שדי חמד פאת השדה מערכת א קטז

קרינן בי' וחייב יע"ש וא"כ הכ"נ כיון דאי מתיידע לי' איזו הוא החלב הוי הדר ביה שפיר קרינן בי' שב מידיעתו והבן

והנה בהך עניינא דאין אדם מע"ר אימא בי' מלתא מה שאמרתי זה כמה ובעת היותי בלבוב לקבל הורמן ורשותא לדון בין דם לדם ובין דין לדין מהרב הגאון האב"ד דשם זצ"ל הצעתי לפניו דבר זה וקלסי' הנה הקשו וכל האחרונים מלאים בזה בהא דנדרים (ד' צ"א ע"א) בהא דאר"פ רבא בדיק לן כו' ואמרי' לי' מתני' הוא האומרת טמאה אני לך יש לה כתובה במאי עסקינן אי לימא באשת ישראל אי ברצון מי אית לה כתובה כו' והק' אמאי לא אמרו אי ברצון מי מהימנא הא אין אדם מע"ר (וגם כהד"ג באות ל"ד האריך בזה) ואמרתי ליישב (בתוך אחד השיחים עת דברתי עם הרה"ג הנ"ל אמרתי על אתר) לפ"מ דקי"ל דאומר מותר שוגג הוא עיין סי' צ"ט בט"ז (ס"ק ט') ועיין במג"א סי' רמ"ח (ס"ק ח"י) ועיין רש"י כריתות (ד' ב' ע"א) ועוד בכמ"ד. והנה נודע דברי המהרי"ק מובא ברמ"א אה"ע סי' קע"ח (סעיף א') באשה שזנתה וסברה שמותר לזנות הוי כמזידה ואסורה לבעלה לישראל ועיין שם בט"ז יו"ד (סי' צ"ט הנ"ל) שהביא באריכות מטעם שעכ"פ היא מתכונת למעול בבעלה דהא לא כתיב ומעלה מעל בה' וכו' אלא ומעלה בו מעל כו' יע"ש וא"כ לפי"ז מיושב לנכון דהכי קאמר הש"ס אי דאמרה שונתה ברצון ולא ידעה וסברה שמותר לזנות דבאמת משום טעמא דאאמע"ר נאמנת כיון דאומר מותר שוגג הוא ואינה עושית עצמה רשעה מ"מ מי אית לה כתובה הא עכ"פ מעלה בבעלה ועיין בתשו' רע"ק איגר סי' (קי"ד) ובשו"ת ברית אברהם הביאם בפ"ת (סי' קע"ח שם) דאף כתובה אין לה (ובגוף דברי מוהרי"ק עיין שו"מ מהדורא תליתאה (סי' לק"ט) ובשו"מ קמא (סי' קי"ג) ועיין תשו' רע"ק איגר סי' ר"ו) ולכאורה יש לידחות דהא התם בנדרים שם אליבא דרבא אזלינן והוא ס"ל במכות (ד' ט') דאומר מותר קרוב למזיד. אמנם עיין מראה הפנים על הירושלמי (פ"ה דגטין ה"ה) ד"ה וסברי וכו' והא דקאמר רבא אומר מותר קרוב למזיד וכו' אבל בעלמא אומר מותר שוגג הוא ועיין חת"ס חיו"ד (סי' פ"ח) וחח"מ סי' כ"ד וכבר הרגיש שם בגי' המהופכת שבתוס' שמביא כבוד מני"ר אות רל"ח וכן הביא בשם המג"ש בשבת ד' ס"ח ועי"ש במג"ש בו בפרק בתוס' ד"ה אבל תינוק שהאריך בענין זה וכתב דלרש"י הפלוגתא בין אביי ורבא (במכות שם) הוי דוקא בלא ידע מעולם אבל ידע ושכח כ"ע מודים דהוי שוגג והתוס' חולקים על רש"י בזה יע"ש ועיין חת"ס (סי' פ"ח הנ"ל) ויש לפלפל בזה עפ"י הכלל המסור בידינו אי שכחה שוגג מקרי או פשיעה (שוב ראיתי בספרו ד"ח הבא לידי בשאלה שהביא כן בשם הראב"ן ותמה עליו כן (בסי' פ') והביא שם בקיאות רב ואנכי מצאתי בחדושי אגדות למהרש"א במס' תמורה (דף ט"ו ע"ב) יע"ש בד"ה מיד תשש כחו של יהושע דשכחה אונס מיקרי ומוכרח אנכי לקצר בזה וכו' עכ"ד יצ"ו

וידידי הרב מוהר"ר שמואל אביגדור הלוי מעיר סארעצק יצ"ו כתב לי וז"ל הביא דעת רבוותא דדייקו מפרש"י כתובות אל ע"ב) במתני' דבעבירה דרבנן אדם נאמן ובשט"מ שם הוכיח היפך מפירושו בגמ' דהשמיט משחק בקוביא ומתני' קאי לל"ק דרב"ח וכ"כ בתשו' ברית אברהם מדעת עצמו ולכאורה י"ל דבגמרא ה"ט דלא פי' משב"ק משום דקאי לרב"ח דסובר בסנהדרין (כ"ד ע"ב) דהוי אסמכתא והוי גזל דאורייתא ומתני' קאי לדינא דקי"ל כר"ש דלא הוי אסמכתא ופסול רק מדרבנן אך א"כ יש להקשות למה לא אמר התם בסנהדרין דא"ב רב"ח ור"ש הא דלרב"ח עד שאמר משב"ק הייתי אי"נ ולר"ש נאמן ובד"ה והגיע הביא דאם אינו אומר בפירוש העבירה נאמן ולעד"ן להיפך דא"כ הדרא קושיית הראב"ד בכתובות (ע"ב) לוקים בהודית באופן שאינה אומרת בפירוש העבירה ואומרת שלא הראתה הכתם ו ידעה דטמא הי' ואח"כ נתברר שבא עלי' וכן בטבל אומרת שלא הפרישה מעשר ואח"כ נתברר שאכל א"ו אף באופן זה אין אמע"ר וכ"נ דמ"ש הא הטעם דאדם קרוב אצל עצמו שייך גם באינו מפרש עכ"ד יצ"ו. ומרוב טרדותי לא פניתי לעיין בדברי הרבנים טובים השנים הנז"ל יצ"ו וכן לא פניתי לעיין במה שכתב לי ידידי הרה"ג מוהר"ר בנימן שמואל אבד"ק טעלעפין יצ"ו וז"ל בשדי חמד באות ל"ג יעיין בחיבורי מגדים חדשים סי', א' סק"ז ויש טעות במה שכתבתי שם ויש להקל לפי"ד המקילין וצריך להיות ויש להחמיר בזה לפי דברי המחמירין עכ"ד יצ"ו

אמנם חדשות אני מגיד אשר ראיתי עתה בס' היקר שב שמעתתא בשמעתא שביעית פרק חמישי כי הא מילתא דהוה בידן משמייהו דכמה מרבנן קדישי דנקטי דגם בעבירה דרבנן מדה זו אמורה דאין אדם משים עצמו רשע ואפילו משום מדת חסידות כתבו כן בשם הרשב"א כמו שהבאתי בנדפס בס"ד הנה הגאון הנ"ל שם שדי בה נרגא ואף דמעיקרא הוה סבר הכי הדר ביה רב משמעתיה ולפי שספר התורה הזה אינו מצוי אכתוב תורף דב"ק בס"ד והוא שהביא שם מה שכתב בספרו קצות החשן (אין מצוי אצלי) סי' ל"ה סק"ד דאף מי שאינו נפסל לעדות על פי דבורו מכל מקום כל שלפי דבריו עשה שלא כדין וכתורה אין אדם משים עצמו רשע לומר שעשה שלא כתורה והלכה ושהביא ראיה מהא דאמרו בכתובות ד' י"ט בעדים שאמרו אמנה היו דברינו אין נאמנים משום דעולה הוא ואין אדם משים עצמו רשע ולא מצינו שנפסלו עדים שחתמו עצמן על אמנה אלא על כרחין דאף במקום שלא נפסלו לעדות כל שאינו כתורה הוי משים עצמו רשע ואינו נאמן והביא מה שכתב הרשב"א בחידושיו לכתובות ד' י"ט במאי דאמר רב חסדא קסבר ר' מאיר עדים שאמרו להם חתמו שקר ואל תהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר דאף דאין דבר עומד בפני פיקוח נפש אלא שלשה דברים וכו' מכל מקום מדת חסידות הוא דליקטליה ואל יחתימו שקר ואי לא עביד הכי משוי נפשיה רשיעא וקסבר ר' מאיר דאף בכי האי גוונא אין אדם משים עצמו רשע שאינו חסיד עכ"ל ומכל שכן כשעובר על דת שמחוייב לעשותו דהוי משוי נפשיה רשע וכו'. שוב כתב וז"ל וכעת התבוננתי דבדברי הרשב"א ליכא למימר הכי דהא מוכח בש"ס דהיכא דלא מיפסיל לעדות משוי נפשיה רשע וראיה מיבמות ד' כ"ה בהא דתנן הרגתיו לא ישא את אשתו הוא ניהו דלא ישא הא לאחר תנשא והא אמר רב יוסף פ' רבעני לאונסי הוא ואחר מצטרפין להורגו לרצוני רשע הוא והתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס וכי תימא שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן והא אמר רב מנשה גזלן דדברי תורה פסול לעדות אשה עי"ש ומשמע דאילו גזלן דדברי תורה כשר לעדות אשה נאמן לומר הרגתיו אף דמשים עצמו רשע וכן משמע בהא דאמר רב יוסף לרצוני רשע הוא והתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע ומבואר דוקא היכא דפסול לעדות הוא דאין משים עצמו רשע ולכן נראה דהא דכתב הרשב"א בהא דאמר רב חסדא קסבר ר' מאיר עדים שאמרו להם חתומו וכו' דאף בכי האי גוונא שאינו חסיד אינו משים עצמו רשע היינו דוקא התם דאין נאמנים לומר בתורת עדות אנוסין היינו מחמת נפשות דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אלא כל שאין כתב ידם יוצא ממקום אחר ואמרו כתב ידינו הוא זה אבל קטנים היינו פסולי עדות היינו אין נאמנים לחכמים אלא בתורת מיגו דאי בעי שתקי ולר' מאיר שם אין נאמנים משום דתורת מיגו לא מהני כיון דשל כדין עבדי הוה להו מיגו במקום חזקה דאמרינן מסתמא כדין וכשורה עבדי והיינו במיגו הוא דלא מהמני בכך אבל כל היכא שנאמן בתורת עדות ממש לא מיפסל אלא היכא דמשוי נפשיה רשע הפסול לעדות הא היכא דמשוי נפשיה רשע דלא מיפסל לעדות הוי שפיר עד וכמו שהוכחנו מהך דיבמות ד' כ"ה עכ"ל. וכתב ליישב בזה קושית הגאון דברי אמת שהובא בנודע ביהודה עי"ש ראה זה חדש דאף על איסורי דאורייתא לא אמרינן אין אדם משים עצמו רשע כל שאין הדבר ההוא פוסלו לעדות ולפי זה תורה יוצאה על כמה חייבי לאוין שאין בהם מלקות כלאו שאין בו מעשה וכיוצא דקיימא לן שאינו נפסל עליהן לא אמרינן בהו אין אדם משים עצמו רשע וכל שכן דאין אומרים במידי דלא הוי אלא איסור דרבנן אין אדם משים עצמו רשע וזה היפך כמה מחברים המוזכרים בדברנו בס"ד ועיין יוד בס' משכנות הרועים לידידי הגאון אבד"ק ניזנוב יצ"ו