שדי חמד פאת השדה מערכת א קכ

חיזוק לדבריהם כשל תורה ומשום הכי אינו ברשות בעל הבית כלל ותו לא מצי מבטל ליה דדין ששית לענין זה כדין שביעית ושמינית דהוא מדאורייתא ומה שכתב הרב אינו צריך לבטל אינו יכול היה לו לומר מיהו כיוצא בו אשכחן התם פרק כל הגט דאמרינן המביא גט ממדינת הים וחלה הרי זה משלחו ביד אחר וכו' ואין השליח האחרון צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אלא אומר שליח בית דין אני והתם בודאי כי אמר אין צריך אין יכול רוצה לומר והכי נמי הכא וכמוהו רבים בתלמוד ובדברי הרב ומדבריו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא עכ"ל רבינו מנוח ומפורש שגירסתו כדברי הרמב"ם היתה אינו צריך

והנה בנדפס הבאתי מה שהבינו התוספות והרא"ש ושאר פוסקים מדברי רש"י שכתב בריש פרק מי שמתו ד' י"ז סוף ע"ב ד"ה ואינו מברך אינו צריך לברך שכונתו לומר שאם ירצה לברך רשאי כמשפט לשון אינו צריך וחלקו עליו וכתבו שאינו רשאי ואני הדל כתבתי שהיה אפשר לומר שגם רש"י מודה שאינו רשאי וסמך על המובן מלשון אינו צריך לברך דאם רוצה לברך אינו רשאי דהויא ברכה שאינה צריכה ולא דמי ללשון אינו צריך האמור בשאר מקומות. ושוב כתבתי שאם לכך נתכוון רש"י לא היה צריך לכתוב שום דבר דמלשון אינו מברך השנוי במשנה מובן דאין רשאי לברך אלא ודאי בא לפרש דלא נימא הכי אלא אין צריך לברך ואי בעי מברך והבאתי שהרב ערוך השלחן בא"ח סי' ר"י אות ו' כתב מסברא דנפשיה דלשון אינו צריך האמור לענין ברכה הכונה היא שאינו רשאי לברך דהויא ברכה שאינה צריכה ועתה ראיתי בספר טהרת המים (לרב גדול משאלוניקי) בקונטריס שיורי טהרה במערכה זו אות ז"ך וז"ל אין צריך לברך הנזכר בשם פירושו הוא אין צריך לכתחלה אבל רשאי לברך תוספות והרא"ש בברכות דף י"ז הביא דבריהם מרן הבית יוסף בא"ח סי' ע"א עכ"ל והנה מה שכתב בשמם הן הן הדברים אשר כתבתי בנדפס כיעי"ש והם לא כתבו כן על לשון אין צריך שבש"ס אלא על לשון רש"י ולפי מה שכתבתי בנדפס שהוצרכו להבין כן בדעת רש"י יש לומר דבעלמא מודו דלשון אין צריך האמור במילי דברכות רוצה לומר אינו רשאי כיון דהויא ברכה שאינה צריכה ועיין עוד בריש פרק שלישי מקום שנהגו לברך יברך ושלא לברך לא יברך וכתב רש"י לא יברך אין צריך לברך

פ"ט) איסור מטומאה לא ילפינן בנדפס מערכה זו אות רי"א הבאתי מ"ש הגאון נו"ב במ"ק יו"ד סי' כ"ו בשם רב האי גאון שכתב דאפושי טומאה לא מפשינן וכתבתי דאין להוכיח מדברי הנו"ב שסובר דהא דלא ילפינן איסור מטומאה הוא מדרבנן (כמו שהבין מדבריו הרב שמן המשחה) עי"ש ובדבר זה כתב אלי ידידי הגאון אבד"ק וואשילקאווא מוהר"ר מרדכי אליהו ראבינוויץ יצ"ו וז"ל באות רי"א הביא דברי הנו"ב חלק א' סי' כ"ו שהביא מ"ש ר"ה גאון הובא בר"ש ופי"א דאהלות מ"ז לתרץ הא דתנן שם בעופות ובדגים כדי שתפיל לאור עם הך דדג טהור שבלע דג טמא משום דשאני טומאה שאפושי טומאה לא מפשינן וע"ז הוסיף מר שהוא לדברי הגמ' ביצה (ז' א'), לא אכחד כי עיקר דברי הגמר' בביצה שם אינו מובן לכאורה הא אדרבא מצינו בכ"ד שגזרו כמה גזירות בענייני טומאה כמעט יותר עוד מבאיסורין ובי"ח דבר גזרו הרבה גזירות בטומאה ובכמה מקומות בש"ס מצינו כמה הרחקות וגזירות בטומאה ורק לענין לטמא את א"י מצינו שהקלו ולא גזרו מספק כמבואר בכתובות (כ' ע"ב) עילה מצאו וטהרו את אר"י וכן במו"ק (ו' א') אין מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד את א"י ובזה שייך שפיר לומר שהקלו שלא לאפושי טומאה ולטמאות א"י אבל בטומאת אוכלין אדרבא מצינו הרבה גזירות וכבר הרגיש רש"י שם וכתב שם בד"ה ואפושי טומאה מדרבנן לא מפשינן ואעפ"י שגזרו בטומאות במקומות הרבה ל"ל הכא נמי נגזור דלא ניחא לן דלאפושי בטומאות עכ"ל ואכתי לא השמיענו בזה דבר למה לא ניח"ל כאן לאפושי טומאה מה של"מ כן בשאר מקומות וע"כ היה נ"ל דרק כאן אמרו אפושי טומאה ל"מ משום דבכ"מ גזרו למגדר מילתא להרחיק מטומאה אכן בביצה שם דמיירי בנבלת עוף טהור שאכלה ונטמא עי"ז וטומאתה הוא ע"י אכילה והרי אכילת ביצת נבלה בלא"ה אסרו אף כל כמוה נמכרת בשוק כמו דתנן בעדיות (פ"ה מ"א) א"כ לגזור טומאה ע"ז להרחיק מן הטומאה כיון דבלא"ה אסורה באכילה עכ"פ וע"כ אין בזה צורך לאפושי טומאה בכדי וכמ"ש כיו"ב הב"י ביו"ד (סי' קפ"ז) ובש"ך שם (סק"ג) לענין בשר בחלב בבשר טהורה וחלב טמאה או איפכא לא היה ענין לאסרו מדרבנן כיון שכבר הוא אסור ועומד מה"ת משום בשר טמא או חלב טמא והן ל"ש כאן לגזור טומאה בכדי במקום שא"צ משום הרחקה והוי רק אפושי טומאה ולא מפשינן ולפי"ז אין לחזק מדברי הגמ' בביצה דברי ר"ה גאון הנ"ל עכ"ד יצ"ו

ובעיקר כללין האריך ידידי הגאון אבד"ק שאויל יצ"ו בספרו היקר זכר יהוסף בחידושיו ליבמות דף ק"ג ע"ב הרבה בזה כדרכו בקודש עי"ש דב"ק ועיין בספר טהרת המים בקונטריס שיורי טהרה במערכה זו אות קל"א ובספר משכנות הרועים לידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו בקונטריס עת דודים דף כ"ה ע"ב ובספר בכורי שלמה לידידי הגאון מוהרש"א רזעכטא יצ"ו בסי' כ"ה אות ח"ן ואות ט"ן ובזכרונות הגאון חקרי לב שבסוף ספר ישרי לב בדף צ"ו אות ק"א ציין יבמות דף ק"ג שער אפרים סי' נ"א דף כ"ב וסי' ע' דף מ"ז שבת דף קכ"ג ביצה דף ז' משאת משה ח"ג חיו"ד סי' ג' ואשתמיט מניה יבמות דף ק"ג סוכה דף י"ח בכורות דף ז' ד"ה דג יבמות דף קי"ד ע"ב ויש לחלק היכא דאיכא בטומאה איסור גמרינן ודוק משאת משה חיו"ד סי' ב' ביצה דף יו"ד עירובין דף ס"ח ברכות ד"ן עירובין דף כ"ד קידושין דף נ"ט

צ') אח וכן אחיו אחיך אם שייך לומר גם למת בנדפס מערכה זו אות שב"ע הבאתי מ"ש בתוספות רבינו עקיבא איגר בשם הריטב"א למכות דגם אחר מיתה נקרא אח והצרכתי עיון מש"ס סנהדרין דף יו"ד על פסוק ונקלה אחיך לעיניך כי מחית אגבא דחיי מחית עי"ש וכתב לי על זה ידידי הגאון מוהר"ר שלמה פרעיידש אבד"ק ליאדי יצ"ו וז"ל ובאמת הריטב"א בעצמו במכות שם הביא סוגייא דסנהדרין דף יו"ד הנ"ל ותירץ וז"ל התם הוא מדכתיב אחיך לעיניך שיהא קיים לעינינו ולאו מלשון אחיך בלחוד ע"כ ובתוס' רעק"א לא העתיק כל דברי הריטב"א בזה עכ"ד יצ"ו. גם ידידי הרה"ג מוהר"ר אברהם יצחק הלוי בלייווייס דומ"ץ בריסק יצ"ו כתב לי כדברים הנ"ל ויתירה עשה שהעתיק גוף לשון הריטב"א ואלה דברי מכתבו באות שב"ע הניח בצ"ע דברי הריטב"א מכות מסוגיא דסנהדרין והנה לא היה לנגד עיני מר שליט"א גוף ס' הריטב"א מכות רק מה שהעתיק ממנו הגרעק"א בקצרה. אמנם בריטב"א עצמו כתב וז"ל ואף על גב דגבי מלקות דכתיב ונקלה אחיך לעיניך בעינן שיהא אחיך קיים לבתר דנקלה ולהכי אמרינן שאם אמדוהו לקבל כ' מלקין אותו י"ח שראוי להשתלש ואין מכין אותו כ"א ואע"ג דכי מחיית כ"א אגבא דחייא מחי הא מיית בסוף כ"א ובעינן לאחר שנקלה שיהא אחיך התם מדכתיב אחיך לעיניך שיהא קיים לעינינו ולאו מלשון אחיך בלחוד עכ"ל עכ"ד יצ"ו ואפריון נמטיינהו לתרווייהו רבנן הנז"ל יצ"ו דדלו לן מרגניתא דברי הריטב"א אשר חידושיו למכות לא היו אצלי בו בפרק ועתה ראיתי שכדבריהם כן הוא בדברי הריטב"א בגופן שלהן

והנה הגאון בנין ציון במהדורא קמא סוף סי' קל"ו (בד"ה והנה) כתב שבספרו ערוך לנר ליבמות דף ט' כתב שנסתפק באיסור אשה ובתה אם הוא גם בבת שנולדה אחר שגרש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר ונולדה ממנו בת זו ושכתב שם שמרש"י נראה שאינה ערוה או שעל כל פנים רש"י מסופק בזה ועל זה כתב בבנין ציון שלכאורה נראה דתליא בשתי הגרסאות ביבמות דף ה"ן ע"ב במה שאמרו סלקא דעתך אמינא הואיל ולאחר מיתה נמי איקרי שארו וזו גירסת רש"י ואם כן למסקנא נקראת שארו והכונה שהיתה שארו ואם כן הוא הדין דנקראת גם כן אשתו לאחר גירושין והתוספות נראה דלא גרסי הכי וכו' ולדידהו לאחר מיתה לא נקראת שארו ואשתו ויש לומר דהוא הדין גם כן לענין גרושין ואם כן הבת שנולדה מאיש אחר לאחר שגרשה לא חשיבא בת אשתו להיות לו לערוה וכו' שוב כתב דאף דבלשון המשנה נקראת בת