שדי חמד פאת השדה מערכת א קיד

את הצרה הזו כי לדבריו אינה צרת ערוה לאשר הערוה נתקדשה בפני עדים פסולים ואין בהם חשש קידושין והדבר צ"ת ויבורר כ"ז בפנינו בהלכות אישות בחיבורי פסקי הלכות עכ"ד הרב הנז"ל יצ"ו

אמר המחבר מה שהשיג הגאון יצ"ו על סברת הרב ש"ך מדברי התוספתא בפרק ה' דסנהדרין הנה בנדפס שם ציינתי לעיין בזה בפתחי תשובה ח"מ סי' ל"ד ס"ק מ"ה ושם אתה מוצא שהאו"ת וכל רבנן קדישי דמייתי הרב פ"ת המה ראו כן תמהו מדברי התוספתא הלזו על סברת הרב ש"ך וכתבו כמה חילוקים בזה ושגם הרב ש"ך חזר בו וכו' עיש"ב. ומה שכתב שנראה לו דבר חדש דלא אמרו אין אדם משים עצמו רשע אלא ליפסל לעדות וכו' כיונה דעתו למה שהבאתי בספרי שם (דף י"ב ע"ב בד"ה וראיתי) שכתב הרשב"א והביאו הרשב"ש דלא אמרו אין אדם משים עצמו רשע אלא לענין עדות בלחוד אבל להודות שעבר עבירה ושהוא רשע אין אומרים בזה אין אדם משים עצמו רשע ובזה נראה לדעתי העניה דיש לדחות מה שחדש הרב משנת חכמים הביא דבריו הרב מנחת חינוך במצוה ע' ד' צ"ג ע"ד דעדים שהעידו על אחד שגידף אין יכולים לחזור בהם אף תוך כדי דבור דכיון שחוזר בו ואומר ששקר העיד נמצא שהוא עצמו גידף (כשהעיד עדותו שהוצרך לומר הגידוף) ואינו נאמן משום דאין אדם משים עצמו רשע. והרב המחבר כתב דלכאורה לפי דברי התוס' דבבא לעשות תשובה לא אמרינן אין אדם משים עצמו רשע הרי הכא נמי בא לעשות תשובה שלא להרוג את הנפש וכתב דיש לחלק וכו' ומסוק דהעד הראשון שהוא צריך לומר הגידוף בפירוש אינו יכול לחזור בו תוך כדי דבור עי"ש ולפי דברי הרשב"א הנ"ל דלא אמרו דא"א משים עצמו רשע אלא לענין עדות בלחוד אבל להודות שעבר עבירה שהוא רשע אין אומרים בזה אין אדם משים ע"ר נראה דאין הכרח לדין זה וגם העד הראשון שאמר הגידוף בפירוש יכול לחזור בו ולהודות שעשה עבירה שהוא רשע ויציל בזה את אשר הועד עליו שהוא מגדף ובספר דרך המלך החדש (שנדפס בשנת תרב"ן) לגאון בדורנו יצ"ו בפרק ב' מהלכות עכו"ם הלכה ט' ד' כ"ד ע"ד הסביר בזה בדברים נכוחים דכל שאין אנו באים לקבל דבריו בתורת עדות שאין הדבר צריך עדות לא אמרינן אין אדם משים עצמו רשע ולכן יכול העד המעיד על הגידוף לחזור בו תוך כדי דבור עיין בדב"ק הנחמדים

ומה שנסתפק ידידי הגאון נר"ו מגן דוד יהיה בעזרו בעבר עבירה הפוסלת לעדות ולא ידע מזה שום אדם אם יש לו לחוש שלא להיות עד בקידושין וגטין וכיוצא בדברים המתקיימים רק בפני עדים הנה אמת דהסברא ישרה נותנת כמו שכתב הגאון יצ"ו שכיון שלא היה מי שראה וידע שעבר עבירה כלל לא נפסל לעדות רק שהוא רשע למקום ברוך הוא ואם ישוב ונחם על רעתו אף אם לו עשה תשובת המשקל לתקן את אשר עותו בכל זאת תשובתו רצויה ונרצה לו לכפר ואף דאם עבר בפני עדים לא יועיל לו חרטה בלב ובפיו ובשפתיו וידויים אחת ותשע היינו משום שאין בית דין יכולים לסמוך על זה כי מי יודע סתר לבבו ואולי שבע תועבות בקרבו ישים אורבו אבל כשלא ראהו שום אדם ואין על גביו אלא ה' אלקי"ו בוחן לבות וכליות והוא עד יודע מרת נפשו וחרטתו והתודה אל ה' בכל לב ונחם על הרעה אשר עשה אין לו לחוש מלהעיד והוא כשר מן הדין והמקדש את האשה על מנת שאני צדיק אפילו הוא רשע גמור חיישינן שמא הרהר תשובה וכן נראה ממה שתקנו בסדור הגט שיהרהרו תשובה וכו' ומה הועילו חכמים בתקנתם והרי יש לחוש שמא נמצא בהם מי שעבר עבירה הפוסלתו לעדות ולא יחשוך עצמו מלהעיד כי כסיפא ליה ומכסה פשעיו ואף שאין מזה הכרח כל כך כדמות ראיה יש מזה ועל כל פנים הסברא הישרה היא כדברי הגאין יצ"ו אפס כי עז מדברי הרב מוהרלנ"ח שהבאתי בנדפס בדף י"א ע"ד (בד"ה ומה) לכאורה אין נראה כן ויש לצדד ועיני המעיין תחזנה ואני לא אמרתי אלא להזכיר ולהעיר אזן שומעת כי נחץ ינחץ איש אשר כמוני ולא אוכל להעמיק בדבר

וידידי הרב מוהר"ר שמואל אביגדור הלוי מעיר סארעצק יצ"ו כתב אלי על מה שכתבתי בנדפס באות ל"ד וז"ל באות ל"ד הביא משב"ץ דבמקום דמשוי אנפשי' ח"ד מהימן אף לאחר במיגו וראיתי בשב"ץ כ"כ ליישב סתירת הנוב"ת חאה"ע סי' כ"ג לסי' קנ"ו ונפלאתי דבנו"ב שם כתב בהדי' דל"א אאמע"ר אפילו לא הי' שום איסור עלי' רק על הבעל עש"ה ולע"ד י"ל דשאני דבר שהי' בידו אכן הוכחות הנו"ב מכתובות (י"ח) יל"ד דהא דאאמע"ר איכא ב' טעמי. א. משום דאדם קרוב אצל עצמו ב. משום דחזקה אין אדם אומר על עצמו שהוא רשע ובודאי אומר שקר משום איזה כוונה והטעם דרוצה לעשות תשובה מהני רק לטעם השני דחזקה וזה באיסורין דליכא טעם הראשון דאף הבע"ד מהימן אבל בממון לא מהני משום טעם הראשון דקרוב הוא ובזמ' דעת הפוס' דברוצה לעשות תשובה מהימן אף לאסור לאחריני ועבשעה"מ פ"ט מהלכות אישות הט"ו וכבוד קדשו כתב ליישב בדשב"ץ קושית חת"ס על החו"י דנאמן הבועל במיגו דמהימן על עצמו וקשה לכאורה א"כ למה באומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני מותרת בקרוביו יהא נאמן במיגו דמהימן על עצמו וי"ל אכן עיינתי בחו"י והאותיות החכמוני לפרש דבריו באומרת שהיתה א"א מקודם עם אחר ועם זה היא באיסור א"א וא"כ הבועל הוא הבעל ונאמן על עצמו וק"ל. ובד"ה והנה הביא להקשות מגיטין (נ"ד) ולע"ד אמינא לולא דמסתפינא לפמש"כ דבאיסורין אאמע"ר משום חזקה יש לחוש לדבריו אולי אומר אמת והוי ספק איסור ובד"ה אלא כתב דליכא איסור בעיבוד או כתיבה שלא לשמה (להש"ך) ולעד"ן כיון דלשמה הקדושה יתירה הוי מצוה משום כבוד ה' גם משום זה אלי ואנוהו ובד"ה וראיתי כתב דמתוס' מכות (ב) מוכח דסברי דנאמן אף במקום שאין לומר דרוצה לעשו"ת ותמיהני איך אפשר לומר כן הא גמ' מפורשת דאאמע"ר ואפשר לומר דסברי התם כהרשב"א שהביא הרשב"ש דלא אאמע"ר רק בעדים ועוד נ"ל די"ל דאאמע"ר לא שייך רק במקום דלולא דבריו אין להסתפק אם הוא רשע כגון בכתובות ובסנהדרין אבל בב"מ ובמכות גם לולא דבריו יש להסתפק אולי הי' מזיד רק כשהוא לפנינו ושותק הוי שתיקה כהודאה וכשאומר מזיד הייתי הדר הספק וא"א לחייבו ולפ"ז מוכח דסברי דבמקום דלולא דבריו לא הי' ספק אמרי' אאמע"ר אף אם י"ל דרוצה לעשו"ת דאם לא כן מאי ק"ל דלמא בב"מ שאני דיש לומר דרוצה לעשו"ת ובד"ה והנה החזיק ראיית השב"ץ מנדרים (צ"א) מדלא פריך אי ברצון איך מהימנא וי"ל דמשום האי פירכא הו"מ לאוקמא באומרת שלא ידעה מהאיסור ואפי"ה אסורה לבעלה כמש"כ מהרי"ק הובא באה"ע סי' קע"ח עוי"ל כיון דמפסדת כתובתה הוי אומדנא דמוכח דאומרת אמת כמו בסופר בגיטין נ"ד ועבתוס' כתובות (ס"ג) ובד"ה וראיתי כתב בשם שו"מ דאף במקום שי"ל דרוצה עשו"ת אם יכול לעשו"ת באופן אחר אין נאמן ולכאו' קשה א"כ מאי הקשו בתוס' כתובות (ס"ג) ד"ה אבל עמש"כ דהיכא דמפסדת כתובתה לא חיישינן שמא ענ"ב מנדרים (צ"א) דתהא נאמנת במגו דמאיס עלי הא כיון דיכולה לומר מאיס עלי אי"נ לומר טא"ל דאאמע"ר אפילו במגו וי"ל דוקא ביכול לעשות באופן אחר בדברי אמת אי"נ אבל בשקר אולי אין רצונה לשקר ובד"ה עוד הביא דלוה יכול לתבוע הרבית ול"א אאמע"ר דיכול לומר שתובע בשביל שרוצה לעשות תשובה ותמיהני הא בל"ז לא מבטילינן תביעה משום דאאמע"ר כמש"כ בספר התרומות שער כ"ה הובא ב"י ח"מ סי' ל"ד אות ל"ו ועביו"ד סי' קס"ט וקע"ז ובד"ה הן הק' על הש"ך מהמרדכי וי"ל דהחזרת מלוה ברבית בעי' שיקבל עליו שלא לעסוק אפי' עם עכומ"ז ואולי לא ירצה לקבל עליו או אולי יחזור אח"כ מהחזרת הרבית ובד"ה ודע הביא בשם הט"ז שלא ללמוד בס"ת שלא נעבד לשמה והוכיח כן מדאמרינן בגיטין (נ"ד) דהפסיד שכר ס"ת ואי איתא דמותר ללמוד לא הפסיד כ"כ וק"ל א"כ למה האמין כ"א להסופר שלא עבד הגוילין לשמה משום דאין לתלות בטעות הא יש לתלות דטעה דמותר ללמוד ויותר קשה למהרש"ק שפי' בתפארת שמואל דר"י סבר דמותר ללמוד ולא הפסיד כ"כ והשיב לו ר"א דאסור ללמוד איך יפרש הא דאמרינן בגמ' התם איכא למימר טעי בדר"י כ"ו הא זה יכול לטעות גם בלא נעבד לשמה וי"ל בדוחק עכ"ד יצ"ו: