גניבא לר"ה ור"ח הכי אמר ר"י אמ"ר אסור לו לאדם שיטעום כו' (ולא אמר להו הא אמרי' אמ"ר וכו') משמע שהוא פירש להם שמה שאמ"ר אסור לאדם לאכול אין כונתו אבל טעימה מותר אלא הכי אמ"ר שאפילו טעימה בעלמא אסור וזה הי' תשובה להם על מאמרם שבקשו אותו לטעום מידי. אמנם יראתי להגיד שהאמת הוא כן כי בכל הגאונים שהביא כ"ק בספרו אינם אומרים כן ומי אנכי להכניס ראשי בין ההרים הגבוהים והרמים ורק בדרך אפשר ובילקוט שמעוני ג"כ הגירסא אסור לו לאדם שיטעום כו' עכ"ד יצ"ו

והנה באמת יפה העיר דמשמעות הש"ס בגטין דאמרו לו ליטעום מר מידי מסתמא ודאי משלהם נתנו לו ובכל זאת השיב להם דאמר רב יהודה אמר רב אסור לטעום וכו' אך כבר הוקשה כן להגאון כתב סופר (בסי' ל"ב שרשמתי בנדפס) וגם דקדק שהיה לו לגניבא להשיב להם בלשון תימה הא אמר ר"י אמר רב דמסתמא לא נעלם ממנו דין זה ולמה השיב להם בנחת הכי אמר ר"י אמר רב כו' לכן כתב דגניבא סיועי מסייעא להו שהם אמרו לו ליטעם מר מידי וכונתם דאף דאסור לטעום קודם שיאכיל לבהמתו מכל מקום במה שהם נותנים לו משלו שרי והוא גם כן הודה להם ואמר הכי אמר רב אסור לו לאדם לטעום וכו' ותיבת לו מיותר אלא הכונה שרק משלו אסור ולא במה שנותנים לו אחרים ועל דרך זה פירש גם לפי הגירסא אסור לאדם שיאכל וכו' שהם אמרו לו לטעום מר מידי דטעימה מותרת והשיב להם שהדין עמהם שכן הוא משמעות דברי רב אסור לאכול וכו' כלומר אבל טעימה שריא אלו תוד"ק

וידידי הרב הגדול מוהר"ר מרדכי הכהן ראבינוויץ אבד"ק יאלטא יצ"ו כתב בענין זה וז"ל עיין תשובת כ"ס סי' כ"ב שהביא בשם אביו הגאון ח"ס ז"ל שחידש דהא דאסור לאכול קודם שיתן לבהמתו דוקא שאוכל על שולחן עצמו ולכן אסור לאכול קודם שיתן לבהמתו משום דמזונות בהמתו עליו אבל היכא שאוכל על שלחן אחרים הוא קודם לבהמתו משום דאז אינו אוכל משלו ואין מזונות בהמתו עליו. והקשה הרבני המופלג וכו' ר' שבתי פרומקין נ"י מסוואסטאפאל יע"א דהלא בגטין ס"א ע"א מפורש להיפוך דשם אצל מעשה של גניבא דאמרו ליה לטעום מר מידי אמר להו הכי אמר רב דאסור לטעום קודם שיתן לבהמתו והלא שם הי' אוכל גניבא