שדי חמד פאת השדה מערכת א קיח

וכבוד הדרת גאונו שיחיה תירץ על פי מ"ש בספר יד דוד בסוף תענית דברבים אין שייך לומר דמנכין מזכיותיהם ומותר להנות ממעשה נסים עכ"ד. והנה מזה נסתר ג"כ מ"ש הגאון מוהרש"ק ז"ל בספר החיים שלו דהא דאסור להנות ממעשה נסים אינו רק מדרבנן והביא ראי' ממן במדבר והשליו והבאר ולפי מ"ש הדר"ג בשם יד דוד הנ"ל אין מזה ראיה ובלא"ה כבר השגתי עליו ויען כי דברי הנאמרים בזה הם ע"ד הפלפול ישר צויתי להעתיק מחידושי לאו"ח הלכות חנוכה בסי' תר"ע אשר כתבתי ביומי דחנוכה העבר וזה לשוני שם כתב בדו"ז הגאון הט"ז ז"ל בסק"א ליישב קושיית הב"י למה קבעו ח' ימים חנוכה הלא על לילה ראשונה לא הי' נס ותירץ עפ"י מ"ש בזוה"ק דאין הברכה שורה אלא במה שיש כבר בעולם ולהכי הי' נס גם בלילה הראשונה דנשתייר ועל אותו השיור באה הברכה והקשה הגאון ר' שלמה קלוגר ז"ל בס' החיים שלו אדרבא הי' להשי' לברוא יש מאין והי' הנס גדול יותר וכתב לתרץ דמזה ראיה דצריך להיות בכל התורה מן המותר בפיך אף בדרבנן וא"כ הי' אסור להדליק מהשמן הנעשה ע"י הנס כיון דאסור לישראל דאסור להנות ממעשה נסים ולכך ה"נ הוצרך שיהי' נשתייר מעט דקמא קמא בטיל לי' את"ד בקיצור יעיי"ש. והנה דבריו תמוהין דזה לא הוה בכלל אינו מותר בפיך דלא אוסרה התורה אלא דברים האיסורים לישראל וא"כ נמאסים לגבוה משא"כ מעשה נסים ואדרבא הוא חביב יותר כמובן ובפרט כשרואין שלזה נעשה הנס כדי להדליק המנורה (ועי' מ"ש בסמוך) וראי' לזה דא"כ האיך הקריב אאע"ה האיל תחת יצחק בנו דהאיל בא בדרך נס והקב"ה ברא אותו מששת ימי בראשית והאבות קיימו כל התורה וא"כ לא הי' האיל מן המותר בפיך א"ו דזה אינו בכלל אינו מותר בפיך כמ"ש. ומ"ש הגאון הנ"ל דהא דאסור להנות ממעשה נסים אינו אלא מדרבנן והביא ראי' ממן במדבר שאכלו ישראל והשליו והבאר אי משום הא לא אירי' דשם נעשה להם עיקר הנס כדי שיאכלו ולא שייך לומר אסור להנות ממעשה נסים (דלא עביד הקב"ה ניסא לשקרא ח"ו) וכזה מצאתי אח"כ בספר מדבר קדמות להג' המובהק מוהר"ר חיד"א ז"ל ערך נ' אות כ"א שהוא כתב כן על אשת עובדי' שהי' מותר לה להנות מהשמן שנתן לה ע"י נס מאלישע עי"ש ומ"ש דלפימ"ש הט"ז ניחא דשפיר הי' מותר לישראל דקמא קמא בטיל תמוה הלא קיימ"ל חוזר וניעור ובפרט כשרבה האיסור הבטל על ההיתר המבטל בזה לכ"ע לא אמרינן קמא קמא בטיל ועי' בטוש"ע יו"ד סי' צ"ט. בפר"ח ופר"ת באריכות מזה והכא בפך השמן נתרבה הרבה פעמים יותר ממה שנמצא ולא שייך לומר קמא קמא בטיל. אמנם אם נימא בזה קמא קמא בטיל נתיישב לי במעשה דאלישע איך נהנה האשה מהשמן והלא אסור להנות ממעשה נסים ובזה ניחא דלזה שאל אלישע להאשה מה לך בבית אמרה לו אסוך שמן ומזה הפך שמן יצקה כל הכלים שמן וכאשר הציקה מעט נתרבה בהפך וא"כ שוב קמא קמא בטיל ונתבטל ברוב ולהכי מותרת להנות ממנה וז"נ. ומה שפלפל שם הג' הנ"ל וכתב להקשות לר' יהודה דס"ל דמין במינו לא בטיל א"כ האיך הדליקו נר חנוכה הא הוא מעשה נסים וא"ל דקמא קמא בטיל הלא לר' יהודה מין במינו לא בטיל ומה שתירץ הגאון הנ"ל דהא דאסור להנות ממעשה נסים הוא רק דרבנן ובדרבנן אף לר"י בטיל כמ"ש התוס' בכ"ד עיי"ש כבר כתבתי לסתור ראייתו למעלה ומה שנראה לי בזה דבר חדש עפ"י מ"ש המרדכי והובא בהגהת רמ"א ז"ל ביו"ד סי' ק"ב סעיף ד' ובאו"ח סי' ש"ך דדבר שיש לו מתירין אף דאינו בטיל אך אם לא הי' ניכר קודם שנתערב בטיל אף שהוא דבר שיל"מ ועיין בפרמ"ג במ"ז סי' ס"ט ס"ק ל"ה שהביא בשם האו"ה דהה"ד לכל הדברים החשובים דלא בטלי אם לא הי' ניכרין בפ"ע בטלין עי"ש וברמ"א הנ"ל כתב ג"כ הלשון כל איסור שלא היה ניכר קודם שנתערב וכו' עי"ש והנה זה רבות בשנים אמרתי הסברא למה דבר שיל"מ אינו בטיל דמה שייך לומר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר כיון דחכמים התירו בס' וא"כ איך שייך לומר תאכלנו בהיתר הלא גם עתה היא היתר גמור ובפרט למ"ש הגאון בנודע ביהודה מה"ת סי' נ"ד דדבר הבטיל בס' לאו מתורת רוב היא אלא דהאיסור כמאן דליתא ונאבד במעוטו ועיי"ש וכבר קדמו לחלק בין בטול לח בלח לבטול יבש ביבש מר"ן הכסף משנה בשם הר"י קורקוס ז"ל בסוף פ"א מהל' אבות הטומאה ועיש"ה ומ"מ צ"ל דהוא בכלל ביטול דאל"כ בשיל"מ ג"כ יבטיל בס' ודו"ק ואכמ"ל בזה) ואמרתי דהנה לר"י מין במינו לא בטיל ואף דלית הלכתא כוותי' מ"מ בדבר שיש לו מתירין בלא הביטול חששו חכמים לדר"י וזהו הפירוש עד שתאכלנו באיסור היינו לר"י תאכלנו בהיתר לכ"ע אף לר"י ובמין בשאינו מינו באמת קיימ"ל דאף בדבר שיש לו מתירין בטיל ואח"ז מצאתי שכוונתי בסברא זו להגאון מוהר"ר שמחה מקעמפנה זצ"ל הובא בתשובת רעק"א זצ"ל סי' ר"ט עי"ש וא"כ לפי"ז צריך לומר למ"ש המרדכי הנ"ל באם לא הי' ניכר קודם שנתערב אף בשיל"מ בטיל היינו דבזה ר' יהודה מודה דאף מין במינו בטיל דאל"כ מאי נפקא מינה אם לא היה ניכר קודם שנתערב סוף סוף שייך לומר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר כנ"ל והסברא בזה כיון דהאיסור לא קנה הוויתו בפני עצמו לא חשוב ואין בכחו לאסור ועיין באחרונים שם מ"ש לחלק בין זה למ"ש המרדכי דדבר המערב בתחלת ברייתו לא בטיל בכו"פ ובפרמ"ג ובתשו' נוב"י סי' נ"ד ובתשו' הארכתי בזה (ומזה תמהתי על שיטות האחרונים הסוברים באיסור שנתבטל ויכול למוכרו ע"י קצת טורח בלא פסידא יש לו דין דבר שיש ל"מ על ידי זה ולמ"ש תמוה דלפי"ז גם מין בשאינו מינו יהי' לו לפעמים דין דשיל"מ היכא דיכול למוכרו שלא ע"י טרחה וזה לא מצינו בש"ס ופוסקים כל עיקר והטעם בזה כמ"ש דבמין בשאינו מינו מותר לכ"ע וליכא לשום מ"ד איסור בזה לא שייך לומר עד שתאכלנה ע"י ביטול תאכלנו שלא ע"י ביטול היינו משום דלר"י מין במינו לא בטיל כנ"ל משא"כ בשאינו מינו לא שייך לומר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר הא גם עכשיו היתר גמור הוא והתורה התירה אותו (ועתה ראיתי בספרו של כק"ת ש"י שהביא הרבה אחרונים שחולקים ע"ד הפרי תואר בזה ותדין עמהם כנלע"ד) אמר המחבר כונתו למה שכתבתי בשדי חמד מערכת הדל"ת אות פ"ה עי"ש) וא"כ יוצא לנו מזה דבר חדש דאף לר"י דסובר מין במינו לא בטיל אם לא הי' האיסור ניכר קודם שנתערב אף מין במינו בטיל כמו לדידן דקיימ"ל דדשיל"מ ושאר דברים חשובים שאינן בטילין מ"מ אם לא הי' ניכרים שפיר בטילין כמו כן לר"י מין במינו בטיל אם לא הי' ניכר בפ"ע קודם שנתערב ולפי"ז שפיר מיושב קושיות הגאון הנ"ל כיון דכאן באה שמן הנוסף ע"י הנס בתחילת ביאתו ע"י תערובת ולא הי' ניכר מעולם בפ"ע ולכן שפיר בטיל אף לר"י וא"ש ג"כ במעשה דאלישע דגם שם באה השמן הנוסף ע"י תערובת בתחילת ביאתו ולא הי' ניכר מעולם בפ"ע ובטיל אף לר"י והשתא דזכוני לזה י"ל דגם חוזר וניעור לא אמרינן בכיה"ג היכא דלא הי' ניכר מעולם ודו"ק) והנה למ"ש הגאון הנ"ל דהא דאסור להנות ממעשה נסים אינו אלא מדרבנן י"ל דלא קשה מהא דחוזר וניעור לשיטת הפרי חדש ביו"ד סי' צ"ט ס"ק כ"א דבאיסור דרבנן לא אמרינן חוזר וניעור א"ש דלא אמרינן כאן חוזר וניעור. אמנם כבר השיג עליו הפר"ת שם דאף במלי דרבנן ג"כ אמרינן חוזר וניעור עיי"ש וכל זה ע"ד הפלפול עכ"ל בחידושי שם לעניינו יותר לא ראיתי להאריך כעת מפני הטרדא ואי"ה עוד חזון למועד עכ"ד יצ"ו ועתה נדפס קובץ כנסת חכמי ישראל ועיין שם בקונטריס קהלת שלמה לידידי הגאבד"ק ליאדי יצ"ו בדף ע"ו אות ל"ה מה שכתב על דברי הגאון מוהרש"ק הנ"ל ומן האמור למעלה אתה תחזה שיש להעיר קצת בדב"ק

גם ידידי הגאון אבד"ק וואשילקאווא (הנז"ל באות פ"ב) יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל באות ש"פ מ"ש הדר"ג לענין הנאה ממעשה נסים אם יש בזה איסור או מד"ח יש להעיר ממה דאמרי' בברכות (ה' ב') א"ד הדר חלא והוי חמרא וא"ד אייקר חלא ואזדבן בדמי חמרא. ונר' דמ"ד הדר חלא והוי חמרא ס"ל מותר ליהנות ממע"נ ומ"ד אייקר חלא וכו' ס"ל דאסור וע"כ אין לומר דהדר חלא והוי חמרא דאין ליהנות ממעשי נסים אבל שיוקיר השער אין זה ממע"ן ואף דאכתי הא לכ"ע עכ"פ איכא משום מדת חסידות י"ל דכאן שהי' הפסד גדול אין בזה אף משום מדת חסידות להחמיר על עצמן