שדי חמד פאת השדה מערכת א קטו

גם ידידי, הרה"ג מוהר"ר דוב בעריש שטיינבערג רב בעי"ת קאמאראנא יצ"ו במכתב לחזקיאו כתב לי בענין זה וז"ל ואשר האריך כבודו (בס"ק ל"ד) בדברי השואל ומשיב (והוא במהדורא ג' סי' ל"ו וט"ס כמדומה בספרו שציין לסי' ס"ב כי חפשתי שם ויצאתי לחפשי חנם) במה שהקשה בהאי דאומר ס"ת שכתבתי לפלוני האזכרות שבו לא כתבתי לשמן והאיך נאמן הא אין אדם מע"ר ועיין בשו"מ שם שהוא הקשה בהא דגוילים שלו לא כ"ל יע"ש) וכהד"ג הקשה (בתחלה) מאי ק"ל דעד כאן ל"א אאמע"ר אלא היכי שע"י הודאתו מע"ר אבל הכא ע"י הודאתו לא עשה שום מעשה רשע אף שהי' בדעתו להקרות בו בצבור אין בגוף המעשה שום רשע רק מחשבה בעלמא ואם תצא מחשבתו לפועל אז הוא דעביד איסורא אבל בכתיבה לבד ליכא אלא מחשבה בעלמא ואינו נעשה רשע בזה (ואח"כ האריך בזה אי אסור לכתוב ס"ת שלא לשמה) והנה באמת מצאתי כה"ג בתוס' כתובות (דף ע"ב ע"א) ד"ה אי דידע וכו' ונראה לרשב"א דמה שרצתה להאכילו אינה יוצאת בלא כתובה וכו' ואם היית בא לאכול הייתי מונעת אותך. אמנם ראיתי אחרונים שכתבו לחלק בזה ועיין בשמ"ח (סי' ב' ס"ק י"ח) בשו"ב שנתברר שרצה לעשות ולא עלתה בידו דינו כאילו עשה ועיין תשו' ד"ח ח"ב יו"ד (סי' כ"ז) והאריכו בזה כל האחרונים והתוס' לא כתבו רק לענין לצאת בלא כתובה אבל חשוד מיקרי עדיין. אמנם בגוף קו' הגאון השו"מ הנ"ל ועיין בט"ז (סי' רע"ו) יו"ד בשם המרדכי דמה"ט נקט אזכרות לא כתבתי לשמן שיכול לומר שכחתי אבל בשאר הס"ת דצריך לומר בפירוש שכתב שלא לשמה לא מצי משוי נפשי' רשיעא יעי"ש ונעלם מעיני גאון העדה דברי הט"ז ול"ק קושייתו והבן עכ"ד יצ"ו וידידי הגאון מוהר"ר משה שמואל הורוויץ מעיר ווילנא מח"ס ידי משה יצ"ו כתב לי לעיין בספרו היקר הנ"ל דף ס' ע"ד ששם שקו"ט בדין ס"ת פסולה אם מותר לקרות בה ביחיד או טעונה גניזה מחשש שיקרא בה בצבור עי"ש

פ"ו) אין אדם משים עצמו רשע אי אמרינן באיסורין דרבנן כתבתי בנדפס במערכה זו אות ל"ג בס"ד ועל דבר זה כתב לי ידידי הרה"ג מוהר"ר דוב בעריש שטיינבערג רב בעי"ת קאמאראנא יצ"ו וז"ל בשדי חמד ראיתי בספר הכללים דמר מערכת הא' אות ל"ג אזן וחקר ודרש אי גם באיסור דרבנן אמרינן דאין אדם משים עצמו רשע והביא בקיאות רב כדרכו בקדש והנה אם אמנם כבר דשו רבים בענין זה וגם אנכי הרביתי חזון בחידושי לפלפל בענין זה לא נצרכה אלא להעדפה אשר עת עיינתי בדבריו היקרים העלו רעיוני. והנה כבר נודע מדברי הרשב"א דאף לענין מצוה מן המובחר אמרינן דאין אדם משים עצמו רשע ועיין רש"י (שבת דף ע"ט ע"ב) ד"ה למצוה וכו' וסתמא דכל אינש מצוה מעלייתא עביד יעי"ש ועיין רש"י קידושין (דף ן' בע"א) ד"ה דמצוה וכו' יעי"ש ועיין ט"ז א"ח סי' (תרע"ז ס"ק א') באמצע הדבור כי מ"ש בגמרא מהדרין נתכוונו שמסתמא יעשה כל אדם כן וניחא לכל אדם להיות בכלל מהדרין וכן ראיתי מביאין בשם שו"ת חיים שאל סי' ע"ד בדין מי שקנה כסתות ונודע לו אח"כ שיש פוסקים שאוסרים לכתחלה להשתמש בהם משום חשש כלאים ופסק (בזכור לאברהם ח"ג בח"מ אות א' מביאו) כיון דלכתחלה יש לחוש ודאי פרשי אינשי (ואינו לפני ע"כ לא אדון בו). אמנם צ"ע לדעתי ממ"ש הה"מ (פ"א מהלכות אישות הלכה ד') דבאיסורי דרבנן לא זהירי אינשי יע"ש וכה"ג יעיין בתוס' (ביצה דף י"ח ע"א) ד"ה נגזור דבולד הטומאה אינו להוט כ"כ להטבילו כיון דליכא אלא טומאה דרבנן יעו"ש וצ"ע) ועיין ט"ז (סי' ת"ר ס"ק ב') בשאלה קהל כו' ביום ב' כו' בשעה שבא השופר כבר התפללו של שבת וכו' דיש סברא לומר דאדעתא דהכי לא קבל שבת דזה ודאי שכל אדם ניחא ליה לקיים מצות הקב"ה. אמנם צ"ע לדברי הט"ז (סי' תרע"ט) איש שמדליק נר שבת ושכח להדליק של חנוכה אסור לו להדליק של חנוכה אח"כ יעי"ש ואמאי לא נימא אדעתא דהכי לא קבל ואין לומר דהתם מיירי באפשר באחר שידליק עליו חוץ מזה דמה חלוק ומט"ז עצמו משמע דאסור בכל ענין ועוד דאכתי לא קיים מצוה מן המובחר דמצוה בו יותר מבשלוחו ועיין מג"א (סי' תרע"ז ס"ק ז') בשם הב"ח (וכבר דשו רבים בענין זה אי דרבנן הוא או מצוה מן המובחר וגם כבוד הד"ג ראיתי באיזו מקום בספרו שהאריך בזה ואין הפנאי מסכים עמדי להאריך בפרט זה) והנה יעיין באס"ז (ב"מ ד"י) בשם רדב"ז דמבואר דאפילו בדין עני המה"ב אמרינן דאאמע"ר וע"ד הפלפול נ"ל ראיה דהנה התוס' (ב"מ דף ג' ובכריתות דף י"ב ועוד בכמ"ד) הקשו בהא דתנן אמרו לי שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי ר"מ מחייב וחכמים פוטרין כו' אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי פטור והקשו איך נאמן לומר מזיד הייתי הא אין אדם מע"ר וכו' וי"ל וכו' אבל הכא רוצה לעשות תשובה יעו"ש והנה יש ליישב קו' התוס' דפלוגתתם בכה"ג שהעדים אומרים שנתערב חלב בשומן והוא לא ידע ואכל והוא אומר שלא הי' בהתערובת חלב והנה לדברי העדים חייב להביא קרבן דהידיעה גורמת הביטול (עיין סי' צ"ט ובש"ך ס"ק כ"א ובסי' צ"ד ס"ב בש"ך ס"ק ה' ובט"ז שם ובס"ס ק"ט ועוד בכמ"ד) ולפי מה שאיתא בירושלמי פ"ב דערלה והביאו הש"ך בספרו הארוך (סי' צ"ד) ובהגהות הגר"א (סי' צ"ט שם) אי מהני ידיעת חברו לענין נודע בנתיים או בעינן דוקא ידיעת הבעלים (ובמח"כ בעל הלב"ש בחדושי דינים בה' מליחה (ס"ק ל"ד) נעלם מאתו דברי הירושלמי ועלה ונסתפק בזה יע"ש ע"כ נימא דמיירי שהעדים אומרים שגם הם לא ידעו מהתערובות) ושפיר אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי וידעתי מהתערובות וא"כ נתבטל ולא אכל אסור' ואינו מחוייב להביא קרבן והוא הערה נפלאה אמנם אי נימא דגם בחומרא דרבנן אמרינן דאין אדם מע"ר הדבר נכון ושפיר הקשו התוס' דהנה איתא ביו"ד סי' ק"ט ס"א דלאדם אחד אסור לאכלם ועיין תוס' חולין (ד"ק ע"א) ד"ה בר"י בסה"ד יע"ש וא"כ שפיר הקשו בתוס' היאך יכול לומר מזיד הייתי הא אין אדם מע"ר דא"ל כמ"ש דפלוגתתם מיירי בנתערב ולא נודע הא מ"מ אינו נאמן לעשות עצמו רשע שבעצמו אכל כולם דהא ע"כ נהי' מוכרחים לומר שאכל בעצמו כולם דאי לא"ה לא משכחת לה חיוב חטאת דנוכל לומר דמה דאכל דהיתרא קאכל וראי' נכונה מזה דגם בכה"ג אמרינן אאמע"ר והבן כי ברור ונכון הוא ע"ד הפלפול

אמנם בעיקר הדבר אי אכל כל השלש חתיכות קודם שנודע התערובות אי חייב חטאת נסתפק הרב הגאון הצדיק המפורסם מוה"ר יצחק מאיר זצ"לה"ה מווארשא בתשו' הרי"ם דאפשר אינו שב מידיעתו מיקרי דאילו היה נהפך ומותר מה"ת וכל האיסור ע"י שלא נודע או נימא דעל חתיכת חלב האסורה הי' שב מידיעתו וכיון דטרם ידע לא נהפך להיתר חשיב שב מידיעתו יע"ש (בסי' ט') והנה אם נימא דבכה"ג חשוב אינו שב מידיעתו משום דאי הוה ידע הי' נתבטל ולא הי' איסור כלל יש ליישב קושיית התוס' חולין (ד"ה ע"ב) ד"ה אינו שב מידיעתי כו' וז"ל תימא מה צריך קרא למעט אינו שב מידיעתו כו' הא הוי זבח רשעים תועבה וכו' יע"ש ואם נימא דבכה"ג חשוב אינו שב וכו' מיושב קושיית התוס' לנכון דהא בכה"ג זבח רשעים לא הוי אעפ"כ לא הוי שב מידיעתו והיא הערה יקרה. אמנם קשה אמאי לא קאמר הש"ס דא"ב בין ת"ק דדריש מעם הארץ פרט למומר לר"ש דאמר השב וכו' בכה"נ כגון שנתערב חלב ברוב והוא לא ידע ואכל דמומר לא הוי א"כ לרבנן מביא קרבן ולר"ש אינו מביא כיון דלא הוי שב מידיעתו ומוכח מזה דבכה"ג הוי שפיר שב מידיעתו על חתיכות חלב כנ"ל (ועיין במל"מ (פ"ג מהל' שגגות ה' ק שהוכיח דלת"ק אפילו אם עשה תשובה ל"מ ואינו מביא קרבן דאל"כ הו"ל להש"ס למימר נפ"מ בעשה תשובה א"ב ועיין בראש יוסף (חולין שם) שהקש' דהול"ל נ"מ אחרת יע"ש). אמנם באמת נודע דדרך הש"ס להביא נ"מ אחת מה דא"ב אף דהי' יכול להביא עוד א"ב ולא חש להאריך ועיין יד מלאכי (כלל מ' אות תמ"ח) שהאריך בזה כדרכו בקדש וגם אנכי דברתי בזה ואין ע"ט האסף פה. אמנם הראיתי לנכון דברי הש"ס הוריות (ד' ב' ע"א) בהא דבעי רמב"ח הורו ב"ד שחלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן כו' רב אמר פטור ור"י אמר חייב וכו' ואם איתא הא לא שב מידיעתו הוא אמר ר"פ קסבר ר"י כיון דכי מתיידע להו לב"ד הדרי בהו והוא נמי הדר ש"מ